לפני שאינסטגרם היה אינסטגרם, יובל לוי כבר הייתה יובל 65. היום היא רק בת 21, אבל כבר מתחזקת חשבון עם כחצי מיליון עוקבים, ושתי הספרות שהפכו לשמה הנרדף אפילו מקועקעות לה על הגוף. "פתחתי אינסטגרם מהראשונים, לפני מלא שנים", היא נזכרת. "ישר קראתי לעצמי יובל 65. אני לא מספרת למה, אבל ברור שיש לזה סיבה. לא מדובר במשהו מטורף ואם אני אסביר מה המשמעות זה לא ישאיר את הקוראים פעורי פה, זה פשוט משהו שאני מעדיפה להשאיר אצלי. תמיד שואלים אותי אם זה היקף החזה שלי. תגידו, מדדתם פעם חזה? 65 ס"מ זו לא בדיוק מידה הגיונית", היא צוחקת. "אולי אנשים יופתעו, אבל ציצי זה לא כל החיים שלי וזו לא מהות קיומי. קרו לי עוד דברים בחיים חוץ מזה".
עוד לפני שתספיקו לשאול כל מה שהייתם רוצים, לוי כבר תתן את תשובות שהיא אף פעם לא מתביישת לשלוף. "מהרגע שהתחיל לגדול לי החזה, בגיל נורא צעיר, הרגשתי יוצאת דופן. לטובה ולרעה. המון בנות כותבות לי שהן חשבו לעשות הקטנה, והן רואות אותי וכבר לא רוצות. מה שאנשים לא מבינים זה שאם נשים כמוני רוצות לעשות הקטנה זה לרוב מסיבות סביבתיות, בין אם זה מבטים ובין אם זה אנשים שגורמים להן להרגיש לא נוח עם זה. רובנו אוהבות את עצמנו, והדבר האחרון שאנחנו רוצות זה להיכנס לניתוח בהרדמה מלאה. זה עבר גם לי בראש, והמון אנשים שואלים אותי למה אני לא עושה אבל השיקולים שלי והדברים הבריאותיים שעוברים עליי בנושא הזה הם לגמרי שלי".
מה השיקולים שלך?
"תמיד אהבתי חזה גדול. מגיל קטן חשבתי שזה מחמיא ושזאת אני. כשהבנתי שזה גדול מהרגיל, זה כן הרגיש חודרני מבחינת הסביבה, אבל אהבתי את הגוף שלי ואת איך שהוא התפתח, ואם לומר את האמת, אני מרגישה שגורמים לי להרגיש אשמה על זה. למה שארגיש אשמה? אני אוהבת את הגוף שלי! כיף לי להסתכל במראה. תמיד יש תחושת אשמה שמרחפת מעל הראש. אי אפשר ללבוש חשוף, כל דבר שאני אעשה יראה פרובוקטיבי מדי. נורא קשה לצאת לא מינית בכל בגד שאת לובשת, גם אם זו שמלה הכי סטנדרטית. אני אסכם ואומר לכל מי ששואל: הקטנה זה לא משהו שאני חושבת עליו כרגע. אני סבבה לגמרי עם עצמי. אנשים זרים אומרים לי שהם דואגים לבריאות שלי, אבל אני לא באה ומתלוננת לכם על כאבי גב, נכון? אז אל תבואו ותגידו לי 'תעשי הקטנה, שלא יהיו לך כאבי גב'".
את מרגישה שיש פער בין מי שאת לבין מה שאנשים חושבים שאת כשהם רואים אותך רק באינסטגרם?
"ברור שיש פער. אנשים חושבים שאני לא יודעת מה, אבל כשאני פותחת את הפה ומדברת הם אפילו מופתעים מהטון דיבור ומהקול השקט שלי. כשאני מספרת שאני חנונית מחשבים, אנשים פותחים עיניים. למדתי עד כיתה ח' בבית ספר בניל"י, ואז אמרו לי שאני יכולה לעבור לכיתת מופ"ת בבית ספר במודיעין, והלכתי על זה. הייתי לגמרי ילדה חנונית. אני סקרנית ואוהבת ללמוד. אני עד היום כזו, ואני גאה בזה".
אל תלכו על ביצים לידי
האהבה למקצועות הריאליים ליוותה את לוי גם אחרי שסיימה את התיכון כתלמידה מצטיינת, כשהתקבלה ליחידה מסווגת בצבא והמשיכה לעסוק במחשבים. "לפני הצבא חששתי מאיך שיתפסו אותי במיונים ובראיונות, אבל אז הכנסתי לעצמי לראש שזה פשוט לא אמור להשפיע וזה לא ישפיע. זה לא מנע ממני להתקדם, לא בצבא ולא בכלל. אנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה מבינים בשניה מי אני ומה אני. חלום הילדות שלי זה לפתוח חברת נשק ולעשות תארים בפיזיקה ובליסטיקה. זה קצת השתנה עם השנים, היום אני נמשכת יותר למדעי המחשב. בא לי לטרוף את העולם, גם באינסטגרם, גם בתחום האופנה וגם במחשבים ופיזיקה. יש מקום להכל מבחינתי. אני אגיע לאן שאני ארצה להגיע ברגע שאני אדע לאן בדיוק אני רוצה להגיע".
את מאוד שלמה עם עצמך ומשדרת המון ביטחון. מאיפה זה בא?
"יש לי הורים מדהימים. לאט לאט אני קולטת כמה אני רוצה לגדל את הילדים שלי כמו שהם גידלו אותי. אני הרבה פעמים תוהה איך אני חיה בשלום עם עצמי בעולם הזה, ואני מבינה שזה מקום שקשה להגיע אליו וזה בזכותם, הם תמיד היו שם. אמא שלי למדה עיצוב אופנה ויודעת לתפור, ואם זה שמלות או תחפושות לפורים - בחיים היא לא אמרה לי 'את לא יכולה ללבוש את זה'. היא תמיד מצאה פתרון, וזה נתן לי חושת מסוגלות. בזכותה אני מבינה שאין שום דבר שאני לא יכולה לעשות בעולם הזה".
ואבא?
"אבא שלי הוא איש ביטחון, אני לא יכולה לפרט מעבר לזה. הוא הכי חמוד בעולם, אבל מחוץ לבית הוא הכי רציני. הוא לא היה הרבה בבית, אפילו לטיולים שנתיים הוא לא יכול היה לבוא איתי, אבל הוא הסביר לי אז שאני ילדה חזקה ואם לא הוא, אז אבא אחר יעשה את זה. שאם הוא ילווה אותי ילדה אחרת לא תקבל את אבא שלה ואולי היא, בניגוד אליי, לא תוכל להתמודד עם זה. הוא סמך עליי וזה נשאר איתי. תמיד הרגשתי בטוחה איתו".
הוא גונן עלייך בתור ילדה?
"בגלל הנראות שלי? לא ממש. אני חושבת שאנשים עושים מזה אישיו יותר ממה שזה. לאמא שלי יש גם חזה גדול יחסית וגם לסבתא שלי. אם הייתי מתבגרת בעיר ולא ביישוב קטן, כנראה זה היה אחרת. פעם אנשים היו אומרים לי 'אני מעריך אותך שאת לא מתבאסת ועצובה שיש לך חזה כזה'. מה? על מה אתם מדברים? אני עפה על הגוף שלי. אני בטוחה שהרבה מזה בכלל שגדלתי ביישוב מחבק כמו ניל"י. כולם כמו משפחה, אין סודות. כבר בגיל ההתבגרות אני וחברים היינו צוחקים על זה שאנשים מייחסים לזה חשיבות. בפורים בתיכון הגעתי עם חולצה שכתוב עליה 'שטוחה'. מאז ומתמיד הייתי אדם פתוח, ואפילו לא הרגשתי שאני צריכה הגנה. אני אומרת לאנשים תמיד ששאלו אותי כבר הכל ושאף אחד לא ילך על קליפות ביצים לידי. אני מקבלת את הגוף שלי כמו שהוא ומודעת לעובדות".
ואיך את עם תגובות פחות טובות וסופר מיניות שאת מקבלת ברשת?
