נועם מחכה בציפייה ל–25 בכל חודש. הוא יודע כי בימים הקרובים יזמין אותו חברו אביתר (השמות בדויים) לארוחת ערב מפנקת באיזו מסעדה בתל אביב. אביתר, עובד היי־טק, פשוט חייב לסיים את יתרת התקציב שנותרה לו בכרטיס תן ביס שלו לפני שתיעלם.

אם אתם גרים מחוץ למדינת תל אביב, אולי שמעתם בקושי על כרטיסי תן ביס, סיבוס ופודי, אבל במרכז, במיוחד בריכוזי ההיי־טק של ישראל — הכרטיסים האלה, הדומים לכרטיסי אשראי, הם יותר מסתם אמצעי לתשלום על ארוחות. בקרב עובדי ההיי־טק בישראל, הם משמשים סמל סטטוס — חלק מחבילת ההטבות שזוכים להן עובדי הענף בקרב על הכישרונות והמוחות.

מי שמבקר באזור רמת החייל או הרצליה פיתוח בשעות 12:00–14:00 מתקשה שלא להבחין בתנועה שוקקת של עובדים — בדרך כלל גברים צעירים — בדרכם לאכול ארוחת צהריים על חשבון המעסיקים הנדיבים שלהם, שמממנים להם ארוחות במאות שקלים בחודש במיטב המסעדות באזור. את החשבון משלמים המעסיקים באמצעות תעשיית כרטיסי ההסעדה, או תעשיית ה"תן ביס" על שם הכרטיס הפופולרי ביותר שלה.

תעשייה זו מגלגלת לפי הערכות כ–4 מיליארד שקל בשנה, לא כולל מע"מ. כ–4,000 חברות משתמשות בשירותיה, ובהן יותר מ–900 אלף עובדים, ורוב ההכנסה של חברות כרטיסי ההסעדה מגיעה מתעשיית ההיי־טק — שם הכרטיסים נטענים בנדיבות. אחרים מועסקים במגזר הפיננסי, או בשירות המדינה. המחיר הממוצע לארוחה המשולמת בכרטיסים הוא כ–38 שקל, לפי הערכות בענף.

גם עובדי המדינה משתמשים בכרטיסים

כך זה עובד: המעסיקים מחלקים לעובדיהם את כרטיסי הארוחות, ובמסעדות המכבדות את הכרטיסים מוצבים מסופים ייעודיים לקריאתם. במעמד התשלום על הארוחה, מעבירים את הכרטיס במסוף. רבים מהעובדים מעדיפים שהאוכל יגיע אליהם למשרד. אלה יכולים להזמין את הארוחה דרך האתר של חברת כרטיסי ההסעדה, ולשלם באמצעות הכרטיס.

הסכום המקובל לטעינה בכרטיס הוא 500 שקל בחודש, או 40 שקל ביום. לצד אחד מהכרטיסים מצרפים את כרטיס האשראי הפרטי של העובד במידה ותהיה חריגה מהתקציב והעובד יאלץ לשלם מכספו על הארוחה. בחלק מהכרטיסים הקרדיט נצבר מיום ליום, ומתחדש אחת לחודש, ובאחרים אפשר לנצל רק את ההקצבה היומית. המעסיק מקבל דו"חות על הוצאות האוכל של העובדים ישירות אל מערכת השכר.

חברות היי־טק גדולות ועתירות תקציב מעניקות לעובדיהן כרטיסים עם קרדיט שיכול להגיע ל–60 שקל ביום, או 2,000 שקל בחודש.

סכום שאינו מנוצל עד מועד ה"מילוי" החודשי — אובד. זאת הסיבה לארוחה הקבועה שנוהגים נועם ואביתר לאכול מדי חודש לקראת אותו מועד. יזמת אחת מספרת על טריק אחר: אפשר ללכת למסעדה שמציעה למכירה "גיפט קארד", ולהמיר את היתרה לניצול מאוחר יותר. אם לא די בכך, הכרטיס לא מוגבל רק לרכישת ארוחה באחת המסעדות שמכבדות אותו — ניתן לבצע עמו קניות במרכולים מסוימים, ובהן החנויות של רשת טיב טעם (בחלק מהסניפים), טבע קסטל, וחנויות נוחות בתחנות דלק כמו אלונית וילו.

בית קפה בפריז (צילום: Tupungato, Shutterstock)
בית קפה | צילום: Tupungato, Shutterstock

השימוש בכרטיסי ההסעדה קיים כיום ברובו בתוך טבעת מאוד ספציפי של תעשיית ההיי־טק הישראלית — אזור תל אביב והרצליה פיתוח, כפי שמסביר תמיר בן שחר, מנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר: "התופעה הזאת היא כוללת, אבל יש הרגלים שונים ממקום למקום. בחיפה למשל, בפארק מתם יש חדרי אוכל בחברות. תופעת הרצליה פיתוח, רחוב הברזל, יגאל אלון, רוטשילד והארבעה — שם כמעט כל עובד משתמש בכרטיס כזה — היא תופעה תל אביבית שמחלחלת לפריפריה במספרים קטנים".

 בתוך סל ההטבות שעובדי ההיי־טק מקבלים — כרטיס ההסעדה נחשב להטבה הפופולרית ביותר בקרב העובדים, בעיקר כי היא ניתנת למרבית העובדים באופן רוחבי ולא מפלה על פי מעמד העובד בחברה.

דואופול הכרטיסים — מלכוד 22 למסעדנים

על פי בן שחר, שוק ההסעדה ובתי הקפה מגלגל 20 מיליארד שקל בשנה (לא כולל מע"מ), וכחמישית ממנו, כ–4 מיליארד שקל שנה, מגיע מעובדים שמקבלים החזר ארוחות מהמעסיק. הארגונים שעובדים עם כרטיסי ההסעדה מקבלים אפשרות להציע לעובדיהם החזר חלקי או מלא על הוצאות האוכל שלהם במגוון מסעדות — מבלי שהדבר יטיל עליהם עלויות כבדות בניהול מערכת תשלומים למסעדות, וחיובים או החזרים מול כל עובד ועובד. במקביל, נהנות המסעדות המחוברות למערכת הסליקה מצמיחה של קהל הלקוחות הקבוע של המסעדה.

אלא שהענף נשלט על ידי דואופול — תן ביס וסיבוס־סודסקו — המחזיקות יחדיו, לפי הערכות, בכ–80% ממנו ושולטות במידה רבה בבחירת ארוחות הצהריים של תעשיית ההיי־טק. מכיוון שהעובדים יבחרו כמעט רק במסעדות שמכבדות את הכרטיס שבידם — וכך מסעדה שלא תכבד את הכרטיסים תאבד חלק חשוב מקהל הלקוחות. לצד זאת, המסעדות משלמות מחיר כבד: על כל שקל שנכנס אליהן באמצעות הכרטיסים, הן משלמות עמלה של 6%–12% — עמלה גבוהה משמעותית מהעמלה על עסקה רגילה בכרטיס אשראי, שנעה בין כ–1% לכמעט 3%. העמלה על השימוש בכרטיסי ההסעדה תלויה בכוח המיקוח של המסעדה, וגם באופי הארוחה: ארוחות במשלוח מחויבות בעמלה גבוהה יותר.

"המסעדות הפכו בשנים האחרונות לחדרי האוכל של חברות ההיי־טק", אומר שי ברמן, יו"ר איגוד המסעדות. "זה אמנם נראה טוב, אבל כל התנועה הזאת של העובדים במסעדות בשעות הצהריים היא אחיזת עיניים מבחינת המסעדה. באות שתי חברות גדולות, שהן כמו דואופול בתחומן, פונות למסעדן ואומרות לו 'יש לי אלף עובדים. אם אתה רוצה להאכיל את כל אלה — תשלם עמלה'. מצד אחד, אם יש לך מסעדה באזור של היי־טק ואתה לא עובד איתן — אתה לא במשחק. מנגד, עמלות הסליקה שלהן גבוהות מאוד, והן פשוט לא מאפשרות למסעדה להרוויח. במקרה הרע זה יוצר הפסדים לבעל המסעדה".

