כל אישה מעל גיל 30 מכירה את אימתו של השעון הביולוגי, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מתעלמות מהתקתוק ובוחרות ללדת במחצית השנייה של שנות ה-30, ובמקום להחליף חיתולים מחליפות טייטלים במשרד. אבל אם פעם ללדת בגיל 40 היה נראה כמו מתיחת חבל רצינית, הרי שלאחרונה צץ זן חדש ומסעיר במיוחד של אמהות שמבחינתן זו יריית הפתיחה להקמת משפחה.
המאמא ההוליוודית התורנית שנושקת ל-50 היא האלי ברי, שהודיעה לאחרונה שהיא בהריון בגיל 47. ברי ילדה את בתה הבכורה נאהלה כשהייתה בת 41, אחרי 35 בדיקות הריון שנזרקו לפח עם תוצאה שלילית. כוכבות נוספות שילדו מאוחר הן סוזן סרנדון (ילדה בגיל 46), קריסטי ברינקלי (גיל 45) והלן האנט (גיל 43). קלי פרסטון, אשתו של ג'ון טרבולטה, ילדה גיל 48, אחרי שבנם בן ה-13 של השניים נפטר. הלן פילדינג, מחברת יומנה של ברידג'ט ג'ונס, ילדה בגילאים 46 ו-48, ודוגמנית העבר בברלי דיאנג'לו חיתלה את התאומים שלה עם אל פצ'ינו בגיל 49. השמועות הכי עסיסיות בממלכה בימים האחרונים גורסות שדוכסית יורק שרה פרגוסון מטפחת בטן קטנה בגיל 54.
והן ממש לא היחידות. מדונה הסתובבה עם הבטן בחוץ בגיל 41, וכך גם ג'רי הול, אשתו לשעבר של מיק ג'אגר. מריל סטריפ כרעה ללדת בגיל 42, מוניקה בלוצ'י הצטלמה בעירום עם בטן הריונית בגיל 45, סלין דיון נאנקה מכאבים בצרפתית בגיל 42 וגם אומה תורמן התפנתה לעשות ילדים שנתיים אחרי שמלאו לה ארבעים. קרלה ברוני ילדה בת עם ניקולא סרקוזי כשהיא בת 43 וג'יין סימור היא לא רק רופאה במערב, אלא אמא לשישה שילדה תאומים בגיל 44. השחקנית מרשה קרוס (ברי מ"עקרות בית נואשות") חבקה תינוק בגיל 45. תופעה? בהחלט.
כשעל כל שער מגזין רענן אפשר למצוא תמונה מחויכת של הריונית שנושקת ל-50, נראה שהוליווד מצאה סמל סטטוס חדש – יותר יקר מגוצ'י, אבל גם שווה הרבה יותר. בעידן שמקדש עלומים ויופי, חותמת ההיריון המאוחר מבהירה ללא צל של ספק: אני עדיין צעירה!
מאחורי הסטטוס הנחשק יש מציאות מורכבת – ילודה מאוחרת כרוכה בהכרח בטיפולי הפרייה ארוכים, והרבה פעמים גם בתרומת ביצית, אבל שברגע שעוטפים את הסיפור בצלופן הנכון ומדפיסים אותו על כרומו – נוצרת מציאות חדשה, מציאות שבה להיות אמא בגיל מאוחר זה הדבר הכי נכון שיש.
לא רואים בתמונות את הזריקות
המגמה של עלייה בגיל האימהות מובהקת בעיקר בהוליווד, כי כשהקריירה כוללת שמירה על גוף דקיק, נדודים בעולם ופרימיירות כל שבועיים – הרבה פעמים הבאת ילדים לעולם נדחקת לתחתית סדר העדיפויות, בהנחה שאת לא אנג'לינה ג'ולי.