"אני מבינה שיש דיסוננס בין מה שרואים באינסטגרם לבין האדם שאני. אני ממש לא שופטת לרעה אף אחד ששופט אותי. אני מבינה אותם ברמה הכי בסיסית. גם אני הייתי שופטת אותי אם הייתי רואה את עצמי מהצד. הייתי חושבת שאני רק מחפשת תשומת לב ושיש לי אישיות פרובוקטיבית. אבל אין מה לעשות, זה הגוף שלי. היו שנים שניסיתי להסתיר את זה והתלבשתי באופן שמנסה להחביא הכל. לא רציתי שישימו לב אליי, רציתי להיות כמה שיותר מתחת לרדאר. כן, יש תגובות מיניות ודברים כאלה. אוקיי, תגיבו ותכתבו לי "Big boobs", סבבה. אתם מציינים עובדה".
לא צילק אותי
החסינות הזו לא הייתה שם תמיד. כנערה צעירה היה קשה יותר להתמודד עם הפידבק הלא קרוא: "אם יש משהו שכן הגיע אליי ותגובות באינסטגרם מתגמדות לעומת זה, זה אנשים ברחוב שמסתכלים בדרך מסוימת או מעירים במלוא חוצפתם לילדה קטנה", היא משחזרת. "הייתי ילדה בכיתה י' וקיבלתי הערות מאנשים זרים, אנשים מבוגרים. מבחינתי אנשים מבוגרים אמורים להיות המקום הבטוח, ופתאום אנשים בגיל של אבא שלי מסתכלים עליי בדרך מסוימת וצועקים לי דברים כשאני מטיילת בשוק הכרמל עם חברה. זה בדיוק הדברים שמניעים נשים ללכת ולעשות הקטנה, רק כדי לברוח מהמקום המטריד הזה. אלה דברים שיותר נגעו בי, אבל גם חישלו אותי".
זה גרם לך לאבד את הביטחון במין הגברי?
"חד משמעית לא. ראיתי את הצד הזה, נכון. אבל ראיתי צד אחר של חברים קרובים שלי, חברי ילדות, בנים הכי חמודים ורגישים בעולם. זה מבחינתי סוג מסוים של אנשים, לא גברים באופן כללי. זה לא משהו שצילק אותי".
מעצבן אותך ששואלים אם זה טבעי או לא טבעי?
"יש שאלות שבהתחלה הרגישו לי נורא חודרניות, אבל אני באמת מבינה את התהייה ואת הסקרנות. יש אולי דרכים אולי טובות יותר לעשות את זה. כששואלים אותי אני אולי קצת מתעצבנת, אבל אני ישר מבינה ואני גם עונה ואומרת שזה טבעי. התחשלתי מכל השאלות ששאלו אותי. זה נשמע אבסורד, אבל דווקא כמות הפעמים שבחורות עוצרות ונוגעות בחזה שלי - זו לא כמות שיכולה להיתפס בראש של האדם הממוצע".
סיפור חייה של לוי גרם לה לא להסתפק בהשפעה על העוקבות. מלבד החלום ללמוד מדעי המחשב או תחום ריאלי אחר באקדמיה, היא השתחררה מהצבא וכעת המטרה שלה ברורה: לקחת את הכוח שיש לה בידיים, להפוך תודעה ולשנות מציאות. "תמיד שואלים 'אבל איפה היא קונה בגדים? איפה היא קונה חזיות?' ובמיוחד בגלל זה אני רוצה להיכנס לתחום האופנה. אני שונאת את המונח 'פלאס סייז' כי זה אומר שיש נורמל סייז. אפשר היה למצוא שם יותר טוב. אני קונה בגדים במקומות די רגילים, פשוט למדתי טריקים לעשות שיפצורים. יש הרבה נשים עם מגבלות כמו שלי. אולי אני קצת יוצאת דופן, אבל הקשיים הם דומים. אני רוצה להיכנס לעולם האופנה בשביל לשנות את זה לגמרי. מה זו התפיסה המיושנת הזו שמייצרים לנשים במידות יותר גדולות בעיקר בגדים מיושנים וכאלה שפחות מושכים תשומת לב? מי אמר שזה צריך להיות ככה?".
נשמע שזה בוער בך.
