בפעם המי יודע כמה ב-13 השנים האחרונות, עינב בובליל (36) שוב מצאה את עצמה השנה במרכזה של סערה תקשורתית קטנה. הפעם זה קרה אחרי שאמרה בראיון "אני פחות מאמינה לכאלה שאומרות 'אני שמנה וטוב לי', כי אני יודעת מה זה". בובליל דיברה מניסיונה האישי, בדרכה הישירה ונטולת ההתייפייפות, אבל לא חשבה שהדברים יפגעו בנשים רבות שנחשפו לציטוט. היא ספגה לא מעט ביקורת, כאמור לא בפעם הראשונה.
"איזו מישהי, אני לא יודעת אם היא אושייה, לא זוכרת אפילו את השם שלה, העלתה על זה פוסט״, בובליל אומרת. ״היא כתבה עליי שאני פליטת ריאליטי, ומי אני חושבת שאני והוסיפה 'אז בואי אני אספר לך, אני שוקלת מאה קילו ונוח לי'. אנשים שלחו לי את זה, אני כמובן לא עוקבת אחריה אז לא ראיתי. היא דיברה עלי מאוד לא יפה בפומבי, לא הזכירה את השם שלי, אבל כולם ידעו שהוא מכוון אלי".
אז מה עשית?
"התחלתי לכתוב לה תגובה בפרטי. כמובן בצורה מכובדת, במילים יפות, מה אני חושבת על מה שהיא כתבה. כתבתי לה תגובה ארוכה, של איזה שלושים שורות. שומע? מחקתי אותה".
למה מחקת?
"כי מה יצא לי מזה? ההיא תענה לי ואני אענה לה והיא תענה לי ואני אענה לה, זה היה מעסיק אותי כל היום ואולי גם יום אחרי. אנחנו לא נגיע לעמק השווה, אנחנו לא חושבות אותו דבר. היה בא לה להשחיר אותי, סבבה, שתהיה בריאה, עברתי הלאה. השארתי אותה ככה, שתתבוסס במיץ של עצמה, מה אכפת לי ממנה?".
אבל לא חשבת איך מה שאמרת יכול באמת לפגוע?
"קודם כל, לא התכוונתי לפגוע, זה ברור. אני אמרתי שבתור אחת ששקלה מאה קילו, אי אפשר להגיד שזה נעים וזה נוח וזה כיף להתנהל בצורה כזאת. אני לא יכולתי לקפוץ עם הבת שלי בטרמפולינה, לא יכולתי לקשור את השרוכים בנעליים, לא מצאתי בגד שיבוא עליי יפה או יחמיא לי, לא הרגשתי בנוח עם בעלי במיטה, לא הייתי בנוח. לא הייתי מרגישה אפילו בנוח לאכול במסעדות כי אנשים היו מסתכלים עליי כמה אני אוכלת, סבבה? אז אמרתי שלא נעים להיות ככה, שאני לא מאמינה שאומרים 'טוב לי', כי זה קשה".
אבל אולי מישהי אחרת חושבת שהיא מהממת בדיוק ככה.
"תראה, אם את שמנמונת רגילה כזאת, פשוט לא שדופה ורזה, אז כן ברור, אין בעיה. אבל אם את שוקלת מעל מאה קילו, זה קשה. הבת שלי הקטנה, עשיתי ביטוחי בריאות פרטיים כי אנחנו עצמאיים, אתה יודע שלא ביטחו לי אותה כי היא בהשמנת יתר? באלוהים. התקשר אליי הסוכן, אומר לי, 'תגידי, את בטוחה שאמרת את המשקל הנכון והגובה הנכון של אביגיל?' אמרתי לו, 'כן, למה?'. חזר אלי אחר כך, 'תקשיבי, אנחנו לא יכולים לבטח אותה כי היא סובלת מהשמנת יתר'. כי זו מחלה כמו כל דבר אחר, כמו סכרת, כמו סרטן, כמו...".
נו, זה מקומם.
"זה מקומם אבל זאת המציאות, כי זה נחשב מחלה. אז לתמוך בדבר כזה? אני לא אומרת שכולן צריכות להיות דוגמניות 90-60-90, גם אני לא כזאת, הכל טוב. אבל להיות בהשמנת יתר בצורה קיצונית זה לא בריא, זה לא נעים, זה לא נוח, מה לעשות. אני הייתי שם, אני יודעת, אני לא מדברת ממגדל השן, אני לא מדברת כי נולדתי רזה וכוסית, אני מדברת כי הייתי במקום הזה. היה קשה לי לנשום, הייתי הולכת לישון בלילה מתנשפת. אחרי שהייתי אוכלת הייתי מרגישה לחץ בחזה, כאילו יש איזה מאתיים טון. ודרך אגב, גם לא נכנסתי להריון בגלל זה".
באמת?
"הלכתי לרופא אחרי איזה ארבעה חודשים שהייתי נשואה, הייתי בלחץ להיכנס להריון. הוא אמר לי, 'אולי תעשי קצת דיאטה?'. נשבעת לך, בגלל זה התחלתי דיאטה ואז רזיתי איזה עשרים קילו ונכנסתי להריון. הכל קשור בזה, הכל. מה לעשות, זה העולם".
רגילה, גוף יפה
בובליל התפרסמה לפני 13 שנה, בעונה הראשונה של "האח הגדול", כשהייתה בת 23. דמותה דאז נחקקה כל כך עמוק בזיכרון הציבורי, שנראה שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם המהפך שעברה כשהורידה עשרות קילוגרמים ממשקלה. בשנים האחרונות הטקס חוזר עד עצמו אחת לכמה חודשים: היא מעלה תמונה בה היא נראית רזה, והתגובות המודאגות לא מאחרות לבוא. כשפוגשים אותה פנים אל פנים, הטענות על מראה לא בריא נראות מעט תמוהות.
אני לא כל כך מבין על מה היו כל התגובות, את ממש לא נראית שדופה או משהו כזה.
"כן, רגילה, רגילה, גוף יפה. תראה, בתמונות הראשונות, השינוי היה כל כך גדול מאיך שנראיתי. הייתי קודם מאוד שמנה ופתאום נראיתי מאוד רזה. בתמונות גם תמיד הייתי יוצאת יותר שמנה מהמציאות. הייתי מחייכת והיו לי חדודים כאלה, הידיים והחזה גם היו ענקיים, הכל נראה גדול כזה. יש לי פנים ארוכות, פני גזר, אז פתאום כשרזיתי הן נראו עוד יותר ארוכות. לאנשים היה קשה להם לקבל את השינוי הזה".
איך הרגשת כשקיבלת את התגובות האלה?
"זה עיצבן אותי מאוד, ישר כאילו 'היא עשתה ניתוחים, היא אנורקסית, היא בולימית, יש לה הפרעות אכילה'. אין לי כלום, ברוך השם. אני בריאה, בדיקות דם תקינות, הכל תקין אצלי. אני לא אובססיבית, אני חיה אורח חיים בריא, אני עושה ספורט, חזרתי עכשיו מאימון, אני אוכלת אוכל בריא. אני קשובה לגוף שלי, אם בא לי מדי פעם עוגה אני אוכלת עוגה, אם בא לי צלחת קוסקוס או פרוסה עם שניצל אני אוכלת, אני לא מונעת מעצמי כלום. עבדתי מאוד מאוד קשה כדי להגיע לזה, בכל זאת בשיא שלי שקלתי מאה קילו, היום אני שוקלת חמישים וחמש".
היית רוצה שהילדות שלך יהיו עסוקות במשקל שלהן כמוך?
"תראה, יש לי שתי בנות שהן שמנמנות, סבבה? אני מסבירה להן מה זה אורח חיים בריא, אני לא אומרת להן 'דיאטה', אני לא אומרת להן 'אתן שמנות'. אני מסבירה להן שממתקים זה פחות בריא, שעוגות זה פחות בריא. אני שולחת להן לבית ספר פיתות כוסמין והן אוהבות את זה. בסופו של דבר אני נותנת להן את זכות הבחירה. הן לא בגיל שנתיים שאני יכולה לתת להן רק מה שאני רוצה. נניח במוצאי שבת כל השכונה פה מזמינים פיצות, אני לא אגיד להן לא. אני לא יכולה לעשות להן דבר כזה. אוקיי, הן יגדלו עוד קצת, אם זה יפריע להן הן יעשו דיאטה, אם זה לא יפריע להן, סבבה. אם טוב להן ככה, בסדר, מה אני יכולה לעשות? לא בכוח".
זה גם בסדר להיות שמנמן.
"גם אני הייתי נערה שמנמנה, תמיד הייתי שמנמנה, אף פעם לא הייתי דוּקית. הייתי תמיד עם שמחת חיים, תמיד מלאת חברות וחברים, אף פעם לא הפריע לי הדבר הזה. אם גם הן יהיו ככה, אז בבקשה. אם הן ירצו לשנות את אורח החיים שלהן לתזונה יותר בריאה, אמא פה בשבילן. כרגע אחת בת עשר, אחת בת שמונה, זה לא מפריע להן".
כן, זה צריך לבוא מהן.
"כן. סתם דוגמה, הבת שלי הייתה חד-גבה, ממש אבל. לא דיברתי איתה על זה מילה. יום אחד היא באה 'אמא, חברים קוראים לי 'גשר לונדון', הם קוראים לי 'חד גבה'. למה יש לי פה הרבה שערות?'. אמרתי, 'חיים שלי, אפשר להוריד את זה בדקה. עם קצת שעווה הכל יורד'. לפני זה היא לא ידעה בכלל שיש אפשרות להוריד את זה. שאלתי אותה, 'את רוצה לעשות את זה? זה מפריע לך?'. אמרה לי כן. למחרת לקחתי אותה, נגמר הסיפור".
חיכית שהיא תבוא אלייך.
"שהיא תבוא, שזה יפריע לה, לא לי. אני לא צריכה לעשות להן כל מיני שריטות. כל מה שיגרום לילדות שלי שיהיה להן טוב, אמא מאחוריהן".
מישהו שאל אותך?
המהפך שעברה בובליל מאז שפרצה לתודעה הציבורית לא מתחיל ונגמר במראה. את התכונה העיקרית שהייתה תמיד מזוהה עם דמותה אפשר היה לתמצת לעובדה ברורה אחת: אם אתה מחפש איתה ריב, אתה תמצא אותו. אבל כיום, כאמור היא נמנעת אפילו מתגובה פרטית "במילים יפות". כמו שקורה לרבים בדרכם להיות אנשים בוגרים, עינב בובליל למדה להבליג.
"החיים הובילו אותי להיות שונה, אם זה בעלי, אם זה הילדים שיהיו בריאים״, היא מנמקת. ״עם השנים נהייתי יותר עדינה ויותר אימהית, זה עולם אחר. אז הייתי מאוד אימפולסיבית, וולגרית כזאת, הייתי חייבת שישמעו אותי בכל מקום. היום אני לא צריכה את זה".
כשאת מסתכלת על עצמך אז בגיל 23, מה את חושבת?
"להגיד לך את האמת? אני גאה בילדה הזאת שלא ראתה אף אחד ממטר, שנכנסה עם שמלה צהובה וחגורה אדומה ותלתלים מכוערים וציצי בחוץ. עשיתי לעצמי בייביליס וזה היה מזעזע פשוט. אני גאה בילדה הזאת שחשבה מה שהיא רוצה, שאמרה מה שהיא רוצה, שעמדה מאחורי המילים שלה, שכיבדה מאוד את אבא שלה למרות שהיו שם חילוקי דעות. אף פעם לא איבדתי את עצמי".
זה לא קצת מביך לפעמים?
"מביך? ממש לא, אף פעם לא הובכתי מעצמי. לא יודעת למה".
אז אולי גם השינוי באופי לא גדול כמו שהוא נראה בתחילה. כן, בובליל ידעה לריב, זה נכון, אבל גם תמיד שידרה את התחושה שאם משהו לא מעניין אותה, היא לא תקדיש לו אפילו טיפה של תשומת לב. "אין לי את זה, אני אומרת את האמת, בחיים לא כתבתי טוקבק לאף אחד. שבוע שעבר נגיד היה לי יום הולדת, לבשתי איזו שמלה לבנה כזאת מעלפת, באמת, תשעים אחוז פרגונים של החיים. פתאום איזו אחת, 'אני חייבת להגיד לך, הבגד שאת לובשת נראה כמו בייבידול וזה קצת מתאים לחדר המיטות, פחות ליום הולדת'. תגידי, מישהו שאל אותך? מה, אני לא מבינה, מה?".