ברמן אומר כי בענף ההסעדה הרווחיות נמוכה ממילא, "מי שמרוויח 7%–8% נחשב עסק מצליח. חברות כרטיסי ההסעדה מגלגלות מיליארדי שקלים — הן לוקחות את הכסף שלנו ומחזירות אחרי 45 יום. המסעדנים שבויים, ויש לנו מאות פניות עם תלונות על חברות הכרטיסים. זה אחד הנושאים שמככבים במדד הפניות לאיגוד המסעדות. פנינו לרשות ההגבלים העסקיים כדי שתבחן אם מדובר בדואופול".

לפני כחצי שנה פנה המשנה לראש עיריית תל אביב, ארנון גלעדי, לממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין במכתב בו ביקש את התערבות הרשות. הפנייה נעשתה לאחר שבלשכתו התקבלו פניות רבות של עסקים בתחום המזון על עמלת הסליקה המוגזמת ולאור מצבן הפיננסי הקשה של המסעדות בתל אביב, עבורן "העמלה היא לא פרופורציונלית ומקשה עוד יותר על המסעדות לשרוד". מרשות ההגבלים נמסר "קיבלנו את התלונה כי מדובר בדואופול והנושא נמצא כרגע בבדיקה".

הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין (צילום: חדשות)
מיכל הלפרין | צילום: חדשות

"אנחנו מתמוטטים. יש גבול לחזירות"

למרות התלות הגבוהה שפיתחו המסעדות בארוחות הצהריים של ההיי־טקיסטים, מעט מסעדות העזו לצאת נגד כרטיסי ההסעדה. כך למשל, רשת פיצה האט, המונה 90 סניפים ברחבי הארץ, החליטה בנובמבר האחרון להפסיק את שיתוף הפעולה עם תן ביס בעקבות חוסר נכונותה של האחרונה להוריד את העמלות. שיתוף הפעולה בין פיצה האט לסיבוס נמשך.

גם רשת המסעדות ג'פניקה הצהירה על הפסקת ההתקשרות עם תן ביס למשלוחים מאותן סיבות. מנכ"ל רשת ג'פניקה, גדי בנוליאל, מסביר כי הרשת עדיין מכבדת את הכרטיס לישיבה במסעדה. "הרשת החליטה להפסיק את עבודתה באפליקציה ובאתר עם תן ביס ולא עם סיבוס, מאחר שתן ביס גובה על כל מנה 10% ועוד מע"מ — 11.7%. חברות האשראי מחייבות ב–1% בלבד, וכשהלקוח רוכש במזומן אין בכלל עמלה", מסביר בנוליאל. "תן ביס דורשת את העמלה בטענה שהלקוח הגיע דרכה ולא היה רוכש בג'פניקה באופן עצמאי, אך עובדתית טענה זו אינה נכונה: לאחר סיום התקשרותנו עם תן ביס בפברואר 2017, שיעור ההזמנות לא נפגע ואף עלה", מוסיף בנוליאל.

המסעדה היפנית Yatai משוק אלנבי־רוטשילד בתל אביב העלתה בשבוע שעבר פוסט בפייסבוק תחת הכותרת "אומרים די לגזל ולחזירות של חברות כרטיסי ההסעדה". מנהלי המסעדה התלוננו כי כרטיסי ההסעדה "חונקים אותנו", והתייחסו לעמלות הגבוהות שגובות החברות, נוסף על הנחה נוספת של 5% שהן דורשות לתת ללקוחות בתמורה לקידום המסעדה בתוך המערכת של אותם כרטיסי הסעדה — אתר המרכז את כל המסעדות איתן הוא עובד, ושממנו גם ניתן להזמין את המשלוח עצמו ולשלם באמצעות הכרטיס. כדי לבלוט בקרב אלפי המסעדות המתחרות יש אפשרות לשלם סכום נוסף לטובת קידום באותו אתר — כמו שחברות מקדמות את עסקיהן בגוגל כדי להופיע ראשונות בתוצאות.

