"ככה זה בחיים, לפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה. עכשיו אני למעלה". קשה להאמין, אבל כך בדיוק מסכמת אורטל גושן בת ה-22 את מצבה הנוכחי: לפני שבוע נכנסה אל בית האח הגדול, לפני יומיים התבשרה שיש לה גידול סרטני בבלוטת התריס והיום היא כבר שוב מחוץ לבית, ממתינה לניתוח דחוף ורואה את החוויה לה חיכתה זמן רב כל כך ממשיכה בלעדיה. אז איך זה שהיא למעלה? התשובה הקצרה היא "החיים יפים כשאת אורטל גושן המלכה". אלא שמאחורי המוטו העליז מסתתרת פילוסופיית חיים רחבה בהרבה שמשלבת בחן אמונה, חלומות על גברים עשירים וכנות נדירה שמאפשרת לה להתמודד עם כל דבר שלא יבוא. "הסיפור הזה הכניס אותי לפרופורציות", היא אומרת, "זה נתן לי להבין שאנחנו מסתכלים לפעמים על שטויות. איך אתה נראה, מה אתה עושה. הכי חשוב זה הבריאות. בעצם, קיבלתי מתנה".
היא בת 22, נולדה בארץ להורים שעלו לישראל במבצע משה. גדלה בצפת, אחר כך בלוד, שירתה כמורה חיילת ומאז השחרור הספיקה לעסוק בעבודה מועדפת, לעבוד כמה חודשים בסופרמרקט ולאחרונה גם בדיוטי פרי. האח הגדול היה אמור להיות השלב הבא בחייה הצבעוניים, אלא שכבר במהלך הבדיקות המקיפות שעובר כל מתמודד הנכנס לבית, ציין בפניה הרופא שהוא מבחין בנפיחות חשודה בבלוטת התריס. גושן לא נבהלה. "תמיד ידעתי שיש לי איזה בעיה בבלוטה, אבל לא טיפלתי בה. בגיל 13 הרופאים אמרו לי שמדובר במשהו זעיר, שקשור בעיקר להשמנה, ומאז לא חזרתי על הבדיקות. גם כשחגי, הרופא של התכנית, דיבר על זה, אני לא ראיתי כלום. לא הבנתי שזה נפוח ואמרתי לו שככה הצוואר שלי. האמת שבכלל לא רציתי לעבור את הבדיקות: זה היה כמה ימים לפני הכניסה והיה לי הרבה יותר חשוב להספיק לקנות שמלה, לעשות בנייה בציפורניים ולארגן תוספות שיער".
אלא שהרופא התעקש, ולבסוף אורטל התרצתה וביצעה בדיקת אולטרסאונד, שחשפה שאכן יש "משהו שונה", כדבריה. וכך, ימים ספורים לפני כניסתה לבית, כשהיא כבר במלון הסמוך לאולפנים בנווה אילן, החליט הצוות הרפואי לבצע ביופסיה: חתיכה קטנה של רקמה חשודה נלקחה מהאזור לבדיקה מעמיקה. "הפסיכולוגית והרופא הסבירו לי שזה יכול להיות סתם גוש שומן אבל יכול להיות גם גידול סרטני בבלוטה, ובעצם הייתי צריכה להחליט אם להיכנס לתכנית או לא", היא משחזרת. "התלבטתי, התייעצתי עם חברים והחלטתי להיכנס. חשבתי שאם אוותר והבדיקות בסוף ייצאו בסדר, אז אתבאס".
להוריה אורטל החליטה לא לספר דבר כדי לחסוך מהם דאגה, אבל היא עצמה צעדה אל הבית בלב כבד ובמתח גדול. "הייתי עצורה. הייתי אני, אבל לא עד הסוף. לא ידעתי אם לשתף את הדיירים האחרים או לא, חשבתי שאני אקבל תשובה שזה כלום, ואז אוכל לספר להם ולצחוק על הכל", היא מספרת בחיוך רחב, שנעלם לאט לאט. "ביום ראשון האח הגדול קרא לי וזימן אותי לשיחה עם הרופא. ישר התחלתי לבכות, הבנתי שמצאו לי משהו. ידעתי שיש שתי אפשרויות, וגיליתי שזה כן, שזה גידול סרטני".
בשלב הזה אורטל כבר מודיעה להורים. "דיברתי עם המשפחה, עם החברים, עם הפסיכולוגית ועם יורם (יורם זק – עורך התכנית, ע"ג). בכיתי והיה לי קשה. אבל עכשיו אני מסתכלת על זה ואומרת – תראי איך אלוהים מכוון את הכל. הרי אם לא הייתי נכנסת לתכנית, אני לא מאמינה שהייתי נבדקת. חגי הרופא הוא מבחינתי שלוחה, שלוחה של אלוהים. אלוהים שלח את כולם – את ההפקה של התכנית, את כל מי שדרבן אותי להיכנס, דרבן אותי להיבדק – הכל כדי לשמור עליי".
"זה באמת הרגיש כמו משפחה"
גושן עדיין נסערת, ולפעמים לא ברור ממה יותר: מהבשורה הקשה שקיבלה או מהחוויה שעברה בבית. כשהיא מדברת על השבוע האחרון נראה כאילו הכל מתערבב, הדמעות בחדר האח לצד הריקודים לצלילי ביונסה, אבל איכשהו היא מצליחה לעשות סדר בבלגן. "אני מאמינה שצריך לחשוב חיובי. יכולתי ליפול, בכיתי מלא, אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב. דווקא כשאנשים מתקשרים ואומרים שאני מלכה, ומעודדים, ואומרים שהכי חשוב הבריאות – אז פתאום אני בוכה", היא מודה. "בסופו של דבר – זה מהשמיים. אם לא הייתי נכנסת ועוברת את הבדיקות, לכי תדעי מה היה קורה. הייתי סוחבת את זה עד שזה היה מתפרץ. אז עכשיו אני צריכה לעשות בדיקות, ניתוח, וזהו, מורידים הכל. אני אהיה בריאה והכל יהיה טוב".
אילו לבטים היו לך לפני שהחלטת ללכת לאח הגדול?
"פחדתי, חששתי מאיך שאראה, מהתגובה של המשפחה. ההורים שלי אמרו לי לא להיות חשופה, אמא שלי כל הזמן הזכירה לי לשמור על עצמי. גם לא הייתי בטוחה שיהיו לי מספיק בגדים. זה נשמע מצחיק, אבל זאת האמת. גם פחדתי שלא אסתדר עם האנשים, אבל אהבתי אותם. כולם באו עם אהבה, עם רגישות, עם יכולת לקבל את השונה. אנשים שמו לב אם אני שמחה או עצובה, זה באמת הרגיש סוג של משפחה".
ולמשפחה מספרים גם דברים לא קלים. כשאורטל גילתה את תוצאות הבדיקה היה לה ברור שהיא הולכת לשתף את חבריה בבית: "הייתה גם אפשרות לא לספר, יש כאן עניין של חיסיון רפואי, אבל אני לא בן אדם ששומר דברים בבטן. אמנם הייתי איתם רק כמה ימים, אבל בסופו של דבר מה שאנחנו מרגישים שם אף אחד אחר לא מרגיש. החלטתי ללכת עם האמת שלי, אבל היה גם חשש – מה בדיוק להגיד? איך להגיד? גוש? גידול? ואז האח הגדול כינס את כולם ופשוט הייתי אני. הסברתי להם כל מה שקרה, שזה גידול סרטני ושיוציאו את זה והכל יהיה בסדר".
הם לא הפסיקו לחבק אותך.
"תשמעי, כולם היו בשוק. צחי, למשל, שהיה מאד קרוב אליי, ראיתי שכאב לו, אבל הוא ישר חשב על הקטע החיובי ואמר 'תראי מה אלוהים עשה כדי לשמור עלייך'. מיקי התחיל לבכות וחיבק אותי. אחי אמר לי שאני מלכה בחוץ, ובכלל – אחי קלט אותי. הוא היה שם לב גם לפני השיחה שהייתי נעצבת מדי פעם. היה גם רגע עם אלעד, שלקח את זה מאוד קשה. יש בו משהו כל כך רגיש ואוהב, הוא מרגש אותי. הוא אמר לי שיש לי נשמה טובה ועיניים טובות, ושהכל קרה רק כדי להראות כמה גדולה יש בי, ושאני צריכה להוות דוגמה. הוא אמר לי שאלוהים שומר עליי, ושכשאני רוקדת אני מזכירה לו את אמא אדמה".
נראה שכל אחד מהדיירים חיפש דרך לחזק את גושן, ואליאב אוזן, המקעקע המחוספס, אף החליט להעניק לה את הצמיד שענד, ועליו חרוט הכיתוב: "תמיד תאמין שמשהו נפלא עומד לקרות". אורטל מביטה על הצמיד שמנצנץ על פרק כף ידה ומחייכת: "איזה חמוד. הוא יודע שאני הולכת רק עם זהב".
"מרגישה מלכה מאז ומתמיד"
בימים הספורים בהם הספקנו לצפות בגושן, גילינו על המסך טיפוס חיובי ושמח, כזה שפשוט מסתדר עם כולם. במציאות, היא אומרת, הדבר כרוך בעבודה עצמית בלתי נגמרת. "אני טיפוס חיובי, אבל מאד אימפולסיבית. בבית ממש החזקתי את עצמי לא להתפרץ. גם כשהיו דברים שהרגיזו אותי, אמרתי לעצמי שאין מה להתעצבן, התאפקתי".
לפני שנכנסת חששת שישוו אותך לטהוניה?
"אני אשקר אם אני אגיד שלא. ידעתי שזה יקרה כי היא אתיופית וגם אני אתיופית, למרות שזו בסך הכל עדה. יש בזה משהו מתסכל, כי לא ישוו מרוקאית למרוקאית מהעונה הקודמת, אבל אמרתי לעצמי כבר מההתחלה שאנחנו שתי נשים כל כך שונות שאי אפשר לפספס את זה. אני יודעת מי אני, אני יודעת מה אני שווה ואני אוהבת את עצמי".
בניגוד למה שטהוניה מספרת על הילדות והעבר שלה, אורטל אומרת שמעולם לא חוותה אפליה על רקע עדתי. "אף פעם לא צחקו עליי בגלל שאני אתיופית. אם כבר, צחקו עליי בגלל שאני שמנה. כל המשפחה שלי רזים, חוץ ממני. יכולתי לבכות ולהגיד – 'אני שמנה, אני מכוערת', אבל אני לא כזאת. גם כשירדו על המשקל לא ייחסתי לזה חשיבות, בגלל המשפחה והחברים ואנשים סביבי, שתמיד אהבו אותי ואמרו לי שאני יפה".
הפרסום היה חלק מהסיבות שבגללן נכנסת לתכנית?
"כשנכנסתי לאח הגדול לא ממש ידעתי איך זה יהיה, אבל עכשיו אנשים מתקשרים ונותנים לי לדבר עם אנשים שאני לא מכירה וכבר מכירים אותי. זה מוזר, אבל אני אוהבת את זה".
משפחתה, היא מספרת, התמודדה מאז ומתמיד עם מציאות כלכלית לא פשוטה: כל אחד מהוריה מחזיק בשתי עבודות והיא עצמה חולקת חדר עם חמשת אחיה. ובכל זאת, כשהיא מתארת את ימי ילדותה היא מכריזה: "הייתי ילדה מפונקת".
את? מפונקת?
"כן. נכון שלא גדלתי כמו ילדה עשירה, אבל כל הזמן נתנו לי ממתקים, ולקחו אותי והחזירו אותי. אבא שלי מאד גונן עלי, עד הצבא".
את שירותה הצבאי היא זוכרת כתקופה של שינוי גדול והתפתחות אישית: "אני אימפולסיבית ותמיד הייתי, כשאני מתעצבנת אני מתחילה לבכות, אבל בצבא הבנתי שאם אתה רוצה לשנות – הצעד הראשון זה המודעות. לאט לאט עוברים דברים. הנה, גם החוויה של האח לימדה אותי להיכנס לפרופורציות. למשל, תמיד רציתי להתחתן עם בעל עשיר, מין חלום כזה, ובדיוק אתמול חשבתי 'מה חשוב הכסף אם אני לא אהיה בריאה?' בריאות מביאה אושר, לא כסף".
אגב פרופורציות, מאיפה הגיעה "אורטל גושן המלכה"?
"ככה אני פשוט מרגישה מאז ומתמיד, זה לא בשביל התוכנית. אני מאמינה שצריך לפזר אהבה. אצל האתיופים אומרים הרבה שלום, גם אם לא מכירים. מחייכים לבן אדם והוא מחייך חזרה. זה אולי נשמע צבוע, אבל יש בזה משהו כל כך נעים. גיליתי שאם מישהו עצבני ואני באה רגועה וברוח טובה, הוא מיד משנה פאזה".
"אני יודעת שאני יפה"
גושן לא חושבת שהאופטימיות הכמעט מדבקת שלה היא משהו יוצא דופן, ומסבירה: "אני מאמינה באלוהים. אני מדליקה נרות. אני אומרת שבן אדם תמיד יכול ליפול, שלא נדע, למצבים של להיות למטה, לדיכאון. המזל שלי זה שנולדתי וקיבלתי משפחה וחברים, ואת יודעת מה – אפילו המוכרת בסופר פארם שפתאום אומרת לי שאני יפה, זה מתנה".
עניין היופי והמראה החיצוני חוזר די הרבה בשיחה איתה. היא מכריזה שהיא אוהבת את עצמה ואת הגוף שלה, אבל שואפת להוריד עשרה קילו, וזאת בנוסף ל-17 שכבר השילה ממשקלה בשנה וחצי האחרונות, מאז השתחררה מהצבא. "עברתי תהליך, שיניתי הרגלים. תמיד אמרו לי לעשות דיאטה אבל זה קרה רק כשאני שאלתי את עצמי לאן אני רוצה להגיע. בגיל 20 התנשפתי מלעלות במדרגות כמו בן אדם מבוגר ולא אהבתי את זה. מצד שני, בסופו של דבר יש אנשים, וראיתי את זה גם בבית האח, שנראים טוב, רזים, יפים, מתלבשים סוף הדרך – אבל הם לא מרגישים טוב בפנים. אתה חייב להרגיש טוב מפנים, ואז הכל מתפרץ החוצה. נכון, אני שמנה, אבל אני יודעת שאני יפה. אני מיוחדת".
אורטל בילתה בסך הכל שבוע בבית, אבל נראה שהימים הספורים האלה הם משני חיים עבורה, וביותר מצורה אחת. "זו חוויה מדהימה. אני לא יודעת איך לתאר את מה שעברתי. המון רגעים ורגשות, גם שמחים וגם עצובים. אני צריכה עכשיו להיות חזקה, לעבור את הניתוח, ואחר כך – אלוהים גדול, כל הדלתות פתוחות בשבילי", היא מסכמת ומוסיפה: "בלי קשר לאח הגדול, אני יודעת שאני כוכבת".
ומה את מתכננת לעתיד?
"קודם כל להתמקד בקטע הבריאותי ואחר כך אני רוצה לעשות טיול של אחרי צבא. תמיד רציתי לטוס לדרום אמריקה, אבל אולי אטוס לתאילנד, למשהו קצר יותר. אחר כך אתחיל לעשות סדר בחיים. אני רוצה ללמוד, אולי משהו שקשור לחינוך וילדים, אבל אם יציעו לי לדגמן אני גם לגמרי ארצה".