תלונה לוועדת האתיקה על התנהלותו המקצועית של עורך דין אינה לשון הרע, כך קבע לאחרונה בית המשפט העליון במסגרת בקשה לערער על זיכוי מקובלנה פלילית.השופט אורי שהם הצדיק את קביעותיהן של שתי הערכאות הקודמות שלפיהן אדם שהגיש תלונה נגד עורך דין ובה ייחס לו אלכוהוליזם והתנהלות מסוכנת לא מגיעה כדי עבירה פלילית, וזאת בין היתר משום שהוגשה לרשות מוסמכת בתום לב.
עורך דין שאשתו עזבה אותו לטובת גבר אחר הגיש נגדו ב-2014 קובלנה פלילית בגין לשון הרע בעקבות תלונה שהאחרון הגיש לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
לפי טענת עורך הדין, התלונה כללה הכפשות, שקרים ודברי בלע שנועדו לפגוע בו ובפרנסתו במכוון, בין היתר כשהמאהב של אשתו טען כי הוא עוקב אחרי אשתו, וכי הוא אדם מסוכן המכור לטיפה המרה.
לאחר כ-3 שנים של הליכים בית משפט השלום זיכה את המאהב מאשמה. נקבע כי אף שבתלונה נכתבו דברים פוגעניים היא לא נחשבת לעבירה פלילית כיוון שאינה עונה על תנאי החוק.
כך, לא הוכח שהמאהב התכוון לפגוע אן שתוכן התלונה פורסם ליותר מאדם אחד (החוק דורש שהפרסום ייעשה לשני בני או יותר זולת הנפגע). בהקשר זה נקבע כי לנוכח הפגיעה של חוק איסור לשון הרע בחופש הביטוי יש להקל בפרשנות הסעיף ולראות בוועדת האתיקה "אדם אחד".
מלבד זאת, נקבע כי מאחר שהמאהב התלונן לרשות מוסמכת בתום לב, הוא מוגן מפני תביעות או קובלנות בגין לשון הרע.
לאחר שערעור על הזיכוי נדחה במחוזי, הגיש עורך הדין בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. שם הוא טען כי זו טעות לראות בוועדת האתיקה, שמונה עשרות חברים, "אדם אחד". כמו כן נטען כי הכוונה של המשיב לפגוע בו הייתה ברורה.
עוד נטען כי הגנות החוק לא חלות על המשיב, בין היתר משום שהלשכה לא מוסמכת לדון בתלונות על חוסר יציבות רגשית וביצוע עבירות פליליות. מלבד זאת נטען כי המשיב לא נהג בתום לב.
המשיב, מצידו, ביקש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות משפט.
לשמור על חופש הביטוי
השופט שהם הבהיר כי הבקשה לא עומדת בדרישות המחמירות לדיון ב"גלגול שלישי" כיוון שהיא לא מעלה סוגיה משפטית עקרונית שחורגת מעניינו הפרטי של המבקש, והיא עוסקת בעיקר בממצאים עובדתיים שאושרו בשתי הערכאות הקודמות.
גם דיון לגופו של עניין לא היה מוביל לקבלת טענות המבקש. השופט שהם הסביר כי הפרשנות המקלה של בית משפט השלום לתנאי חוק לשון הרע הייתה נכונה ומאוזנת לנוכח הפגיעה של חוק איסור לשון הרע בחופש הביטוי.
כמו כן, השופט סבר כי לשכת עורכי הדין היא אכן הרשות המוסמכת לקבלת תלונה שעסקה בין השאר בהתנהלותו המקצועית של המבקש. מלבד זאת, נקבע כי התלונה הוגשה בתום לב כיוון שהמשיב האמין בנכונות הטענות שהועלה בה.
עם זאת, השופט לא ראה לנכון לחייב את המערער בהוצאות ולכן הבקשה נדחתה ללא חיוב כספי כלשהו.
שמות באי הכוח לא צוינו
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל