לכל מקצוע יש סממן משלו להצלחה. בעולם המשרדי מקבלים קידום ועוברים למשרד עם חלון או לקומת ההנהלה, אבל בתעשיית הבידור נכנסים להפקות החנוכה, שמסתירות היררכיה שלמה מאחורי ההוצאות הבלתי נגמרות וחגיגת הפקקים. הפקת החנוכה הראשונה של מני ממטרה הייתה בשנת 2016, כשהשתתף לצד ציפי שביט בהצגה "אופס הילדים התכווצו". היום, חמש שנים לאחר מכן, מר ממטרה הוא הכוכב הגדול ביותר בהפקת "מותק של משפחה" מבית הפסטיגל (שתציג בחיפה ב-08-14.12, בבאר שבע ב-16-18.12, ובירושלים ב-20.12). הוא זה שמעמיד את הקהל על הרגליים וזה שזוכה לדוכן מזכרות משלו. ההפקה אמנם מתבססת על שוויון בין האמנים המשתתפים לצידו, בניהם יובל המבולבל, מיקי מוכתר וקוגומלו (לביא כגן), אבל שאגות הקהל לא משאירות מקום לספק: מני ממטרה גונב את ההצגה.
במבט ראשון לא ברור איך האיש המשונה הזה - עם הבלורית העשירה והחיקוי לבת יענה שהיא טווס - הגיע למעמד הזה, אבל עם הצלחה קשה להתווכח. יעיד על כך בן השנתיים שאני מחזיקה בביתי, שיודע בעל פה את כל המילים של סדרת הלהיטים של מני ממטרה, "מצעד החיקויים", שגרסתו האחרונה כבר זכתה ל-23 מיליון צפיות ביוטיוב. "כבר כשהוצאתי את הראשון ידעתי שיהיה מצעד 'החיקויים 10'", מגלה מני צוקרל, הלא הוא מני ממטרה. "אני תמיד חושב שני צעדים קדימה, הבעיה היא שקשה להתעלות. אני חושב על אמנים כמו עומר אדם, איך כל פעם הוא מצליח להוציא להיט יותר גדול מהקודם? 'מצעד החיקויים 4' הולך לזעזע אנשים, אבל 'מצעד החיקויים 1' מדבר ממש על הילדות שלי, על זה שלא הייתי מקובל ויצאתי לרחוב כדי לנסות להצחיק אנשים. הייתי עושה חיקויים של כל דבר, אפילו של גדר. ככה התמודדתי חברתית. באחד השירים כתבתי 'להצחיק את כל השכונה'. היום אני מצחיק את כל המדינה".
והוא אכן מצחיק את כל המדינה. אחרי שהשתתף בתכנית הריאליטי "זוג מנצח VIP" (רשת 13) והפיק חתונת ענק עם בת הזוג, פרלה, צוקרל רקח במו ידיו מתכון מזורז לכוכב שלא יכול ללכת ברחוב מבלי שיעצרו אותו לסלפי או ברכה. "בהתחלה הייתי מחפש את הפידבק ברחוב. חיכיתי שיזהו אותי, אבל היום המצב הפוך - אני רק מחפש להסתתר. אני יוצא עם כובע ומסכה. תחשבי שכל בן אדם שעוצר אותי להצטלם זה בממוצע דקה, ועוצרים אותי 60 אנשים ביום. לפעמים זו קצת חדירה לפרטיות. אני כבר מלא זמן צריך ללכת לעשות בדיקה, אבל אני לא יכול ללכת לקופת חולים. עכשיו בחזרות לא הרגשתי טוב, הקאתי, הייתי בלופ. שלחו אותי למוקד, הגעתי באמצע הלילה עם משקפי שמש וכובע מהפחד שיזהו אותי, רק שלא יצלמו. לא מזמן פרלה עברה איזה טיפול בהרדמה. יצאנו מקופת החולים כשהיא כולה מסטולה מההרדמה ובקושי הולכת, ופתאום הגיעה מישהי ודחפה אותה. היא אמרה לי 'יאו, אני לא מאמינה, מני ממטרה! תעשה לי סרטון'. מצד שני, תמיד חלמתי על זה".
אתה צובט את עצמך לפעמים?
"הפרסום והכסף מאוד מתעתעים, עברתי שנה מאתגרת. הריאליטי זו התמודדות משוגעת. אני לא יודע למה לא קיבלנו פסיכולוג צמוד, אבל בצילומים חייבים אחד ואחרי השידורים - שניים. דברים שאמרתי נערכו והצטיירו אחרת. אמנם קיבלנו רק תגובות טובות, אבל זה לא היה פשוט, בטח כזוג. אנשים מרגישים שהם מכירים אותנו ונכנסו למקומות שהם לא אמורים. הרגשתי כאילו אני מסתובב עם מרצדס חדשה שכולם מדברים עליה. אמרו לי על פרלה 'איזה בת זוג תפסת', 'איזו אישה', ואני אומר 'וואו, כמה עין, אל תדברו איתי עליה'. כיף לקבל תגובות על המשחק ועל החיקויים, אבל כשזה מגיע לחיים האישיים אני לא רוצה לשמוע".
לא ממש סטאר קווליטי. יש מצב שאתה לא מוכן לעולם המבוגרים?
"אני לא חושב שאם אצא במופע למבוגרים יגידו שעשיתי מהפך. אמהות ואבות צופים בי כי אני מצחיק אותם, עשיתי כמה חתונות והופעתי באירועים של ליהיא גרינר וגיא הוכמן. זה נשמע כמו הסתלבטות, אבל אנשים באמת עפים על זה, ואני עף איתם. אני עושה את 'מצעד החיקויים 2' וצועק 'תגבירו את המוניטור' כאילו אני ליאור נרקיס בהופעה בקיסריה. לדעתי אין תקרות, מי שמצחיק מצחיק את כולם".
לעלות למכה
מי שיגיע לביתם של צוקרל ופרלה לעולם לא ינחש שמתגוררים בו שני כוכבים. הוא צנוע, נעים, מסודר למשעי, ויש בו חצר גדולה שמחכה להתמלא בילדים. למרבה ההפתעה, אין בו שום בובת פרווה של בת יענה, והטבלה הענקית שתלויה על הקיר אינה לוח הופעות, אלא תיעוד המאבק בחיידק ההליקובקטור שעושה שמות בקיבתה של פרלה. "אמנם גרים בבית הזה שני כוכבים, אבל כאן אנחנו בני אדם. זה מה שמחזיר אותנו לקרקע, אנחנו צריכים לדאוג אחד לשניה", הוא אומר. "אני עושה הופעות פרטיות בבתים מאוד גדוליםֿ, של כאלו שיכולים להזמין אותי למופע פרטי. אלו בתים יפים, אין ספק, אבל אלו מוזיאונים. כמו לצאת עם דוגמנית מושלמת. אני אוהב שזה קצת מלוכלך, לא מושלם. אנחנו גרים ביד אליהו ואני מת על זה, לא באתי מבית עשיר".
שם, מאחורי חומות ביתו, צוקרל חוזר להיות הילד השקט והמנודה שהיה. "נולדתי וגדלתי בכפר סבא. הייתי ילד מאוד שקט, מסוגר ולא מקובל בכיתה. הייתי חלוץ מקצועי בהפועל כפר סבא, אבל הילדים בכיתה שלי לא הסכימו לשתף אותי בהרכב. עברתי כיתה, ושם הצלחתי להצחיק את כולם. כשהגענו לחצי הגמר בכדורגל הבקעתי 2 גולים לכיתה הקודמת שלי. זה הרגיש כמו לעבור מבית"ר להפועל".
לפני הצבא צוקרל למד במגמת הנדסה תעשיה וניהול, ובין טבלאות אקסל ותוכניות עסקיות התשוקה האמיתית התחילה לבצבץ: "אמרנו לנו לבנות את העסק שלנו סביב הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות. ידעתי שאני אוהב להצחיק, אבל לא ידעתי איך בונים מזה עסק. הבנתי שאני חייב להכנס לחברות הפקה שישקיעו בי כסף. כוכב ילדים זה כמו סניף של 'גולדה': צריך מיליון שקל כדי להתחיל. לא היה לי כסף בבנק, אז חיפשתי משקיעים".
צוקרל המשיך במסלול הסטנדרטי והתגייס לתפקיד אחראי תקציבים בבה"ד 20. "יום אחד אזרתי אומץ ואמרתי למפקדים שהמקום שלי הוא בחיל חינוך. אמרתי להם: 'תקשיבו, אני סטנדאפיסט', למרות שלא הופעתי פעם אחת. באותו ערב היה אירוע של אנשי קבע בבסיס, והמפקדים שלי אמרו לי לבוא להצחיק את האנשים. זו הייתה התרסקות של החיים, אבל המשכתי לנסות עד שהפכתי לסטנדאפיסט צבאי. יש לי קלטת של המופע הראשון שלי מול 600 חיילים, עשיתי חיקוי של פטיש אוויר. אני זוכר שירדתי מהבמה, התקשרתי לאחי ואמרתי לו שזה מה שאני צריך לעשות בחיים. בהתחלה הסתלבטו עליי, אבל לאט לאט התחלתי להצחיק באמת, ואחרי הצבא הייתה לי התלבטות אם להמשיך לתואר מהנדס. אח שלי הוא זה שאמר לי שאם אני אלך ללמוד אכנס לחיים רציניים ואהיה במשרד כל היום, אז הלכתי לעבוד בצוות בידור באילת. שם גיליתי שאני חייב להיות על הבמה ולעבוד עם ילדים".
ולמה זה נגמר?
"אחרי שנתיים החלטתי לעזוב. התחלתי לעשות ימי הולדת, ובערב ניסיתי להיות סטנדאפיסט. נהייתי חזק מאוד בפתח תקווה והייתי מפעיל הבית ברשת 'פעלטון'. קיבלתי 150 שקל על הפעלה של 45 דקות, ואחרי זה עברתי להיות מפעיל ב'פארק האי' בעזריאלי. קיבלתי 100 שקל להפעלה, אבל עשיתי שמונה הפעלות ביום, ו-800 שקל ביום זה וואו. מהר מאוד הבנתי שאחרי ביטוח לאומי ומס הכנסה לא נשאר מזה כלום, אז החלטתי לגדול ולעשות הופעות. קניתי רמקול וגב במה, הכנתי לוגו, מיתגתי את עצמי, התחלתי לחבר שירים ולצלם קליפים, וכל זה כדי לקדם ימי ההולדת".
ואז קרה הדבר הלא יאמן הבא: בעודו מתזז בין ימי הולדת על קטנוע עם גב במה ורמקול קטן, צוקרל קיבל טלפון מיובל המבולבל, המאסטר הגדול מכולם, שהזמין אותו להפעיל ביום ההולדת של הבן שלו. "זה כמו לעלות למכה, לא ישנתי מרוב לחץ. אני הולך לעשות יום הולדת אצל מלך הילדים ולהצחיק את הבן הכי שובב שלו? היום אנחנו צוחקים על זה, אבל זו הייתה הפעלה על הפנים. לפעמים מרוב לחץ לא עושים דברים כמו שצריך, אבל חזרתי הביתה עם מלא טיפים. הוא אמר לי 'אל תקים את הילדים, רק תצחיק אותם', אז בניתי מופע והתחלתי לחפש מפיק. לא האמנתי שיובל יקח אותי תחת חסותו, אבל כל כוכבי הילדים בארץ התחילו עם דחיפה מיובל. הוא אמר שהוא יכול לכתוב לי ולכוון אותי, אבל לא להפיק, ונכנסתי לדכאון. אמרתי זהו, אני עושה ימי הולדת לכל החיים".
רגע לפני שהחליט לוותר, צוקרל זומן לפגישה בחברת התקליטים NMC, פגישה אליה הגיע בליווי יובל המבולבל. "יובל נכנס עם גיטרה והתחיל לשיר מני ממטרה. הם השתכנעו, ויובל ואני התחלנו לעבוד ביחד. חלק מהשירים הוא כתב והלחין וחלק אני. צילמנו קליפים ליוטיוב והגענו למיליוני צפיות בחודשיים. פתאום אנשים זיהו אותי ברחוב. חילקתי דיסקים בחינם ותליתי פוסטרים להופעות בכל עיר שהופעתי בה, ופתאום אנשים התחילו להזמין אותי להופעות. כשהופעתי אלו כבר לא היו מאה איש, אלא אלף, ואז הוצאנו את סדרת הטלוויזיה 'מני ממטרה והמלון המטורף', וזה ממש היה כדור שלג".
