גבר שפונה לאביבית בר זוהר באינסטגרם כיום צריך להיות מוכן לפרוצדורה. "אני דורשת שישלח סרטון עדכני שבו הוא אומר 'היי אביבית קוראים לי כך וכך'".
כמו בטלגראס?
"כן כן - סרטון שבו הוא אומר תאריך, שם. ככה אני עושה להם".
זה ממש גלעד שליט.
"לגמרי ככה. אני מפחדת, אולי הוא מתחזה? אחרי שהוא עושה את זה, זה מוריד לי אבן, ואז אני מרגישה בנח לדבר איתו. אבל לא קורה מזה שום דבר כי הם מכירים אותי בתור אביבית. לא בא לי שגבר שמכיר אותי ידע כבר מה עשיתי, כמה אני מבזבזת בחודש, מה אני אוהבת לאכול. יש לו תכנית עסקית שלמה בראש. מה כיף בזה?".
החשדנות לא באה משום מקום. לפני שנתיים גבר שהתאהבה בו דרך אינסטגרם התברר כמתחזה. אחרי חודשים של התכתבויות, היא הבינה שמי שהציג את עצמו כגבר מצליח שחלה בסרטן, ושהייתה מוכנה להתחתן איתו כדי לשמח אותו על ערש דווי (עם הסכם ממון), הוא למעשה אישה שהמציאה את כל הסיפור כדי להתקרב אליה. זה לא עבד, אביבית סיפרה את הכל בשרשרת סטוריז בלתי נשכחת, ומאז היא נוקטת במשנה זהירות.
זה הזמן לגילוי נאות. לי ולאביבית יש היסטוריה. כשאנחנו נפגשות היא אמנם לא מודעת אליה, אבל לא יהיה קשה להציג צילומי מסך. בשנתיים האחרונות אנחנו מתכתבות, כשהנושא בדרך כלל הוא סטורי שהיא מעלה: היא מצטלמת עם הלוק היומי או מתדלקת עם הידיד קיציס לפני יציאה, ואני משיבה בריפליי "מלכה!", "מהממת!", ומדי פעם גם "למה לבנות שאומרות שאת ממורמרת את עונה ולמי שאומרת שאת מהממת כמוני את לא?". היא, מצדה, מקפידה לקרוא ("seen"), ובשתי הזדמנויות שונות היא אף ענתה באימוג'י לב אדום. בקיצור, שוררת בינינו אהבה.
ובכל זאת מולה אני לא חושפת שאני ההיא מהאינבוקס. אני משתדלת ככל יכולתי לשמור על מקצועיות, מהנהנת באיטיות אילנה דיינית כשהיא מספרת אנקדוטה שכבר חוויתי יחד איתה בלייב באינסטגרם, אבל מדי פעם מועדת וחושפת בקיאות מרתיעה בפרטי חייה וגורמת לה לאי נוחות. היא כנראה לא מתייקת אותי בצד של העוקבים הנרגשים, אלא של התקשורת הספק עוינת, וכל פרט טריוויה שאשלוף רק מחזק אצלה את הסברה שמולה יושבת תחקירנית שקדנית שיש להיזהר ממנה.
היא צודקת, כך או כך זו כנראה חוויה די קריפית. במיוחד כשלפנייך יושבת מישהי שנראית כמו האויב. בצד אחד של ספת הקטיפה יושבת אישה לא מאופרת שנראית כמו שוונץ מהלך, שלובשת ג'ינס כי בדיוק לא הספיקה לעשות שעווה החודש, ומהצד השני: אביבית בר זוהר. בייביליס, תוספות, רינג תאורת סלפי שזורח כאלף שמשות.
אני אחת ממאות נשים וגברים ששולחים לאביבית הודעות עמוסות איחולים והרמות מדי יום. אחת מ-345 אלף העוקבים באינסטגרם, ומ-100 אלף הצופים בסטוריז, לדבריה. אביבית היא אדם שמגייס רגש מכל מי שנמצא מולה. בשלב הראשון של הפרסום, הרגש היה בעיקר שלילי. לפני שבע שנים היא נכנסה לאח הגדול על תקן הרווקה הגולדיגרית מרחובות ("אני לא יכולה להימשך לשכיר"), וביססה לעצמה מקום קבוע בטוקבקים. משם הקריירה שלה המשיכה גם לשיאי קאלט (שלוש מילים: מאני, מן, דיימונדז), אבל עיקר תשומת הלב התרכזה בשילוש של הריסים, הניתוחים וגיהוצי האשראי.
השנה האחרונה סימנה מהפך ביחס לאביבית. אם עד כה היא היתה האישה שמזמינים לפאנל כדי שלמנחה יהיה מול מי להתקומם בשם הפמיניזם, עכשיו קורה משהו אחר. הביקור האחרון שלה בפריים טיים לפני שנה הפך אותה מקריקטורה לדמות אהובה ועגולה. "זו הייתה שנה מדהימה שאני לא יודעת איך להודות עליה. יצאתי מהאח הגדול והבנתי, הבנתי שאני אהובה. זה משהו שייחלתי לו שנים רבות. הייתי דמות שנויה במחלוקת כל כך הרבה שנים ובעצמי לא הבנתי למה. מבחינתי אני אביבית חמודה, אני אביבית חייכנית, למה לא אוהבים אותי. ואז פתאום אמרתי: טוב הם הבינו. תודה לאלוהים הם הבינו, תודה לאל הם אוהבים".
ביולי 2018 היא נכנסה לבית האח, התבייתה בזריזות על מצלמה עילית, שמרה על קשר עם קהל העוקבים שלה והוכיחה לכל היתר שהיא הרבה יותר מלוק יומי. שמעבר למראה היא אדם שהוא - וסליחה שאני מצטמצמת לשיח ששמור רק להודעות הפרטיות שאני כותבת לה - כולו לב. כשצובטים אותה היא מצטבטת, והיא כל היום רק מצטבטת. החזית מול סימה בכר גרמה לגל של חמלה כלפיה, והאופן שבו התמודדה מול הבוז שבכר הביעה כלפיה, בין השאר משום שהיא רווקה ולא "אמא לילדים", גרם לקהל כולו להתייצב מאחוריה. "פתאום משהו קרה בשמים. גילו אותי, את הנשמה שלי".
עם החזרה שלה לפריים טיים ואהבת הקהל, היא התחילה לפנות בסטוריז לעם כולו. "אני אוהבת אתכם מדינה" הפך למשפט הפרידה שלה. אבל המדינה, מצדה, תובעת את שלה. "הם רק רוצים שאני אתחתן. את לא מבינה מה אני עוברת. הם משגעים אותי, מדינת ישראל משגעת אותי. כל מה שנשאר זה רק לקחת אותי לקברי צדיקים. נורא מפריע להם שאני רווקה עדיין. אני יכולה להבין את המשפחה שלי שזה מפריע לה, לאבא שלי, שהוא איש מבוגר, לאמא שלי שרוצה נכדים. אבל למה לכל מדינת ישראל קשה שאני רווקה? כנראה הם אוהבים אותי באמת, הם באמת רוצים בטובתי".
אבל זה מוסיף אקסטרה לחץ על כל דייט שאת הולכת אליו.
"אקסטרה! לחץ! את לא מבינה. חוץ מזה, אני מפחדת מאוד לצאת לדייטים".
למה?
"מזה שהוא יקליט אותי, יצלם אותי... קודם כל אני לא מביאה הביתה. פעם מזמן הבאתי גבר הביתה, וכשהוא הלך לשירותים אני רואה שהוא מקבל הודעה. ראיתי שהוא שלח סרטונים של הבית שלי לחברים שלו. איך אני יכולה לסמוך על דבר כזה? העפתי אותו קיבינימט כשהוא יצא מהשירותים. יש לו מזל שבכלל נתתי לו ללכת לשירותים".
הסתכלת לו בטלפון?
"לא, היום לכולם יש קוד, אבל זה הופיע על המסך, מה אני אעשה. אלוהים החליט שאני אראה עכשיו. אלוהים עוזר לי כל הזמן. אז היום אני מאוד נזהרת. אני לא יכולה להכיר גבר ויאללה בוא, אצלי זה לא הולך ככה. גם כי אני דורשת שהגבר שלי יחזר אחרי, וגם כי אני אביבית בר זוהר, אני לא יכולה לשכב עם כל מי שאני פוגשת. יש לי המון מחסומים בדרך. אם אני טסה עכשיו לחו"ל אני אעשה מה שבא לי, אבל בארץ אני לא אעשה שום דבר. מספיק לי שאני אשכב עם גבר והוא יגיד 'שכבתי עם אביבית בר זוהר', למה אני צריכה את זה על השם שלי? לא רוצה".
"יש לי חצי שנה להתאהב"
מאז הפרידה משלומי והבה אין לה בן זוג קבוע. "חצי שנה, זה שיא השיאים. אני לא מצליחה למצוא את עצמי עם אף אחד, אף אחד לא מרגש אותי. גם אני טיפוס לא קל, אני קוראת לעצמי נקבת אלפא. אני לא איזו מישהי שתשב בבית, האישה הקטנה והחמודה, ותשתוק. מצד אחד אני מבשלת לגבר שלי, ועושה לו מה שהוא רוצה, אבל מצד שני אני אישה מאוד חזקה. אני שתי נשים באישה אחת, ולא הרבה גברים יכולים להתמודד איתי".
ללחץ מהסביבה מתווספת העובדה שהמתקשרת שלה חזתה שתכיר את בעלה בחודש יולי, גבר עם האות ד' בשם. "אתמול היא היתה אצלי ופתחה לי שוב, ואמרה שמשהו לא בסדר - שהוא כבר פה, כבר הכרתי אותו. ובאמת הכרתי ביולי רק אנשים עם ד' בשם. זה הזיה".
יכול להיות שכשאת מגלה שיש להם ד' בשם את מחליטה להישאר ולהכיר?
"לגמרי, זו נבואה שמגשימה את עצמה. אבל עידן, דור, עוד דור, דילן, דביר - כל זה בחודש האחרון. או שאני משדרת את זה ליקום או שאני לא יודעת. ובאמת נתתי צ'אנס לכל הד'ים האלה בחודש הזה, יצאתי איתם לדייטים, ועכשיו היא אומרת שכבר פגשתי אותו. אז מי זה מכל הד'ים האלה?".
את חושבת לחזור לאחד מהם?
"לא יודעת, אני מרגישה שאלוהים החליט. אבל למשל אתמול, 12 בלילה, שלח לי הודעה מישהו שיצאתי איתו בעבר, שנה לא דיברתי איתו – והוא עם ד' בשם. הלם. פתאום הוא כותב לי 'אביבית אני רוצה להיפגש אני רוצה שנדבר על דברים'".