"ברור! אם יש משהו שאני יכולה לבכות מתסכול ממנו זה לחפש חזייה או לתפור חזייה. בארץ בקושי יש תופרות של חזיות, וגם החזיות שהן תופרות זה חזיות שלא תמיד יושבות יפה. בזכות האינסטגרם שלי הבנתי שזה לא קורה רק לי, אלא להמון נשים. הבעיה מתחילה כבר ממי שיש לה חזה קצת יותר גדול מהנורמה. חייבים לתת מענה אמיתי לבעיה הזו, כי זה צורך בסיסי של כל כך הרבה נשים. זה לא שיש תחליף לחזייה, ואנחנו צריכות להוציא את הנשמה כדי למצוא אחת מתאימה. זה נורא בעיניי".
דרייק ואני
באוקטובר 2018 הפכה לוי מיובל 65 מהאינסטגרם ליובל 65, הישראלית שיוצאת עם דרייק. זמן קצר אחרי שהייתה בניו יורק עם הזמר, מערכת "ערב טוב עם גיא פינס" פרסמה ידיעה על כוכבת הרשת שדרייק הטיס עד אליו. "דרייק שלח ליובל וחברתה זוג כרטיסי טיסה לשבוע בניו יורק, ודאג להן לחדר מפנק במלון יוקרתי בו שהה גם הוא", כך לשון הידיעה, "לוי נמנעת לחלוטין מלהגיב על היחסים עם הזמר, אבל מקורבים טוענים שהקשר ממשיך להתקיים".
למה בעצם לא דיברת על זה?
"אני יודעת שזה מסקרן וברור שזה היה מסקרן אותי אם הייתי בצד השני. אם זו הייתה סתם חוויה של שבוע ומסתכם בזה, אז ברור שהייתי מדברת על זה, אבל זה לא הסתכם בזה. זה הפך לאינטראקציה בין שני אנשים במשך כמעט שנתיים, הקשר נמשך הרבה גם אחרי שהייתי שם. כשיש חיבור בין שני אנשים אתה בשלב מסוים מפסיק לראות את הדמות, את הכוכב, אתה רואה בן אדם. זה הפך למשהו יותר מדי אישי כדי לדבר עליו יותר ממה שצריך לדבר. במקומו לא הייתי רוצה שמישהו ידבר עליי יותר מדי בשפה אחרת. מה שהיה נשאר בינינו".
ומה קורה עכשיו?
"פחות בא לי להיכנס לזה ולפרט".
לגיטימי. איך הכל התחיל בכלל?
"היה לי יום מגעיל בבסיס. יצאתי מהצבא, פתחתי את האינסטגרם אחרי יום שלם שלא התחברתי. התחלתי לעקוב אחריו משהו כמו חודש לפני, שזה מצחיק, כי אם לא הייתי עוקבת ההודעה שלו הייתה נכנסת לתיבה של ההודעות שאני לא קוראת. מאז שהוא שלח הודעה אני עוברת על ההודעות בתיבה הזו, אבל לפני בכלל לא הייתי נכנסת. התקשרתי לחברה שלי ואמרתי לה 'מור, דרייק שלח לי הודעה באינסטגרם'. היא אמרה 'סתמי את הפה' וחשבה שאני משקרת".
מה הוא כתב?
"אימוג'י של מגן דוד".
מה עונים לדרייק כשהוא שולח מגן דוד?
"היה חמ"ל שלם של חברים שהיו איתי וחשבו מה עונים לו. עניתי לו רק אחרי יום. הייתי בלחץ, יש לי אפילו שגיאת כתיב בהודעה הראשונה ששלחתי לו. היום כבר מוזר לי לחשוב באיזה לחץ הייתי. התחלנו לדבר, עברנו להודעות בטלפון ואז היינו פשוט עושים שיחות וידאו כל הזמן. דיברנו קצת יותר מחודשיים ורק אז טסתי אליו. זה תפס אותי לא מוכנה, לא חשבתי שנדבר יותר משבוע. בכלל לא חשבתי שהוא יענה לי אחרי ששלחתי הודעה בחזרה, אמרתי 'יאללה, אני אחת מאלף' - אבל זה התגלגל למקום שלא חשבתי שזה יגיע אליו בכלל".
