קורל סימנוביץ' (29) לא ראתה את המשפחה שלה שמונה חודשים. את בתה קאיה, היום כבר בת שנה ושלושה חודשים, סבא וסבתא ראו גדלה רק דרך עיני הזום. "זה היה הדבר הכי קשה מבחינתי, שכל המשפחה שלי לא רואה איך קאיה גדלה ומתפתחת, כל ההבדלים האלה בין גיל חודש לשמונה חודשים, זה שהם צריכים לראות אותה במסכים, זה היה הכי קשוח. כל שאר הדברים הם הבל הבלים".
קצת על השאר: סימנוביץ' היא דוגמנית בינלאומית ומצליחה, נשואה מזה שלוש שנים לשחקן נבחרת ברצלונה בכדורגל, סרג'י רוברטו. וביחד הם מגדלים את בתם קאיה בברצלונה. "התנחמתי בזה שכולם ככה. זה לא קשור לזה שאני במדינה אחרת, גם חברות שלי מחיפה לא פגשו את ההורים שלהן, כל מי שנולדו לו ילדים בזמן הקורונה. לפחות יש זום".
היא נולדה בניו יורק כבת האמצעית מבין שלושה, ועלתה לארץ כבר בגיל שלוש. הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה, אביה נישא בשנית לפנינה רוזנבלום, ואימה לימור הביאה לעולם עם איש העסקים טדי שגיא בת נוספת. "הקשר בין כולנו מדהים, זה כל כך הרבה שנים שזה בכלל לא אישיו. אנחנו משפחה אחת גדולה", היא אומרת בזמן שאביה רוני משחק עם קאיה בחדר הסמוך. אנחנו נפגשות בזום כשסימנוביץ' לובשת פיג'מה, נטולת איפור ונינוחה, רגע אחרי שהתעוררה משנת היופי שלה - או ככה חשבתי. לפחות. "אני לא ישנה לילה רצוף מהרגע שקאיה נולדה, אולי פעם בשלושה שבועות אני מצליחה לישון".
איך לעשות את זה יפה
עם פרוץ הקורונה והכאוס שהתנהל בעולם, סימנוביץ' מצאה את עצמה סגורה בבית בברצלונה במשך שלושה חודשים. "זה היה אחד האתגרים הכי מטורפים, להיות סגורה כל היום, הלכתי בגג פעם בעשרה ימים לסופר וגם אז המדפים היו ריקים. מצד אחד פחדתי שלא יהיה אוכל בבית ומצד שני פחדתי להתקרב לאנשים".
איך זה השפיע מבחינת הקריירה?
"קודם כל, הכדורגל ממש נפגע. המשחקים ממשיכים אבל בלי קהל, שזה חלק חשוב במשחק, זה הרבה יותר קשה לשחק בלי קהל, כל האדרנלין הולך, הרייטינג ירד, ובהתאם מבחינה כספית עשו להם בלגן גדול עם התשלומים והפחיתו. לי עצרו המון קמפיינים, לא היה איפה ואיך לצלם, הייתה לי רשימה של תאריכים שהייתי צריכה לטוס לעבודות והכל עצר".
אני יוצאת מנקודת הנחה שאתם לא רעבים ללחם. גם אנשים עשירים נפגעו כלכלית?
"אפילו יותר. בסופו של דבר תעשיית הבידור התרבות, עצרו את כל הדברים שאנחנו עושים. אני למזלי עובדת גם באינסטגרם, אז עשיתי הרבה דברים דרך הבית, קיבלתי משלוחים וצילמתי לבד, זה נשמע קל ופשוט אבל זה ממש לא. את צריכה לחשוב מחוץ לקופסה, להיות מאוד יצירתית - בדרך כלל זה הכי קל לצאת ליום צילום כשיש צוות מקצועי עם נוף יפה ופה את צריכה לשבור את הראש איך לעשות את זה יפה, בזמן שבאותו הזמן אני גם מבשלת ומטפלת בקאיה, מרדימה ומאכילה. זה לא קל".
ובכל זאת, אני מניחה שזה היה היתרון של הקורונה, הרבה זמן משפחתי עם קאיה.
"לגמרי! זה הכי טוב שיש. בכל הטירוף הזה מצאנו מלא זמן שלנו, כל היום היינו ביחד בבית. קמים בבוקר, כולם נשארים בפיג'מה, גג מחליפים לפיג'מה אחרת. אני רגילה לקום בבוקר ולקחת את קאיה לכל מיני מקומות, חשוב לי שהיא תצא מהבית. פתאום מצאתי את עצמי קמה ולא עושה כלום. אחרי שבוע של הלם הבנו שזה הולך להיות ארוך וצריך למצוא תעסוקה, אז מצאתי את עצמי הופכת לבשלנית מספר אחת".
באמת? אני מודה שלא קל לדמיין אותך כעקרת בית.
"תתפלאי, אני עקרת בית גם ברגיל. אני חולת ניקיון בקטע פסיכי, גם אם יש עוזרת, אני אוהבת לנקות, שואבת ומנקה בחדר אחד בזמן שהיא מנקה משהו אחר, זה מרגיע אותי. בסגר הכנתי מלא דברים, עשיתי תחרות עם אמא שלי ואחותי, ושלחנו תמונות אחת לשנייה. הכנתי מוסקה, ממולאים, בורקס בשר, וגם שקשוקה וקציצות, אבל זה ברגיל".
הוא כדורגלן ואת דוגמנית ואתם אוכלים בורקס?
"בטח. שנינו אוכלים ואחר כך שורפים באימון".
החשש מלעלות במשקל מלווה אותך? נניח במגפה שבה כולם דיברו על זה, בהריון?
"ברור שיש חשש. העבודה הזאת של דוגמנות זה לא משהו שהוא לנצח, זו קריירה מאוד קצרה. היום כן אפשר לדגמן בגיל 50 בגדי ים, אבל זה כשאת כוכבת, כשלוקחים אותך בגלל השם שלך, זה לא עבודה יומיומית כמו עכשיו. להיכנס להריון זו דילמה קשה, וזה ממש לא רק הגוף, זה גם הפנים וההורמונים ופיגמנטציה, דברים משתנים. יש לי גם חברות שאני בטוחה שאם לא היו דוגמניות הן היו כבר מדברות על זה. ברור שגם לי הדילמה הזו עברה במחשבות לפני שנכנסתי להריון אבל ידעתי שבא לי להיות אמא צעירה ובסוף את אוגרת כוחות, עושה הפסקה, ומבינה שאם את מספיק טובה ואוהבת את העבודה שלך, אז הכל בסדר, אף אחד לא יברח".
איך הרגיש השינוי בגוף?
"בעיקר הדהימו אותי הרגעים שבהם שכבתי במיטה ופתאום הבטן זזה, זה יותר מעניין מהגדילה. לא שמרתי, לא בהריון ולא אחרי. לא הרעבתי את עצמי, להפך, היה לי חשוב לאכול בריא בשביל ההנקה. אבל בחודשים הראשונים, עם כל ההתרוצצות, ההנקה והעייפות, יש לך כל כך הרבה דברים לעשות. את עייפה וכשאת ערה את דואגת לילדה, ככה שברגע שיש לך זמן פנוי את מעדיפה לישון מאשר לאכול. הכל יורד אם את רוצה ואם לא, הגוף פשוט חזר לעצמו. יכול להיות שאת פתאום תזהי דברים שלא היו לפני כמו סימני מתיחה, אבל הגוף חוזר לאותו משקל שהיה לפני, וגם אם נשארו שני קילו שצריך לעבוד עליהם, אז כשיכולתי, חזרתי לעשות ספורט ולאכול טוב, ועבדתי על להוריד אותם".
המתנה הכי גדולה
בלידה, בעלה סרג'י והוריה, שהגיעו לספרד לרגל התאריך המיוחל, היו לצידה. "הופתעתי מעצמי, כל הזמן שאלו אותי אם אני פוחדת ועד לרגע האחרון לא פחדתי. גם כשהיו לי הצירים והיו לי כאבי תופת, כאב לי אבל הסתכלתי על זה בצורה אימהית, שהכל יהיה בסדר, שאני אצליח לעשות את זה. הלידה הייתה משהו מדהים, אינטימי שלי".