ומה את חושבת על זה?
"באמצע הלילה? אחרי שנה הוא החליט שהוא רוצה שניפגש? מה אני אמורה לחשוב על דבר כזה?".
המתקשרת מלווה אותה כמה חודשים, אבל לפניה היו הרב שריקי והרב איפרגן שגם הם חזו שתתחתן השנה. "כולם אומרים את זה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כולם מלחיצים אותי עם החתונה הזאת, ומבחינתי אני בכלל רוצה ילדים".
לא חשובה לך הזוגיות, יותר חשוב לך ילד?
"חשוב לי זוגיות וחשוב לי שיהיה אבא בתמונה, אבל לא חשובה לי החתונה והטקס. אני רוצה להיכנס להריון ולהיות אמא. אם עד 2020 אני לא מתחתנת, אני מביאה ילד. חד משמעית. יש לי חצי שנה להתאהב. אני חייבת להיות אמא".
את לא מפחדת שיהיה לך יותר קשה ככה למצוא בן זוג?
"מי שירצה אותי יקבל אותי גם עם ילד. למרות שאני מאמינה שהאהבה שלי קרבה מאוד. והאינטואיציה שלי לא מטעה אותי".
בינתיים, עיקר הקשרים שלה הם עם תיירים. "אני מעדיפה ככה, כרגע, עד שיבוא הגבר הנכון".
אמרת שאת מחפשת גבר ערס.
"נכון. כמה אפשר כבר עם התל אביבים האלה? הם מסתובבים לי עם קורקינט, אני לא אוהבת את זה. אני צריכה שגבר יהיה גבר, יבוא עם רכב, יפתח את הדלת, יקח אותי למסעדה, ישלח מתנות למחרת, חיזורים, חו"ל, פותח שולחנות. אני כל הזמן מקבלת הצעות: 'בא לך לשתות קפה?'. לא, לא בא לי לשתות קפה! אין לי סבלנות לקפה. חמוד אם אני רוצה קפה, אני לא עכשיו אדפוק שמלה ואתאפר שעתיים ואלך לספר שלי בשביל לשתות קפה, קפה אני אשתה פה בבית. כמה אפשר כבר עם התל אביבים האלה? אז אני רוצה ערס, גבר גבר כזה".
זה קשור לבית? אשכנזים פחות נדיבים?
"לא לא, אין קשר לאשכנזים ועדות המזרח. זו מנטליות. מרוב שהוא חי בתל אביב כל כך הרבה שנים הוא כבר בבועה. יש להם טינדר, אין להם כח לחזר. לי אין טינדר ובחיים לא יהיה. אני מקווה שאכיר מישהו מחו"ל בקרוב עם האות ד'".
"יש לי חיבור לנשים אבל בטלפון, מאחורי המסך. אין לי את הכלים להתמודד עם בנות"
מערכות היחסים שלה עם נשים סבוכות לא פחות. אביבית גדלה בבית עם חמש אחיות, למדה באולפנה, אבל עדיין מתארת את עצמה כמי שכל חייה סבבו אותה גברים. "אני כל החיים עם בנים, גם בגולני הייתי הבחורה היחידה. היום יש לי את הגייז שהם חברים שלי, ובנות לא. לאחרונה יש לי חברה אחת, רעות, והאחיות שלי. יש גם את אלין המתקשרת, אבל זה לא כמו חברות שיודעות את כל הצרות שלך".
בשנה האחרונה היא דיברה על כך שבעקבות החזרה למסך נפרץ הסכר וסוף סוף גם נשים מתחברות אליה, אבל מוקדם להכריז על מהפך. "היום המון בנות במדינת ישראל פונות אליי ורוצות להיות חברות שלי. הן מציעות לי טיסות לחו"ל על חשבונן, מסעדות, פגישות, הכל. אבל אני מפחדת. הן רוצות לטוס איתי כי אני אביבית, כי אני מצחיקה אותן... אז אני שומרת מרחק". גם כשהיא מנסה לצאת מאזור הנוחות, משהו עוצר בעדה. "זה מלחיץ אותי. הייתי במסיבת רווקות של אחת החברות שלי, נסענו לווילה עשרים ומשהו בנות ואני נכנסתי לטראומה. ננעלתי בחדר, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אני עושה הרצאות לבנות, אבל אולי כשאני צריכה לגור איתן אני נכנסת לסטרס. למזלי הבאתי איתי גם שני חברים הומואים ופשוט הייתי איתם כל הסופ"ש בתוך החדר. פחדתי להיות עם הבנות, להשתכשך איתן בבריכה".
הן התנהגו אלייך לא יפה?
"הן היו דווקא בסדר, אפילו יותר מדי בסדר. רק הגעתי והן התחילו לפתוח פלאפונים. עשיתי קישים במטבח, והרגשתי לא נעים. אני באה להיות כמוכן, לבלות איתכן, ואתן מצלמות אותי. זה עשה לי קצת תחושה של דוחק, אז עליתי לחדר. יש לי חיבור לנשים אבל בטלפון, מאחורי המסך. כשאני צריכה לשבת איתן, להיפתח או לחשוף את עצמי, אני נרתעת. עם גברים הכי קל לי בעולם. אני יכולה להכיר מישהו ותוך חמש דקות הוא יהיה החבר הכי טוב שלי. מה אני אגיד, מוזר".
מי האישה הכי קרובה אלייך?
"אמא אתי. תמיד היתה ותמיד תהיה".
וחוץ ממנה?
"אחותי ברידג'יט".
וחברה קרובה?
"יש לי עכשיו את רעות, אבל זה רק בחודש וחצי האחרון. אין לי חברות חוץ מזה".
את יכולה להסביר את זה?
"אני לא יודעת, הבנות במדינת ישראל מדהימות, הן רוצות להיות חברות שלי בכוונה טובה, אבל אני נרתעת. אין לי את הכלים להתמודד עם בנות. אני מפחדת להיפתח, שיקשרו אליי או שאני אקשר אליהן. מפחדת להיפגע".
יש איזה סיפוק בזה שאת עכשיו מלכת מסיבות הרווקות?
"סיפוק מטורף. תחושה שעשיתי את זה. מבחורה שאף אחת לא רוצה להיות חברה שלה, למישהי שמזמינים אותה בתשלום לבוא ברגעים קסומים לפני החתונה, להיות איתה. אפשר להתרגש יותר מזה? זה מקסים בעיניי. אבל אם אני אתחתן עכשיו ותהיה לי מסיבת רווקות, לא יהיה לי את מי להזמין".
בסדר, כולן מזמינות את החברים ההומואים שלהן גם ככה.
"זהו, יש לי חברות הומואיות. ההומואים יבואו, והאחיות שלי".
"את נכנסת לחדר ניתוח עם רופאים תאילנדים שלא מבינים מילה ורק מתפללת לאלוהים ובוכה"
השינוי ביחס אליה קשור כנראה גם בשנים שעברו, שהפכו את המראה שלה להרבה פחות חריג בנוף. כשיצאה מהפנטהאוז ברחובות ב-2012, שפתיים בולטות ותוספות שיער היו שמורות למה שגברים כמו איל ברקוביץ' מכנים "מוּחצנוֹת". מאז מודל היופי נדד והתקרב למראה העשוי. אבל גם במציאות שמקדמת בברכה הליכים פולשניים, אביבית נמצאת צעד אחד לפני כולן. לאחרונה היא עלתה לכותרות בזכות שני ניתוחים שעברה: הוצאת שתלי הישבן הישנים שלה והחלפתם בחדשים, קטנים יותר, והשתלת קוביות בבטן. את שני ההליכים עברה בארץ אצל ד"ר אברהם לוי.
עשית את שני הניתוחים ביחד?
"כן. קשה. קשה ממש".
על מה שוכבים?
"שכבתי על הבטן, כי בבטן את עם תחבושות וחגורת בטן, אז את לא מרגישה. הטוסיק – זה היה קשה. אבל הייתי חייבת לעשות אותו כי הניתוח בתאילנד לא צלח, הטוסיק היה פי שתיים משיש לי עכשיו. שום ג'ינס לא עלה עליי, זה עיוות לי את כל הגוף".
למה עשית את הניתוח ההוא בתאילנד, המחיר?
"נראה לך? אני בחיים לא אעשה משהו בגלל שהוא זול יותר. בואי נתערב שזה גם יקר יותר, כי עשיתי את זה אצל רופא פרטי, בית חולים פרטי, הכל פרטי, ועוד גרתי שם חודש וחצי כי אי אפשר לטוס לארץ בזמן ההחלמה. פשוט הייתי בתאילנד, שמעתי שיש שם רופא טוב, ואמרתי יאללה. זה קרה על הדרך, לא באתי לשם במיוחד. הייתי עם בן הזוג הקודם שלי, אמרתי לו 'מה אתה אומר, נעשה?' הוא אמר 'יאללה'".
והוא נשאר איתך?
"הוא לא היה שם איתי. הוא איש עסקים הוא לא יכול לטוס איתי כל פעם, הייתי עם חברים. את נכנסת לחדר ניתוח עם רופאים תאילנדים, לא מבינים מילה בעברית, את רק מתפללת לאלוהים ובוכה. גם ההחלמה. פה יש לי את ברידג'יט וחברים, אבל שם את לבד. את מתה לחזור לארץ ואת לא יכולה. קשה מנשוא. אני עברתי סיוט".
כשיצאה מהניתוח היתה מרוצה, אבל עם הזמן הבינה שתאלץ לחזור תחת הסכין. "הישבן היה כבד מדי, גדול מדי, וגם היתה נפילה עם הזמן, כי עשו לי אותו מעל לשריר. היום עשו לי אותו בתוך השריר, אז עכשיו צריך לתחזק, ככל שאני אתאמן זה יעלה את זה למעלה. את חייבת לשמור, גם אם עשית קוביות, את חייבת חייבת להתאמן".
הרעיון של הקוביות לא היה שלא תצטרכי להתאמן?
"הרעיון היה שעד שאני אגיע לזה יקח זמן, אבל מרגע שזה כבר עליי זה רק לשמר את זה. זה תהליך פחות קשה מאשר להגיע לקוביות. אבל את לא מבינה איזה אושר, זה כיף כיף כיף".
תמיד רצית קוביות?
"כל אחת רוצה קוביות, בואי".
אני הייתי מסתפקת בבטן שטוחה.
"בסדר גם אני רציתי שטוחה, אבל אם אפשר לעשות שטוחה ומיצוק אז למה לא. אם אני כבר שם בחדר ניתוח מורדמת, יאללה מה יכול להיות".
