מספר ימים לפני הפגישה שלנו השחקנית שני אטיאס שלחה לי הודעה מפתיעה. "היי, קבענו ביום שני, שלחי לי את המייל שלך ואשלח לך חומרים מסודרים. שתהיה שבת שלום!". במדינה שבה טאלנטים מתחבאים מאחורי סוכנים ומאחרים לראיונות בלי לחשבן, מדובר בהתנהלות מפתיעה. מצד שני, שש שנים של מגורים בלוס אנג׳לס כנראה עושות את שלהן. תגידו מה שתגידו על הניכור האמריקאי והלבנות השיניים המוגזמות שמאפיינות את עיר הכוכבים, מקצוענות היא דבר נעים. "אני לא יודעת אם זו ההשפעה של אל.איי כמו העובדה שאני פשוט חננה", אומרת אטיאס. "לשלוח לך מייל מראש נראה לי הכי ברור, לא?".

לא ממש. זה משהו שלרוב עובר דרך סוכן, יח"צנית, מנהל אישי.
"בחו"ל הסוכן באמת יוודא את פרטי הפגישה, אבל ברור שאני אקדים אליה. אגיע חצי שעה לפני ואשב באוטו, ועשר דקות לפני הפגישה אכנס. אני בטוחה אבל שיש אנשים שמאחרים".

אנשים שיודעים שיסלחו להם.
"כשאת מתחילה את יכולה לעשות טעויות, אבל כשאת מגיעה למקום מיושב יותר, חובת ההוכחה היא עלייך. את צריכה להוות דוגמא אישית. איך שתתנהגי ישפיע על איך שהצוות והקאסט יתנהגו. מורן, למשל, היא סופר מקצועית. היא גם תקדים וגם תהיה מסודרת. לא סתם היא הגיעה לאן שהגיעה והצליחה בכמה מדינות".

ראשית שני אטיאס (צילום: באדיבות המצולמת)
"יש לך את הטריילר שלך וכולם נורא נעימים. כיף לקבל את הרגשת הוולקאם הזו" | צילום: באדיבות המצולמת

כבר אין תפקידים של גופה

מורן היא כמובן מורן אטיאס, שחקנית-דוגמנית-מנחה ששחתה בביצה הרבה לפני שאחותה הקטנה הצטרפה לקרוז. עשור מפריד בין השתיים, אבל שני (27) מוכיחה בשנים האחרונות שהייחוס הוא רק פרט טריוויה מעניין, ושהיא כבר מזמן לא האחות של. בעיר שאליה מגיעים שחקנים מכל העולם כדי לפרוץ או לחטוף, אטיאס מצליחה לכבוש עוד יעד ועוד יעד, והכל במהירות מפתיעה.

"כשסיימתי את לימודי המשחק ב'לי שטרסברג', באתי לארץ לביקור. האודישן הראשון שלי היה ל׳גאליס׳ וקיבלתי את התפקיד. עברתי לתל אביב לשמונה חודשים ואז, כשסיימתי את הצילומים אמרתי שאני חייבת לחזור לאל.איי רק כדי לנסות. אם לא יתנו לי אישור עבודה אז אני כנראה לא צריכה להיות שם, זה לא 'המכתוב' שלי. אבל הכל התחיל ׳טו קליק׳. באותו יום שבו קיבלתי אישור עבודה קיבלתי תפקיד אורח בסדרה NCIS, החתימו אותי בסוכנות הכי גדולה שם עוד לפני שהייתה לי ויזה".

יש בטח שחקנים שלא ישמחו לקרוא את זה. אמן לא צריך לעבור דרך מייסרת, ארוכה?
"זה לא שעכשיו קיבלתי תפקיד ראשי בג׳יימס בונד. אני קוראת לזה סימן. זה היה לקבל סימן אם אני צריכה להיות באל.איי או לא".

ועדיין, על היום הראשון של אישור העבודה, ולא בדיוק תפקיד של גופה.
"די, זה כבר לא קורה. וזה לא שמאותו רגע עבדתי נון סטופ".

דלתא - 13 (צילום: זוהר שיטרית)
אטיאס בקמפיין הלבשה תחתונה לדלתא | צילום: זוהר שיטרית

אוקיי. אז את מגיעה לסט. ומה קורה שם?
"מודים לך על שדרכת על אדמת הסט. יש לך את הטריילר שלך וכולם נורא נעימים ומודים לך שאת לוקחת חלק בפרויקט, וכיף לקבל את הרגשת הוולקאם הזו. זו רמת שירותיות שמייחדת את האמריקאים".

אפשר להתרגל לזה.
"לא יודעת, זה עניין של אופי. אני אדם עצמאי, אני לא אוהבת שעושים בשבילי דברים. אני גם חושבת שבסופו של דבר זה לא מה שישפיע על התוצאה של היצירה שלי".

העונה השנייה של "איש חשוב מאוד" מתייחסת לדרך הקשה, שלא לומר המשפילה, שעוברת על שחקן ישראלי שעובר ללוס אנג׳לס ומגלה שעכשיו הוא דג רקק בבריכת כרישים. זה משהו שיצא לך לחוות?
"זה עוזר אם כבר הגעת מצליח במדינה שלך, אתה כן תכנס לחדרים אחרים, תהיה בסוכנויות יותר טובות, אבל יש שם גם את הקטע שצריך להתחיל בתפקיד אורח, לא תקבל תפקיד ראשי בסרט באודישן הראשון שתעשה. אנשים לא פורצים בן לילה, הם עובדים מתחת לרדאר עשר שנים עד שנחשפים אליהם. זו עיר של עבודה, ואם החלום שלך לא מספיק חזק ואתה לא מספיק חזק לא תוכלי להחזיק שם מעמד".

איך שומרים על המורל?
"זה עניין של ניסיון. בהתחלה לקחתי דברים אישית, היום אני מבינה שזה ביזנס. זה לא משהו שאת מבינה בהתחלה, את לוקחת הכל אישית כי את המוצר".

שני אטיאס (צילום: לימור גרפינקל)
"מאוד קשה להגיד שאני גרה שם. זה כאילו להגיד שעזבתי" | צילום: לימור גרפינקל

מבחוץ זה נראה שהולך לך קל, שאת לא נתקלת בהרבה סירובים.
"כי פחות מדברים על זה בראיונות. על כל תפקיד שאת מקבלת יש שלושים תפקידים שנבחנת אליהם ולא קיבלת. ואת לא תמיד קמה מרי פופינס, מרחפת. זה תחום קשה, יש הרבה עליות ומורדות ואת צריכה להקיף את עצמך במעגל מחבק ולהבין שהעבודה היא לא הדבר הכי חשוב בחיים".

"קראתי טוקבקים על מורן וזה אכל אותי מבפנים"

אטיאס בורכה בפרופורציות שלא בהכרח תואמות את גילה, אבל גם בשורות שהולכות וממלאות את הרזומה והופכות את הייאוש בתפוצות להרבה יותר נוח. אחרי תפקידי אורח בסדרות "חסרי בושה" ו-"CSI סייבר" היא לוהקה לתפקיד אורח בעיבוד מחודש לסדרה האמריקאית "מקגייוור" (המשודרת ב-yes וב-STINGTV) לצד לוקרס טיל ("אקס מן"); לתפקיד אורח נוסף בסדרה חדשה של סוני; ומככבת בשני סרטים ישראלים שאחד מהם התקבל לפסטיבל קאן. את התודות על גיחתה האחרונה לישראל חייבים הוריה לדלתא, שליהקו את אטיאס לקמפיין הלבשה תחתונה. הצעות העבודה בישראל כנראה לא יחזירו אותה לפה, אבל הם בהחלט עושים משהו לנפש. "בהתחלה הייתי על הקו, וגם אם ביליתי את רוב זמני באל.איי היה לי מאוד קשה להגיד שאני גרה שם. זה כאילו להגיד שעזבתי, ולא לא עזבתי. אני ישראלית".

קיבלת ביקורת על העזיבה מהמשפחה? מהחברים?
"זו אני מול עצמי. היה לי קשה להודות שאולי אני לא גרה פה, וזה לא אומר שלא אחזור או שלא אמשיך לעבוד בארץ. רק בחודשים האחרונים הודיתי בפני עצמי שכרגע אני שם וזה בסדר. הכל מאוד גמיש ודינמי".

הקונפליקט הזה, של, למה אני גרה שם אם יש לי אופציות של עבודה פה, הוא משהו שקיים אצלך?
"כל הזמן. כשאתה מתעסק באמנות ויצירה יש קונפליקט תמידי, התקרה שלך מהר מאוד נהיית הרצפה שלך. מהר מאוד את אומרת מה הלאה. זה משהו שאני מנסה לעבוד עליו, לא להיות במקום הזה של מה נקסט מה נקסט. בישראל יש אופציות מדהימות, רמת היצירה והכישרון כאן לא רואה את אמריקה דווקא כי פה המשאבים שלך יותר מוגבלים ואתה נאבק לעשות משהו מקורי ומיוחד, ורואים את זה בשנים האחרונות. סדרות וסרטים ישראלים זוכים לחשיפה שמגיעה להם".

שני אטיאס (צילום: לימור גרפינקל)
"הבדיחה של הגופה הכי לא רלוונטית בעולם, להיות ישראלי זה להיות חזק, עם עוצמה" | צילום: לימור גרפינקל

את מרגישה היום יותר ישראלית או יותר אמריקאית?
"לנצח אהיה ישראלית, לא נטמעתי בכזו רמה בתרבות האמריקאית, תמיד ארגיש שונה, תמיד השד הקטן יגיד ׳יצא לך מבטא׳, ׳הבדיחה הזו לא עובדת פה׳, ׳חציתי את הקו׳. ברמה הבינאישית תמיד יהיה לי יותר קל בישראליות".

אני לא יודעת אם שמת לב, אבל כבר מתפלקות לך מילים או משפטים באנגלית.
"כשאת מדברת כל היום בשפה מסויימת זה קורה. גם כשהייתי רואה 'בובה פראית' היו מתפלקות לי מילים בספרדית. הייתי קוראת להורים שלי מאמא ופאפא".

יש משהו שהישראלית שאת אימצה מהאמריקאים?
"אולי קצת את ה'שוגר קואוטינג' של האמריקאים. יש שם נטייה לצפות את הדברים בסוכר, קצת לרכך את המכה. זה לטוב ולרע. לפעמים לא יגידו לך שהיה לך אודישן לא טוב, יגידו לך 'היה מדהים, אבל הם החליטו ללכת בכיוון אחר'".

זה לא רע לקבל דחייה בצורה כזו.
"אבל כישראלית את רוצה שיגידו לך דוגרי, להבין מה קרה, אבל לפעמים באמת אין להם תשובה אחרת. זו האמת שלהם. האמת שלנו היא אחרת. בארץ לפחות את יודעת שקיבלת לא. שם זה 'וואי את ממש מקסימה!' ואז את שואלת את עצמך 'זה כן? זה לא?'".

מפרגנים להצלחה שלך מעבר לים?
"אף פעם לא הרגשתי זלזול במה שעשיתי וגם לא הצגתי דברים באור גדול יותר, אני לא מציגה שאני כוכבת אם אני לא. לא אספר שקיבלתי תפקיד גדול אם מדובר בתפקיד אורח. וגם אני לא אשב ואקרא טוקבקים. עשיתי את זה כשאני הייתי ילדה ומורן התחילה להתפרסם. הייתי יושבת ומגיבה וזה היה אוכל אותי מבפנים. יהיו כאלה שלא יאהבו אותי וזה בסדר, גם אני לא אוהבת את כל סוגי האוכל".

את מאוד מנומסת, נעימה, התנהלות שדי מזכירה את גל גדות. ההצלחה שלה השפיעה על איך ששחקנים ישראלים מתנהגים בחו"ל?
"ההצלחה שלה גרמה לישראלים להיתפס באור שונה. הבדיחה של הגופה הכי לא רלוונטית בעולם, להיות ישראלי זה להיות פתאום חזק, עם עוצמה, בגרות. וגל מביאה לזה הרבה חן. אולי זה באמת קצת פתח את הראייה של הקהל בעולם שישראלי לאו דווקא משוייך לצבא ולדברים פוליטיים ומדיניים. ישראלים היום מביאים משהו מאוד חזק ומאוד טוב, וברור שאנחנו כאן כדי להישאר".

יש קליקה של שחקנים ישראלים באל איי?
"יש, זה עוזר להרגיש יותר בבית".

הסט של מקגוויר - 4 (צילום: באדיבות המצולמת)
"לפעמים לא יגידו לך שהיה אודישן לא טוב, יגידו, 'היה מדהים, אבל הם החליטו ללכת בכיוון אחר'" | צילום: באדיבות המצולמת

הפרובנציאלית שאני מדמיינת אותך בסדר פסח עם ליאור רז, נועה תשבי, נינט.
"כולם מכירים, כי אנחנו גם מתגעגעים לקרבה, לישראליות, אבל במקרה שלי אני עם המשפחה. יש לי את האחים שלי, את בעלי ואת המשפחה שלו, וחברים שהם לאו דווקא מהתחום".

ופה אנחנו מגיעות ליבלת הכואבת בחיים היפים של אטיאס. היא ושני אחיה מתגוררים באל איי, האחות הגדולה, כאמור, חולקת איתה את המקצוע ("אם יש בן אדם שאשמח להפסיד לו תפקיד זה לאחותי. לא יהיה קאט פייט"), ואחיה הגדול מיכאל, שבכלל בחר במסלול של רואה חשבון ("למרות שהוא אומר שהוא השחקן הכי טוב במשפחה") עבר לעיר המלאכים בעקבות רילוקיישן של העבודה. ההורים, יעל ומרדכי, בעל עסק של ריהוט עתיק ועובדת במשרד עורכי דין, נשארו בחיפה.

אני מניחה שלא קל לאמא ואבא בשבתות ובחגים.
"זה לא פשוט להעתיק את החיים שלך למקום אחר בגיל 60. אני עשיתי את זה בגיל 19, מה כבר היה לי להפסיד? הם הכי תומכים בעולם. נתנו לנו כנפיים לעוף, אולי בגלל זה אנחנו שם. לקחנו את הכנפיים ובאמת עפנו. אבל הלוואי שהם היו מגיעים גם. קשה לי להיפרד מהם כשאני מגיעה לביקורים".

אבל הנה, את נותנת גם נחת. ביוני האחרון התחתנת בארץ.
"היה לנו חשוב להתחתן כאן. זו לא היתה שאלה בכלל. את רוצה את החתונה שלך ישראלית".

איך הכרת את בן זוגך?
"טום ואני מכירים מחיפה, מהילדות, אבל עשו לנו שידך באל איי לפני 4.5 שנים".

שני אטיאס (צילום: לימור גרפינקל)
"התקרה שלך מהר מאוד נהיית הרצפה שלך. מהר מאוד את אומרת מה הלאה" | צילום: לימור גרפינקל

תסריט קצת לא אמין, להכיר באל איי את מי שגדל איתך בחיפה.
"כן, יותר נשמע יותר מדי סיפור סינדרלה".

ומה עושה הנסיך?
"קבלן ויזם. זה מאוד נחמד שאנחנו לא באותו התחום, מרענן, מאפשר לי לעשות קאט בבית ולא לחפור על עבודה".

אז אם אנחנו כבר בישראליות, בואי נכנס לך לרחם.
"אה, ברור. אני מאוד רוצה משפחה וגם תהיה לי, זה בתכנית".