כשליהיא גרינר חטפה אש על מה שהיא אמרה על האסון במירון, את הגנת עליה.
"לא הגנתי על מה שהיא אמרה. אני אישית לקחתי מאוד קשה את האסון הזה. כמה ימים לא תפקדתי, וגם לי חרה לשמוע מה שהיא אמרה. אבל מה שעשו לה יותר גרוע ממה שהיא אמרה, נקודה. גמרתם עליה, סקלתם אותה בעודה בחיים, איחלתם איחולי מוות לה ולילדים שלה. אז בן אדם עשה טעות, ובסדר, זה גם לא פעם ראשונה שהיא עושה טעות, כולנו בני אדם, מה קרה? די, כל הזמן אנשים מחפשים להוציא את הרוע שלהם. אני כל כך לא שם. בן אדם שטוב לו עם עצמו, לא יחפש להוציא ארס ורוע על אנשים אחרים".
ככה את רואה את זה?
"חד משמעית, בחורה שיושבת בבית כל היום ומשתעממת ולא עובדת ואין לה מה לעשות, היא פשוט ממורמרת אז היא מוציאה את זה על אנשים אחרים. תגיד לי, אני יש לי זמן לשבת עם האינסטגרם ולהתחיל לכתוב תגובות לאנשים? לא קשור שאני עינב בובליל וכולם מכירים אותי. גם אם לא הייתי עינב בובליל. זה גם מה שאני כל הזמן מלמדת את הילדים שלי, לא להסתכל על אחרים".
מה את אומרת להם?
"נגיד, 'אמא, למה היא קיבלה ואני לא?'. אני קוראת לה, 'בואי, בואי, בואי, מה אכפת לך מה היא קיבלה ומה את לא? חסר לך משהו? וגם אם היה חסר לך את תסתפקי במה שיש לך'. לפעמים היא עושה 'אמא, למה הם טסו ואנחנו לא?', אני אומרת לה 'חמודה…'. אפילו סתם, 'אמא, איכסה, לא בא לי על עוף', אני אומרת לה 'יש ילדים שאוכלים עכשיו לחם יבש עם חמאה כי אין להם מה לאכול, את תאכלי את העוף הזה ותסתמי את הפה שלך ותגידי תודה לקב"ה על מה שהוא נתן לך וזהו, שמעת?'. אני כל הזמן מלמדת אותם את הדברים הקטנים".
זארה או שאנל
אחרי יותר מעשור של פרסום, בובליל כבר התרגלה לשמוע את דעתם של אנשים זרים על הדרך שבה היא בוחרת לחיות את חייה. היא כבר לא מתרגשת מהערות על הרזון, או מהנושא השני שלא מפסיק להטריד את מנוחתם של המבקרים: העובדה שהיא שומרת מסורת, בעלה אלי גם חובש כיפה, אבל כמו נשים מסורתיות רבות, היא בוחרת שלא להתלבש לפי כללי צניעות נוקשים. "אנשים לא מפסיקים שנים לכתוב לי 'איך זה שבעלך עם כיפה ואת מתלבשת חשוף?'. כל יום אני מקבלת על זה הודעות, כל יום, כל יום, בהתחלה הייתי עונה ומתעצבנת וגם מעלה צילומי מסך של זה לאינסטגרם. היום כבר לא, אני לא מתייחסת לזה, אני מדפדפת. זה שלך, זה לא שלי. אם לי זה לא מפריע, אם לבעלי זה לא מפריע, מה אתה רוצה?".
אין דיונים על זה עם בעלך? זה לא עולה?
"תראה, בשנים הראשונות היו. ואז הלכנו לרב של הקהילה שלנו והרב אמר לו: 'תניח לה, תעזוב אותה. יש לה נשמה גבוהה, היא צדיקה. אתה רוצה? תתפלל עליה שבעזרת השם זה יבוא לבד. לא מתוך ניסיון ולא מתוך ביזיון ולא מזה שאתה בלחץ. תתפלל עליה כל הזמן, אל תפסיק להתפלל'. אז בעלי מאז ועד היום מתפלל".
