בעשור שלפני צילומי עונת "חתונה ממבט ראשון" (העונה החדשה מתחילה בשלישי 13.7 אחרי החדשות, בקשת 12), רוני לוי גרה במיאמי. עסק לבגדי ים לילדים, דירה שגרה בה שש שנים ואז הפכה לבית. הכל היה לה, הכל חוץ מבן זוג. היא חזרה לארץ לצילומי התכנית, ותודות לקורונה, נתקעה בדירה קטנה ולא חזרה לפלורידה. היום היא כבר נשואה כשבועיים (לא לבן הזוג שפגשה בפורמט השידוכים) וכפי שאפשר לחשוף עכשיו לראשונה, היא נמצאת בעיצומו של ההריון הראשון שלה. זו הפעם הראשונה שהיא מדברת על מה שקרה לה מאז התכנית. זו ששינתה את חייה.
בחיוך היא מעידה על עצמה שעד שעלתה על הטיסה והחלה את המיונים לתכנית היא הייתה "הרווקה של מיאמי". לא בהכרח אחת ידועה בעיר, אחת שכל החברות סביבה כבר מטפחות בטן הריונית וילדים, מחזיקות בית. את ההרשמה לתכנית היא לא עשתה בעצמה, היא לא ידעה אפילו שהתכנית רצה בארץ ושהתחילו ללהק. חברה עשתה זאת בשבילה, היא עלתה לשיחת סקייפ אחרי שהתעוררה לעשרות שיחות טלפון, ואחריה הגיעה למיונים ומשם כבר התחילה את התהליך. שם, לדבריה, היא הכירה את האנשים שגרמו לה להסתכל על הכל אחרת.
"לא בדיוק ידעתי למה אני נכנסת, אני חושבת שהדבר היחיד שידעתי זה שאני הולכת לעבור זה שינוי. ידעתי מה הפורמט אבל לא עד הסוף. ראיתי את העונה הקודמת כדי להבין קצת יותר טוב על מה מדובר, והבנתי שהזוג שהכי מעניין אותי זה דני ויעל (המומחים). לא הייתי עד אז בטיפול פסיכולוגי, ואמרתי וואו! הם הקלף המנצח שלי. תמיד ידעתי שאני מייחלת לשינוי בחיים שלי, והרבה פעמים בחרתי לזוז ממקום למקום, או לטייל הרבה, או להכיר אנשים, במקום לעשות את מה שהייתי צריכה – לשנות משהו בי".
אז מה השתנה?
"אני חושבת שהרבה. התכנית היא תהליך מאוד קיצוני. שמים אותנו בסיטואציות שלא משקפות את החיים 'הרגילים' ואז פתאום את פוגשת את עצמך באמת. גם תחת זכוכית מגדלת של פסיכולוגים שמבינים דבר או שניים בזוגיות, וגם צוות של אנשים שזאת העבודה שלהם, הם רואים אנשים, הם מנתחים אנשים, הם מזווגים אנשים – והם לא ראו מישהי כמוני. אז פתאום, כשאת נמצאת בתוך הכוך הזה, את רואה את הכל. פתאום, וגם ראו את זה על המסך, העלינו דברים מהעבר שלי, כמו את המלחמה. מי חשב שזה קשור לזוגיות בכלל? וזה כן קשור, הכל קשור. זה באופי שלי וזו מי שגדלתי להיות; אני רוצה משהו שעוטף אותי ומכיל אותי ומרים אותי, ומצד שני אני לא מוכנה לשחרר את זה. אני רוצה להרגיש אישה, אבל אני לא נותנת לאף אחד לגרום לי להרגיש אישה. לבוא ולהגיד את האמת כמו שהיא, גם זה היה קושי".
ובאמת לא ידעת את זה על עצמך לפני התהליך?