באמת אינטימי, לא חיכה לך פפראצי ביציאה מבית החולים.
"למזלי באמת בברצלונה יש פחות פפראצי מאשר במדריד ובישראל, ככה שגם ביום יום אני יכולה לרדת לסופר עם גרביים וכפכפים, ובטח שאחרי לידה. אין אישה שרוצה שידחפו לה מצלמה לפנים, את רוצה פרטיות ולא בא לך להשתחל לג'ינס סקיני בשביל תמונה, את רוצה להיות בטרנינג ולנוח, אבל זה גם לא באמת אכפת לי, אם מישהו יבוא ויצלם אותי, שיהיה לו בכיף, זה לא בראש מעייני".
מה את באמת חושבת על כל עניין "הכניסה לרחם"?
"אני לא מתרגשת יותר מדי, מי שמכיר אותי יודע שלא מעניין אותי שמתערבים לי בחיים. יצלמו, יכתבו, זה עובר לידי. גם אם כבר שואלים אותי על ילד שני זה לא מעניין אותי, אנחנו נחליט אם ומתי ילד שני, זה שלנו ואנחנו נבחר מתי זה יקרה, וגם אם נחליט אי אפשר לדעת, מי אמר שזה יקרה? יכול לקחת זמן".
נכון. אז בינתיים, איך עברה השנה הראשונה כאמא?
"אני אמא מאוד חרדתית. אני בכללי כזאת, בלי קשר לאימהות, אבל עכשיו זה התגבר. אני מאוד מקנאה בכל האימהות שהן מאוד משוחררות, ומנסה לעבוד על עצמי כי אני חושבת שזה לא בריא לי או לילדה. בהתחלה מאוד נלחצתי מכל דבר קטן - אמבטיה, הנקה, כל ההתחלות הלחיצו אותי. אבל עם הזמן לומדים ליהנות מזה, והיום החלפת חיתולים זה ברגיל ואני עושה את זה בשנייה וחצי. נגיד בדרך לארץ, היינו במטוס והייתי חייבת להחליף לה אבל לא נתנו לי ללכת לשירותים להחליף לה כי היינו עם חגורות, אז עשיתי את זה בשנייה על הרגליים שלי וסרג'י הסתכל עליי בהערצה, ואמר לי 'וואו, את אלופה'. אם הוא היה היה צריך לעשות את זה כבר היינו נוחתים".
אתם בית תלת-לשוני. באיזו שפה היא התחילה לדבר?
"היא שומעת בעיקר עברית, אבל סרג'י מדבר איתה ספרדית ואנחנו ביחד מדברים איתה אנגלית, והמילה הראשונה שלה הייתה באנגלית וזה היה "אפ" והיא ממש מתכוונת לזה, אנחנו נגיד יושבים על הספסל ואז היא אומרת אפ ורוצה גם לעלות. והמילה השנייה זה 'סי'. לא משנה באיזה שפה את מדברת אליה היא עונה 'סי'".
לפחות ניצלת מזה שבעברית, אחרי כל ההשקעה האימהית, התינוקות תמיד אומרים אבא קודם.
"נכון, היא אומרת מאמא! באמצע הלילה היא קוראת לי 'מאמא מאמא' וזה הכי חמוד שיש והיא כבר הולכת כמו פינגווין קטן. הכל מאוד מרגש".
אמרת שאת לא ישנה רצוף מאז שקאיה נולדה. סרג'י לא קם אליה בלילה?