את מרגישה שעם הסיקור של הניתוחים השיח סביבך קצת חוזר אחורה?
"השיח תמיד יחזור אחורה כי אני מחוץ למוסכמות החברתיות. אני זו שיש לה דעות על זוגיות ובכלל אין לה זוגיות, אני זו שעשתה ניתוחים, אני זאת שאומרת מה שבא לה, זאת שאומרת שצריך גבר עם כסף. אז תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. יש שיאהבו אותי יותר, יש שפחות, וזה בסדר. לא כולם אוהבים שוקולד, לא כולם אוהבים בצל, לא כולם אוהבים מלפפון. יש כאלה שגם אלרגיים לזה - וזה בסדר שיהיו אלרגיים אליי".
אבל כשהשיחה מגיעה ליתר הניתוחים שעשתה, היא מתגוננת. "אין לי בעיה לדבר על הקוביות, על הטוסיק, לא צריך על כל הניתוחים. אני לא רק ניתוחים. ולא בא לי שכל מדינת ישראל תדע מה עשיתי. למה, מדינת ישראל משתפת אותי בכל מה שהיא עשתה?".
אבל את דווקא זו שבאה ואומרת בלי להתנצל: אני עשיתי, אני עושה ואני אעשה.
"אני לא אעשה יותר".
למה?
"כי די, עשיתי כל מה שאני רוצה".
ולתחזק?
"לתחזק כן, אבל חדר ניתוח, לא. אני יכולה פה בוטוקס, שם מזרק, אבל לא משהו שמצריך הרדמה מלאה. זה אינטנסיבי וההחלמה קשה. חוץ מזה עשיתי הכל, אין משהו שאני רוצה לעשות. טוסיק, קוביות, ציצי כבר יש לי. די, זהו".
ממה את הכי מרוצה?
"את הקוביות אני מאוד אוהבת. הטוסיק עדיין בהחלמה אז אין עדיין תוצאה סופית, זה עדיין נפוח, והחזה שלי אני חולה עליו. הוא גדול, סקסי, שופע, נשי. אני אוהבת".
"הלכתי צנוע כמה חודשים. זה לא עזר"
המתח בין הרצון להתנתק מהתדמית שדבקה בה לבין האינסטינקט לעמוד על שלה, חוזר לאורך השיחה בינינו. היא עובדת קשה בלהרחיק את עצמה ממה שנתפש כטראש ("לעולם לא אקפיץ שוט, אני רק לוגמת"), ונצמדת לערכים שלמדה בבית, בין אם זה סלידה מסמים או כיבוד הורים. לפני כמה חודשים, היא התחילה להתעטף. מי שתמיד עמדה על זכותה להתלבש איך שתרצה פתאום כרכה סביב עצמה צווארוני גולף, שרוולים ארוכים ושמלות מקסי, גם בשרב. כשאני מנסה לברר אם שינוי הקו הגיע ממנה, ואם מדובר בסימן להתחזקות, היא מיד מסבירה: "עשינו ניסוי".
מי זה אנחנו?
"עם הסוכנות שלי. הלכתי צנוע כמה חודשים, לבדוק. החלפתי שמלות, החלפתי בגדים, וזה לא עזר".
לא עזר למה?
"את יודעת איך רואים את זה, אני שוּק. אני הולכת איך שבא לי, לובשת חשוף כי בא לי. עשיתי חזה, בא לי להראות אותו. אני לא צריכה להתנצל או להצטדק כל הזמן. זאת אני, סה לה וי, אלה החיים שלי ומי שרוצה אותי יקבל אותי ככה. אבל כל בגד חשוף שאני לובשת - אוטומטית שוק. עכשיו אביבית תתלבש צנוע? שיק! נעלי אצבע וג'ינס וטי שירט? שיק! אבל אביבית לובשת שמלות באלפי שקלים? שוק".
הניסוי כשל. "הבנתי שלא חשוב מה אני אעשה, איך אתלבש, בתפישה הישראלית אני איתפש כפרובוקטיבית", היא אומרת בהכנעה. "זה שאני הולכת חשוף לא הופך אותי לבחורה פחות טובה, או לא נכונה או לבחורה רעה. אבל שתדעי לך שכשאני מדברת על משהו חשוב, אני מתלבשת צנוע, כי בא לי שיסתכלו לי על העיניים ויקשיבו לתוכן. יש לי דברים חשובים להגיד".
אביבית אוהבת לתאר את עצמה כמי שיש לה "לא עור של פיל, אלא עור של קרוקודיל", אבל חלק ממה ששובה לב זו דווקא העובדה שבכל פעם שהיא נפגעת היא נראית כמו מי שחווה את הרגש הזה בפעם הראשונה. בראיון היא משתדלת שלא להראות את זה, אבל בסטורי האצבע יותר קלה על ההדק. היא מצטלמת עם עיניים אדומות מבכי, אבל משתדלת תמיד לשמור על מה שהיא מכנה "שמחת חיים יתרה". הרעיון של טיפול פסיכולוגי זר לה, גם של חרדות. "למה אני צריכה טיפול? אני תקינה. גם מעולם לא שתיתי ציפרלקס, לא שתיתי ריטלין, אני סחית", היא אומרת. גם מבני הזוג שלה היא דורשת את אותו סטנדרט. כשגילתה שגבר שיצאה איתו לוקח ציפרלקס, היא תפסה מרחק. "פחדתי שזה לא האופי האמיתי שלו, ואם הוא לא יקח את זה אני לא יודעת איך הוא יתמודד איתי. גם אם מישהו עושה סמים אני לא אלך איתו".
זה מאוד נפוץ.
"מסתבר שכולם לוקחים ציפרלקס. אני לא מבינה את זה. יכול להיות שזה כי לא ניסיתי, אבל קשה לי עם זה שצריכים משהו, כעזר, לשנות את האופי שלי. את השמחה שלי. אני לא בעד".
לאביבית בהחלט יש דעות. על העצמה נשית ("תקלחי אותו"), על משפחת נתניהו ("יאיר כתב לי בוואטסאפ כדי להודות לי, ועכשיו אנחנו חברים. אני מאוד אוהבת אותו"), על התחממות גלובלית ("חארטות. מי מחמם? רק אלוהים"). יש את מי שמאזין לה בקשב רב, יש את מי שאוהב להתנגח בה, אבל לסיבוב האחרון של אביבית, זה שאחרי הרצאות הזוגיות והאח, הדעות האלה כמעט ולא רלוונטיות. זה שייך לגלגול אחר שלה. לא בטוח אם אביבית, שהמציאה עצמה מחדש כפובליציסטית בשנתיים האחרונות, תשמח מהתיאור הזה, אבל העניין בה מתעלה על סוגיות של השקפה מוסרית, מחנות פוליטיים או פלפולים פמיניסטיים.
אז מה בכל זאת באביבית גורם לי ולשכמותי לכזו גלישה של רגש? למה באינבוקס שלה אני עולה על גדותיי בגילויי חיבה? אביבית היא פאן, היא אובר דה טופ, היא פומרניאן בשם דולר בר זוהר, היא ללבוש מדי ב' ביום הזיכרון ולחלק מנות שווארמה לחיילים, היא מגדל שוקולד קינדר בגובה של נער מתבגר (הכל אמת, ההוכחות באינסטגרם). אבל הצד הזה תמיד היה שם. חלק ממה שהוביל לשינוי הנוכחי בתפישה אותה, קשור בעובדה שמרגע שעברה גיל מסוים בלי להתחתן, התחילו לראות אותה כאנדרדוג. היא אנדרדוגית שמסרבת לראות בעצמה קורבן.
אביבית היא אדם מאמין. מאוד. לא רק באלוהים, לא רק בעצמה. יש משהו מכמיר לב וגם מאוד מעודד, בלראות אדם שקם כל בוקר ומאמין שהיום יקרה משהו מדהים. לצפות באביבית זה לצפות במישהי שמצפה, כמו כולנו, שהיום החיים יהפכו סוף סוף לאגדה. אצל רובנו התקווה הזו דוהה עם הזמן, אבל אביבית לא שמעה על המושג. כל בוקר היא מורחת שכבה חדשה של ליפגלוס, נותנת לציפורי השיר לקלוע את שיערה, וממתינה לרגע שבו תהפוך לנסיכה. ובסוף כל יום אנחנו איתה במיטה, צופים בוי.או.די, קצת דרוסים מאכזבה, מושחים את עצמנו בשמן ורדים עם גרגירי זהב ("אני אייבא אותו לארץ בקרוב"), ולמחרת עושים בדיוק את אותו הדבר.
בכמה את חושבת שמיקי שמו מוכר?
השבוע היא השיקה את אתר "האופה היפה", שירות משלוחי המאפים שקרוי על שם הקונדיטוריה שהיתה בבעלותה כשהיתה בת 23. המיזם הזה מצטרף לקמפיין שלה לחברת האיפור פלורמר. במסגרת שיתוף הפעולה היא משתפת את עוקביה בשגרת האיפור היומית, ואף השיקה 4 גווני שפתונים תחת מיני קולקציה שלה. אביבית גם מעבירה הרצאות העצמה, ולסינגל ובקרוב תוציא סינגל עם האולטראס. יומיים בשבוע היא תשקיע באפיה, וביתר הימים תעבוד אחותה נופית, 47, גם היא קונדיטורית. "האתר מאוד מאוד איכותי, ברמה של חו"ל". בין השאר אפשר למצוא שם עוגיות חלווה פרווה שמוגשות במארז בצורת מזוודה קטנה ב-139 שקל, או את "עוגת הכסף" שבמרכזה טמונים שטרות מונופול של יורו, ב-600 שקל.
עם 50 שקל משלוח, זה יוצא כמעט 200 שקל לקופסת עוגיות.
"זו לא קופסה, זו מזוודת זהב, ואת מקבלת את זה עם המזוודה. גם המגשי רולדות שלי זה מגשים מאלומיניום מאוד יקרים מנעמן, ואת מקבלת את זה עם המגש. את יודעת כמה עולה קופסה של עוגיות בסופר, פשוטה מפלסטיק? חמישים שקל. זה פי שניים ומשהו בגודל, וזה במזוודה, וזו עבודה ביתית. בכמה את חושבת שמיקי שמו מוכר? ככה זה קונדיטורים עם שם".
זה בכל זאת הרבה כסף.
"130 שקל לעוגיות זה הרבה?".
190 עם משלוח.
"ככה זה משלוחים בארץ. אלה המחירים. בדקתי את השוק מכל הכיוונים, לא רציתי להיות מדי יקרה, וגם לא יותר מדי זולה. בדקתי בדיוק לקהל שלי וזה בסדר גמור".