"כן. תמיד הייתי אומרת 'אני לא צריכה אף אחד ואני יכולה לדאוג לעצמי – גם כלכלית, גם מבחינת בית – הכל'. ולפעמים זה מתפרש בדיוק ההפך ממה שזה באמת - החוזק הזה הוא החולשה שלי בעצם. זה מה שמרחיק אותי מלהיכנס למערכת יחסים ובאמת לתת למישהו את המקום הזה שאני כל כך מייחלת לו".
המרחב שלי
כשמדינה שלמה הייתה סגורה בבתים, משתרעת על הספה ומתנחמת בעונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון" - רוני לוי הייתה תקועה בדירה של חברה בכרם התימנים ודיברה שעות על גבי שעות בטלפון עם מי שהפך לפני פחות משבועיים לבעלה. חופה אחת מצולמת מול מדינה שלמה כבר הייתה לה, שם נישאה לנועם קציר. למורת רוחם של הצופים, זה ממש לא הצליח וכל אחד מהם יצא לדרך חדשה. הפעם, כשהיא ידעה "שזה זה באמת", היא אירגנה לעצמה את החתונה מול הים שתמיד חלמה עליה. רק שישים אורחים, שאת כולם היא מכירה; בני משפחתו של בן הזוג שלה, אמא שלה, אבא שלה וחברים קרובים.
בניגוד לחתונות אחרות שהתקיימו בחודש האחרון בביצה המקומית, והיו לא מעט כאלה, מחוץ ללוקיישן החופה של רוני לוי לא עמד אפילו צלם אחד. בתקשורת לא פורסם תאריך, אפילו לא צילום של ההזמנה. כתבי הרכילות והצופים הסקרנים נאלצו להסתפק בשאריות חסרות פני חתן בסטורי של יוצאות "חתונמי" אחרות, ביניהן בת אל לוי ומור לרמן. בקיצור, האדם לו היא קוראת בעלה מסרב להיחשף והיא מנדבת עליו רק שני פרטים, שמו הפרטי וגילו. אופיר, בן 43. זהו.
את לא רואה את האבסורד? עם אחד התחתנת מול מדינה שלמה ועל השני את אפילו לא מדברת?
"בואי רגע אני אשים אותך בסיטואציה ההפוכה, תחשבי שאת זאת אני. קודם כל, באמת שבאתי עם איזו סוג של תמימות לתכנית הזאת, כי אני לא חייתי בישראל מעל עשור – אני לא ידעתי שאני הולכת להיחשף בצורה כזאת. זה לא משהו שתכננתי, זה לא משהו שציפיתי לו. ודבר שני, תחשבי, את – אחרי כל התלאות שאת עוברת בחיים, ואז, קורית סיטואציה ואת מכירה בן אדם ואת מרגישה שזהו, זה שלך. אבל מה, הוא מבקש ממך לכבד את הפרטיות שלו. תגידי לי את, מה היית עושה במקומי?".
הוא יודע שאת נמצאת אצלי פה עכשיו? מתראיינת?
היא חושבת קצת ועונה. "כמו בכל מערכת יחסים, לכל אחד יש את המרחב שלו. וזה ממש חשוב לשמור על המרחב שיש לו ויש לי. לי יש את הבחירות שלי שאני עושה מתוך מחשבה עליי, מה בא לי ומה לא בא לי, וככה גם לו יש את החיים שלו. מותר לי, את יודעת, בכל זאת – אלו החיים שלי, זאת אני – זה מה שאני בוחרת לעשות".
אבל זה לא הפרה של הסכם הפרטיות שלו?
"לא. אין לנו הסכמים. את יודעת, זה כזה מאוד זורם. הוא יודע שאני נמצאת איתך, הוא יודע שאני מדברת. זאת בחירה שלי והוא מקבל את הבחירה שלי כמו שאני מקבלת את זה שהוא רוצה שאמשיך להגן על מה שהוא בחר לא לשתף. בואי, הוא ידע שאני מפורסמת, והאמת שבפעם הראשונה שנפגשנו היו לו חשוב להבין מה הסיפור כי זה הרתיע אותו. הוא לא שש והוא לא חשב שזה נכון לו להיות עם מישהי ש… הוא חשב שאני רוצה להתפרסם! שאל: 'מה, למה את חושפת את הסיפור שלך מול כל המדינה?' הסברתי לו מאיפה זה הגיע וקיבלנו החלטה משותפת שהוא לא רואה את התכנית, כדי באמת לתת לו את ההזדמנות להכיר אותי".