"בחודשים הראשונים רק אני קמתי, כי הנקתי. אבל כשהפסקתי להניק הוא עזר, בייחוד בתקופת הקורונה, כשהוא לא הלך לעבודה. אבל כן, לרוב זו אני שאקום, ואני לא יכולה לבוא בטענות, הוא צריך לקום מוקדם וישר הולך לאימון ומתחיל לרוץ. אין לי לב להעיר אותו בלילה, ואני מקפידה מאוד גם לא לעשות רעש, מבחינתי זה ממש בסדר והגיוני, יש לו ימים של משחקים חשובים ואני גם יכולה להשלים שעות שינה בבוקר, כשהיא ישנה. כשיש לו ימי חופש הוא הכי עוזר בעולם, וזה לא מובן מאליו, אני מכירה הרבה גברים שעובדים שלא עוזרים בכלל".
איזה אבא הוא?
"אבא מעולה, חלומי, הוא משחק איתה. מחליף חיתולים, יש לו המון סבלנות, הוא עושה כל מה שאני עושה, רק קצת פחות, כי הוא עובד ברוטינה מאוד קשוחה".
יש לכם עזרה?
"יש לנו מישהי שבאה כל יום, לא כל היום, היא באה ליום עבודה. אבל אני לבד בספרד, אין לי שם משפחה, אין לי עזרה של אמא או אחיות של 'בואי רגע תשמרי לי'. אני הרבה לבד והגיוני לדעתי שאני צריכה עזרה. זה חשוב בעיניי לקבל עזרה כדי לחזור לעצמך. את יכולה להיות אמא 200% במשרה מלאה טורבו בלי עזרה, ואת יכולה להביא עזרה, זה לא אומר שום דבר על האימהות שלי. בקרוב אני שמה את קאיה בגן, אז אני מתרגשת. הבנתי שהיא ממש רוצה את זה, היא ממש אוהבת להיות ליד ילדים. אני עושה את זה יותר בשבילה מאשר בשבילי".
איך ההורות השפיעה על הזוגיות שלכם?
"ברור שיש לא מעט ריבים וסטרס, כל זוג בשנה הראשונה זה ככה, ושקרן מי שיגיד שלא. כל הלחצים והעייפות צפים, והראשון שתוציא את זה עליו זה בן הזוג שלך. אבל זה גם עושה משהו מאוד מאוד טוב ומאוד עמוק. יש לנו חבר בספרד שאמר לי 'סרג'י הכי אוהב אותך בעולם, אבל חכי שתהיי אמא של הילדים שלו, הוא יאהב אותך פי מיליון', ואת מרגישה את זה. אני מרגישה שלפני זה הוא אהב אותי בתור קורל וברמה עוצמתית, אבל כשהפכתי להיות אמא של הבת שלו הבאתי לו את הדבר הכי חשוב, זו כבר לא רק אהבה, זה הערצה, 'את עשית משהו שאני לא יכול לעשות'. אז עם כל הקשיים, ויכוחים והלחצים והסטרס אם יודעים לשים את זה בצד ולזכור שכולם עוברים את זה וכולם גם לחוצים ובסופו של דבר זו המתנה הכי גדולה שיש".
הייתי חולה וזה לא היה כיף
סימנוביץ' רגילה לחיים בפרופיל גבוה, מכירה את התגובות על כל צעד שהיא עושה וכל תמונה באינסטגרם. אבל לפעמים יש גם תגובות שאליהן היא לא הייתה מוכנה. אחרי חודשים ארוכים הרחק מהמשפחה בברצלונה, סימנוביץ' הגיעה לביקור בישראל והעלתה תמונה מבילוי בצהרי היום בתל אביב. התגובות הזועמות והמחנכות לא איחרו לבוא, "מה עם הבידוד" הם שאלו והוסיפו "היא ממציאה חוקים, הם שיחדו אנשים במשרד הבריאות, סלבס נמאסתם". המידע שחסר למגיבים הוא שסימנוביץ' נדבקה בקורונה, החלימה ולכן פטורה מבידוד.
למה לא פרסמת מלכתחילה שחלית? זה בטח לא היה נעים, יכולת לחסוך לעצמך את התגובות האלה.
"אני לא מהאנשים האלה שישר מעלים 'יש לי קורונה', אני לא מתגאה בזה, והייתי חולה וזה לא היה כיף".