הבונוס הגדול הוא שאחרי שהן כבר מבססות את עצמן ככוכבות בעלות מעמד והשפעה, הסיכוי שחברות ההפקה יטרקו להן את הדלת בפרצוף רק בגלל ההיריון נמוך למדי. האלי ברי, שעומדת לגלם את דמותה של "סופה" בסרט החדש בסדרת "X-מן", מבהירה שהדמות שלה תושפע מההיריון הנוכחי, ושלחברת ההפקה אין הרבה ברירות בעניין. "סופה בטח לא תהיה כמו שתכננו אותה, כי אני לא אוכל לעשות קרבות או לעוף”, היא אומרת בראיון לפרז הילטון. "היא תהיה שונה ממה שרצינו במקור, אבל אני עדיין חושבת שהיא תהיה חלק אינטגרלי מהסרט החדש. דבר אחד בטוח, עם עוד תינוק בדרך, אמא לא יכולה לקחת הפסקה".
למעשה, עושה רושם שהבאזז סביב ההיריון עושה רק טוב ליחסי הציבור. כותרות ענק, ספקולציות ופפארצי הם חלק אינטגרלי מכל הריון הוליוודי, וכשמדובר בהריון מאוחר מגזיני הבידור יוצאים מגדרם. זה מתחיל בדיווחים, עובר לפרשנויות על סיכויי ההיריון להיווצר בדרכים טבעיות, ממשיך לשמועות על אם הייתה או לא הייתה תרומת ביצית, ומלווה בדרך כלל במצעדים בנוסח "האמהות ההוליוודיות שעשו את זה אחרי גיל 40”.
העמודים המבריקים מציגים תמונות של נשים מתוקתקות בבגדי מעצבים וסטילטו. אבל את הזריקות, הדמעות והאכזבות שמגיעות עם טיפולי הפוריות, אף אחד לא יכול לראות. על כל פרסום שמדרג אמהות לוהטות מעל גיל 40, אפשר למצוא בלוג קורע לב של נשים שעברו טיפולי פוריות קשים, מאמרים ששואלים מה הסיכויים להיכנס להריון בגל כזה, ורופאים שמודאגים ממה שעושה החגיגה התקשורתית לנשים שנאבקות להיכנס להריון.
"המצב הזה משלה נשים, גורם להן להאמין בדברים שאינם נכונים וזה לא פחות מחמור", מבהירה פרופ' מרתה דירנפלד, יו"ר האגודה הישראלית לחקר הפריון בישראל, ואחת הרופאות שמודאגות מהחגיגה בתקשורת. "נשים היום חושבות שבגלל שהכוכבות נכנסות להריון בגיל מאוחר גם הן יכולות לדחות ולדחות את ההריונות שלהן. הן עושות עוד תואר, משקיעות עוד בקריירה – ובגיל 45 מגלות שהן צריכות תרומת ביצית והן בהלם, הן לא מבינות איך לא סיפרו להן על זה”, היא נזעקת. "נשים שמגיעות לגיל 31 צריכות לחשוב ולפחות לדעת את העובדות, כדי לעשות החלטה מושכלת לגבי החיים שלהן".
ואלה העובדות היבשות: אחרי גיל 35 פוטנציאל הפריון יורד, ושיעור ההפלות הולך ועולה (14 אחוז מתחת לגיל 35, 40 אחוז מעל לגיל 40). לפי נתוני המרכז האמריקאי למניעת מחלות, לאישה בת 40 שעוברת טיפולי פוריות יש סיכוי של 23 אחוז בלבד להיכנס להריון מביצית שלה – ואם היא תצליח להיכנס להריון, יש רק 16אחוז שהיא תצליח להחזיק בו ולהגיע ללידה. כל זה עוד לפני שהזכרנו שגיל מבוגר הוא גורם סיכון בהריון, ועלול לגרום לרעלת הריון, סכרת ולחץ דם. לא נתונים זוהרים במיוחד.
אז איך אצולת הוליווד עושה את זה? "רוב הסיכויים שהכוכבות שנכנסות להריון בגיל מבוגר משתמשות בתרומת ביצית או שהן הקפיאו חלק מהביציות שלהן בגיל 30", מסבירה פרופ' דירנפלד. "נדיר שאישה מעל גיל 45 מצליחה להיכנס להריון בעזרת הביציות שלה כך שזו האפשרות היחידה".
מגיעות לטיפולים מתוחזקות היטב
אחת הקליניקות היוקרתיות שמציעות שירות הקפאת ביציות והפריה היא זו של מומחי הפוריות של אוניברסיטת דרום קליפורניה. הפציינטיות המפורסמות עוברות בדיקות קפדניות כדי לראות אם יצליחו לעבור את ההיריון בשלום, ולכאן, למשל, הגיעה בברלי דיאנג'לו וזכתה לטיפול צמוד. ד"ר ריצ'ארד פולסון, אחד הרופאים בקליניקה, בודק את יכולת התרחבות כלי הדם של ההריונית העתידית, כדי לוודא שהם יוכלו להתמודד עם עליית נפח הדם בזמן ההיריון. הוא גם עושה בדיקות א.ק.ג לתקינות הלב, יוצר וסת מלאכותית כדי להבטיח שהרחם של המטופלת יצליח לקיים היריון ואף נעזר בפסיכולוג שבודק את המוטיבציה של המטופלת להיריון ואת רשת התמיכה שיש לה.
מרפאת פריון ידועה נוספת היא זו של ד"ר זאב רוזנווקס, ישראלי לשעבר ומחבר הספר "תינוק, סוף סוף", שהוא גם הרופא המטפל של סלין דיון. דיון, שילדה בגיל 42, השתמשה בביציות מופרות שנותרו במרפאת הפריון מניסיונות הפרייה שערכה שמונה שנים קודם לכן. ד"ר רוזנווקס מדווח על הצלחה גם עם עוברים שישבו בפריזר עשר ואפילו 15 שנים.
אבל יש כוכבות שזוקפות את הצלחת ההיריון לא רק לטיפולי פוריות: אימאן, אשתו הדוגמנית של דייוויד בואי, סיפרה בראיון ליוסטון כרוניקל שהיא נכנסה להריון בצורה טבעית אחרי שחוותה הפלות רבות מהפרייה חוץ גופית. הרופאים אמרו לה שהיא פשוט מבוגרת מדי מכדי להרות, אבל אימאן לא ויתרה. היא נזכרה באגדה אפריקאית שלפיה אם אישה מחזיקה תינוק ליום שלם – היא תוכל להיכנס להריון. למזלה נקבע לה יום צילום ל"ווג" יחד עם קריסטי ברינקלי ובנה. "החזקתי את התינוק של קריסטי יום שלם – וזה עבד!", סיפרה אימאן בראיון. "אני צוחקת ואומרת שהייתי צריכה שני בלונדינים כדי להיכנס להריון – דייוויד בואי וקריסטי ברינקלי".
מפורסמת נוספת שטוענת שהיא עשתה את זה בדרך הטבעית היא קלי פרסטון, אשתו של ג'ון טרבולטה שילדה בגיל 48. היא מקפידה לאכול רק מזון אורגני ומתחזקת גינה אורגנית משל עצמה, ואף משתמשת רק במוצרים נטולי כימיקלים. היא טוענת שבתוקף שכל אחת יכולה ללדת בגיל מבוגר – אם רק תאמץ את סגנון החיים הנכון.
מרשה קרוס קצת יותר סקפטית. בראיון ל"פימייל פירסט" היא סיפרה שמאוד קשה להיכנס להריון אחרי גיל 40, ושלפני טיפולי הפוריות ותרומת הביצית שעברה לאחר נישואיה, היא ניסתה להשתמש בתרומת זרע שכשלה. "יש לזה מחיר כבד על הגוף ועל מערכת היחסים", היא מבהירה. "הלוואי שהייתי עושה את הבנות שלי בגיל 30, אז הייתי יכולה להיות שם יותר עבורן. אבל הן התמריץ שלי להישאר בריאה ולחיות כמה שאני יכולה".