אתם מגדלים בית שבעצם יש בו שתי תפיסות עולם, קצת דומות, אבל שונות. הוא יותר דתי ממך.
"הילדים שלי כולם במסגרות דתיות, אוקיי? כולם במסגרות דתיות. בית שומר שבת, כשרות, חגים, אהבת השם, אמונה, תפילות, הכל. הביגוד בבית הוא לא אישיו".
וכשהילדות יגיעו לגיל ההתבגרות?
"אז שהן יעשו מה שהן רוצות".
זאת התפיסה של שניכם?
"שלי. ובעלי יקשיב לי, אני מקווה. אני לא נותנת לזה במה כזאת גדולה כדי שהם לא יבינו שיש דיסוננס כזה ביני לבין בעלי, אבל לאט לאט אני מטפטפת להן את הדברים האלה".
לעשות מה שעושה לך טוב?
"חשוב לי שהן יהיו צנועות מבפנים יותר מאשר בחוץ. שיהיו צנועות ברצונות שלהן, בבקשות שלהן. נגיד אני רואה ילדות של חברות מבקשות דברים, אייפון 12, מחשבים, דברים מאוד יקרים. הילדות שלי, אין להן את זה, הדבר שהן מבקשות ממני זה סליים, פופ איט, הדבר הזה שלוחצים עליו".
אבל לך יש מותגים, יש לך דולצ׳ה וגבאנה. את חיה בגבוה, לא?
"מה זה חיה בגבוה? אני אוהבת מותגים, אני קונה נעליים ותיקים של מותגים. בגדים לא, בגדים אין לי בעיה ללבוש גם בשלושים שקל. נעליים ותיקים אני אוהבת מותגים ואני עובדת מאוד קשה, מאוד מאוד, הרגליים שלי מפוצצות בוורידים. אז אני מרשה לעצמי לפנק את עצמי מדי פעם במותגים, כן".
זה מהמם ואין שום בעיה, אבל הילדות רואות את תיקי היוקרה.
"הן לא מבינות אבל, אני לא אומרת להן 'תראו, יש לאמא תיק של שאנל', אין להן מושג מה זה לואי ויטון, שאנל, גוצ׳י. הן לא מבינות מה זה, מבחינתן תיק של זארה או תיק של שאנל זה אותו דבר. הן גם לא דורשות דברים כאלה, הן מבקשות את הדברים הכי פשוטים שיש. ככה אני מלמדת אותן בבית, ככה גם בעלי, בעלי מאוד מאוד צנוע".
אבל הן יגדלו והן ידעו והן גם ירצו תיקים כאלה.
"שיעבדו מאוד מאוד קשה כמו שאמא שלהן עובדת ויקנו לעצמן. מה אתה חושב, שבגיל שש עשרה אני אקנה להן תיק של לואי ויטון? ממש לא. לא נשמה, לא אצלי".
כל כולי
בארבע השנים האחרונות בובליל עובדת כמאפרת כלות. לצד חנות בגדי הילדים "בוטיקידס" שהיא מנהלת עם בעלה אלי, תחזוק האינסטגרם ושיתופי הפעולה הפרסומיים, הכלות תופסות את רוב לוח הזמנים שלה. כיום, היא משתפת בשמחה, "לוח הזמנים מלא ברוך השם שנה קדימה".
הכלות מתרגשות שעינב בובליל באה לאפר אותן?
"הרוב בוחרות בי נטו מקצועית כי הן אוהבות את האיפור שלי. נכון שזה שאני עינב בובליל נתן לי פוש להצלחה, אני לא אומרת שלא, זה עזר. אבל גם אם הייתי ביונסה והייתי מאפרת מכוער, אף אחד לא היה בוחר בי, סבבה? ואני רוצה להגיד לך שעם כל זה שיש לי 220 אלף עוקבות שזה המון המון המון, רוב העבודה שלי מגיעה מפה לאוזן. איפרתי אותה אז חברה שלה ראתה במציאות ואהבה. איפרתי אותה, גיסתה ראתה. לא בגלל שאני עינב בובליל. עבדתי מאוד מאוד קשה על זה, מאוד".
