השופטת מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים אישרה לאחרונה הסדר פשרהשמחייב את המדינה לשלם פיצויים של 180 אלף שקל לאב ובנו עקב ניהול חקירה רשלני שהוביל להגשת כתב אישום שגוי נגד הבן, הסובל מהפרעה התפתחותית על הספקטרום האוטיסטי (PDD).
הרקע לסיפור תחילתו בשנת 2014 כשהרשויות ביקשו לעצור את גל האלימות הגזעני שפשה במגרשי הכדורגל, והשתוללה בעיר ירושלים מלחמת חורמה בין המשטרה לבין ארגון אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים, "לה־פמיליה", כשמטעם המשטרה מונה רכז המודיעין אלון חמדני אשר אסף ראיות והוביל להפללתם של חברי הארגון.
המצב באותה העת הסתבך כשחמדני סומן בידי כמה מהחשודים והפך יעד לגל של השמצות ואיומים. במהלך התקופה הזאת הוצתה מכוניתו של חמדני בזמן שהייתה בחניית ביתו.
במרץ 2014 המשטרה עצרה את הבן (כבן 17) בחשד להצתת רכבו של שוטר בחניון ביתו שבשכונת פסגת זאב. לפני כחודש, לאחר ששהה כ-552 ימים במעצר, הוא זוכה לחלוטין מהאשמות נגדו.
בתביעה נזיקית שהגיש בשנה שעברה יחד עם אביו באמצעות עורכי הדין זאב פרל ושי טביב, נטען כי התנהלות המשטרה והפרקליטות הייתה רשלנית והתעלמה מראיות שהצביעו על חשודים אחרים.
לפי התביעה, כתב האישום הוגש נגד הצעיר לאחר שהודה בפני מדובב שהוכנס לתא המעצר שלו, וחזר על ההודאה הכוזבת בחקירה משטרתית.
אלא שלפי הנטען, מדובר בהודאות שניתנו תחת לחץ על ידי בחור צעיר וחולה, ללא עבר פלילי, שניסה להוכיח את עצמו בפני המדובב – עבריין גדול ממדים שהתרברב בפניו על רצח, ונכנע לדרישות השוטרים שלחצו עליו והתישו אותו.
לפי הנטען המשטרה פשוט התעלמה מכך שהודאותיו כללו פרטים שגויים הסותרים לחלוטין את הראיות בתיק. כך למשל, הוא טען כי הצית את הרכב לבד, בעוד שלמשטרה היה ידוע כי מדובר בשני מציתים; הוא מסר כי ההצתה נעשתה באמצעות בקבוק כאשר היה ידוע כי המציתים השתמשו בג'ריקן; ומסר נתונים שגויים לגבי סוג הרכב וצבעו.
עוד נטען כי המשטרה הזניחה כיווני חקירה אחרים ונדרשים לנוכח העובדה שבבניין גרים עבריינים – הכל כדי לסגור את התיק כמה שיותר מהר.
כך, לדוגמא, למשטרה היה ידוע שהבניין והחניון מרושתים במצלמות שחלקן שייכות למשפחה עבריינית מוכרת. אלא שהשוטרים לא טרחו להגיע לביתם עם צו, וכשאלה סירבו למסור להם את הסרטים – השוטרים עזבו את המקום בהכנעה.
כשחזרו בחלוף מספר שעות עם צו, גילו השוטרים כי בני המשפחה מחקו את הסרטים, העלימו את הכונן הקשיח ממכשיר ההקלטה והוציאו את המחשבים מביתם. באופן הזה הסרטים – שיכלו היו לחשוף את הנעשה בחניון – התאדו כלא היו.
כיוון נוסף שהמשטרה התעלמה ממנו הוא עדות על כך ששכן אחר, גם הוא מוכר למשטרה, ביקש משכנו לכבות את המצלמות בחניון כדי שיוכל להתחשבן עם השוטר שרכבו הוצת.
בנסיבות אלה נטען כי המשטרה והפרקליטות התרשלו כשמיהרו לעצור את התובע ולהגיש נגדו כתב אישום למרות הסתירות הרבות שהעלו הראיות, חשודים אפשריים נוספים והיעדר מניע הגיוני.
בתביעה התבקש בית המשפט לפסוק לצעיר ולאביו פיצויים על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מרשלנותם של גופי המדינה, ובכלל זה שהייה של כשנה וחצי במעצר, פגיעה בכבוד ובשם הטוב, עגמת נפש והוצאות רבות על ניהול ההליכים המשפטיים.
בכתב ההגנה שהגישה המדינה היא אמנם התכחשה לאחריותה וטענה כי המשטרה פעלה בסבירות ובהתאם לחשדות מבוססים, אלא שבסופו של דבר היא חתמה על הסכם פשרה שבו התחייבה לשלם לתובעים 180 אלף שקל, וזה אומר הכל (אף שלמען הדיוק בנוסח הפשרה היא לא מודה בחבות כלשהי).
לפני כחודש השופטת מרים קסלסי אישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.
להסכם הפשרה בת"א 55120-06-17 לחצו כאן
ב"כ התובעים: עו"ד זאב פרל ועו"ד שי טביב ממשרד פרל-טביב
ב"כ הנתבעת: עו"ד בינה צמח מאונר מפרקליטות מחוז ירושלים
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל