"גיבורים", נכתב בעמוד האינסטגרם של ynet. "צדיקים", אמרה סיוון כהן מחדשות 13. "ניסיון לינץ'", כתב עידן רינג ב"העין השביעית".

סיפור ההצלה של הכלב טיילר מידי האדם החשוד בהתעללות בו, תושב בת ים אלן מוריסון, זכה לסיקור קוטבי ולתגובות קוטביות. רבים בתקשורת קשרו כתרים לכוכבי הרשת מישל טרוני ודניס צ'רקוב לאחר שחילצו את הכלב מדירתו של מוריסון; אחרים דיברו על פעולה אלימה, כמו איתמר רונאל שהתריע מפני "כנופיות הצדק" כאן במאקו. בפייסבוק צץ מם של מישל טרוני במדי סופרמן, אבל שותף גם אחד שלו לבוש כג'וקר.

"היו בפייסבוק גם תיאוריות קונספירציה, אמרו שאנחנו מה'אילומינטי', כתבו שראש הממשלה שלח אותנו לחלץ את הכלב כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מההפגנות ומהקורונה. דברים הזויים, אנשים הזויים", אומר לי טרוני השבוע. "אבל מהקטע עם הג'וקר באמת נפגעתי. הפרצוף שלי מרוח באיפור, אני הג'וקר ואני אנרכיסט שגורם לכולם להיסחף אחריי. זה מעליב ברמות, זו דמות שכל כך שנואה עליי. ואנרכיסט? אני הכי לא כזה בעולם. זה לא יוצא לי מהראש, אני אומר לך".

וכשעשו אותך סופרמן?
"טיפסתי על הקירות מרוב שהוחמאתי, עפתי באוויר כמו סופרמן. אין אחד שלא היה עף. אבל כשאתה רואה את עצמך אנרכיסט שהורס את המדינה, ועוד כשהמטרה הייתה בדיוק ההפך, אתה נהיה כזה, 'לא בא לי לעשות כלום יותר'. תעופו לי מהעיניים אם אתם כל כך שליליים. פעם הבאה שתהיו בצרה, נשבע לכם שתגידו 'הלוואי שמישהו יבוא לעזור לי כמו שעזרו לכלב הזה שעכשיו מכשכש בזנב'".

תעזור לי להבין את הפרקטיקה. שיתפתם בפייסבוק את סרטוני ההתעללות בכלב, העליתם את האירוע בדירה בלייב. למה לא פעלתם בשקט? זה מלבה יצרים.
"הלייב באמת יצר הרבה בלגן ברשת והרבה אנטגוניזם כלפינו, אבל חייבים להבין: אם לא היה שידור חי, אני הייתי עצור עכשיו. אני ודניס ועוד בחור בשם אודי, שהגענו ראשונים לאירוע, היינו עצורים ברגעים אלו כי כשהכל נגמר תשאלו אותנו במשטרה ואמרו, זו הסגת גבול. הראיתי להם את הסרטון - דפקתי בדלת, הוא פתח לי, לקחתי את הכלבה ויצאתי החוצה. אין הסגת גבול. מעבר לזה, רואים שאני לא פוגע בבחור הזה. עכשיו, להגיד שלא רציתי להרים עליו יד? אני לא שקרן, רציתי לגזור אותו מכל הכיוונים. אבל אני יודע שזה לא הדרך, ועכשיו הוא לא יכול לשקר ולהגיד שזה קרה, כי הכל צולם ושודר. הראיתי לחוקרת את כל החומר והיא ישבה מולי ואמרה, 'אין מה להאשים אותך. האשם האמיתי נעצר, הכלבה בסדר, האזרחים בסדר. אין מה להגיד חוץ מכל הכבוד על תפעול האירוע".

מישל טרוני (צילום: גל איסייב Gal isaev)
צילום: גל איסייב Gal isaev

פנו אליך ממפלגות מאז שזה התפוצץ ככה? ניסו לגייס אותך?
"ברור. בוא נתחזק, בוא נעשה ככה. אין מה לדבר איתי בכלל, זה שיחה שאני מנתק באותו הרגע. אני מצהיר שאני לעולם לא אלך לפוליטיקה. זה לא הזירה שלי, זה לא הקרבות". 

אם הייתי מרים יד, כולם היו מרימים

זאת הייתה שיחת היום, שיחת השבוע. בתחילה, בשעות אחר הצהריים של יום רביעי שעבר (7.10), הופצו ברשת סרטונים שבהם נראה מוריסון מכה את טיילר. בערב שידרו טרוני וצ'רקוב בפייסבוק לייב את פעולת החילוץ: הגעתם לדירתו של מוריסון, דרישתם שיעביר לידיהם את הכלב, הניסיונות שלו להתנצל, ההתגודדות שנוצרה סביבו, הקללות, האיומים, וגם הרגע שבו טרוני – שלוש פעמים אלוף ישראל בפיתוח גוף, אדם שבסרט הוליוודי היו מלהקים לדמותו את וין דיזל בלי לחשוב פעמיים – שואג על מוריסון מטווח קצר, "אם היינו יכולים, כולם פה, היינו הורגים אנשים כמוך".

כשהאירוע הסתיים, מול ההמון המשולהב שהגיע למקום, טרוני נשא נאום ספונטני: "כל מי שמתעלל בכלב, בחתול, גננת שחושבת שתינוק הוא סתם חפץ, גבר שחושב שאישה היא סתם חפץ ויעשה שטות - כולנו פה מחוץ לבית שלו ולא משטרה ולא נעליים ולא מסוק משטרתי. אף אחד לא יעזור לו. נגמר. אם החוק כובל אותנו ואנחנו לא עושים כלום למתעללים, לאנסים, למתעללות, אנחנו ניקח את החוק לידיים עד שישנו אותו".

"אנחנו ניקח את החוק לידיים" זו אמירה מאוד בעייתית.
"זו הסיבה שהפכו אותי לג'וקר, אבל אני לא מצטער על זה. אם גרמתי להרתעה כלפי אותם מתעללים, הכל בסדר. אותו אדם שצריך לפחד מאיתנו, עכשיו יפחד מאיתנו". 

אבל אתה מבין איך קריאה כזאת נגמרת בכותרת על לינץ'.
"מותר לי לאיים, מותר לי לדבר, וזה ממילא לא איום ישים. זה אומר למתעללים - במידה והחוק לא עושה מה שצריך לעשות, אנחנו נבוא אליכם ונעניש אתכם. הרי זה עונש מה שקרה שם, עונש חברתי שחבל על הזמן. זה המסר: כל המדינה תראה את הפרצוף שלך, אתה תרגיש מה זה להיות בצד של הכלב שהתעללת בו. זו המראה שלך. איך אתה מרגיש עכשיו, יא כלב?".

מישל טרוני (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

הוא אדם אמוציונלי. זה ניכר בסרטונים מבת ים, זה ניכר כבר כשהשתתף בשנה שעברה ב"הישרדות VIP" והתייפח כשההפקה הראתה לו את הכלבים שלו שנשארו בבית. "אני לא עומד בזה, אני רוצה הביתה", בכה הגבר הגדול בטלוויזיה ויצר רושם של ענק עדין אמיתי. זמן קצר לאחר מכן, בריאיון לחדשות 13, נשבר שוב מול המצלמות כשדיבר על האבהות הטרייה שלו ועל דמות האב שהייתה לו בילדותו.

"הרגש מנהל אותי", הוא אומר לי השבוע בדירה הרמת גנית שהוא חולק עם הכלבים שהוזכרו לעיל, בוץ' הגדול וקייסי הקטנה, ועם מבחר חתולים במעמדות שונים – אזרחות מלאה, תושבות קבע, אישור שהייה. "אתה צריך לדעת מי אתה, ואדם שעובד עם רגש יכול לעשות טעויות, כי רגש לוקח אותך למקומות של אגו וכעס. אני מודע למי שאני ונוטה לעצור ולהתנתק ולחשוב, מישל, אל תעבוד מהבטן".

וזה עובד?
"לרוב אני נכשל. אני באמת חייב להיות סופר מרוכז, כמו באירוע האחרון, שזה מצב שאני יכול לפגוע באחרים. הרי זה באמת היה יכול להיגמר בלינץ'. אם אני הייתי מרים יד, כולם היו מרימים יד, נכון? אז עצרתי את זה. תחשוב אם הייתי זורם עם זה, הייתה פורצת שם מלחמה בין שוטרים ואזרחים. אני ראיתי את התסריט הרע הזה מול העיניים שלי ולא הייתה לי ברירה אלא לפעול מהראש".

האיום לקחת את החוק לידיים לא מתיישב אולי עם האמירה הזו, אבל התיעוד לא משאיר מקום לספק: זה היה רגע של אמוציות נטו. למחרת בבוקר, בראיון ליפעת הללי אברהם, כבר התנסח טרוני לגמרי מהראש: "גם בפעם הבאה אני אקרא לכולם להגיע ואדאג שלא תהיה אלימות. המטרה היא לעורר את המערכת". בשבוע שבו הוצג בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת נתון שלפיו נגנזים 82% מהתיקים בעניין התעללות בבעלי חיים - אותו שבוע שבו הקואליציה הפילה בקריאה ראשונה את הצעת התיקון לחוק צער בעלי חיים של ח"כ מיקי לוי, שכללה דרישה להחמרת הענישה כנגד מתעללים - קשה להתווכח עם הטענה שהמערכת זקוקה להשכמה. ומי כמו מישל טרוני יודע מה קורה כשאין מי שיעצור את האלימות.

סתם לא הבאתי ילדים עד גיל 34

טרוני (36), שם משפחה שאביו קיצר מטרונישווילי כשעלה ארצה מגיאורגיה, נולד וגדל בשכונת פרדס כץ בשנות ה-80. רבים מהשכנים היו עבריינים; המיוחסים מביניהם השתייכו ל"כנופיית פרדס כץ" שכיכבה במדורי הפלילים. אבל טרוני, הבכור מבין ארבעה אחים ואחות שגדלו ביחד בצפיפות של דירת שני חדרים, לא היה מהילדים שמזהירים אותם מפני מה שקורה ברחובות; הדאגה הגדולה של אמא דניס טרוני הייתה ממה שהתחולל בבית.

בשנה שעברה הם סיפרו על זה ביחד בראיון לאסף אופיר מחדשות 13. המכות מאבא, התחושה המוחשית של פחד קיומי. "אם לא היה לו אבא, היה יותר טוב פי אלף", אמרה אז דניס. "אבא שלי מעולם לא הראה לי חום, אהבה", אמר מישל. "רק ירידות. 'טיפש, אפס, עלוב'".

היום, כשהוא כוכב רשת עם 182 אלף עוקבים בפייסבוק, 214 אלף באינסטגרם ו-166 אלף ביוטיוב, מתבקש לשאול אם האהבה שהוא מקבל מהקהל היא פיצוי על מה שלא קיבל מאבא. אז אני שואל, והוא עונה: "אף פעם לא הסתכלתי על הדברים האלה ככה. יש מצב. אני לא יכול לשלול בלי לחשוב על זה לעומק".

לחשוב אם אתה סוחב חסך באהבה?
"לחשוב אם זה פיצוי, כי אני מרגיש שכולם רוצים ממני חתיכה. אמנם במירכאות, אבל לא תמיד זה נוח לי. לרוב אני במצב רוח די שלילי, מרוכז בעבודה, בחיי משפחה, וכשמרעיפים עליך אהבה, כמה שזה נשמע רע - זה גם יכול להטריד אותך. אתה יוצא סוג של סנוב ואני מצטייר ככה די הרבה, כי לא אני מנסה להסתיר את זה. אני אומר לאנשים שאין לי מצב רוח לתמונה או סרטון. מצד שני, אם תיקח לי את תשומת הלב הזו ותוריד ממני את כל החשיפה, אני אגיד 'יו, איפה זה?'".

מישל טרוני (צילום: באדיבות רשת בודימניה צילום דניס גרצקיס)
צילום: באדיבות רשת בודימניה צילום דניס גרצקיס

מהצל של אבא הוא יצא באבחה אחת של אסרטיביות. עמד לחטוף, אבל נעמד מולו ונתן דחיפה. 

אמרת פעם שמתת מפחד כשהתייצבת מולו בפעם הראשונה, אבל אמרת גם שכל האלימות שלו נגמרה ממש באותו רגע.
"הוא לא הרים יותר ידיים. קרה לו משהו, הוא הבין שזה לא המצב יותר. כן הייתה אלימות מילולית, אבל עם הידיים נעשה לו קשה. הילד נהיה גבר". 

הוא עזב את הבית זמן קצר אחרי העימות ההוא. אתה יודע מה קורה איתו היום? אתם בקשר?
"אני משתדל לא לדעת מה איתו, אחרת אני איכנס לתוך הלופ הזה וארצה לדעת עוד. אמא של הילד שלי אמרה לי, 'תגיד לאבא שלך שאם הוא רוצה, הוא יכול לראות את הנכד'. אם הוא היה מבקש, אם זה היה בא ממנו, הייתי נותן לו. איזה בן אדם לא ייתן לסבא לפגוש את הנכד שלו". 

אתה סולח לו?
"אני לא מצליח לסלוח, אלא מנסה פשוט לעבור את זה. אני גם מרחם עליו, אני לא אשקר. בן אדם מבוגר, עבר הרבה, שבני המשפחה שלו בעצם פלטו אותו החוצה ונטרלו אותו מהחיים שלהם. זה די כבד. הרבה אנשים ירדו עליי בגלל שדיברתי עליו, אבל זה מה שהיה לי במשפחה. זה הסיפור שלי". 

הלכת פעם לטיפול?
"לא. אנשים קרובים אמרו לי, 'יש לך הרבה על הכתפיים בקשר לילדות, לך לטיפול', אבל מטפל מבחינתי זה מישהו שנותן לך גושפנקה לדברים שחשדת בהם, או טיפה מסדר אותך. אני החלטתי לנסות לכוון את האגו שלי ואת הכעס שלי ולשמור אותם. לא לנסות לסדר אותם, כי אולי אני צריך להשתמש בהם במצבים מסוימים. אני לא רוצה שמישהו יאזן אותי. גם אם אני נורא אמוציונלי או בוכה בלילה מדברים, הכל בסדר. כל עוד אני לא עושה נזק לעצמי, אני לא מרגיש שאני צריך טיפול".

למדת על בשרך מה זה להיות חסר ישע, והיום אתה מתייצב להגן על חסרי ישע. אם הייתי אומר שאתה מנסה לעשות תיקון, זה היה תיאור הוגן?
"אף פעם לא הסתכלתי על זה ככה עד שאמרת את המילים, אבל יש מצב שזה בא מהמקום הזה, של לראות את הדמות המפחידה ולדעת מה זה לקבל את המכה. כן, זה תיאור הוגן". 

לפני שנה, כשנהפכת לאבא בעצמך, אמרת שאתה מפחד ממצב שגם אתה תרצה להעיף סטירה.
"פחדתי מזה פחד מוות כל החיים, ומסתבר שסתם. עברתי הפלות עם בנות זוג, כי כשכבר כן רציתי קיבלתי רגליים קרות. היום אני ממש מצטער על זה. סתם לא הבאתי ילדים עד גיל 34. היה יכול להיות לי ילד בן 17, היה יכול להיות לי חבר". 

למה קוראים לבן שלך ריו?
"אמא שלו, רותם ברגמן, היא מריו דה ז'ניירו". 

אתם בהורות משותפת. אין מחשבות על נישואים?
"תמיד ראיתי נישואים וילדים כדבר כל כך שלילי, כי זה מה שחוויתי. עכשיו אני יושב איתך ורק מחכה ללכת לילד שלי כדי להרים אותו, לצחוק איתו, אבל חתונה עדיין נראית לי - אני נזהר במילים, שלא לפגוע באנשים - אירוע שאין בו צורך בכלל. זה קצת פרימיטיבי".

לא נדפוק אתכם, אתם יודעים מי אנחנו

הוא שירת כלוחם בגדוד שמשון. מתבקש לשאול לדעתו על לוחם אחר מהגדוד שעשה כותרות כשפעל נגד תוקפן על פי צו מצפונו, אז אני שואל.

מה חשבת על מה שעשה אלאור אזריה? זה היה באמת מקרה מובהק של לקחת את החוק לידיים.
"אני רואה את כל הכיוונים. מצד אחד יש בן אדם שאומר, אני משרת בצה"ל ואם יבוא מחבל, דמו בראשו. המדינה, ככה הוא הרגיש, לא עושה כלום. אפשר להצביע עליו כאשם כי הוא פעל שלא כחוק, אבל השאלה היא אם הוא אשם ברמת האתיקה. לא הייתם רוצים שזה שבא לרצוח את הילדים שלכם, את המשפחה שלכם, יבוא מולו מישהו שייתן כוח הרתעה? הרי זה מה שאתה מצפה מחיילים, שיגוננו עלינו בחירוף נפש. עכשיו תגיד לי אתה, מה אתה חושב?".

זה מסובך.
"כי הבנאדם הזה גם צודק וגם טועה. המדינה וכל מי שיצא נגדו גם צודקים וגם טועים".

מישל טרוני (צילום: פרטי)
צילום: פרטי
 

אני יודע שאתה מסרב לדבר על פוליטיקה, אבל תענה לי על זה: אתה הולך היום להפגנות נגד ראש הממשלה? 
"אני לא בהפגנות".

עם פיתוח גוף הוא התחיל כבר בגיל 16, אבל מה שהפך אותו לכוכב לא היה הרצף של תארי "מר ישראל" בשנים 2008-2010, אלא המינוף של גופו החריג בנוף ושל הפרסונה שלו, שאיכשהו מצליחה להיות מאיימת ושטותניקית בכרטיס אחד. האיכויות הללו סידרו לו תפקידים בסרטים ("איביזה") ובסדרות ("שכונה", "החממה", "רמזור", צומת מילר") והתפוצצו ברשת עם שני סרטונים קומיים שהופצו ב-2017, "הדרך היחידה לצאת עם חיוך על הפנים ממפגש עם פקח" ו"איך להתמודד עם מחבל חמוש בסכין" – יצירת מופת של נונסנס, אציין תחת כובעי השני כמבקר קולנוע - ובישרו על פריצתו של כוכב רשת חדש.   

שיתופי הפעולה התכופים של טרוני עם סמיון גרפמן ודניס צ'רקוב יצרו סופר-גרופ של כוכבי רשת, ועם צ'רקוב זה גלש מהפלז'ר אל הביזנס: השניים הקימו עם שותף נוסף את "אמוזה גרופ", חברה שבונה קמפיינים דיגיטליים, יוצרת סרטוני תדמית וקידום לעסקים ומחזיקה גם בפלטפורמת אי-קומרס. בתחילת ספטמבר נבחנה החברה בקבוצת הפייסבוק הנשכנית "עוצרים את הנוכלות של הפירמידות", והוכרזה כעסק כשר – לא פירמידה, לא הונאת פונזי. אף בעל עסק לא רוצה למצוא את עצמו במצב שהשאלה עולה בכלל, אבל טרוני וצ'רקוב לקחו ביודעין את הסיכון הזה כשנכנסנו לעסקים עם השותף השלישי שלהם, אריאל אהרוני; שמו של אהרוני הוזכר בעבר בהקשר של חברת שירותי התיירות "וורלד ונצ'רס", שבשנת 2016 נחשפה בערוץ 10 כהונאת פירמידה. טרוני: "אריאל היה מעורב בחברה, אבל הוא לא היה מעורב בהונאה. עד היום הוא מנסה לעזור ללקוחות שנפגעו". 

לא מוזר לך שאתה צריך בכלל להדוף שאלות על הונאה?
"לא, כי אנשים לא יודעים לנתח נכון עסקים כמו שלנו, מה גם שקיימות חברות פירמידה בתחום הזה. חוץ מזה, ברור שהשם של אריאל הקפיץ אנשים. כשהחליטו לבדוק אותנו, אמרתי בבקשה, תבדקו.  לא רק דף הפייסבוק - עברנו ביקורות של עורכי דין, של מחלקה משפטית בבנק. העסק מצליח והעסק תקין. זאת גם הסיבה שדניס ואני שמנו את עצמנו בפרונט של החברה, להגיד לאנשים - אין סיכוי שמישהו מאיתנו ידפוק אתכם. אתם יודעים בדיוק מי אנחנו".

אין אחד שלא אוהב לייקים

עם כוח גדול באה אחריות גדולה, לימד אותנו ספיידרמן, ומישל טרוני יודע את זה כבעל עסק וגם כאקטיביסט. מאז שבעלי החיים נכנסו לחייו ללבו ("זה קרה בזכות בת הזוג הרצינית הראשונה שלי, 11 שנים היינו ביחד") משתמש טרוני בפלטפורמות הדיגיטליות כדי לקדם את ההגנה על בעלי חיים וזכויותיהם, והפעם הוא נאלץ לגלות אחריות גדולה כדי למנוע הפעלת כוח גדול. רואים את זה בסרטוני הלייב מדירתו של מוריסון: כשהרוחות התלהטו, טרוני בגופו מנע מאחד האזרחים הזועמים לתקוף שוטר. "אמרתי לו, אני לא רוצה שאתה תהיה עצור. לא מוכן שיהיה ריב עם שוטרים, אני בצד שלהם".

היו אמירות על זה שאתה מעדיף לעשות את העבודה שלהם ולקבל לייקים.
"אין אחד שלא אוהב צפיות ולייקים. גם אני, שזה כל הפלטפורמה שלי. אם מנסים לרדת עליי בקטע הזה, זה לא פוגע בי. אבל במקרה הזה אנשים צריכים לזכור שהמשטרה הייתה שם לפני. באו שוטרים, אבל לא לקחו את הכלב".

