בית משפט השלום בכפר סבא זיכה בעל חנות באזור התעשייה ברעננה, שהואשם יחד עם עובד שלו בתקיפה של לקוח, אותו זיהו השניים כנוכל שמנסה "לעקוץ" אותם, לאחר שרכש כרטיס הימורים עם כרטיס אשראי לא תקין. השופטת מרב גרינברג הגיעה למסקנה כי השניים עיכבו את הלקוח (המתלונן) באופן לגיטימי, לאחר שהזמינו משטרה למקום.

המקרה התרחש בדצמבר 2016, כאשר סמוך לשעת הסגירה, גבר נכנס אל החנות וביקש כרטיס הגרלת "ווינר" בסכום של אלף שקל. הוא ביקש לשלם בכרטיס אשראי שהתברר כלא תקין.

עובד החנות (נאשם 2) התקשר ועדכן את בעל החנות (נאשם 1) שעשה את דרכו אל המקום, יחד עם אשתו וילדיו. בתגובה בעל החנות אמר לו שמדובר בנוכח, וביקש ממנו שבמקרה שהאיש יחזור לחנות יעכב אותו עד שתגיע משטרה.

כעבור זמן קצר התברר למתלונן שכרטיסו זכה בהגרלה, והוא חזר לפדות את כספי הזכייה. בעל החנות הספיק להגיע. על פי כתב האישום, בשלב זה התפתח ויכוח במהלכו בעל החנות והעובד – הנאשמים – אחזו בצווארו ובגופו והוליכו מחוץ לעסק ומחוץ לטווח מצלמות האבטחה, שם היכו אותו באגרופים ובבעיטות.

בעקבות זאת הם הואשמו בעבירות של תקיפה בצוותא וגרימת חבלה של ממש.

המדינה טענה כי מדובר במעשה תקיפה מתוכנן, שרובו בוצע במכוון מחוץ לטווח מצלמות האבטחה.

לעומת זאת, הנאשמים לא הכחישו שהשתמשו בכח כלפי המתלונן על מנת לעכב אותו, אך טענו כי מחוץ לחנות הוא החליק ונפל. טענתם היתה כי מדובר בהתנהלות לגיטימית נגד נוכל, במטרה לעכבו עד שיגיעו כוחות משטרה.

"שימוש נכון וזהיר"

השופטת גרינברג הציגה את עדויות הצדדים והסבירה כי מדובר במקרה מובהק של "רשומון" – סיפור שכל אחד מספר מנקודת המבט שלו, אשר יוצר קושי להכריע מהו הנרטיב הנכון.

בהמשך לכך השופטת הבהירה כי סרטון האבטחה מחזק את גרסת הנאשמים, משום שרואים בו כיצד הם מנסים למנוע את יציאתו מהחנות, ובהמשך חוששים שהמתלונן יכה אותם.

בשל כך השופטת סברה כי "אין מדובר בהתנהלות אלימה של הנאשמים כלפי המתלונן כדי להראות לו את נחת זרועם אלא שימוש בכח פיזי במידה סבירה במטרה לעכב המתלונן, למנוע בריחתו או להדפו", כתבה.

לגבי השלב השני של האירוע שבו יצאו מהחנות אל הרחוב, השופטת דחתה את גרסת המדינה שהנאשמים יצאו במטרה להוציא את המתלונן מטווח המצלמות. לטעמה, מדובר בהשערה שלא התבססה על אף ראייה, והגיוני יותר שהנאשם החליק בגלל הגשם שירד בחוץ, לאחר שניסה לברוח כי הם אמרו לו שהמשטרה בדרך.

השופטת הוסיפה כי לא סביר בעיניה שהנאשמים יוציאו את הנאשם החוצה בשביל להכות אותו כאשר הם יודעים שהמשטרה בדרך, מה גם שאשתו וילדיו של הנאשם היו בחוץ. "ספק רב בעיניי, לאחר שהתרשמתי מטיבו של נאשם 1, אם היה מחליט להתנהל באלימות בוטה כלפי אחר אל מול עיני ילדיו", הוסיפה.

בהמשך פסק הדין השופטת אף קבעה כי מעשי הנאשמים נחשבים "עיכוב כדין" – שימוש לגיטימי בסמכותו של אדם פרטי לעכב אדם אחר.

"הנאשמים עשו שימוש נכון וזהיר בסמכותם לעכב את המתלונן כדין בתוך החנות. באשר להתנהלותם מחוץ לחנות, שלא תועדה, מצאתי לזכותם מחמת הספק מהעבירות שיוחסו להם", חתמה השופטת.

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד משה ליפשיץ עוסק/ת ב- פלילי 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל