החלום הבורגני החדש: להיות איט גירל. כי למה להסתפק בקריירה נוצצת בקיוביקל, אם אפשר להתקדם לעמדת הילדה הכי מגניבה בעיר, להתייצב בכל המסיבות הנכונות ולא לשלם יותר על שום דבר בשום מקום, אף פעם? מאז שפרצו לחיינו אושיות אינסטגרם כמו אלכסה צ'אנג, אוליביה פלרמו, קיארה פראני ואחרות, נשים יפהפיות שעיקר עיסוקן הוא לפקוד תצוגות אופנה, להיראות מדהים ולעלות סלפי, נפתח לכולנו התיאבון. גם השכנה שלכן רוצה תיקי מעצבים במתנה, גם אחותכם מרגישה מקורית ונועזת מספיק כדי להכתיב טרנד חדש. אתן עצמכן עוד לא שכשכתן עם ארמני בג'קוזי? אולי שווה לערוך חשבון נפש, ובינתיים לקחת כמה טיפים מקים אקאפי.
"איט גירל היא מישהי שיש לה נוכחות. היא חזקה ובטוחה, יודעת מי היא ומה היא, ויש לה את הדבר המגניב הזה שגורם לך לרצות ללכת אחריה", אומרת היפהפיה בת ה-21, גיבורת הסדרה החדשה itgirls (שני-רביעי ב-22:30 בהוט בידור ישראלי וב-VOD). מבלי להמעיט ממגניבותה של אקאפי או מהקוליות של חברותיה לתכנית, קשה להתעלם מכך שלפחות שלוש מהן אוחזות באלמנט חמקמק שתמיד סייע לאנשים להתקדם לשורה הראשונה – כסף. אבא של אדל בספלוב חי במונקו ומממן לה מגורים במגדלי יו ומסעות שופינג בכיכר המדינה; אבא של דנה זרמון הוא הפרסומאי אילון זרמון, שרכש עבורה דירה ברוטשילד עם חדר ארונות בגודל נסיכות קטנה; אבא של קים הוא בעל עסק משפחתי משגשג לייבוא בדים שלאחרונה הועבר על שמה, כולל ג'וב טייטל נוצץ: מנהלת בכירה. ויש לה גם סלון ציפורניים במרכז המסחרי של מתחם ג'י בפארק צמרת, בשביל הנשמה. "ההורים שלי חינכו אותי לצניעות, זה הערך שמוביל את המשפחה שלי", היא אומרת, "אני לא אשקר, אנחנו חיים ברמה גבוהה, מהיום שנולדתי – ככה אני רגילה. אבל את חושבת שכל דבר שצייצתי קיבלתי? לא. תמיד ידעתי שצריך לעבוד קשה. היום יותר מתמיד אני מבינה כמה זה מאתגר לשמר את רמת החיים הזאת, וזו החוכמה. האמת שהייתי יכולה לרדת ברמת החיים בשביל האהבה – אם אני רואה שהבנאדם שלצידי הוא שאפתן ולא עצלן, שנדהר ביחד קדימה".
פורמט הסדרה מקבץ את ארבע הבנות הנכונות תחת מטריה אופנתית אחת, ומבוסס על הדינמיקה שנוצרת ביניהן במסגרת עבודה משותפת על הקמת אתר אופנה. "הן מאד שונות ממני", אקאפי פוסקת כשאני שואלת על חברותיה לתוכנית. "אני חושבת שהמלהקים עשו עבודה מצוינת, כי אנחנו משלימות אחת השנייה בצורה מעניינת שמצטלמת מעולה". גם עולם התוכן של הארבע, שכולל בעיקר בגדים, מותגים, מסיבות ורשתות חברתיות, פוטוגני למדי. אקאפי יודעת שחלק מהעסקה הוא שתצקצקו לנוכח פני הדור היפות והשטחיות, אבל היא ממש לא מתנצלת, לפחות בינתיים: "אני בטוחה שאם אראה פרק ואתחרט על מה שמוצג בו, אני ישר אכתוב פוסט או משהו, כי אני לא מסוגלת להרגיש לא בסדר עם עצמי. בינתיים זה לא קרה ואני שלמה עם מה שהוצג. אני חושבת שאם לא היה בזה משהו מעבר לבגדים וליופי, אני לא הייתי שם, ואם התכנית הייתה יוצאת שטחית ורדודה, הייתי מאד מתאכזבת. אבל כבר בזמן שצילמנו ידעתי שזה לא מה שיקרה. בהתחלה מאד חששתי להיכנס לכל הנושא כי אני לא מתחברת לריאליטי, אבל הסכמתי בגלל העניין של הדוקו, כי רציתי להראות לעולם מי אני, מי זאת קים. אפילו אני כצופה הופתעתי לראות את קים עוברת תהליך, מורידה את הקליפה לאט לאט".
לקבל מחזור פעם ראשונה, על ספינה
היא בת 21 בסך הכל, תל אביבית מלידה וטורקיה משני הצדדים, כפי שהיא מקפידה לציין בשלב מוקדם של השיחה. האם נמצא המקור למבטא המסתורי שלה, זה שאי אפשר להתעלם ממנו בכל פעם שהיא פותחת את הפה על המסך? אולי, לא בטוח. "נולדתי בארץ, יש לי אח תאום – ורק לי יש את המבטא הזה", היא אומרת, "אני אמנם לא מדברת לדינו כמו אמא וסבתא שלי, אבל תמיד חושבת שזה משם".
יש לה מבט קפוא, קרירות אמיתית שמלווה אותה לכל מקום והופכת לאט לאט לסמל מסחרי. קשוחה, רצינית, מדויקת, לא משוחררת – אלה רק חלק מהתיאורים שזכתה להם בשני הפרקים הראשונים של הסדרה. אבל אקאפי לא מתרגשת ולא נעלבת, כי מבחינתה הכל חלק מעסקת החבילה שהיא מביאה איתה כספורטאית לשעבר. קשה לפספס את הניצוץ שמהבהב בעיניים הכחולות בכל פעם שהיא מזכירה את עברה כמתעמלת קרקע ומכשירים – מישהי שחונכה לנצח, ולא מבזבזת זמן על חיוכים מיותרים. "תראי, אני באה ממשטר קשוח של ספורט שהיה חלק מהחיים שלי במשך 12 שנה - לא הכרתי שום דבר אחר. חמישה אימונים בשבוע, חמש שעות כל אימון. התחלתי בגיל 5, אליפות הארץ מגיל 8, תחרויות בעולם מגיל 12. ברגע שאת במקום הזה, הילדות הולכת לאיבוד, בעיקר בספורט יחידני שבו את יותר עצמאית. בתחרות יש לך הזדמנות אחת, ואת צריכה להיות מודעת לעצמך כל הזמן, לדעת בדיוק באיזו שניה לנשום".
את מתגעגעת לספורט?
"מאוד מאוד. תשמעי, את המחזור הראשון שלי קיבלתי על ספינה", היא אומרת. "כשהייתי בת 12 יצאנו לאיזו הפלגה, אני ועוד כמה בנות מהנבחרת. היינו אמורות להופיע על הספינה, אבל אז קיבלתי מחזור ולא ידעתי מה לעשות. אנחנו על הסיפון, אין איפה לקנות עכשיו תחבושות או טמפונים, והתביישתי להגיד למאמנת שלי, כי אלה יחסים של דיסטנס צבאי ממש. התקשרתי לאמא, והיא ביקשה לדבר עם המאמנת. ברגע שעגנו היא לקחה אותי וקנתה לי את מה שצריך. היא הייתה שם בשבילי כמו אמא. הרבע שעה הזאת נמשכה נצח, וזו הייתה שבירת דיסטנס מטורפת, למרות שכשחזרנו לקבוצה זה נגמר".
נשמעת שגרה לא פשוטה למישהי כל כך צעירה.
"כן, זה כל הזמן להיות בביקורת עצמית. אם רוצים להגיע לרמה גבוהה אין מקום ל'כואב לי, לא כיף לי'. צריך לזה אופי, וככה נבנתה קים עם השנים", היא מאבחנת. "זה מאד בולט אצלי, הפרפקציוניזם, וכשראיתי את התוכנית הבנתי על מה אנשים מעירים לי בדרך כלל. קל לחיות ככה? לא. מדהים עד כמה אני לא מצליחה להראות לעולם את מה שאני חווה בפנים. היום אני מרשה לעצמי, מנסה לא לפחד".
לאבחן בני אדם, דרך הבגדים
מהספורט המקצועי החליטה לפרוש בגיל 17, לאחר שהגשימה את החלום והגיעה לאליפות העולם. "קמתי בבוקר ופשוט היה חור ענק בחיים שלי", היא אומרת, "אבל ידעתי שזה הדבר הנכון". ואז הגיעה תחרות מלכת היופי לשנת 2011, ואקאפי גילתה פתאום שאפשר להשביע את היצר התחרותי גם עם בייביליס ושלב בגדי ים.
"זה היה מדהים – מתחרות אחת עברתי מיד לתחרות אחרת. חזרתי מאליפות העולם ואמא שלי הכריחה אותי ללכת לאיזה אירוע משפחתי, שם ניגשה אלי מישהי שקשורה לעיתון לאשה והציעה לי להשתתף. הסתכלתי על אמא שלי ואמרתי לה - אני? כל כך לא הייתי מודעת לנשיות שלי בגיל הזה".
לא ידעת שאת יפה?
"לא, ממש לא. תמיד אמרו לי שאני ילדה יפה, אבל לא באמת הבנתי את המשמעות של זה. החלטתי לנסות. הנבחרת כבר הייתה סגורה, ואני נכנסתי ברגע האחרון. אני זוכרת שהגעתי ועשרים הבנות חיכו שם, וקיבלתי פרצופים. לכי תסבירי להן מאיפה באת עכשיו, מה גם שהייתי הכי קטנה בנבחרת. אלה היו שלושה חודשים אינטנסיביים, וכל הזמן אמרתי לאמא שלי - אני לא אזכה, אני לא אזכה בכלום. היא תזכה והיא תזכה והיא תזכה, ואני לא. לא ידעתי מה יש לי בידיים. אמא תמיד אמרה שיום אחד אני אבין כמה אני מיוחדת, ובטקס עצמו הייתי בהלם שנבחרתי לחביבת הקהל ושעליתי לעשיריה. מפה כבר הרגשתי שאולי יש לי באמת סיכוי, ושמחתי מאד שבסוף זכיתי בתואר נערת היופי-עשרה ולא במלכת היופי. הייתי ילדה, לא יודעת אם הייתי יכולה להתמודד עם זה".
מכאן נכנסה למירוץ הדוגמנות הקבוע – אלא שמשהו כל הזמן הטריד אותה. "בשלב מסוים אמרתי לעצמי – קים, זה מה שתעשי? תרוצי מאודישן לאודישן? זה תפל. אפילו התביישתי להגיד שאני דוגמנית. היום הדבר האחרון שאני זה דוגמנית. אני מנהלת עסק, אני לומדת – וכן, פעם גם זכיתי בתואר. יופי מתכלה. זה כרטיס כניסה, אבל הוא פג תוקף, ואני אישית לא אוהבת להשתמש בו. זה לא מה שקים אקאפי תהיה – יש בי הרבה יותר".
אם כך, קים אקאפי היא קודם כל לביאת ביזנס קשוחה. אחת שפותחת את הבוקר במשרדים, ממשיכה לפגישות ואז יוצאת למה שנדמה כסיבוב שופינג הפוך: מכתתת רגליה בין חנויות ובתי מסחר ומציעה את יבול הבדים האחרון, מותאם לטרנדים המובילים בענף האופנה. העונה, אגב, היא רואה מול העיניים הרבה ירוק זית, צהוב חרדל וגם לא מעט הדפסים אינדיאניים. "אני סוחרת, מסתובבת, אוהבת להרגיש את השוק. ואני מוכרת טובה".
מה השיטות שלך?
"תשמעי, אני למשל לא מכירה אותך, אבל איך שנכנסת וראיתי איך את לבושה – ישר עשיתי אבחון של כמה שניות. הבנתי מי את מאיך שבחרת להתלבש ואיך צריך לדבר איתך. את הפוכה ממני לגמרי".
אני מסתכלת על הבגדים שלי ומנסה להבין עם כמה דרקונים האנליזה הזאת משאירה אותי. "אופנה עבורי היא דרך חיים, שפה בלי מילים", היא אומרת. "הבית תמיד היה סביב אופנה, ערוץ האופנה תמיד דלק כי זה המקצוע של אבא שלי. הוא גם זה שהיה הולך איתי לקנות בגדים, והיו לי הרבה פדיחות כשהייתי מודדת בגדים והוא היה מגיע ובוחן את הבד. אם זו הייתה חולצה איכותית, הוא היה אומר לי 'תקני בכל הצבעים'. היום אני מבינה שהוא צדק".
להצליח, אבל לא להתמכר לפפראצי
על אף שהיא רואה בעצמה אשת עסקים מוכוונת מטרה, מאז שעלתה הסדרה מוצאת את עצמה אקאפי מתפקדת בעיקר כסלבריטאית החדשה בשכונה: אחת שעוצרים אותה ברחוב, מזמינים אותה להשקות, רודפים אחריה עם מצלמות. אם הוויה מעצבת תודעה, הרי שנוכחות קבועה על המרקע בסדרה המכתירה איט גירלז, כבר באמת לא משאירה למציאות הרבה ברירות. "אני רוצה להצליח, ואם זה יעניין אנשים בבקשה, אבל אני לא אעשה כלום במיוחד כדי שיסקרו אותי", היא משרטטת את גבולות הגזרה בינה ובין הפפראצי. כרגע, נדמה, היא לא באמת צריכה לעשות כלום כדי שהתקשורת תבוא, רק להמשיך לנהל את חייה היפים והנכונים – ואייטם רכילותי כבר ייצא מזה, כפי שמוכיחה מערכת היחסים הארוכה שניהלה עם רז זלצרמן, מי שהיום אתם מכירים מ"רז ואלכסה".
"אני מאחלת לשניהם המון בהצלחה, באמת", היא אומרת מיד כשאני מעלה על שפתי את המילים "אקס מפורסם". "הוא הכיר אותה ישר אחרי שנפרדנו, ואני חושבת שהם מתאימים. כשראיתי אותם בטלוויזיה אפילו הופתעתי שזה לא הפריע לי - אני כנראה כבר פשוט לא שם".
ליתר דיוק, היא במקום אחר לגמרי: קוראים לו יוסי, הם ביחד כבר חודש וחצי והבלונד המשותף שלהם מסנוור את מדורי הרכילות בשבוע האחרון. ובכל זאת, אקאפי מעדיפה לא להרחיב עליו את הדיבור. "זה קשר טרי, ואני רוצה להשאיר את זה שלנו, אבל אני כן יכולה להגיד שאנחנו מאוד מאושרים. מאד כיף לי, ואני רואה איתו עתיד רחוק. זה קרה די מהר, אבל עובדה שהיום אני כבר בעיקר נמצאת בדירה שלו. אנחנו רואים ביחד את הסדרה, וזה קשה כי הביקורת שלו מאד חשובה לי, אבל אחרי כל פרק הוא אומר - 'אני גאה שזאת החברה שלי'. אז כן, פתאום כולם מתעניינים לי במערכת היחסים וזה מאד מעצבן אותי. אני מקווה שתכף יגיע הדבר החדש שימשוך אותם".
את אוהבת את מה שניבט אלייך מהמסך?
"יש לי הרבה ביקורת עצמית", היא מחייכת חיוך של הודאה באשמה. "תמיד אני אומרת שהלוואי שיכולתי להיות עוד יותר ועוד יותר רזה. אני יודעת שכשאני מסתכלת על עצמי אני לא רואה את המציאות, אבל אני לא שלמה עם מה שאני רואה במראה. הייתי רוצה להיות שלושה – ארבעה קילו פחות, או יותר גבוהה".
היא עוצרת ומהרהרת בכובד ראש, שוקלת מילים. "אני מבינה איך אני נשמעת, ויודעת גם שזה מרדף שלא מסתיים, אבל תאמיני לי שאני מספיק חזקה כדי לרדת את הארבעה קילו האלה ולעצור שם ולא להתדרדר. תקבעו יעד מסוים, וכשאתן מגיעות אליו – תעצרו. מעבר לזה, זה כבר לא יפה ולא נכון. אבל מי אני שאגיד לבנות אחרות איך לאהוב את עצמן? אני גם בתהליך הזה, אני עושה את זה יחד אתכן. בסך הכל אני מרוצה מעצמי גם מהבחינה החיצונית כשאני צופה בתכנית. במיוחד עוזר כשאני מזכירה לעצמי בלב שהמצלמה מוסיפה חמישה קילו".
צילום: רמי זרנגר | סטיילינג: ישראל רחמני | בגדים: Helena, בוטיק ירין | שיער ואיפור: שלומי הלל | צולם ב-FAUCHON, מתחם שרונה, תל אביב