לצד אביבית ונופית, בעסק המשפחתי תעבוד גם אמא אתי, שתכין את המתכונים הסודיים שלה, כמו כדורי במבה ופרלינים ממולאים קינדר בואנו. אביבית היא לא אדם אחד, היא יוניברס. סובב אותה צי של אנשים נאמנים, חלקם נושאי תפקידים, רובם מתויגים. היא יוצאת לכל מקום עם שובל של חברים קבועים, אחד מהם הגדיל לעשות וקעקע אאוטליין של השפתיים שלה על עורק הצוואר. אחותה ברידג'יט (רונית), 50, עד לאחרונה מנהלת בתבליני מימון, עובדת תחתיה בחצי השנה האחרונה. "היא הצמודה שלי. יש לה אוטו והיא נוהגת לי. לי אין רישיון, אני פחדנית, אז היא נוהגת לי, היא אחראית על רואה חשבון, על ההרצאות. היא סוגרת את כל הדברים. הקלוזרית".
ויש את סימה. מנהלת משק הבית ודמות משנה מצטיינת בסטורי. סימה מלווה את אביבית עוד לפני הפרסום, ומי שעוקב יכול לראות איך עם הזמן הקוקו שלה הופך להיות גבוה יותר, הליפסטיק בוהק יותר והשמלות צמודות יותר. גם לה יש משנה סדורה בכל הנוגע למערכות יחסים, ותחת הנחיה קשוחה של אביבית היא לאט לאט (לאט) לומדת לתמצת את המסרים שלה ל-15 השניות שהאפליקציה דורשת. "סימה קורעת. היא משעשעת אנשים, משמחת, מכניסה אנרגיות חיוביות".
את הפמליה הזו היא אספה במשך שנים, וקשה מאוד לחדור אליה. "עשיתי סלקציה חריפה. חתכתי הרבה מאוד אנשים, היו כאלה שחיפשו רק פרסום. כל היום תתייגי אותי, תתייגי אותי, תתייגי אותי. סרטונים, השקות, זה לא באמת להיות איתי. אז אני לא מכניסה אנשים חדשים לחיים שלי".
אמרתי לו "אתה לא ראוי לי", עשיתי גט טקסי והלכתי
ויש גם את אבא משה. את הדדליין להקמת משפחה הציבה בעיקר בגללו. "עזבי את הנבואות, אבא שלי איש חולה. אני רוצה שהוא יזכה לראות אותי או מתחתנת או מביאה ילד. זה הכי חשוב לי. הסטרס זה 99 אחוז זה". היא משמיעה לי הודעה קולית שהקליט לה כשלימדה אותו איך להשתמש בסמארטפון החדש, בה הוא מבקש ממנה ילד או ילדה. הבעיה היא שעם הגישה לוואטסאפ הגיע גם גוגל. "הוא למד לגגל 'אביבית בר זוהר' ועכשיו הוא רואה את כל הכתבות".
פחד אלוהים.
"כן! כל מיני דברים שעד עכשיו הסתרנו ממנו. אבל הוא אומר 'זה לא חשוב, אני אוהב את הבת שלי'. אין על אבא שלי".
כחלק מביטויי האהבה לאבא משה, כבר שמונה חודשים שאביבית תורמת מדי שבוע לכולל בשם "ישמח משה", ומממנת עבור 16 האברכים ומשפחותיהם את הקניות לשבת. "זה כולל שאני איתו. כל שבוע אני מפקידה לרב כסף, בתנאי שבשישי הם יתפללו לכבוד אבא שלי, שהוא איש מאוד מאוד חולה. זו היתה כל המטרה, שייתן שמחה לאבא שלי".
אביבית בוחנת את המחזרים שלה לפי הנדיבות שלהם כלפי נזקקים. "יצאתי עם מישהו לדייט, לא מיליונר, מיליארדר. הייתי איתו בסינמה סיטי, ניגשה אליו מישהי וביקשה תרומה – והוא העיף אותה עם היד. אני מאוד מזוהה עם נתינה, החלום שלי הוא לפתוח בית תמחוי, ואני עוד אפתח. והוא עשה לה ככה עם היד. קפאתי על המקום. אני גם לא באה עם ארנק, יש לי תמיד 200 שקל לעת הצורך בנרתיק של האייפון וזהו. רצתי אחריה והבאתי לה את המאתיים. אמרתי לו – אתה רואה את הפרצוף הזה? אתה לא תזכה לעלות איתו לסרט ואתה לא תזכה לראות אותו יותר, אתה אדם שפל בעיניי. אלוהים נתן לך כל כך הרבה שפע בחיים ואתה לא יודע לתת אותו לאחר? אתה לא ראוי לי. עשיתי גט טקסי והלכתי".
למחרת, היא מספרת, קיבלה ממנו משלוח ענק של מתנות, עם הפתק "אני מתנצל על מה שעשיתי. אתרום לכל עמותה שתרצי", אבל זה היה מאוחר מדי. "כל עוד זה לא בא מהלב, והנתינה שלך לא אמיתית, אי אפשר לשנות אותך. גבר שאין לו נתינה לאחר, לא יכול להיות איתי". זה סיפור אחד מני רבים שיש לה בנושא, שניכר שבוער בה במיוחד.