גורם במשטרת מרחב איילון אישר את הדברים והרחיב: בצהרי יום רביעי התקבלה במוקד 100 קריאה מחברתו לשעבר של מוריסון. היא התלוננה על התעללות שלו בכלב, בשלב זה ללא הסרטונים המפלילים. שוטר ופקח עירוני ניגשו לדירה, גילו שמוריסון אינו בבית, איתרו אותו טלפונית וקיבלו את הצעתו לפגוש אותו ואת טיילר בגינת כלבים סמוכה. כשראו שהכלב לא נושא סימנים חיצוניים לפגיעה ואינו נרתע ממוריסון, קבעו שאין עילה להרחיק את טיילר ועזבו את המקום לאחר שהשאירו קריאה בעניין לווטרינר העירוני.

מישל טרוני (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

הייתי אמור לדעת את זה. כל מי שסיקר את האירוע היה אמור לדעת: ביקור המשטרה עלה בין מוריסון לטרוני בשיחה שהועברה בפייסבוק לייב, אבל בלהט הדברים העניין נשכח. ליתר דיוק, העניין נבלע בשני הנרטיבים המתחרים: מי שרואה בטרוני גיבור-על או ויג'ילנטי מעדיף אולי לשכוח שבסופו של דבר הסתיים הסיפור במעצר של מוריסון והעברה של הכלב לידי הרשויות, לא לידיהם של כוכבי רשת. מי שרואה בטרוני סכנה לציבור אולי לא רוצה לזכור שהמשטרה ניסתה לפעול לפניו, אבל גילתה שידיה כבולות.

אמרת שעפת על סופרמן, אבל בינך לבינך אתה חושב שאתה גיבור?
"מצחיק להגיד 'גיבור' על פעולה כזו. יש אנשים שעושים פעולות של חילוץ מכפרים או מקרבות כלבים ואתה לא שומע עליהם, הם לא גיבורים כי הם לא דמויות מוכרות. אני עושה את הפעולות האלה פעם בחודש בזמן שיש אנשים שעושים את זה 24/7, תחשוב איך הם נעלבים כשהם שומעים שאני גיבור ולא הם. לא ראשי העמותות, לא אלו שהולכים ומחלצים, לא השוטרים".

חשבת שהסיפור של טיילר יהיה כל כך גדול?
"מה פתאום. חשבתי שנעלה ברשת עוד סרטון של התעללות, כרגיל, וכולם יבכו ולא יעשו כלום. לרגע לא ציפיתי שזה יגיע למצב כזה. לא עזבו אותי מהתקשורת במשך ארבעה ימים. מכל הערוצים, מכל האתרים, מכל העיתונים. לא האמנתי".

למה זה קרה לדעתך?
"כי זאת תקופה נורא לחוצה. כל הדברים סופר חשובים וקריטיים, כולם מפגינים, ופתאום הכל נעצר. לטובת כלב אחד המדינה התאחדה בלי שמאל, בלי ימין, בלי קורונה. כולם כמו אחים".

לי יש תיאוריה אחרת. אולי זה שוב מבקר הקולנוע שבי, אולי זה כל הדיבורים על הג'וקר, אבל הסיפור הזה זורק אותי ישר אל "האביר האפל". כשמערכות השלטון מתמוטטות, כשאי אפשר לסמוך על נבחרי הציבור ואזרחים חושפים שמות של חשודים במקום שהשופטים יעשו את זה, צצה דמות שלא כולם מבינים ולא כולם אוהבים - אבל אי אפשר לא לראות כמה היא נכונה לזמנה. איך אומר שם מפקד המשטרה גורדון על באטמן: "הוא לא הגיבור שאנחנו צריכים, אבל הוא הגיבור שמגיע לנו".

טרוני ממשיך לסרב בתוקף להתלהק לתפקיד הגיבור ("זה תואר כל כך לא נכון"), אבל זוכר את הסצנה ואת המסר: "בטח שאני מזדהה עם המשפט הזה. הלוואי שלא היה צורך בזה, אבל כרגע זה המצב. לכן אני מעורב עכשיו בהקמה של גוף שקוראים לו 'ואהבת לרעך כמוך', עם עורכי דין ומוקדניות שיטפלו באירועים של התעללות מכל סוג. אני חושב שבכלל, כולנו צריכים להיות קצת משטרה - לא זו שהולכת ועוצרת, בשביל זה צריך להזמין מישהו במדים – אבל אנחנו כן יכולים לעזור ולעשות פה סדר. כמו שוטרים". 

סייע בהכנת הכתבה: שמעון איפרגן