במסגרת מגבלת המאה מטר, בני הזוג לירז אסייג ושחר לבנגרונד יצרו לעצמם שגרת התרעננות ייחודית. במהלך היום הם כרוכים זה בזו, לומדים אחד את השנייה, וכשצריך להתאוורר הם יוצאים יחד לקופת החולים, שם שחר מקבל טיפול הורמונלי כחלק מהתהליך להתאמה מגדרית שהוא עובר. "זה חומר סמיך שמצריך מחט עבה כדי להזריק אותו בטוסיק, זה גם כואב", הוא מסביר. "אי אפשר לעשות את זה בבית והמרפאות עובדות".

"ואין סיכוי שאני אפסיד את זה בעולם. אני באה איתו לכל זריקה", מוסיפה לירז בחיוך. "אני גאה שנפל בחלקי הכבוד להיות חלק מהתהליך הזה. התחילו גם לצמוח לו שערות על הסנטר עכשיו".

את תקופת ההסגר הארוכה הם מעבירים בדירה שלו בראש העין. הימים אמנם נראים אותו דבר, אבל משהו בשפת הגוף שלהם, באופן שבו הם שרועים על הספה, מתפנקים אחד על השנייה, לא משאיר מקום לספק. היום יום שישי. אם לא הייתי מכירה את הרקע שעליו נרקמה הזוגיות הזאת, הם היו נראים כמו עוד זוג טיפה דביק מדי. 

לירז, הצד היותר מפורסם במשוואה, בוגרת ריאליטי, דוגמנית ודוברת של תנועת הבודי פוזיטיב, הטילה חתיכת פצצה כששיתפה באינסטגרם תמונה אינטימית עם שחר. כחודש אחר כך היא חשפה עוד פרט מפתיע, בן הזוג החדש הוא טרנסג'נדר. הלסת נשמטת עוד קצת כשמבינים שעד לא מזמן שחר היה איש משפחה, עם אישה ושלושה ילדים, ושהמפגש הראשון עם לירז היה כשהיא הגיעה לעודד אותו על אובדן אחותו, קים לבנגרונד, שנרצחה לפני שנתיים בפיגוע בברקן.

אוקיי, תסבירו לי הכל בבקשה.
שחר: "ראיתי את לירז לראשונה כשהיא נכנסה לאח הגדול. מיד ידעתי שהיא מושלמת, כשהיא יצאה משם ממש התבאסתי שלא אראה אותה יותר על המסך. ראיתי את היופי והאופי שלה, וראיתי כמה יש לנו במשותף, שנינו צמחונים, שנינו אוהבים לעזור לאנשים, הכל פשוט התאים לי. ידעתי שאני חייב לפגוש אותה".

לירז אסייג ושחר (צילום: אור דנון)
ג'קט- escada לאיתי גונן וינטג' | צילום: אור דנון

לירז: "ואז לפני חודשיים בערך, חברה שלו יצרה איתי קשר באינסטגרם וביקשה שאפגוש אותו. היא סיפרה לי ששחר איבד לפני שנה וחצי את אחותו בפיגוע ואמרה לי שהוא ישמח להיפגש איתי כי היא יודעת שזה יעודד אותו".

אז זה לא היה מפגש במטרות רומנטית?
לירז: "אני כבר רגילה שפונות אלי הרבה נערות ונשים בבקשה לעזרה כזו או אחרת, מכל מיני תחומים. אז זה לא היה מפתיע. שחר הזמין כמה חברות אליו הביתה וגם אני הגעתי, לשמוע את הסיפור על קים, לתמוך ולעודד".

ידעת שאת באה לפגוש את אחות של קים, אישה?
לירז: "לא חשבתי על זה בכלל. בעיני הוא תמיד היה גבר, לא ראיתי לשנייה שחר בת, לא ראיתי נשיות".

שחר: "אני באותה תקופה קראתי לעצמי בלי מגדר, כי אחרת זה מבלבל. אז אתה לא אומר "אני רוצה" אלא "ברצוני", כאלה. אבל החברות שהיו שם קראו לי בלשון נקבה, הן עוד לא ידעו שאני עומד להיכנס לתהליך".

לירז: "אני זוכרת איך פתחו לי את הדלת והיה רגע של מיוט. שחר הסתכל עלי ואני עליו, וזה היה כזה… קשה להסביר. כדי שלא יקלטו אותי ועד כמה אני נבוכה מהעיניים והמבט שלו, ישר עשיתי רעש בפול ווליום הרגיל שלי".

לירז אסייג ושחר (צילום: אור דנון)
חולצה: איתי גונן וינטג' | צילום: אור דנון

שחר: "ואז היא חיבקה אותי עם הריח שלה. יש לה ריח מושלם. וזהו, כל הערב חיכיתי ששאר החברות ילכו הביתה, להיות לבד איתה. אבל הן לא הלכו עד מאוחר מאוד ובסוף היא עזבה איתן, התבאסתי".

לירז: "אבל מהר מאוד חזרתי. נפגשנו לדייט במסעדה ושם הוא סיפר לי שהוא עומד לעבור תהליך, שהוא נולד גבר בגוף של אישה. שזה החלום שלו מאז שהוא קטן. אני בכל מקרה ראיתי בו גבר מהשנייה הראשונה. ומאז אנחנו ביחד".

"אני נמשכת לגברים ושחר הוא לגמרי גבר"

הקורונה הגיעה להם בול בזמן, אם אפשר לדבר כך על מגפה. במקום להתפזר במרחב עם אלף שאלות וערבי חג, הנגיף סגר אותם בבית. "זה היה מושלם", מתמצת שחר, ולירז ממהרת להרחיב. "זה קרה כמעט ישר אחרי שהכרנו. לא הספקנו לעשות כמעט כלום, רק נסיעה אחת לים המלח. מה שקרה בקורונה מזכיר את האינטנסיביות של האח הגדול, כשכל יום מרגיש כמו שבוע אין לאן לברוח, הקורונה משתוללת בחוץ ואנחנו בבית, צמודים

בלי שום פילטרים ולא מייפים שום מצב. עם בני זוג קודמים היה צריך לעבור זמן ולבדוק איפה אנחנו נמצאים בקשר, אבל פה פשוט הבנו. שחר הוא כל מה שייחלתי לעצמי".

שחר: "מבחינתי, זה לנצח".

אם אנחנו נכנעים לשיח של הגדרות, את מגדירה את עצמך היום סטרייטית?
"אני מגדירה את עצמי מאוהבת. זו הנטייה הכי שווה. אני נמשכת לגברים, לא חשבתי שיכולה להיות עוד אופציה ושחר הוא לגמרי גבר. אבל אנשים צריכים הגדרות כדי לסדר לעצמם את המוח, הם מחפשים תבנית להכניס את הבן אדם אליה. בכל היבט וכל תחום. אם יש דוגמנית שמנה כמוני יקראו לי פלאס סייז כי זו השבלונה וזו התבנית, אם זה מישהו שהוא מעדות המזרח אז הוא בטח ערס, זה שטויות. אבל אני אף פעם לא הייתי כזו. תמיד שברתי מוסכמות".

ושברתם חתיכת מוסכמה כאן.
לירז: "בהתחלה לקח לי רגע, כי בפרקטיקה את מגיעה לפארק שעשועים ולא יודעת בדיוק מה לעשות עם המתקנים. אני כל כך לא מכירה את המתקנים האלה שהייתי צריכה הוראות הפעלה, אני לא כזו אלופה כמו שחשבתי", היא צוחקת.

שחר: "הכל בסדר. שלחתי לה את חוברת ההפעלה".

לירז אסייג ושחר (צילום: אור דנון)
ליד לירז אסייג ושחר | צילום: אור דנון

שחר (36) נולד בראש העין, לאבא רפי ואמא חווה, שש שנים אחריו נולדה אחותו קים. הייתה לו ילדות מאושרת, כך הוא מספר. פשוט שונה. "תמיד הרגשתי שאני לא בת. לא שיחקתי בבובות אלא בכדורגל, לא הבנתי איך זה שייך אלי, גם בגיל ההתבגרות לא הבנתי איך חזה ומחזור זה דברים שבכלל קשורים אלי. סירבתי להאמין ולקבל אותם, אבל הם היו חלק ממני. זו הייתה ילדות של שנות התשעים, לא היו לדברים שמות כמו היום".

"קים עזרה לי לצאת מול ההורים שלי. היא הייתה כאן זמן קצר מדי"

בלי לדעת לתת לזה שם, שחר האמין שהוא אישה לסבית. "נמשכתי לנשים תמיד, אז חיצונית הייתי לסבית. רק שאף פעם לא הייתי בעצם אישה". הוא התפתח במקצועו כספר כלבים, הכיר בת זוג, התמסד, והשניים הביאו לעולם שלושה ילדים, היום בני שנה וחצי עד שבע. שניים מהילדים נהרו ונולדו על ידו. החיים התגלגלו, המשפחה ניהלה סדר יום ככל המשפחות, ואז, לפני כשנתיים עולמו של שחר חרב עליו. בשיא חייה, בגיל 30, כשהיא במקום העבודה שלה זמן קצר אחרי שהפכה לאם - אחותו קים נורתה על ידי מחבל בפיגוע. השכול היה בלתי נתפס. "כשקים נרצחה, החיים התחלקו ללפני או אחרי. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, מי שעזרה לי לצאת מהארון מול ההורים שלי, נלחמה בשבילי תמיד. היא הייתה כאן זמן קצר מדי", אומר שחר בקול חנוק. 

אני מנסה להבין את כל האינטנסיביות בחייך מאז שקים איננה. פירקת זוגיות, החלטת להפוך לגבר ובמקביל הכרת לילדיך בת זוג חדשה? זה נשמע כמו המון. 
"כל מה שקרה אחרי קים חייב היה להיות באינטנסיביות הזו. הבנתי שחיים רק פעם אחת ואם לא אעשה מה שטוב לי, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. גם קים ידעה שאני לא מחובר לגוף שלי ושהרעיון הזה עלה לי הרבה פעמים. היא תמיד אמרה שהיא תהיה שם בשבילי אם זה מה שאבחר. בסוף זה הגיע כשזה הגיע".

קים ז"ל (צילום: אור בן זריהן)
"כשקים נרצחה, החיים התחלקו ללפני או אחרי". שחר על אחותו | צילום: אור בן זריהן

זה קרה במקביל לסיום יחסים ארוכים.
"חשוב לי להגיד שהייתי כבר מחוץ לזוגיות שלי כשהכרתי את לירז. אני מעדיף לא לדבר על הקשר הקודם, יש כאן ילדים שהם חלק מהעניין. אנחנו במשמורת משותפת והזוגיות פשוט נגמרה. אני חושב שרק עכשיו אני מצליח  לחיות עם האובדן של קים ולצדו, וליהנות ממה שיש לי. הרבה מזה בזכות לירז. עכשיו אני סוף סוף רוצה להגיד,  'קרה מה שקרה, ואנחנו חייבים להמשיך הלאה לחיות'. ויש לי דבר מושלם לחיות לצידו".

איך הסביבה הגיבה לכל השינויים בחייך?
"העולם שלי הוא אנשים ספציפיים, יש את ההורים, החברים והילדים שלי. אין לי עולם מעבר לזה. זה לא כמו אצל לירז. מבחינת ההורים, העיקר שאהיה מאושר, אחרי הטרגדיה שהם עברו, הכל קטן עליהם".

והילדים מבינים מה קורה?
"כן. הקטן הכי משתף פעולה וכבר קורא לי אבא. הם מבינים, הם ילדים חכמים. הצגנו להם עמדה מאוד ברורה. כולם קיבלו את זה מעולה".

ואיך הם קיבלו את לירז?
שחר: "בצורה טבעית. יש להם אמא, לירז היא גם לא אמא חורגת, היא בת הזוג שלי".

לירז: "זה קטע, כי מעולם לא יצאתי עם גבר שיש לו ילדים, סירבתי. זה מצחיק אותי שאני אומרת את זה עכשיו. אני מרגישה כאילו תמיד הייתי חלק מהמשפחה הזו".

לירז אסייג ושחר (צילום: אור דנון)
לירז: חולצה- איתי גונן וינטג', ג'ינס- קסטרו | שחר: חולצה- קסטרו, ג'ינס- Levis | צילום: אור דנון

ביום הזכרון לחללי ישראל, ביום שלישי, שחר מתכנן לעלות לקבר של קים - חרף האזהרות והאיסורים. "לא יעצרו אותנו", הוא אומר. "אם אפשר לעשות הפגנות אז למה משפחה מצומצמת לא יכולה לעלות לבית העלמין להגיד קדיש ולהדליק נר? אני יכול להבין מאיפה באים האיסורים אבל אפשר היה לשחק עם זה, להגביל מבלי לאסור לגמרי. אני חושב שאהיה שם, כי זה מה שהלב שלי מרגיש שנכון לעשות".

"אמא שלי אישה דתייה עם כיסוי ראש, היא לא הבינה את זה בהתחלה"

גם נתיב חייה של אסייג (37) לא נראה ככזה שהיה מוביל אותה לזוגיות שבה היא נמצאית היום. היא גדלה במשפחה דתית בפתח תקווה, למדה באולפנה, עשתה שירות לאומי שאחריו התחתנה ועזבה את הבית. "גדלתי עם אבא מאוד קשוח ואלים, בשלב מסויים החלטתי שאני לא רוצה להיות בקשר איתו. היום אני בקשר עם אמא שלי, אבל לא עם אבא. אני לא נכנסת הביתה כבר 19 שנה".

לירז אסייג ושחר (צילום: אור דנון)
לירז: ג'קט- escada לאיתי גונן וינטג' | שחר: חולצה- מנגו מן | צילום: אור דנון

הנישואים הסתיימו בתוך שנתיים, ולירז פרצה לתודעה כדוגמנית של מידות גדולות כשזכתה בתחרות יופי. מאז, היא ניהלה חיים של רווקה עצמאית וחסרת פחד. היא הייתה לבד כשבגיל 30 התגלה אצלה סרטן בדרכי הנשימה, אותו הצליחה לנצח. במקביל, דיגמנה לחברות כמו "גליתה" ו"דפנה לוינסון" ובהמשך גם לריאליטי. עם העלייה במעמד הציבורי הייתה גם עלייה טבעית במספר העוקבים, מאלפים בודדים - לחמישים אלף אנשים שמתעדכנים ביום יום שלה באינסטגרם. אבל בתוך כל זה הייתה גם לא מעט בדידות. 

"לא קל למצוא אהבה", היא אומרת. "לפני שהכרתי את שחר היו לי אינספור מקרים שבהם מצאתי את עצמי בוכה בדמעות ואומרת לאלוהים, די, איזה זוועות אני פוגשת. אני לא יכולה יותר. עברתי בני זוג איומים, קשרים מזעזעים, אלימות והתעללות, דברים שדי, כמה אפשר".

שחר: "אני לא יודע איך לא הייתי שם לפני כדי שהיא לא תעבור את החרא הזה. שום דמעה לא צריכה לרדת לה מהעיניים בחיים. היא יכולה לדבר איתי על הכל".

לירז: "זו אולי תכונה שפחות מאפיינת גברים, אבל שחר הכי רגיש אלי. הוא החבר הכי טוב, המאהב הכי מדהים, גבר להישען עליו".

איך המשפחה שלך קיבלה את זה שאת בזוגיות עם טרנסג'נדר?
לירז: "כל אדם שסיפרתי לו אמר, את האחרונה שהייתי מאמין ש-, כולם שואלים המון שאלות אבל בסוף מבינים שאני מאושרת וזה כל מה שחשוב. אמא שלי אישה דתייה עם כיסוי ראש, היא לא הבינה את זה בהתחלה. הבאתי את שחר לארוחת שישי אצל אחי וכולם פגשו אותו, הוא קיבל את השבט במנה גדושה. הייתי צריכה לתקן אותם מנקבה לזכר, זה היה קשה אבל הם השתדלו מאוד".

שחר: "הם מדהימים. כמובן שהם רצו לשמוע על קים, בכו כשסיפרתי להם עליה".

לירז: "הלכתי רגע לשירותים וכשאני חוזרת אני רואה את כולם מגג'דרים".

שחר: "הם שאלו שאלות ועניתי, זה טבעי, אבל הייתי עדין. זה נושא קשה".

לירז, חשפת את שחר בסטוריז בשלבים, אבל בלי היסוס באמת.
"ברור. זה גם מעביר לי את הזמן, הכרחתי אותו לעשות מסיכת יופי ואזו אני מעלה את זה לסטורי כדי לעשות לו בושות. אני תמיד חיה את העולם שבחוץ אבל אני לא סופרת ולא מעניין אותי ולא אכפת לי מה אחרים חושבים. אני לא מתנהלת לפי זה. אני חיה את החיים רק בשבילי. אם למישהו יש רעל וגועל ואיכסה להוציא אני יודעת שזה כי הם מלאים על עצמם וזה לא קשור אלי".

