איך אפשר להסביר את וורן באפט? כל אחד יודע שבשוק הון עמוק ונוזלי כזה של ארה"ב, כמעט בלתי אפשרי לנצח את הממוצעים של שוקי המניות במשהו שהוא מעבר לטווח הקצר.
אבל באפט הקדים את העקומה ברוב 50 השנה האחרונות, מה שהפך אותו לאחד האנשים העשירים בעולם. הביוגרפיה החדשה שלו, "כדור השלג", מאת אליס שרודר, נותנת כמה רמזים לשאלה איך הוא עשה זאת.
רמז ראשון הוא הנחישות הייחודית של באפט, כבר מגיל צעיר, להפוך לעשיר מאוד. האיש שכונה האורקל מאומהה מתואר כאובססיבי, מישהו שבגיל 7 ביקש מסנטה קלאוס ספר על אג"ח; שכמתנה ליום הולדת 10 נלקח לביקור בבורסה של ניו יורק; ושהכריז מעט אחר כך שהוא יהיה מיליונר עד גיל 35 - מטרה שהשיג בקלות רבה.
מרדף חסר מנוחה
כשנשאלו שנים לאחר מכן על סוד ההצלחה שלהם, הוא וידידו ביל גייטס ענו שניהם אותה תשובה: "פוקוס, יכולת להתמקד". המרדף חסר המנוחה של באפט אחרי הכסף היה חשוב לו מכל דבר אחר. כמו שהוא עצמו ניסח זאת, "אינטנסיביות היא מחיר המצוינות".
כשמשפחתו הצעירה גדלה סביבו, הוא עבד כל היום בחדר עבודה קטן בביתו, מתעמק בתפריטי ההשקעות של מודי'ס, סופג סטטיסטיקות בזיכרונו הכמעט צילומי. חבר תיאר את אשתו כאם חד הורית; באפט עצמו נותר בלתי מבוית.
הוא היה גם ידוע באדיקותו בכל מה שקשור למצבור הכספים הגדל שלו. הוא היה כה בטוח ביכולותיו כמשקיע, עד שהתייחס לדולר שבידו ככזה ששווה למעשה חמישה דולרים, שהרי זה מה שהוא יעשה ממנו מחר. הוא אהב לומר שהרכישה שביצע כאיש צעיר של תחנת דלק עלתה לו בסביבות 6 מיליארד דולר - בהשוואה למה שיכול היה להרוויח אם היה משקיע את הכסף כראוי.
רעיונות פשוטים, אבל רק לכאורה
זו תמצית הגישה של באפט. שרודר: "השיטה נותרה זהה: הערכת ערכה האינהרנטי של השקעה, הגבלת הסיכון שלה, בשימוש במרווח ביטחון, ריכוז, הישארות במעגל היכולת, לתת להשקעה להתגלגל כשהתרכובת עושה את העבודה. כל אחד יכול היה להבין רעיונות פשוטים כאלה, אך מעטים היו יכולים להוציאם לפועל".
מלבד כישרונותיו-שלו, באפט היה גם בר מזל במה שקשור למורי הדרך שלו. אחד מהם היה המנטור האגדי בן גרהם, שלימד אותו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ספרו של גרהם, "המשקיע החכם", נותר בין המדריכים הפופולריים ביותר להשקעות בשוק המניות.
מגרהם הוא למד ש"השוק הוא המשרת שלך, לא האדון שלך". או במילים אחרות, השוק מציע לקנות ולמכור מניות בכל יום, לעתים במחירים לא הגיוניים. אך מדי פעם הוא אכן מעניק הזדמנות לקנות במחיר נמוך ולמכור במחיר גבוה.
מורת דרך שנייה היתה אשתו הראשונה סוזי, אישיות חמה ולבבית, שלפי שרודר, הצליחה ללמדו כיצד להתמודד עם אנשים. אז הגיעה קיי גרהם, המו"לית של "וושינגטון פוסט", שגילתה לו עולם של זוהר פוליטי. הוא הפך לגורו העסקי שלה; היא הראתה לו שיש בחיים החברתיים יותר מקולה וגלידה.
לרכך במחמאות
שחקן מפתח בסיפור הוא צ'רלי מנגר, שותפו העסקי משכבר. השניים מדברים כל הזמן, לשניהם סף שעמום נמוך וסלידה מעסקאות נכלוליות. במילותיו של באפט, הם "כמעט תאומים סיאמיים".
אבל בזמן שבאפט אוהב להקרין תדמית של נער כפרי, למנגר סגנון קשוח יותר. פעם הוא זעזע את הנוכחים בכנס השנתי של בעלי המניות של ברקשייר התאווי כשהעיר כי "אם מערבבים צימוקים עם צואה, זו עדיין צואה".
באפט הוא יותר ממשקיע. אחד הכישרונות שלו הוא בבחירת מנהלים לחברה שלו - פרפקציוניסטים כפייתיים כמותו. כחסיד של ספרו של דייל קרנגי "איך להשיג חברים ולרכוש השפעה", הסגנון של באפט הוא לרככם במחמאות, ואז לבקש מהם לעבוד אפילו קשה יותר.
הוא משתמש באותה טכניקה במו"מ על רכישת חברות שהוא רוצה לקנות. הספר מתאר מספר מקרים בהם המוכרים לא באמת רצו למכור, אך שוכנעו לעשות כך ע"י ההיגיון של באפט וקסמו האישי. "לא הייתי חולם להסתכל על הצהרות כלכליות מספרי חשבונות", נהג לומר. "רק תגיד לי מה אתה רוצה ונלחץ ידיים".
אך יחד עם הפתגמים שהוא מייצר בשפע, מגיעה אישיות קשוחה ולעתים קרה כקרח, עם חיים פרטיים מסובכים ויכולת לנתק רגשי. בעולם העסקים, זה מה שאיפשר לו להיבדל מההמון גם כשהיה בלחץ עצום ללכת עם הקונצנזוס. הוא התרחק מבועת הדוט.קום, והיה מבקר ותיק של ההגזמות הפיננסיות שהובילו לצרות של ימינו.
כבר ב-2002 הוא אמר שנגזרי האשראי הם "רעל" ו"פצצות זמן פוטנציאליות", ומנגר הוסיף: "לכנות את חשבונאות הנגזרים 'ביב שופכין' יהיה עלבון לביבים".
הביוגרפיה מעודכנת לימים אלה, היא סוקרת את קריסת בר סטרנס ואת מחשבותיו של באפט לגבי מה שקורה כעת בשווקים: אבחנות הראויות לציטוט.
"אם יציפו את המערכת במספיק נזילות", הוא אומר לשרודר, "ההשלכות יהיו ציפייה מיידית לאינפלציה עצומה. דברים רבים שאתם עשויים לא לאהוב עלולים לקרות. הכלכלה בהחלט שוקעת. זה לא המשחק שלי, אבל אם להמר, יש אומרים שהמיתון יהיה קצר ורדוד, אני הייתי אומר ארוך ועמוק". וכשזה מגיע ממישהו עם המוניטין שלו, זו לא מחשבה נוחה.