את הקורונה גילתה אחרי שהתעוררה בבוקר עם כאבי ראש עזים וכמעט התעלפה כשניסתה להרים את קאיה. "למזלי העוזרת הייתה איתי בבית, והיא באה והרימה לי את הרגליים, הסתכלה עליי ואמרה לי שאני חיוורת לחלוטין". היא העדיפה לא להשתהות ומיד הלכה לבית חולים לבדיקות "בגלל שזה היה כאבי ראש ברמה שמישהו מנסר לי אותו, וזה לא אחד הסימפטומים, רצו לעשות לי רק סי.טי ובכלל לא עניינה אותם הקורונה, אבל אני התעקשתי. הם היו בטוחים שזה לא קורונה, ככה שגם כששוחררתי הביתה, ישנתי עם סרג'י. רק יום למחרת הודיעו לי שנמצאתי חיובית. ונכנסתי לבידוד".
אז סרג'י לא נדבק?
"בהתחלה לא. רק אחרי עשרה ימים שאני לבד בחדר, הוא פתאום פתח אותו והודיע שהוא גם חולה. אצלו זה כנראה דגר עד לתוצאה החיובית, ואז למרות שלא היינו מחויבים, התחלפנו והוא נכנס לבידוד. העדפתי לשמור על קאיה כמו שצריך. אבל להיות עשרה ימים בחדר לבד זה הדבר הכי פסיכי שאני עשיתי. אני שומעת את קאיה בוכה ולא יכולה לגשת, אני רוצה לנשנש ולא יכולה, סרג'י לא יגדיל ראש ויביא לי ככה סתם איזה שייק. יש הבדל בין איך שאני דואגת לסרג'י לאיך שהוא ידאג לי, אז אני צריכה לבקש כל דבר וזה מעייף ברמות".
משהו מהתסמינים עדיין איתך?
"אני עדיין לא מרגישה שחזר לי הריח במאה אחוז. גם בבידוד, בגלל שסרג'י לא ממש מבשל, אז הזמנתי אוכל והזמנתי דברים דומיננטיים כמו נודלס עם רוטב מטורף ולא הרגשתי כלום, הייתי שותה קולה שהרגישה לי כמו מים. אז הריח לא חזר לגמרי, אבל חוץ מזה אני בסדר".
הקול שלי הוא כמו מראה
חוץ מאיחוד משפחתי, סימנוביץ' הגיעה לארץ גם לשלל צילומים; זו השנה השלישית שהיא הפרזנטורית של רשת הקוסמטיקה והטיפוח "אפריל", והיא מצטלמת לקמפיין בגדי הים של חברת האופנה הספרדית "מנגו". בנוסף לטייטל "אמא", התחדשה השנה בתואר נוסף – שחקנית. ממש בקרוב היא תככב בעונה השלישית של "להיות איתה" בקשת 12, בתפקיד שייעד לה אסי עזר. עבור התפקיד, היא למדה משחק באופן פרטי במשך שנה וחצי, ובכל שעות הבידוד למדה טקסט. "היה מדהים מדהים מדהים. חוויה מטורפת וחדשה לחלוטין, אני לא יכולה לספר כלום על התפקיד שלי אבל כן יכולה להגיד שזה פתח לי הרבה לגבי עולם המשחק, גיליתי על עצמי שאני גם אוהבת וגם טובה, בסוף הצילומים אסי והבמאי עודד רסקין לקחו אותי הצידה ואמרו לי שאני לא נופלת מאף שחקן על הסט, וזה היה ממש מרגש".
זה פתח לך את התיאבון גם לקריירה בינלאומית?
"לגמרי. במיוחד כשאנגלית הפכה לשפת האם שלי, וגם בספרדית אני יכולה לשחק. לא פוסלת כלום".
אני לא יכולה שלא לתהות, איך הקול הייחודי שלך משתלב?
"דווקא הקול הזה יכול לשחק לטובתי. הקול שלי הוא כמו מראה, אם מישהו מחפש מישהי מלאה ובלונדינית אז מישהי רזה עם שיער שחור לא תתאים לו, אז אותו הדבר. יהיו תפקידים שדווקא הקול יעזור לי ויהיה יתרון עבורי, ויהיו כאלה שלא. זה לא מתאים להכל אבל זה מייחד אותי".