זאת עבודה קשה?
"זה הרבה מעבר לעבודה, כי בשבילי זה יום עבודה, בשבילן זה היום החשוב בחייהן. אני באה לתת את כל כולי. יום אחד הלכתי לעבוד כשאני עם 40 מעלות חום עם דלקת גרון, שקדים נפוחים, זרוקה במיטה. אמרתי 'אין מצב שאני מאכזבת כלה ביום שלה'. לקחתי חמישים טיפות אופטלגין, שמתי מסיכה, זה היה איזה חודש לפני הקורונה, עוד לא ידעו מה זה מסכות, והלכתי לאפר אותה. אין דבר כזה חולה. זו עבודה מאוד מאוד מחייבת, מאוד".
להיות במקום הזה של החצי פסיכולוגית חצי חברה חצי…
"קצת מכל דבר, כן. אנחנו נהיות ממש כמו חברות, זה הופך להיות קשר אישי יותר מאשר רק עבודה. את לומדת להכיר את החיים שלהן. אני נגיד בתור כלה הייתי מאוד קלילה, אבל יש בנות שלוקחות את זה קשה, שהן מאוד לחוצות. יש כאלה שבאמצע האיפור אני רואה שהיא לחוצה, 'את רוצה רסקיו? אני אתן לך קצת רסקיו להרגעה?'. אני מרגיעה אותן".
בתקופת הקורונה גייסה בובליל את ניסיונה כמאפרת והקימה מותג איפור אישי אותו תשיק בקרוב. ההשוואות למפורסמות אחרות שפתחו מותגי איפור ללא כל ניסיון מקצועי, כצפוי, פחות מעניינות אותה. ״אלה בנות שאין להן ניסיון באיפור מקצועי, אז הן באמת שוכרות להן אנשים, אנשי מקצוע, אנשי ביוטי, שמבינים בזה מן הסתם, ככה אני משערת לעצמי. מבינים בפורמולות, מבינים בעמידות, מבינים בצבעים. הם עושים הכל בשבילן והן פשוט משווקות את זה".
ומה את חושבת על זה?
"האינסטגרם היום הוא פלטפורמה פרסומית ענקית וכל מי שבוחרת להשתמש בכוח שלה להביא פרנסה ולגדול ולייצר ולהתעצם, זה מבורך בעיניי. לי פשוט יש את הפור הזה שאני מבינה באיפור קצת יותר, אבל אני לא חושבת שמישהי פחות טובה ממני".
אבל אם את מתחרה עם מישהי בת שמונה עשרה שלא עבדה בזה…
"קודם כל אני לא מתחרה עם אף אחת, סבבה? אני מתחרה אך ורק עם עצמי, בכל דבר בחיים שלי. אני רוצה להיות יותר טובה מאתמול ופחות טובה ממחר וככה להמשיך כל הזמן. אני לא מסתכלת על אחרות, מצידי שתמכור מיליונים בחודש, זה לא מעניין אותי, נשבעת לך".
באמת?
"עכשיו אני תכף מוציאה את מותג האיפור שלי, אני עדיין אפרגן למיקי בוגנים ואני אפרגן למור ממן ואני אפרגן לאלין כהן, לא אכפת לי. אני לא מאמינה שאם אני אפרגן למישהו אז זה יוריד מהפרנסה שלי. כל התחרותיות הזאת, 'זאת הוציאה אודם, זאת הוציאה זה'. מה זה מעניין אותי מה היא הוציאה? כמה מיליונים יש בארץ, את יכולה למכור לכל המיליונים האלה? לא, אז את תמכרי למאה אלף והיא תמכור לחמישים אלף והיא תמכור לשמונים אלף ולכולנו תהיה פרנסה. זה מה שאני מאמינה בו וככה החיים שלי יותר שקטים ורגועים".
יפה. אם כבר מדברים על חיים שקטים, את חושבת לחזור לריאליטי?
"האמת היא שמציעים תוכניות ריאליטי מכל סוג אפשרי. להכל אני אומרת לא".
כי?
"כי אני עסוקה".
צילום: חיים כהן | סטיילינג: בר פרידמן ל"סולו" | איפור: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" | שיער: ליאור גל ל"סולו" | הפקה: רותם פנחס