ב–Yatai מציעים הטבה בשווי 10% בעת הזמנת ארוחה לכל מי שמחזיק בכרטיס התן ביס ולא ישתמש בו על מנת לשלם על הארוחה, וקוראים לבעלי המסעדות להתחיל גל מחאה נגד התופעה. "יש גבול לחזירות שפשוט ממוטטת אותנו ולא נותנת לנו להתפרנס בכבוד", אומרים במסעדה.

לדברי בן שחר, למסעדות אכן אין ברירה: "המסעדות צריכות את סיבוב הצהריים של העובדים, כדי להיות מאוזנות מול משקי הבית בערב. מתוך 38 שקלים בממוצע לארוחה שמקבל עובד, צריך להוריד 17% מע"מ ועוד את עמלת הסליקה — ובסוף נשאר למסעדה סכום קטן, שקשה לה להתקיים ממנו. למרות זאת, היא זקוקה לתנועת אנשים, אז אין לה ברירה. למסעדות יש הוצאות רבות, והן נשארות ללא רווח. בגלגל הזה של מעסיקים שנותנים הטבה לעובד — מה שמגיע בסוף לבעל המסעדה הוא אפס שקלים".

ההכנסות נמוכות, וגם הטיפים נמוכים

ניר, בעל פיצרייה במתחם שרונה בתל אביב, מסביר כי אמנם העמלות שוחקות את הרווחיות, אך לא מדובר רק בנזק למסעדות. "בשרונה — אם אין לי תן ביס או סיבוס אז אני מפסיד את כל העסקיות של העובדים. בא אלי לקוח, הוא מקבל הנחה בנוסף לעוד הנחות שאני נותן, אבל מבחינתו זה שקוף, בעוד שאני משלם בסוף את אותה עמלה וגם מקבל את הכסף רק בסוף החודש", אומר ניר. "מצד שני, החברות מקדמות עסקים שעובדים איתן בגוגל — ואם מוסיפים עוד כסף — הן מקדמות אותם גם בתוך האתר שלהן.

"אם לא די בכך, תן ביס פיתחו קופה רושמת לעסק — מכשיר בשם Paypo. הם הציעו לי עסקה שנראתה לי טובה, אבל יש דברים שלא הבאתי בחשבון — כמו העובדה שסיבוס לא מוכנים לעבוד אתם, כי זה חושף את רשימת הלקוחות שלהם לתן ביס".

"אם לא די בכך, תן ביס פיתחו קופה רושמת לעסק — מכשיר בשם Paypo. הם הציעו לי עסקה שנראתה לי טובה, אבל יש דברים שלא הבאתי בחשבון — כמו העובדה שסיבוס לא מוכנים לעבוד אתם, כי זה חושף את רשימת הלקוחות שלהם לתן ביס".

לדברי ניר, מי שפותח כיום מסעדה באזור שבו פועלות חברות היי־טק יודע למה הוא נכנס. "גם ברוטשילד זה ככה — אתה רוצה את הקהל של הערב אבל אי־אפשר לוותר על ההיי־טק בצהריים", הוא אומר. "זה בעיקר מנפח את המחזור של המסעדות, אבל הרווח נמוך".

גם המלצרים ככל נראה אינם נהנים במיוחד מהשימוש הגובר של הלקוחות בכרטיסי ההסעדה. "השכר בהיי־טק טוב", אומרת נעמה, עובדת היי־טק לשעבר, "אבל לא ייתכן שבכל ארוחת צהריים אוציא עוד 15% טיפ, כך שהטיפים נמוכים יחסית למה שהיינו משאירים אם היינו יושבים במסעדה לארוחת ערב. כשאנחנו מזמינים למשרד, ולא יושבים במסעדה, בכלל אין על מה לדבר".