מאסה אחרת
נדמה שהדרך של כוכבי ילדים היא הארוכה והסיזיפית ביותר. ברוב הענפים בתעשייה אפשר להתקבל לתכנית ריאליטי או להתגלות על ידי סוכן, אבל בז'אנר הילדים יש רק מסלול אחד, והוא כולל לפחות מיליון הופעות יחיד. הופעות שמתקיימות לעיתים כמעט ללא קהל, כשהכוכב העולה הוא גם עובד הבמה, המפיק, התאורן ואיש הסאונד. וואן מן שואו. "הסתובבתי במקומות הזויים. היו לי מלא נקודות נפילה שלא האמנתי שזה יקרה. הייתה לי הופעה במלון מול ילד ותינוק", הוא נזכר. "יש מלא אמנים שמגיעים עם בידורית ואפילו לוחצים על הפליי בעצמם, אבל אני תמיד רציתי שזה יראה מיליון דולר. צריך לחשוב בגדול גם כשאתה קטן. הייתי עושה ימי הולדת בסלון וחושב שאני בפסטיגל, מסדר את הקהל ב-360 מעלות".
וההשקעה השתלמה. צוקרל התקדם וצבר קהל עצום, ימי ההולדת שלו הפכו מאירועים קטנים בסלון להופעות ענק מול אלפי אנשים, והוא מוזמן להפקות חנוכה ומסיבות ימי הולדת של העשירון העליון. בין צומת אחד לאחר, צוקרל פגש את פרלה דנוך, שלימים הפכה לאשתו. "אחרי צוות הבידור באילת עברתי לצוות של המימדיון לשתי עונות ופרשתי, אבל המשכתי לבוא לתגבורים". באחד מימי המילואים במימדיון, צוקרל פגש מאחורי הקלעים את פרלה. הוא הציג את עצמו, והיא בתגובה עשתה לו חיקוי של בת יענה. "מאותו רגע הפכנו לחברים הכי טובים בעולם. תמיד הייתה לה זוגיות ואנחנו היינו ידידים טובים, אבל ברגע שהיא הפכה לרווקה רדפתי אחריה. היינו חברים טובים, הייתה משיכה, זו הייתה עסקה של הכל כלול".
ביוני האחרון השניים נשיאו בחתונת ענק שמשכה אליה כוכבים מכל הארץ וזכתה לסיקור נרחב, עוד סממן למעמדו של מני ממטרה בביצה. זוגיות זה אף פעם לא דבר פשוט, אבל הזוגיות הזו הופכת למורכבת הרבה יותר כששני הצדדים עוסקים באותו התחום. "כן, זה מאוד מאתגר", הוא מאשר.
מאתגר, וגם יכול לייצר תחרות.
"יש לי רצון מאוד גדול שפרלה תצליח. היא צריכה להיות בחמישיית הקומיקאים הכי מבריקים במדינה, שם קוד 'ארץ נהדרת', אבל זו דרך, ולאט לאט היא תקרה. אני הגעתי קצת בפור כי הכרנו כשכבר הייתי בפריצה, אבל פרלה התחילה את הפריצה שלה ואני חושב שהיא עוד תהיה בטופ. אני חושב שהיא צריכה לעשות מופע משלה למבוגרים, יש לה תפקיד גדול בסדרה 'שנות ה-90' (רשת 13), ומולי שגב צריך לגלות אותה".
ומה עם ילדים? אתה כבר רוצה להיות אבא, פרלה פחות.
"אני יכול להגיד עד מחר שבא לי ילדים ובאמת לי, אבל בסופו של דבר זו החלטה שהאישה לוקחת על עצמה. כל ההשלכות הן עליה. אנחנו, הגברים, שם כדי לעזור, אבל אנחנו לא באמת עוברים את זה. אישה צריכה להיות מאוד שלמה עם עצמה, בטח אישה שבונה קריירה ושצריכה להחליט מה הטיימינג המתאים".
שניכם שחקנים עצמאיים שחיים מבמה. איך שרדתם את תקופת הקורונה?
"היה בעייתי מאוד. הצלחתי איכשהו לשים כסף בצד וממנו חיינו. אנשים חושבים שיש לי ארבעה בניינים במגדלי יו, זה לא המצב. רואים כסף, אני לא מתלונן, אבל זה לא שם. איכשהו הצלחנו לשרוד את הקורונה, מכרנו קצת מרצ'נדייז, בובה שלי, בובה של בתיה, פאזלים, פיג'מות, חולצות, זה תמיד עובד. זה כמו אוהדים בכדורגל, הילדים באים להופעות עם חולצות ממותגות".
ומנפלים עליכם כמו על מסי?
"יש מלא שקופאים, גם לאיש מבוגר שרואה את עומר אדם זה מוזר. כשפרלה ואני הסתובבנו בנתיבות הייתה התנפלות וגם בבאר שבע קפצו עלינו, אבל אם אני אסתובב בגינדי TLV אז פחות. בתל אביב כולם כוכבים".
אפרופו כוכבים, אתה מרוצה מהמקום שלך בחנוכה הזה, או שהיית רוצה לעשות פסטיגל?
"בהפקת החנוכה הראשונה שלי הרגשתי כמו זמר מזרחי שעושה קיסריה. זו השאיפה הגדולה ביותר לאמן ילדים. ראיתי את ציפי שביט לידי בחזרות, אותה ציפי שגדלתי עליה, והייתי בהלם. איך קרה שעכשיו היא עומדת פה לידי? לפעמים אני זורק למפיקים שבסוף אהיה בפסטיגל. מבחינתם אני במגירה של הקטנים, אבל בעיניי אני אוניברסלי. נכון, אני כוכב ילדים, אבל אני מצחיק גם את ההורים והאחים הגדולים. הייתי עושה פסטיגל בשביל הקטע, אבל זה עניין של מיתוג".
ושל כסף. המפיקים רוצים שתלך לשני מופעים ולא לאחד. זו חגיגה כלכלית.
"אי אפשר להגיד שחיים כאן על חנוכה, זה לא כזה רווחי. הקיץ יותר חזק כי יש בתי מלון, קניונים, עיריות ומלא חלטורות. אמן ילדים זה מפעל שמפרנס המון עובדים וספקים, אבל חנוכה זו רק אחת היתדות".
והשנה זו חגיגה של ממש, אחרי שנה של קורונה.
"כן. בשנה שעברה היינו בזום, ומופע בזום זה כמו לאכול פסטה בלי רוטב. אתה לא רואה את הקהל, אתה רואה עדשה. הייתי ממציא כל מיני שיטות כדי להרגיש את הקהל. הייתי מעלה אנשים לשידור, מדבר איתם ומנסה לחוות אותם, אבל זה לא כמו הופעה בקלאב הוטל של 2,000 איש. זו מאסה אחרת".
מקום לכולם
להצלחה יש גם צדדים פחות נעימים. תוסיפו לחץ אטומי של חתונה, מגפה עולמית שנוגסת בפרנסה ואוכלת חסכונות, והרי לכם מתכון למשבר אישי עמוק. את צוקרל, זה תפס ממש בסוף הקיץ. "לא ידעתי שלהפיק חתונה זה כזה סיפור, בדיעבד הייתי צריך לקחת חופש", הוא אומר ונפרד מההומור. "יומיים אחרי החתונה כבר חזרתי להופיע. הייתי חייב לתת בוסט כלכלי אחרי שנה של קורונה שלא הכנסתי כלום. פחדתי שעוד רגע שוב יסגרו אותנו, אז רצינו לעשות כמה שיותר הופעות. הגעתי למאה הופעות בחודש וחצי. אני לא יודע איך עשיתי את זה. הייתי על גג העולם, לא ראיתי ממטר, אבל זה מתעתע".
ואז, באחת ההופעות, צוקרל גילה שהנגיף הסיני לא פסח גם עליו. הוא נבדק ונמצא חיובי לקורונה. "קיבלתי חתיכת זאפטה. בגדול יש החלטה שלא מצטלמים עם ילדים אחרי הופעות, כי אם אני נכנס לבידוד הלך הקיץ וגם אני מסכן אותם, אם אני מצטלם כל יום עם אלף ילדים זה חשיפה מטורפת. יום אחד חיכתה לי משפחה בדלת האחורית. התלבטנו מה לעשות, המפיק הציע שנצא מהחלון, אבל אמרתי יאללה, בוא נצטלם איתם. זה היה יום חמישי, ביום ראשון כבר הרגשתי חולה, וזהו, נכנסתי לבידוד פה בחדר. מהטירוף של גג העולם ומסוקים באוויר בין הופעות, הייתי ביונסה, הכניסו אותי למעצר בית, כאילו שב תחשוב על מה עשית. הרגשתי שאלוהים נכנס לחדר ואומר לי: 'תירגע, תהיה עם רגליים על הקרקע, אתה כולה מני שגר ביד אליהו'. אני חושב שלא צריך חיסון לקורונה, צריך חיסון לבידוד. הייתי מתעורר בחמש בבוקר בוכה, מעיר את פרלה דרך הגינה. היא הייתה מביאה לי אוכל מהחלון עם כפפות, ואני רק בכיתי כל היום. ראיתי שחורות עד שהצלחתי לראות את הצד החיובי ולצאת מזה. הבנתי שאני חייב לשחרר קצת".
לשחרר מה?
"אני יותר מדי מעורב בכל פיפס. אני נטרף מהשטויות הקטנות ואני חייב לשחרר. הורדתי הילוך והבנתי שאני צריך להתרכז במה שקורה על הבמה. יש לי מנהלים שיודעים את העבודה שלהם מצוין. אני צריך להתמקד ביצירה. לחצים זה משהו שקיים כל הזמן, במיוחד כשאתה עולה בסולם ומתחיל להצליח. הקהל הכסף מתעתעים ויכולים לעשות חרדות ודאגות. אני רואה את האמנים הוותיקים במדינה שלא נשאר להם כלום. זה לא קשור להתנהלות שלהם עם כסף, פשוט אין מענה. אם הייתי רץ לכנסת הייתי מעביר חוק כזה, שמי ששירת את המדינה כאמן צריך לקבל פנסיה רגילה וקרן השתלמות. מבחינתי, הוא שירת את המדינה כמו קצין".
נשמע שזה נוגע לך בנקודה.
"אני רואה את אבא של פרלה, רמי דנוך. הוא היה אמן מאוד מצליח, והיום הוא צריך להופיע בחאפלות כדי להתפרנס. אדם כמותו, שעשה דרך, והיה מראשוני האמנים שהביאו את הזמר המזרחי לארץ, צריך להיות שווה ערך לחבר כנסת, לא פחות, ומשם מגיעות החרדות שלי. אמנים מצליחים קונים בית, אולי שניים, אבל זו מדינה שקשה להתעשר בה והלוואי שאני אצליח להגיע לזה. מי שעשיר נהיה עשיר יותר, ומי שבא מלמטה יכול לעשות כסף, אבל המדינה לוקחת לו המון. כל אמן מפחד שלא יאהבו אותו כמו בשיאים שלו, וגם אני מפחד מהיום הזה. זה מקצוע שיש בו עליות ומורדות, אבל אני מקווה שאצליח לשמור על המקום הזה ועל אהבת הקהל כמה שיותר זמן".
במוסיקה יש מקום לכולם, אבל איך זה עובד בעולם כוכבי הילדים?
"גם בעולם שלנו יש מקום לכולם. המלחמות קיימות אולי אצל המפיקים, אבל אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשני. בטח יובל ואני, שאנחנו באמת חברים טובים. אין הרבה כוכבים בקליקה שלנו, אנחנו חמישה בטופ מקסימום, אז יש מקום לכולם. ובסוף, זה גם הערכים שלנו. רואים את זה במופע חנוכה, כל אחד מקבל את המקום שלו, ואז גם הילדים בקהל מרגישים את זה. חברות לפני הכל".
אפרופו חברות, לרוב אמני ילדים מנסים לשלב מסרים חינוכיים. אתה עושה חיקוי של ממטרה ואיכשהו זה עובד לך.
"ג'רי לואיס הוא ההשראה שלי, והוא עושה נונסנס טהור. בארץ זו ציפי שביט, היא מעולם לא הייתה צריכה לדחוף מסר חינוכי, היא פשוט מצחיקה, גם מבוגרים וגם ילדים. אני עובד עם מפיקים שעושים בדרך כלל מוסיקה מזרחית או פופ, ולא מוסיקה לילדים. יש תופים ודרבוקות, הרבה כלים אמיתיים. ילדים אוהבים לשמוע סטטיק ובן אל, ואני חושב שצריך לתת להם את אותו הגרוב, לא משהו מתחנף. יש אמנים שמנסים להחדיר ערכים בצורה מאולצת, אבל לדעתי זה צריך לבוא טבעי, מתוך האופי שלך, ולא כדי לשיר לא לחצות את הכביש באדום. ברגע שאתה מגיע מתוך הומור זה קורה לבד. השיר 'סוס ים' הוא לכאורה שיר נונסנס, אבל אם מקשיבים למילים מבינים שבסוף הסוס מקבל את עצמו, בסוף הוא הכי אוהב להיות הוא. לא בטוח שילדים יבינו את זה, אבל יש מסר".
ולסיום, תגלה לנו את הסוד הכי גדול: מאיפה הגיע השם הזה, מני ממטרה?
"מהילדות. כבר אז הייתי עושה חיקויים של ממטרה ובת יענה, אבל מני ממטרה תפס, ומאז הוא הולך איתי לכל מקום".
צילום: עופר חן | סטיילינג: בר פרידמן ל"סולו" | איפור ושיער: טל בנצור ל"סולו"