תחת הרושם שמספר תאונות האופניים עולה, שעבריינות הרוכבים בכבישים נמצאת בשיא ושהאכיפה כלפיהם חלשה וגורמת לכאוס בדרכים — החליטה הממשלה בחודש שעבר על תוכנית להידוק הפיקוח על רוכבים ועל החמרת הקנסות המוטלים עליהם. ואולם נתונים מעודכנים שמסרה המשטרה, ונחשפו בעקבות פנייה של התנועה לחופש המידע, לפי חוק חופש המידע, מצביעים על כך שהמציאות הפוכה מהרושם שהוביל את צעדי הממשלה: בעוד שבשנים האחרונות האכיפה על רוכבי האופניים הלכה והתגברה — מספר תאונות האופניים בישראל לא השתנה, ואף ירד מעט.

בתוך כך, גם עיריית תל אביב-יפו הודיעה בתחילת השבוע על יציאה למבצע של "אכיפת החוק ללא פשרות על ידי עשרות פקחים עירוניים ובשיתוף משטרת ישראל", תוך מתן דגש על רכיבה במדרכות.

לפי נתוני האמת, המספר האבסולוטי של תאונות הדרכים שבהן מעורבים רוכבי אופניים אינו עולה, ואף ירד מעט באופן יחסי, אך מספר התאונות הקשות שכתוצאה מהן נפצעים ונהרגים רוכבי אופניים - עולה.

ניתוח של מאפייני הדו"חות והתאונות מספק הסבר אפשרי למצב: רוב הפיקוח נעשה נגד רכיבה על מדרכות ברחובות הערים; כתוצאה מכך, רוכבי האופניים עוברים לרכוב בכבישים — שם הם נפגעים קשה יותר ואף נהרגים, כפי שקרה בתאונות שסוקרו בהרחבה באחרונה.

התנועה לחופש המידע ביקשה וקיבלה מהמשטרה נתונים אודות תאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופניים בשנים 2015–2018. כמו כן, נמסרו לבקשתה הנתונים אודות פעילות האכיפה והפיקוח, כפי שהיא מתבטאת בפירוט דו"חות שניתנו לרוכבים באותה תקופה. הבקשה הוגשה בתחילת אוגוסט, הנתונים נמסרו בסוף אוקטובר, אחרי שהחלטת הממשלה התקבלה.

המשטרה העבירה את המידע בטבלאות, שבהן הוצגו הנתונים ופרטי הדו"חות לפי פרמטרים שונים — כמו שנים, יישובים ומחוזות, סוגי העבירות, דרגות הפציעה בתאונות, וסוג הרכב (חשמלי או רגיל). הנתונים התייחסו למידע שנאסף מינואר 2015 עד תחילת ספטמבר 2018, ולצורך הניתוח, הם מוצגים בכתבה בגרפים מנורמלים.

אין שינוי במספר תאונות האופניים

מספר תאונות הדרכים שהתרחשו בישראל שבהן היו מעורבים אופניים, לא השתנה באופן משמעותי בארבע השנים החולפות. ב–2015 — השנה הראשונה שלגביה נמסרו נתונים — דווח למשטרה על 513 תאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופניים. ב–2016 נרשמה ירידה — ל–443 תאונות; ב–2017 מספר התאונות עלה ל–563. עד אוגוסט 2018 נרשמו 372 תאונות עם אופניים, והמספר המנורמל הוא 482. כלומר, מדובר עדיין במספר נמוך יותר של תאונות לעומת השנה שעברה, ופחות תאונות לעומת 2015.

ממצא מובהק נוסף הוא השינוי בהתפלגות התאונות בין אופניים רגילים לחשמליים לאורך התקופה. ב–2015 רוב מקרי התאונות שדווחו למשטרה היו באופניים רגילים — 217 תאונות, לעומת 180 תאונות באופניים חשמליים. ב-2016 הנתונים התהפכו, ונרשמו יותר תאונות באופניים חשמליים — 172, לעומת 160 ברגילים. ב–2017 מספר התאונות באופניים חשמליים כמעט הוכפל בהשוואה לשנה הקודמת, והגיע ל–273, לעומת אופניים רגילים שבהם מספר התאונות לא השתנה באופן משמעותי — 173 תאונות באותה שנה. ב–2018, החלוקה בין מספר התאונות באופניים רגילים לחשמליים נותרה דומה לשנה שעברה.

המספר המדויק של זוגות אופניים בישראל אינו ידוע. על פי הערכות שמתבססות על נתוני יבוא שנתיים וסקרי שימוש שנעשים מטעם ארגונים ומוסדות ממשלתיים, כמו הרשות הארצית לבטיחות בדרכים, יש כיום יותר מרבע מיליון זוגות אופניים חשמליים — שהיקף השימוש בהם עלה במהירות בעשור החולף.

העלייה בשימוש באופניים חשמליים לעומת אופניים רגילים מסבירה את הגידול במספר התאונות שבהן היו מעורבים. בהינתן שמספר האופניים צמח משנה לשנה גם בתקופה הנבדקת, ומספר התאונות לא עלה איתו, הנתונים מייצגים ירידה יחסית של תופעת התאונות.

עלייה חסרת תקדים בפעילות האכיפה

פעילות האכיפה והפיקוח על רוכבים התרחבה מאוד. מספר הדו"חות שרשמה המשטרה לרוכבי אופניים צמח פי 14 בתוך ארבע שנים. מ–2015 ועד היום, חילקה המשטרה קרוב ל–60 אלף דו"חות לרוכבי אופניים רגילים וחשמליים, שרובם נרשמו בשנה הנוכחית. ב–2015 חולקו רק 2,220 דו"חות לאופניים חשמליים ורגילים יחד; ב–2016 נרשמו כ–9,000 דו"חות, ובה כאמור נרשם שפל במספר התאונות. ב–2017 מספר הדו"חות כמעט הוכפל והגיע ל–17 אלף — ודווקא בשנה זו נרשם שיא במספר התאונות. ב–2018, שבה מסתמנת ירידה במספר התאונות שבהן מעורבים אופניים, מספר הדו"חות יתקרב ל–30 אלף בשנה אחת.

ככל שהמספרים מצביעים על אכיפה מוגברת, הם אינם מספרים את התמונה המלאה על הגידול העצום בפעילות הפיקוח והאכיפה נגד רוכבי אופניים. ראשית, הנתונים אינם כוללים את פעילות הרשויות המקומיות, שלפני כשנה קיבלו סמכות לאכוף ולקנוס רוכבי אופניים.

גם פקחי העיריות רושמים דו"חות, ואלה אינם נכללים בחישוב שלפנינו. בנוסף, המשטרה מסרה לתנועה לחופש המידע את נתוני הדו"חות לפי יישובים, וציינה כי המספרים חלקיים — שכן היא לא כללה בהם את הדו"חות מיישובים שבהם חולקו פחות מ–100 דו"חות לאופניים חשמליים, או פחות מעשרה דו"חות לאופניים רגילים.

את רוב הדו"חות מקבלים רוכבי אופניים חשמליים. כך למשל ב–2017, חולקו קצת פחות מ–2,300 לרוכבי אופניים רגילים, לעומת יותר מ–15 אלף דו"חות לרוכבים באופניים חשמליים. בהינתן שמספר רוכבי האופניים החשמליים עולה, זה הגיוני. לעומת זאת, מפתיעה העובדה שחלקם היחסי של רוכבי האופניים הרגילים בדו"חות עולה לאורך התקופה. ב–2015 ו–2016 הרוכבים באופניים רגילים קיבלו 5% מכל הדו"חות שניתנו, לעומת 2017 ו–2018 שבהן רוכבי אופניים הרגילים קיבלו 15% ו-25% מסך כל הדו"חות. כלומר, היקף הדו"חות לאופניים רגילים עלה ביחס הפוך לתאונות ולשימוש בהן.

בכביש הרוכבים פגיעים הרבה יותר

ממצבת הדו"חות עולה תמונה של פיקוח הדוק השולח את הרוכבים לנסוע בכביש, שהוא המקום שבו צריכים אופניים לנסוע על פי חוק, אך גם המקום שבו הרוכבים פגיעים יותר ושם קורות התאונות הקשות והקטלניות.

דו"חות המשטרה נחלקים בין עשרות סעיפים המייצגים הגדרות שונות של עבירה על חוקי התנועה. בין כל הדו"חות בגין עבירות הנוגעות לבטיחות הרוכבים, 8% ניתנו על רכיבה על האופניים בעמידה, 2.5% על אי ציות לתמרור עצור או חציית צומת ברמזור אדום, ו–2% בגין הרכבת אדם אחר באופניים. רק 1% מכלל הדו"חות נרשמו בגין אי חבישת קסדה לרוכב, או אי חבישת קסדה לילד שהורכב באופניים.

עבירות הקשורות לשימוש בטלפונים סלולריים, ובהן דיבור בסלולרי שלא דרך מיקרופון או הרכבת אוזניות תוך כדי נסיעה, מהוות קצת פחות מ–6% מסך כל הדו"חות שנרשמו לרוכבים. קצת יותר מ–5% מהדו"חות ניתנו למי שרכבו על אופניים חשמליים, ובבדיקה נמצא שגילם נמוך מ–16.

כמעט כל יתר הדו"חות — המייצגים כשלושה רבעים מפעילות האכיפה (73%) — ניתנו לרוכבי אופניים בגין עבירות שניתן להגדירן כנסיעה במקום שהחוק אוסר עליהם לנסוע בו. כך, 60% מהדו"חות על מקומות שבהם יש חיכוך עם הולכי רגל כוללים סעיפים שונים המתארים רכיבה על מדרכה או במעבר חציה.

דו"חות על נסיעה שלא במקום הנכון ניתנו גם לרוכבים בכביש ברחוב שבו יש סימון נפרד לשביל אופניים, רכיבה בשולי הדרך, ושימוש בשביל או נתיב שנועד לכלי רכב אחרים - והם מהווים את 13% הדו”חות הנותרים בקטגוריה זו. אשר לתאונות עצמן, יש לסייג את הממצאים בכך שלא כל המקרים של התנגשויות בין אופניים והולכי רגל ובין אופניים למכוניות, מגיעים למשטרה. עם זאת, סביר להניח שרוב מקרי התאונות שלא נרשמו במשטרה, היו כאלה שבהם הנזק או הפגיעה הגופנית שנגרמו היו קלים יותר.

הנתונים מראים ששיעור התאונות הקשות והקטלניות מסך כל התאונות גדל. לרוב התאונות קלות, כך לאורך כל התקופה. ואולם בעוד שב–2015 רק רבע מהתאונות שנרשמו היו קשות או קטלניות, ב–2016 ו–2017 עלה חלקן של תאונות אלה ל-31%, וב–2018 36% מסך כל התאונות היו קשות וקטלניות. מספר רוכבי האופניים ההרוגים עלה באופן מובהק: מתשעה ב–2015 ל–11 הרוגים ב–2016, ו–18 ב–2017, עוד בטרם הסתיימה השנה.

פרסום מידע בזמן אמת

"המסקנה מהנתונים מצביעה על ספק בדבר יעילות האכיפה, ואף חשש כי מדיניות האכיפה של משטרת ישראל מובילה לתוצאות קטלניות", אומרת עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע.

"פרסום המידע בזמן אמת יכול היה לאפשר שיח בנקודת זמן מוקדמת בהרבה, וליווי של מדיניות האכיפה בשיח ציבורי מבוסס נתונים", אומרת אדרי. "משטרת ישראל מחזיקה בהרבה מאוד מידע, שהיא אוספת מכוח תפקידה, ולמרות החשיבות הציבורית שלו, המידע הזה אינו נגיש כלל. מוטב היה שהמשטרה תפרסם באופן יזום, ברוח החלטות הממשלה בדבר פתיחת מאגרי המידע הממשלתיים, את המידע שברשותה על אודות תאונות הדרכים, נתוני אכיפה ונתונים על מעצרים ופשיעה, כפי שנהוג בעולם. פעם אחר פעם אנו נדרשים להגיש למשטרה בקשות מידע, ולעבד מידע שאינו קריא. זהו מידע שצריך להיות זמין למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב".

יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:

פרטים נוספים על הסמארטפון המתקפל: ייקרא גלקסי F ויעלה 1,770 דולר

"השטן גר בטלפון": עשירי ארה"ב פתחו במאבק להרחקת ילדיהם ממסכים