חדר אוכל וחשבוניות אאוט, כרטיסים אין

שתי החברות הגדולות המתפעלות את כרטיסי ההסעדה נמצאות בסביבה לא מעט זמן. סיבוס הייתה הראשונה בישראל בתחום כרטיסי ההסעדה והוקמה ב–1998 על ידי ירון קומרון בהרצליה. "בעבר היו שלוש חלופות — חדר אוכל עם ספק, מנהל רכש שעשה הסכם של רישומים ידניים בכל מיני מסעדות, או תשלום לעובד לפי חשבוניות", מספר חיים בן־סימון, מנכ"ל החברה. "אלה היו שיטות מסובכות לוגיסטית ומצריכות, ללא תועלת במחירים לחברות. גם למסעדות זה היה יוצר עבודה לוגיסטית וחשבונאית מורכבת. היה צורך אמיתי בשינוי השיטה, וכך נוסדה סיבוס".

במארס 2013 רכש התאגיד הצרפתי סודקסו (Sodexo) את הפעילות של סיבוס בישראל תמורת 67 מיליון שקל. לפני כן, ב–2012, סירבה רשות ההגבלים העסקיים לבקשת חברת מילפאס מקבוצת סודקסו לרכוש את סיבוס מידי קבוצת המשביר לצרכן של רמי שביט, בשל חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות — משום שלמילפאס היתה פעילות קטנה של כרטיסי הסעדה בישראל. בסודסקו העדיפו לסגור את הפעילות של מילפאס מה שסלל את הדרך לרכישה בשנה לאחר מכן של סיבוס.

לאחר הרכישה שונה שמה של החברה לסודסקו — אולם לאחרונה הוחלט על מיתוג מחדש לסיבוס־סודסקו, לאחר שהחברה ביצעה בדיקה ומצאה כי המודעות בקרב הקהל הישראלי למותג סיבוס גבוה יותר. כיום החברה מספקת שירותיה ליותר מ–2,500 חברות ו–330 אלף עובדים ועובדת מול 5,000 מסעדות. לדבריו של בן־סימון, באחרונה יצאה סיבוס בקמפיין ברשתות החברתיות בשביל להפיץ את בשורת המיתוג מחדש.

תן ביס הוקמה בשנת 2000 על ידי תמיר כרמל, הבעלים של החברה, כאתר אינטרנט לשליחויות של ארוחות ממסעדות. כרמל זיהה את ההזדמנות בה לאנשים — בעיקר כאלה הנמצאים באמצע יום העבודה — אין זמן להתעסק בכל מה שקשור בהזמנת ארוחת הצהריים או לחלופין להתחיל לאתר את האופציות הכי קרובות לארוחה בחוץ. החברה החלה כנותנת שירות לאנשים פרטיים, ועד מהרה הבינו מעסיקים כי הם יכולים להרוויח מכך שעובדיהם לא יתעסקו חלק נכבד מיום העבודה בשאלה איפה יאכלו היום או מנין יזמינו את ארוחת הצהריים.

"מראשית פעילות החברה כל אחד יכול להשתמש בכרטיס", מסביר איתן דוידזון, סמנכ"ל השיווק של תן ביס. "זה פשוט תפס תאוצה בקרב מקומות העבודה, ובשנים האחרונות הפך לשם נרדף להיי־טק".