כשנשות הוליווד מגיעות לשלב טיפולי הפוריות, אין ספק שהן מגיעות עם יתרון. הן רזות וחטובות, מחזיקות מאמנים צמודים, מנהלות דיאטות מוקפדות, שולטות בכמות העבודה שלהן ואוחזות בחשבון בנק שמאפשר לשלם לקליניקות היוקרתיות ולממן את כל הלוקסוס מסביב.
ברוק שילדס מתאמנת שעה מדי יום: ספינינג, תרגילי חיטוב, ריקוד, יוגה, רכיבה וג'וגינג.היא גם מקפידה על תפריט נטול גלידה ובשר אדום ושותה גלונים של מים. מים הם גם הסוד של האלי ברי, שמקפידה על דיאטה של בשר דל שומן, פחמימות מורכבות ומוצרים טריים בלבד, שאותם היא משלבת עם אימוני כוח וקיקבוקסינג. גם למרשה קרוס יש תפריט שכולל הרבה ירקות וחלבונים וקיצוץ בלחם. גם היא מקפידה לערב בין אימוני כושר שונים.
בברלי דיאנג'לו מחזיקה במאמן כושר ביתי צמוד, וג'יין סימור דוגלת בדיאטה ששמה דגש על בריאות הלב, מתרחקת מעישון וכוללת מזונות עשירים באנטי אוקסידנטים. בתוספת אימוני כושר, פילאטיס, משקולות, מתיחות, הליכות, גולף וטניס – אין ספק שזה הופך את משימת נשיאת ההיריון לקלה הרבה יותר.
אבל בין ההצלחות, חשוב לזכור שגם יש לא מעט כישלונות. אמה תומפסון, לדוגמה, נכנסה לדיכאון כשניסיונות ההפרייה שלה נכשלו, ולבסוף החליטה על אימוץ. ב-2003 היא אימצה נער בן 16 שהיה ילד-חייל ברואנדה. גם סנדרה בולוק אימצה ילדה בשנת 2010 אחרי שלא הצליחה להרות עד גיל 45 באמצעות טיפולי הפרייה.
"ילדים בגיל הזה הופכים אותך לצעירה לנצח"
ומה קורה אצלנו? ישראל היא המדינה שבה מבוצעים הכי הרבה טיפולי פוריות יחסית לאוכלוסייה. ומתברר שלא צריך להיות רוטשילד כדי לממן אותם. עפרה בלבן, יו"ר עמותת חן לפריון שתומכת בזוגות שעוברים טיפולים, מסבירה ש"סל הבריאות שלנו נותן לכל אישה עד גיל 45 לעבור הפריות מבחנה עד שיהיו לה שני ילדים. השירות הזה ניתן חינם, אבל בישראל כמו בישראל – חינם הוא לא באמת חינם: המטופלת משלמת על התרופות, על אובדן ימי העבודה ולפי החישוב של העמותה, היא מוציאה מכיסה כ-1,500 שקל לכל מחזור טיפול. כשצריכים בין ארבעה לשישה מחזורי טיפול כדי להיכנס להריון". בחישוב מהיר – אישה שזקוקה לטיפולי פוריות תשלם כ-9,000 שקל כדי להפוך לאמא.
המחיר עולה כשמדובר בתרומת ביצית. "עם כניסת חוק תרומת ביציות לתוקף ב-2010, נשים שזקוקות לתרומת ביצית יכולות לקבל תרומה בישראל עד גיל 51, תוך השתתפות עצמית של 10,000 שקל – תשלום שמגיע לתורמת. הבעיה היא שכרגע רק שני בתי חולים בכל המדינה מבצעים תרומות ביצית, דבר שמשאיר את אלפי הנשים הממתינות בארץ במצוקה”.
רכישת ביצית מחו"ל היא תהליך יקר הרבה יותר. 30 אלף שקל עולה תרומה מיובאת, והמטופלת יכולה לקבל החזר של כ-11 אלף שקל. לאירופאיות זה עולה יותר. "תושבות אירופה ישלמו על הפריית מבחנה כ-3,000 יורו”, מספרת בלבן, "ועל תרומת ביצית כ-5,000 יורו”. הכוכבות ההוליוודיות, משלמות הרבה יותר. המחירים בארה"ב אינם אחידים והשמיים הם הגבול. הפרייה במרפאה יוקרתית עשויה להגיע גם לסכום של 50 אלף דולר.