לצד הקמפיינים, סימנוביץ' אשת העסקים ומעצבת האופנה, בוגרת "שנקר", לא נחה והמשיכה לייצר את מותג התכשיטים שהקימה עם אחותה נואל וששמו, "נוקו", מורכב מצירוף השמות שלהן "נוקו". המותג כה מצליח, עד כדי כך שאפילו אנטונלה, אשתו של מסי וחברה של סימנוביץ', רכשה ממנה תכשיטים מבלי לספר לה. "אחותי עברה על ההזמנות והיה שם שהיה נשמע לה מוכר, אז היא ישר שאלה אותי אם אני מכירה, ואני קולטת שזו אנטונלה, התקשרתי אליה ישר ואמרתי לה שתדבר איתי, למה היא מזמינה ככה סתם, אבל היא בכלל לא ידעה שזו חברת התכשיטים שלי. היא חשבה שפשוט תייגתי חברה שאני מדגמנת לה, ואמרה שהיא ראתה את הדברים, התלהבה והזמינה. אנחנו עובדות בכל העולם, הרבה לקוחות מצרפת וארה"ב, מלא בנות מגניבות, כי זה תכשיטים גם ברמה מאוד גבוהה של זהב ויהלומים אבל גם עם הטאץ' הצעיר עם הצבעים שאנחנו מחדירים להם ועם סימן ההיכר הייחודי שלנו של הלב והסמיילי".
רגע, אפרופו יהלומים, מה קיבלת מסרג'י ללידה?
"תכשיט מנוקו", היא אומרת וצוחקת "למרות שזו חברה שלי, זה דבר יקר, זה לא שאני יכולה ככה סתם לקחת את זה לעצמי. ללידה ביקשתי טבעת יהלומים מיוחדת בעיצוב אישי, טבעת שתמיד רציתי".
סימנוביץ' ממשיכה להשאיר את הכל במשפחה, ואחד הקמפיינים האחרונים שהצטלמה אליהם היה לצידו של בעלה. "האמת שהפעם הוא זה שנבחר כפרזנטור של שיסיידו, חברת קוסמטיקה יפנית ענקית, וכשהם חיפשו דוגמנית מפורסמת לצידו, הם בכלל לא ידעו שאשתו היא דוגמנית ואז המנהלים שלו הציעו אותי, ולמזלי הם אהבו וזה היה אחד הדברים המרגשים להצטלם עם סרג'י, פתאום הוא ביקש ממני טיפים ואני הסתכלתי עליו כדוגמן. מה זה כדוגמן? כסטאר!".
עד עכשיו לא חשפת את קאיה. מה עם איזה קמפיין משפחתי עד הסוף?
"אני לא בעד ולא נגד להעלות תמונות של הילדים. אני מעריצה חברות שמעלות כל היום ואני מאוד אוהבת כאלה שמפרידות ומעלות את החיים שלהן בלי קשר לאמהות. אני מעלה מידי פעם, ולכבוד השנה שלה העליתי מקבץ של תמונות משמעותיות, כולל תמונת הנקה שהייתה לי מאוד סנטימנטלית, אבל אני לא מרגישה בינתיים צורך לשתף אותה, ככה יש הפרדה בין החיים של קורל, הדוגמנית, לבין החיים שלי כאמא, שזה מאוד תמים ופרטי".
ואם היא תרצה להיות דוגמנית?
"שתהיה דוגמנית או שחקנית כדורגל או רופאה. מה שהיא תרצה, אני אתמוך בה".
יש ניצנים של דור ההמשך?
"זו מחלוקת רצינית, היא ממש דומה לסרג'י, ויש כאלה שיגידו שהיא קופי שלי. היא הכי שילוב שיש".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: תום רוזיליו | איפור: אסף בבו | שיער: זיו אמסלם | תכשיטים: NoCo Jewelry