לאורך שנותיה צמחה החברה וכיום היא מעסיקה יותר מ–100 עובדים, יש לה יותר מחצי מיליון לקוחות, היא מספקת שירות ל–1,600 חברות וארגונים ועובדת מול 8,000 מסעדות ובתי עסק. גם תן ביס יצאה בקמפיין שיווקי של שלטי חוצות וסרטונים בחודשים האחרונים, במטרה לקדם את השירות שהיא מעניקה לצרכנים פרטיים מסביב לשעון — ולא רק לארוחות צהריים. "המטרה של הקמפיין היא להבהיר שתן ביס הוא שירות שפתוח לכולם ולא רק להיי-טקיסטים. אנחנו מקבלים הרבה פניות מאנשים פרטיים שרוצים להירשם לשירות", אומר דוידזון.

בעוד שסיבוס וכל יתר כרטיסי ההסעדה עוסקים בלקוחות עסקיים ובמתן שירות בשעות העבודה — היתרון שמשיגה תן ביס לעומתם הוא בכך שהיא מאפשרת שימוש בכרטיס גם בשעות הערב ובסופי השבוע. "יש מעסיקים שמגבילים את השימוש בכרטיס רק לכתובת המשרד ואילו הזמנה הביתה לא מתאפשרת. אנחנו מאפשרים גמישות מוחלטת והתאמה לתרבות הארגונית של כל חברה", מסביר דוידזון. "העובד יכול להזמין דרכנו גם את ארוחת הערב שלו בבית, באמצעות היתרה על הכרטיס או שיוך של כרטיס האשראי האישי שלו". לדבריו, בחברה מבחינים בעלייה בהזמנות בעת שידור של משחקי ספורט חשובים ותוכניות ריאליטי.

האם יש סיכוי לתחרות בענף כרטיסי ההסעדה?

 בענף ההסעדה תוהים אם תקום בקרוב תחרות לכרטיסים האלו שתוכל להוריד את גובה עמלות הסליקה. ביולי 2017 חברת כרטיסי האשראי לאומי קארד בחנה אפשרות להיכנס לתחום, אך ויתרה על כך לאחר שמצאה כי אין בו כדאיות עבורה.

חברה שהצליחה להשתלט על נתח לא קטן מ–20% הנותרים של ענף כרטיסי ההסעדה היא חברת גודי (Goodi) שעובדת כיום מול כ–500 חברות במשק ובהן כ–70 אלף לקוחות קצה. העמלות שהיא גובה דומות לרף התחתון שגובות שתי הגדולות — עמלות של בין 5% בישיבה במסעדה ו–8% על משלוחים.

באחרונה נודע כי עיריית תל אביב, בירת ההיי־טק של ישראל שבה פעילים 1,817 סטארט־אפים (על פי נתונים של סטארט־אפ ניישן סנטרל), מתכוונת להפוך את כרטיס התושב העירוני, דיגיתל, גם לכרטיס הטבות אוכל. "אנחנו בשלבי ניסוי בתחום. אנחנו חזקים במוסדות תרבות — היכלי הספורט, הופעות, מוזיאונים, ובתקופה האחרונה נכנסנו לתחומים של מסעדות וחנויות", מסביר גידי שמרלינג, ראש מינהל דוברות והסברה בעיריית תל אביב־יפו.

"עשינו פיילוטים לקרייזי מאנדיי — אדם יכול לקבל מחיר של ארוחה עסקית גם בערב. הבונוס שלנו הוא שאנחנו לא לוקחים עמלה בשום צורה — ההכנסות מהכרטיס לעירייה הן אפס והמטרה שלנו היא לעזור לתושבים במלחמה מול יוקר המחיה", מוסיף שמרלינג. קרייזי מאנדיי הוא מבצע לתושבי תל אביב בו בכל פעם העירייה בוחרת מתחם אחר בעיר — כמו למשל מתחם התחנה — בו היא מאפשרת בין היתר הנחות ועסקיות על ארוחות גם בשעות הערב במסעדות וברים. אמנם מדובר בבשורה טובה למסעדנים, אולם כרטיס דיגיתל מוגבל בכך שהוא משמש רק את תושבי תל אביב הרשומים בעירייה, וכיום מחזיקים בכרטיס קרוב ל–200 אלף אנשים.