כשהטיפולים נגישים, הישראליות בהחלט נהנות מאופציית הלידה המאוחרת. שתי ישראליות מפורסמות שעשו את זה לאחרונה הן רונית אלקבץ (שילדה תאומים בגיל 47) ולאה שנירר, שגם תשע שנות טיפולי פוריות לא הרסו לה את הפאן, ובגיל 49 היא ילדה תאומים, בן ובת. "ילדים בגיל הזה הופכים אותך לצעירה לנצח", מכריזה שנירר. "היום אנשים מביטים בי במבטי הערצה וחברות שלי אומרות לעצמן: 'איך אנחנו לא עשינו כמוה? איזה כיף זה שאישה בוגרת הולכת לפסטיגלים ופעילויות ופועלת ועושה – כמה אפשר לשבת בבתי קפה?'".
זה לא היה קשה?
"ניסיתי להיכנס להריון מגיל 40, עם הפסקה קטנה באמצע. ההיריון נקלט אחרי שבעה ניסיונות, אבל יש נשים שהולך להן יותר מהר מזה. זה לא איזו קפריזה או החלטה רגעית, אני לא הולכת לפי טרנד עם הדברים האלה ואני לא מתאבדת – בדקתי שאני מוכנה לזה פיזית. הריון ולידה זה התחדשות של הגוף, זה זרימה, זה חיים".
ואיך הסביבה מגיבה, היית מוכנה לשלם את המחיר?
"איזה מחיר? מה זה המילים האלה? מה פתאום לשלם מחיר? כשאת רוצה באמת משהו גם הדרך היא דבר מבורך. אנשים מרימים גבה על כל מה שלא רגיל, אבל מי שמכיר אותי יודע שיש לי תשוקה לאימהות. דבקתי במטרה, ולא ראיתי שום דבר אחר מול העיניים. כל מה שרציתי זה הריון תקין – ומי שבטוחה במה שהיא רוצה לא נותנת למה שאנשים אומרים לעצור אותה".
כשמדובר בנשים עשירות ומפורסמות, במיוחד כאלו שנראות בנות 30 למרות שהן נושקות ל-50, הן מקבלות שערים מפרגנים והביקורות על ההורות המבוגרת נשארות בצד: אחרי הכל, להיות הבן של האלי בר, לגדול עם עוזרים אישיים ובלי לדאוג לכסף – לא נשמע כל כך נורא. אבל כשנשים מן היישוב מממשות את הרצון לילד בגיל מאוחר, הן זוכות לבוז של ממש. כשסוזן טולפסן ילדה בגיל 57 ושוב בגיל 59, היא עוררה גל מחאה וקריאה להגבלת הגילאים לטיפולי פוריות. לאורה כהן ופרידה בירנבאום מארה"ב ילדו תאומים בגיל 60, מריה דל כרמן בוסדה גה לרה, אם חד הורית מספרד, ילדה תאומים שבוע לפני יום הולדתה ה-67 ומתה מסרטן שנתיים וחצי לאחר מכן, כשהיא מעוררת שוב את השאלה של סיפוק רצונה של אישה להפוך לאם לעומת טובת הילד, וקריאה לרגולציה חריפה יותר על טיפולי הפוריות. השיא שייך לרג'ו דבי לוהאן בת ה-70 מהודו, שהביאה חיים חדשים לעולם אחרי טיפולי פוריות, עבורם שילמה במכירת הבקר שלה.
הביקורת מובנת – זה אולי לא הוגן להביא ילד לעולם כשההורה כל כך מבוגר – אבל קשה להתעלם מהמוסר הכפול: לעשירות ולמפורסמות סוגדים ומוותרים, פשוטות העם חוטפות אש. כך או כך כדאי לזכור שסמל הסטטוס החדש מגיע לעולם עם הרבה מאמץ וכאב, ועם הרבה פחות זוהר ממה שרואים במגזין.