מעבר לכולל, אביבית מספרת שפונות אליה משפחות דרך אינסטגרם ופייסבוק לעזרה כספית. "אני עוזרת להם בחגים ובשבתות כשצריך", היא מראה לי צילומים של מאות שקלים בהפקדות והודעות תודה. "אני שולחת את ברידג'יט לדואר והיא שמה להם. לפעמים חושבים שאני הברון רוטשילד, אומרים לי 'את יכולה לעזור לי עם שכירות? חשמל?'. האמת שחשמל פעם אחת עזרתי כי רצו לנתק לה, אבל כשפונים באוכל – צריך לתת. זה לא מותרות. יש מלא בנות שכותבות לי 'את יכולה להביא לנו בגדים שאת לא צריכה?'. זה מכעיס אותי, אבל כששואלים על אוכל את עוצרת הכל ומביאה אוכל. גם כשאת רואה הומלס ברחוב – אל תתני לו חמישה שקלים, תלכי ותביאי לו פלאפל, פיצה. לפעמים הם מסכנים, לא יכולים ללכת".
"כל מפורסמות ישראל עשו סיליקון בחזה. רק עליי מתלבשים"
בינינו על הספה שוכב האייפון שלה, מחובר למטען ורוטט בלי הפסקה. מדי פעם היא עוצרת את השיחה כדי להקליט הנחיות לידיד שמודה לה על תכנית שרקחה כדי לזכות מחדש בזוגתו; להזדעזע מהודעה ששלח לה גבר זר ("איך השיער שלי מריח? מה נסגר איתך?") ולבקש מברידג'יט לקנות כבד אווז לארוחת צהריים. באחד הרטטים היא מקבלת לינק לקטע מתכנית הרדיו של שי גולדשטיין ולאה לב, מסובבת את המסך אליי ומראה את הכותרת: "נשים כמו אביבית בר זוהר הורסות לכן את החיים". זו הכותרת שניתנה לאייטם שעוסק בריקול לשתלי סיליקון שהתגלו כמסרטנים. "את מבינה איזה רוע? אני יכולה עכשיו לתבוע אותם".
תעשי את זה?
"אני צריכה לשמוע מה הוא אמר. הם לא יכולים לעשות כותרת כזו. אני, מה אני קשורה לשתלים?".
היא לוחצת על פליי ואנחנו מאזינות יחד בדממה לפאנל שכולל את שי גולדשטיין, לאה לב, אורי גוטליב וגיל קופטש גועים מצחוק על הקונספט של ריקול לציצים. אני עוצרת בחשש כדי לוודא שאביבית לא נושאת בתוכה את הזן המסרטן, והיא מרגיעה שלא מדובר בברנד שלה. במשך 12 דקות היא מקשיבה לכל הברה שנאמרת, ובכל צחקוק שלהם תולשת פיסת עור מהשפתיים.
קופטש מספר שהוא לא אוהב שתלים כי הם מרגישים כמו בלונים. "וואו, איזה אינטליגנט אתה". היא עונה להקלטה ביובש. "זה החפצה של אישה", היא פונה אליי. אחרי דקות ארוכות של פאנצ'ים בנושא המרענן "סיליקון", בסוף הקטע גולדשטיין פולט את המשפט שבכותרת, ומסביר שבגלל נשים כמו אביבית, נשים הכניסו לעצמן לראש שהן צריכות להתנתח. "אתן לא צריכות את זה, לכל גודל יש מי שאוהב אותו", הוא פוסק. "את רואה? הוא אמר את המשפט בסוף וזו נהיית הכותרת", אביבית מזדעקת, אבל מיד תופסת את עצמה. "אני לא אתן להם במה, זה לא שווה את זה. בחורה אחרת היתה נפגעת, אני הדבר היחיד שיכול להכעיס אותי כאן זה שמזלזלים במחלת הסרטן".
מאוחר יותר אגלה שהיא גם העבירה את הלינק לעורך הדין שלה. הכותרת שונתה. כשאני מנסה להתעקש על שאלת הפגיעה, היא נשארת בשלה. "עצבן אותי שהם מדברים על סרטן כאילו זה כלום, שדיברו על גוף של אישה כאילו זה כלום והחפיצו אותו, ושמזלזלים בנשים שיש להן סיליקון כאילו הן כלום, סתמיות או איזה מסכנות. זה נטו מה שעצבן אותי. לא מה שהם אמרו עליי. כן עשיתי סיליקון, חמוד אתה מסתכל על זה יפה מאוד. סתם נו, עזבי. אני אבדוק...", תוך כדי דיבור היא שוקעת בגלילה בפלאפון בזעם כבוש, ואז מתעוררת שוב. "וגם מה הקשר אליי? כל מפורסמות ישראל עשו סיליקון בחזה, אבל אומרים שתל – ישר אביבית. רק עליי מתלבשים. זו אסוציאציה משונה".
צילום: אור דנון | סטיילינג: אייל חג'בי ל"סולו" | איפור ושיער: אלירן ארחה | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: טופ שקוף פרחוני- זארה, מכנס שחור- קסטרו, תכשיטים- מיכל נגרין | לוק 2: חולצה- זארה, עגילים- ברשקה | לוק 3: חליפה- סטרווידריוס, חולצה- זארה, נעליים- סטרווידריוס | לוק 4: שמלה- H&M, תכשיטים- נועה אברמוב | לוק 5: חליפה כחול נייבי- TOPSHOP, חולצה- ברשקה, עגילים- ברשקה | לוק 6: שמלה- H&M, בלייזר- מנגו, תכשיטים- מיכל נגרין |