לגבי תחרות בתחום אומר איתן דוידזון, סמנכ"ל השיווק של תן ביס, "יש אמנם מספר בודד של מתחרים בקטגוריה אבל השוק תחרותי מאוד. בסוף המשתמשים מצביעים בקליקים עבור המוצר והמותג הטובים יותר. כך למשל עובדי המדינה יכולים לממש את הטבות האוכל שלהם דרך סיבוס או גודי — אבל הרוב המוחלט בוחר בתן ביס. זה בגלל שיש לנו מוצר טוב. עסק חדש שיוכל לעמוד באתגר הטכנולוגי שאנחנו נותנים, יוכל להיות תחרות משמעותית".

ההיי־טקיסט צועד על קיבתו

תעשיית ההיי־טק נמצאת היום במלחמה על כוח אדם איכותי, וכרטיסי ההסעדה הפכו לתנאי בסיסי במהלך גיוס עובדים על מנת לפתות עובדים איכותיים. אמנם מדובר בחלק לא משמעותי מהמשכורת של עובדי ההיי־טק, אבל הדיונים בקבוצת הפייסבוק "צרות בהיי־טק", למשל, חושפים עד כמה והמחשבות על ארוחת הצהריים הקרובה מעסיקים את העובדים בענף — ומגלים כי גם אצלם, הדרך אל הלב עוברת דרך הקיבה.

מחברת תן ביס נמסר: "אנחנו משקיעים הון בקידום המסעדות מול הלקוחות והחברות, ובסופו של דבר זה מביא תנועה גדולה למסעדות. המצב מאפשר להן לכסות את ההוצאות הקבועות שלהן — הן לא מפסידות וזה מצג שווא. אכן נוצר שוק של שלושה שחקנים מרכזיים, אבל הוא לא נוצר בגלל חסימה של שחקנים חדשים שרוצים להיכנס לשוק. מדובר בחברות שזיהו פוטנציאל שוק ונכנסו לתחום. המטרה שלנו היא לספק קודם כל את המסעדנים, אנחנו רואים את עצמנו כחברת השיווק שלהם".

מחברת סיבוס-סודקסו נמסר: "ההשוואה בין השירותים הניתנים על ידינו לבין שירות הסליקה של חברות האשראי שגויה ביסודה ומטעה. החברה מעניקה מגוון רחב של שירותים ופתרונות הסעדה לתאגידים ולחברות ולבעלי מסעדות, בישיבה במסעדה ובמשלוחים. השירותים כוללים מגוון רחב של פעילויות מורכבות, הנעשות מידי יום באופן אינטנסיבי, וכוללות בין היתר שיווק שירותי המסעדות לארגונים, בניית תוכניות הסעדה ייחודיות לתאגידים, טיפול בהזמנות משלוחים של עובדים, החל משלב קבלת ההזמנה, בקרת משלוחים וטיפול מיידי בבעיות השונות, תוך מציאת פתרונות למסעדן ולעובדים בזמן אמת, מענה טלפוני אישי לכל מחזיק כרטיס, ואפילו ביטוח אשראי למסעדנים, שנאלצו בעבר להתמודד עם חברות שפשטו רגל ולא שילמו את החוב. למעשה, מרכיב הסליקה בשרות הוא השולי ביותר ואף מוגבל.

"העמלות הנהוגות בישראל הנן נמוכות מהעלויות בחו"ל הן לגבי עמלת הישיבה והן לגבי עמלת המשלוחים. סודקסו אינה פונה למשתמשים פרטיים ופועלת אך ורק אל מול חברות ותאגידים, תחום שבו ההטבות שמעסיקים נהנים מהן הוא שונה לחלוטין, באופן מהותי ומציע לבעלי המסעדות היקף עבודה גבוה באופן משמעותי".

 יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il

 

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:

הקרב הבא: HOT תורשה לעשות שימוש בתשתית הצינורות של בזק

באוצר לא מזדרזים לקדם את הרפורמה בנמלים, והם יודעים למה