בית משפט השלום בירושלים גזר 6 חודשי מאסר בירוצה בעבודות שירות ו-3 חודשי מאסר-על-תנאי, על צעיר בן 32 שהורשע בגרימת מוות (ברשלנות) של שני צעירים בשנת 2010. השופט שמואל הרבסט הגיע למסקנה שעיקר האחריות לתוצאה הנוראית אינו רובץ על כתפי הנאשם.

"לילה מר ונמהר", כך כינה השופט את אותו לילה במרכז העיר, שבו נערה בת 16 וחברהּ בן ה-21 קיפחו את חייהם.  

אותו ערב החל בכך שהנאשם מצא ברחוב שמונה בקבוקי מתאדון (חומר מסוכן המהווה תחליף להירואין, ואסור לשימוש ללא היתר). הוא שפך את הבקבוקים אל בקבוק מים מינרלים.

מאוחר יותר פגש ארבעה צעירים. אחד החברים שתה כמות של "פקק" והחל להקיא. אחר כך הבחור שמאוחר יותר מצא את מותו, שתה גם הוא. הנאשם הזהיר ואמר לא לשתות יותר. אחר כך הנאשם ביקש ללכת ואמר שהוא מתכוון לשפוך את החומר, אולם המנוח ביקש אותו. הנאשם, בתגובה, אמר לו לקחת אותו בעצמו אם הוא רוצה. המנוח אכן לקח אותו, והנאשם הלך לביתו.

משם המשיכו ארבעת החברים לביתם של המנוחים, שם שתו מהחומר. בסופו של דבר שני חבריהם ביצעו שטיפת קיבה ואילו המנוח וחברתו מתו מהרעלה.

בתחילת השנה חתם הנאשם על הסדר טיעון, במסגרתו הודה והורשע בהספקת סם מסוכן, גרימת מוות ברלשנות ומעשה פזיזות ורשלנות. לפי ההסדר, המדינה הודיעה שתבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, ואילו הנאשם יטען כרצונו.

מתסקיר שירות המבחן עלה כי בגיל 10 עלה הנאשם עם אמו מברית המועצות, לאחר שהתגרשה מאביו – אלכוהוליסט אלים שהתעלל בשניהם.

בישראל הנאשם סבל מאלימות בפנימיות, בעוד אמו התגוררה בהוסטל שיקומי. מאוחר יותר, כולל בזמן המקרה, הוא היה חסר בית והשתמש בסמים קשים ואלכוהול. הוא אף הורשע בעבירות של פריצה לרכב ותקיפה, וריצה מספר חודשי מאסר.  

אלא שמאז 2013 הנאשם עבר טיפולים רבים, ובמשך מספר שנים הוא שוכר דירה, עובד במסעדה ומנהל אורח חיים יציב ונורמטיבי.

במצב זה, השירות המליץ להטיל על הנאשם עבודות שירות, לנוכח התהליך שעבר הנאשם. מנגד, המדינה סברה שיש לקחת בחשבון גם את האינטרס הציבורי וערך קדושת חיי האדם שנרמס.

ללמוד מהדברים

עו"ד עמית זיו (צילום: חיים זיו,  יח"צ)
עו"ד עמית זיו | צילום: חיים זיו, יח"צ
למרות הקושי, השופט הרבסט שוכנע עיקר האחריות אינו של הנאשם, שלא כפה על חבריו לשתות את החומר, ובשלב מוקדם יחסית השליטה בו עברה לבחור המנוח.

בעיקרו של דבר, השופט שוכנע כי "כפי שדיווח שירות המבחן, שליחתו של הנאשם למאסר עתה, שמונה שנים לאחר ביצוע העבירות, לאחר שנים של מאמצים והשקעת משאבים בתיקון דרכיו, תביא לפגיעה ונסיגה במצבו".

בתוך כך השופט הביע תקווה שכל אחד מהמעורבים – חברים, גופי הרווחה, משטרת ישראל ועוד – יבדוק וישאל את עצמו האם הוא יכול לומר בלב שלם כי "ידיו לא שפכו את הדם הזה" (במובן המטאפורי, כמובן).

את גזר דינו חתם השופט בדברי אביה של הנערה המנוחה, שאמר בבית המשפט: "התקווה היחידה שלי שמה שקרה לה יגיע להרבה מאוד מקומות, יגרום לאנשים משני הצדדים ללמוד מהדברים האלה ואם לילד אחד יקרה משהו טוב יותר בגלל זה- אז כבר הרווחנו משהו".  

ב"כ המאשימה: עו"ד מוריה הירש

ב"כ הנאשם: עו"ד א. פוקסברומר

עו"ד עמית זיו עוסק/ת ב- פלילי 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל