גבר עם שקי דולרים (צילום: istockphoto)
חגיגות השכר של הפקידים - מקוממות | צילום: istockphoto

1. שמחה. "חריגות", "שיאן שכר", זה פופוליסטי, צבעוני, מציצני, לא יותר. הילולה של יום אחד. שיאן השכר הוא פרופ' דן ערבות, מנתח ומשתיל לב בכיר, שמשכורתו החודשית עומדת על כ-31 אלף שקל. עבור עבודה נוספת שהוא מבצע בבית החולים (לא באופן פרטי), מעבר לשעות העבודה הרגילות, הוא משתכר עוד כ-53 אלף שקל. סה"כ שכר ברוטו של כ-85 אלף שקל. יופי. זה אפילו נמוך מדי.

עיסוק מציל חיים, שנים של לימודים, עבודה ביום ובלילה. הרי זה שכרו של סגן מנהל זוטר בבנק או בבית השקעות, לא כולל בונוסים שניתנים גם כאשר ההפסדים שורקים. טוב שהגענו למצב בו בעשרת השיאנים מופיעים 8 רופאים מומחים בכירים.

2. כעס. עדיין מרגיז, שנה אחר שנה, לצפות בחגיגות השכר של אותם מינהלנים מנהלים, פקידים ופקידונים שהתנחלו על כסף הציבור ומחלקים אותו בינם לבין עצמם: חבר הנהלה בבנק ישראל עם 74 אלף שקל בחודש לכמה שעות עבודה ביום ושלל תנאים מופלגים ונסתרים שנחשפו רק בשנים האחרונות. מנהל מערך מגביות, כלומר מאכער לתרומות, באוניברסיטת בר אילן. מנהל אגף, כלומר מומחה לבירוקרטיה רפואית, בקופת חולים מאוחדת עם שכר דומה, לא כולל הוצאות וצ'ופרים.

מרגיז שכאלה אנשים מקבלים שכר גבוה יותר ממומחה לקרדיולוגיה, גניקולוגיה, רנטגן או גסטרואנטרולוגיה. מרגיז, אפילו מחשיד, שמבקר פנימי בקופת חולים מאוחדת משתכר, כמו מנהל הכספים בקופה, כ-65 אלף שקל.

3. בועה. שוב מסתבר שהמגזר הציבורי, כבד, מנותק ויקר מדי. 90 מיליארד שקל משלמת המדינה כשכר לסקטור שלה. כמעט שליש מתקציב המדינה. לזה יש להוסיף את הבור הענק בגובה 400 מיליארד שקל שכולנו חייבים להם בגין פנסיה תקציבית.

השכר הממוצע בשירות המדינה גבוה בלמעלה מ-50% מהשכר הממוצע במשק - 7,800 שקל במשק לעומת 11,800 בשירות המדינה. שיא ההפקרות הוא השכר הממוצע במשרד הבטחון, והכוונה היא רק לפקידי משרד ולא לצבא וללוחמים. השכר שם עומד על 17,600 שקל - פי 2.5 מהשכר הממוצע במשק. חגיגות דומות גם במשרד המשפטים.

מי מעז לגעת במגזר הכבד, המכביד והלא יעיל הזה? אף אחד. בנימין נתניהו היה שר האוצר היחיד שדיבר על טרגדיית האיש הרזה הנושא על כתפיו את האיש השמן, הבירוקרטיה הממשלתית. אבל גם הוא לא הלך עם זה עוד צעד. יש אפשרות שהפער החמור הזה בין הסקטור היצרני לסקטור הבירוקרטי עוד יגדל נוכח המיתון, פיטורי העובדים והפחתת שכר במשק, כאשר הממשלה ממשיכה להחזיק את כל כוחותיה ולהגדיל את שכרם.

4. הפליה. נשים בשירות המדינה משתכרות שכר נמוך בכ-34% מזה של הגברים בשירות המדינה. רוב המועסקים בשירות המדינה הן נשים (66%), אבל רוב המנהלים (75%) הם גברים. כנראה שגברים נוטים לסדר לחבריהם הגברים את השכר הגבוה יותר. האישה הראשונה ברשימת שיאני השכר מופיעה רק במקום ה-29. בין 50 השיאנים הראשונים יש שלוש נשים בלבד. בין 200 הראשונים יש 10 נשים. גבר מביא גבר, כבר אמרנו?

5. עיוות. תיקון לחוק יסודות התקציב, שעבר ב-1985, לפיו מפרסם הממונה על האכיפה במשרד האוצר, שמואל נחמני, את דו"ח חריגות השכר שלו, מתבסס על חשיבות ההתרעה כנגד חריגות שכר בשירות הציבורי, במטרה לתקן ולמנוע הישנותן.

אלא שהדו"ח בעיקרו הוא השוואת שכר וחריגות משנה לשנה. הדו"ח הנוכחי, המתייחס לשנת 2007, מקיים השוואה של משרה ספציפית למה שהיה בשנת 2006. מכאן שגוף או פרט שסידר לעצמו כבר לפני שנים שכר גבוה וחריג, ועל בסיס זה משולם לו שכר שנה אחר שנה, נעלם למעשה מרשימת החריגות. כך שבעיקרון תאגיד ציבורי שרוצה להמשיך להנות מהחריגות אך לרדת מהכותרות יכול לשמור על קיבוע החריגות בשנת הדו"ח. כך שהמהות של החוק נעלמה.

6. בנק ישראל. יחידת האכיפה הוקמה ב-1997. היא אמורה לטפל בחריגות השכר, כלומר להשיב לקופת המדינה את הכספים שנלקחו ממנה שלא כדין. עד היום החזירה היחידה ארבעה מיליארד שקל. בשנת 2008 החזירה 50 מיליון שקל. בגופים גדולים ומכובדים מתקיימות חריגות שכר במשך שנים ארוכות. בנק ישראל בראש רשימת בעלי הכבוד המפוקפק. על פי חוות דעת באוצר, ניתן לדרוש ממנהלים בבנק ישראל, אלה שההסכם הקיבוצי לא חל עליהם, החזר כספים משמעותי בגין חריגות שכר. מדובר בבכירי הבנק לאורך עשרות בשנים.

יש אפשרות שבחודשים הקרובים יפתחו גליה מאור, דליה טל, דוד קליין, יואב להמן, יעקב פרנקל ועוד ועוד את תיבת הדואר שלהם ויראו מעטפה בה דרישה להחזר הפרשי גימלאי, תנאי פרישה חורגים, תשלומים חד פעמיים חורגים ועוד.

7. סחבת. בינואר 2009 מפרסם הממונה על השכר והאכיפה במשרד האוצר דו"ח המתייחס לשנת 2007. ככה לא אמורה לעבוד ממשלה.

8. אוניברסיטאות. שכר חורג ואסור מחולק בנדיבות רבה בחברות הממשלתיות ובתאגידים הקשורים לממשלה, כמו אוניברסיטאות, קופות החולים, בתי חולים ועוד ועוד. כבר שנים מתקיימת התדיינות מול בכירי הסגל הבכיר הנהנים משכר חריג ולא חוקי ביותר. לפני כשנתיים הוציא הממונה על השכר הודעת שימוע ודרישה להחזר הכספים לבכירים באוניברסיטת תל אביב, בר אילן, הטכניון והעברית. ההתכתבות נמשכת.

9. נמלי הים. לפני שנים הוגשו תביעות להשבת כספים מעובדים בחברות נמלי הים. פניות עובדים לבתי המשפט הביאו לזכיית הממונה על האכיפה ולאישור עמדתו. לפני כשנתיים הודיעו בהנהלת החברות כי ינסו להגיע להסדר מוסכם עם העובדים להשבת כספים ואם לא - יפנו לבית המשפט. השיחות ממשיכות. או שלא.

10. חברת חשמל. השבוע (במקרה?) שלח הממונה על השכר, אילן לוין, מכתב למנכ"ל חברת החשמל, עמוס לסקר, ודרש לבטל הטבות שכר לעובדים בגובה של כחצי מיליארד שקל. נושא משכורת 14 והקידום הדו-שנתי הקבוע הם רק תוספת להפקרות השכר המתמשכת. הטיפול הרשמי נפתח לפני כחמש שנים. לכמה מנהלים קוזז השכר באופן צנוע. ואז התערבו הפוליטיקאים.