היו תגובת כאלה?
"בטח. קיבלתי הודעות לפרטי באינסטגרם של אנשים שאיחלו לי למות, מישהי כתבה לי שמגיע לי שהסרטן שהיה לי יחזור. זו פשוט בורות, אנשים שהם מלאי שנאת חינם. זה לא שווה אפילו שאענה לזה. למה שאבזבז רגע כזה במקום להתנשק עם שחר?".

שחר: "בשבילי זה חדש, ברמה הזו לפחות. אמנם גם אני נחשפתי לדברים כאלה בעבר, אנשים לא תמיד הבינו את הרצון שלי להראות כמו גבר בזמן שאני כביכול אישה או למה לילדים שלי אין אבא. אבל לכאלה רמות של שנאה לא הגעתי. מזל שלירז שומרת עליי שלא אקרא תגובות"._OBJ

לירז: "הרי גם אם תהיה שטיח יהיו כאלה שיגידו שאתה לא שטיח מספיק. לא משנה מה תעשה תמיד יהיו את אלה שיש להם מה להגיד. אי אפשר לחיות את החיים ככה. כשאני שומעת ששר החינוך רוצה לעשות טיפולי המרה ללהט"בים, אני מקווה שהוא עצמו יעבור טיפולי המרה ותכנס בו בינה, אני מאמינה שהקב"ה יחנון אותו בבינה ודעת".

"אני מחכה לחזור לכל מה שעשיתי. לדוגמנות, להרצאות על סיפור החיים שלי"

האינטנסיביות של האירועים משפיעה על האינטנסיביות של היחסים, וכעת לירז ושחר חולמים על מעבר לדירה משותפת ולקבל עוד החלטות. למשל המשך התהליך של שחר. "בגלל הקורונה לא כל המחלקות עובדות", הוא אומר. "אבל אני מקווה שהכל יתקדם ושגם אוכל לשנות את המין בתעודת הזהות. על ניתוחים מוקדם מדי לדבר, רק לאחרונה התחלתי עם הורמונים".

לירז, הקריירה שלך נתקעה בקורונה?
"מבחינה מקצועית היה מאוד קשוח, צילומים וקמפיינים נעצרו, הייתי צריכה להיות בשבוע האופנה, הכל נעצר. עשיתי קצת אינסטגרם בחודשים האחרונים אבל אי אפשר להתקיים מזה, זה לא משלם שכר דירה. אני מחכה לחזור לכל מה שעשיתי, להרצאות על סיפור החיים שלי שהוא מטורף וקיצוני, לדגמן בכל הכוח, יש קמפיינים על הפרק. אני נושאת הדגל לדעתי פה בארץ במה שקשור לדימוי גוף בריא וחיובי. אני עושה את זה מגיל עשרים, נולדתי לתוך זה, זה בחר בי ולא הייתי לי אופציה אחרת. ההשקפה והראייה שלי שונה מאלה שרק מדברות את זה. אני חיה חיים בריאים ועושה ספורט ואין לי טיפת אי נוחות עם איך שאני נראית".

הרבה הרגישו לא טוב עם הגוף שלהם במהלך זלילות הקורונה.
"זו הזייה בעיני, לראות בימים האלה כל מיני פוסטים כמו  'אני מפחדת להיות משאית ולא נשאית', זה מזעזע. אין לאנשים בעיה לצאת להפר הסגר, לעשות ספורט בקבוצות רק כדי חלילה לא להיות שמנים. אז תמותו מקורונה אבל העיקר שאתם רזים. אני לא מבינה את המישטור הזה, ההתעסקות בשיט. אנשים אולי רוצים תחושת קונטרול בחיים אבל זה עצוב".

אז מי מבשל ביניכם?
לירז: "שחר מבשל ומפנק. הוא גם מנקה".

שחר: "לירז נסיכה, היא לא צריכה לעשות כלום".

לירז: "למה, מי קירצף את הספות?"

שחר: "טוב, היא עוזרת קצת".

צילום: אור דנון | סטיילינג: איתי גונן | איפור: ניסו שליו | שיער: רוית אלישקוב