מורן לא הביאה להוריך נכדים. את נאלצת לספוג את הלחץ?
"דווקא לא. נראה לי שההורים תמיד רואים אותי כבייבי שלהם אז הם עוד לא יכולים לדמיין אותי עם ילדים. ולאחי יש ילדים, אז הם קיבלו מנת הרגעה. אבל זה יגיע. אני לא יוצאת בהצהרות אבל אני כן רואה את זה קורה בשנים הקרובות".

ואיפה תגדלי אותם?
"זו שאלה קשה כי התשובה היא לא סופית. זה יהיה קריטי כשהם ילכו לבית הספר, אבל כרגע אני חיה שם, טוב לי שם".

"מפיק שבעבר היה נותן חיבוק קצת ארוך מדי - כבר לא עושה את זה"

הצדדים הפחות נעימים של הישראליות החמה והעוטפת לא מסתכמים בשאלות על ילדים, אלא גם באים לידי ביטוי בחיטוטים בלתי פוסקים בנושאים שמוציאים אותנו שמרנים ומיושנים. לפני למעלה מארבע שנים, בתפקיד בסדרה "חסרי בושה", הורידה אטיאס חולצה, ומאז היא נדרשת בראיונות מקומיים להסביר את הבחירה. גם על סט הקמפיין של דלתא עלתה שוב שאלת העירום, ואטיאס הצליחה להתחמק ממנה בחן; "let it go", היא שרה לכתב של גיא פינס, והמיצוי ניכר בפניה: "שאלו אותי את זה בארץ בכל ראיון, זה כבר אולד ניוז".

הסט של מקגוויר - 4 (צילום: באדיבות המצולמת)
"אני מאוד רוצה משפחה וגם תהיה לי, זה בתכנית" | צילום: באדיבות המצולמת

למה לדעתך נצמדים בארץ לדבר הזה?
"אנחנו מדינה דתית, יש פה עניין עם כל מה שקשור לצניעות, אבל כשזה מגיע לסרט קולנועי עם סצנת עירום מלא באמבטיה חמש דקות והפריים לא זז - זו אמנות", היא אומרת בבוז.

את מתכוונת שכששחקנים חושפים את הישבן בסרטים לא מתעכבים איתם על זה.
"על הרבה דברים לא מתעכבים עם גברים ומתעכבים עם נשים. הגיע הזמן שתשחררו. הצורה שבה שאלו אותי על זה בהתחלה הרגישה לי כמו חדירה לפרטיות. לא דיברו איתי על זה שהשתתפתי באחת הסדרות האהובות והנצפות, לא על העובדה שזו סדרה שיש בה עירום מלא וסצנות סקס מאוד נועזות, ודווקא הסצנה שלי הייתה הדבר הכי נערי. למה זה לא בסדר - ובסרט שמגיע לפסטיבל ברלין זה בסדר? בכלל, היום בעידן מי טו יש כבר כל כך הרבה מודעות לאיך מדברים לנשים, שבאמת די".

עד כמה עידן מי טו מורגש באל איי?
"מאוד, זה מורגש על הסט, כשמפיק שבעבר היה נותן חיבוק קצת ארוך מדי או אומר לך משהו על איך שאת נראית - כבר לא עושה את זה".

חווית את ההתנהגות הזו על בשרך?
"אנשים הרגישו יותר בנוח להגיד כל מה שבא להם. חוויתי דברים שלא היו במקום וגרמו לי להרגיש לא בנוח. מחמאה מוגזמת, חיבוק מוגזם, הערה, מבט מוגזם. אין צורך להביע שום דעה על המראה גם אם היא חיובית. הפוך, לגברים, זה לא קורה. זה תחילתו של שינוי וזה עוד יקח זמן. גם פה זה הגיע למודעות. ישראל מאוד מתקדמת ביחס להרבה מדינות".

ומה החלום הבא?
"למצוא את תפקיד חיי. הוא עוד לא הגיע. אחריו אתחיל את הקן המשפחתי. אם אפשר, אלוהים, שזה יהיה בסדר הזה, אני אשמח".