"הוא רצה די מהר שאני אבוא לשם ושניפגש", היא ממשיכה. "הסברתי לו שיש לי רגילה מהצבא רק בסוף אוגוסט. אני חושבת על זה היום וזה קורע מצחוק. דרייק שואל מתי אפשר להיפגש ואני מדברת איתו על רגילה מהצבא. לפני הטיסה קיבלתי תדרוך מדויק מצה"ל, סיפרתי למפקדים שלי ולכולם את כל הסיפור לפני שטסתי. ברגע שהוא שלח לי הודעה צילמתי מסך כמו ילדה משוגעת ושלחתי לכל מי שאני רק מכירה. היום אני מתחרטת על זה, אבל מי חשב אז שזה יגיע לאן שזה הגיע? כולם ידעו שדרייק שלח ליובל הודעה".
הוא אמר לך איך הוא הגיע אלייך?
"בהתחלה הוא אמר שחבר טוב שלו הראה לו אותי באינסטגרם, אחרי זה הייתה לו פליטת פה שהוא ראה אותי באינסטגרם בעצמו ופשוט שלח הודעה. בלי קשר הוא מחפש כלה יהודייה, נראה לי שזה חשוב לאמא שלו".
איך הורים מגיבים כשהבת שלהם באה ואמרה שהיא טסה לדייט עם דרייק?
"בהתחלה הם היו לחוצים. הם חשבו שזה בצחוק, אבל אז הם פשוט הבינו שזה קורה. אמא שלי אמרה לי 'אל תלכי לבד בלילה שם! אל תקחי מוניות לבד!'. הם התאמצו כדי לתת לי תחושת רוגע ואני מעריכה אותם על זה. לא טסתי לבד, טסתי עם חברה שהייתה איתי כל הזמן. אמא שלי חשבה שהיא מכירה אותו כי באותה תקופה הוא הוציא את הקליפ "God's Plan" ורואים אותו שם תורם כסף לאנשים זרים. היא לא הפסיקה להגיד כמה שרואים שהוא בן אדם טוב, היא קורעת, דיברה עליו כאילו היא מכירה אותו. בלי קשר עירבתי את אמא שלי בהכל מההתחלה, מההודעה הראשונה אמרתי לה הכל".
הופתעת כשזה התפרסם?
"ידעתי מזה קצת לפני אבל פחדתי. בניו יורק סיכמנו שיוצאים למקומות עם כמה שפחות אנשים. כשהייתי שם זה כבר היה משהו אחר, רציתי שזה ישאר כמה שיותר שלי. אחרי שזה התפרסם כן ירד לי קצת המתח, זה לא היה נורא כמו שחשבתי. ביום שאחרי כבר פורסמה כתבה שזמרים מחו"ל מנצלים צעירות ישראליות וצעירות בכללי. זה גרם לי להרגיש שבטח חושבים שאני מפגרת ושרק בגלל שזה דרייק הלכתי איתו והוא הטיס אותי אליו, אבל זה לא ככה. יש פער בין איך שזה מצטייר למה שקרה באמת, זו הייתה חוויה שונה ממה שאנשים חושבים והרבה יותר אישית מבחורה ישראלית שמדברת עם דרייק ומתלהבת וטסה. בסוף זה שני אנשים שמתחברים, והוא אדם מקסים. המון גברים צריכים ללמוד ממנו איך להתנהג. הדהים אותי כמה שהוא צנוע. למדתי מההתנהגות שלו המון, הכרתי אדם שהרשים אותי מאוד".
איך היית מגדירה אותו כבן אדם?
"הייתי אומרת שהוא רגיש. רגיש לגמרי".
בטח משגעים אותך בשאלות שקשורות אליו.
"אני כבר רגילה ששואלים אותי המון שאלות בלי קשר. לפני שטסתי הרגשתי בהזיה, הייתי בטוחה שאני בתוך סרט. אחרי שחזרתי הכה בי כמה שזה אינטימי ולא ציבורי, אז זה הפך ממשהו שדיברתי עליו בלי הפסקה למשהו שהשארתי נטו לעצמי. אני חייבת להתוודות, בחיים לא הייתי בדייט לפני דרייק. הוא היה הדייט הראשון שלי בחיים, אבל שזאת לא תהיה הכותרת".