לא קשה לעמוד בפיתוי הבינג'? בכל זאת, בת הזוג שלו עברה גם טיפול פסיכולוגי על המסך...
"היינו כבר בתוך הסיפור שלנו והאמת שגם אותי זה איפשהו כבר לא עניין. כאילו, לא ראיתי את כל הפרקים. תחשבי, את בתוך זוגיות, ואת מרגישה שהיא בוערת בך, שמצאת את מה שאת רוצה. אז פתאום לראות את עצמך עם בן אדם אחר על המסך, מרגיש לא רלוונטי.
"בכל אופן", היא מספרת ומצחקקת, "הדייט הראשון שלנו היה על הסלע בים, וישבנו שם, ואני חושבת שעד היום, אני לפעמים צוחקת על זה – כאילו הרגשתי שבאתי לראיון עבודה קצת".
למה ראיון עבודה?
"כאילו דרך הטלפון הסיטואציה הרגישה מרגישה יותר אינטימיות. אבל אז ראיתי גבר – גבר, ממש גבר, וכאילו זה היה מאוד ענייני כזה. 'אוקיי, הבנתי מי את, את הבנת מי אני'. מדברים תכלס. מה הוא רוצה בחיים ומה אני רוצה, והאם זה בכלל תואם".
וזה תאם. לא בקלות. לאט לאט רוני נחשפת ומספרת איך בלי השינויים שהביא איתו התהליך, היא לא הייתה יכולה להיות במקום שהיא עומדת בו היום. היא ואופיר הפכו את ההיכרות הטלפונית שערכה החברה בוגרת "חתונמי" בת אל לוי לזוגיות פרופר. "הוא גר אז ברמת גן, אז לא כל כך יכולנו להיפגש בסגר, שזה אגב שינוי אחד. אנחנו לא רואים אחד את השני ישר, אנחנו מדברים. בחיים לא הייתי בסיטואציה שבה אני יושבת מול בן אדם ואומרת שאני רוצה משפחה, שאני רוצה להתמסד. עד אז הכל היה כזה 'בוא נראה מה יהיה'".
רוני מספרת שהם עברו לגור יחד מהר מאוד, "תוך שלושה חודשים". אחר כך היא צוחקת, מחשבת את הזמן אחורה, מתקנת את התשובה ל"שלושה שבועות-חודש" ואז גם מאשימה את ההריון. "כן, אבל הוא עשה את זה ממש בעדינות – כאילו זה היה כזה 'בואי תנסי לגור איתי' ואז מקסימום נחפש לך ביחד דירה, ותקחי אחרת. לשנינו ממש ברור שאם אני אצטרך לחפש דירה אחרת אז אנחנו לא ממשיכים להיות ביחד".
אולי את פורחת בסיטואציות כאלה. אולי את צריכה שיזרקו אותך למים, אבל בעדינות.
"בהרבה תחומים בחיים, כן, אני כזאת. אני לא בן אדם של ריצות ממש ארוכות. אני ספרינט. עברנו לגור ביחד, זה זרם, היתרונות שיש לאנשים שמוצאים זוגיות בשלב מאוחר. אבל יש גם חסרונות. את יודעת, כל אחד בא עם החבילה שלו. מאוד ברור לי מה הגבולות שלי, מה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת. וגם לו, ברור לו מה הוא רוצה, מה לא רוצה, ואז פתאום, שני העולמות המלאים האלה תחת קורת גג אחת. צריך המון סבלנות, חייבים להתפשר.
"אני אגלה לך סוד, העניין הפיזי לקח לנו יחסית הרבה זמן, שזה עוד איזשהו שינוי שהיה לי ברור שהוא חייב לקרות. בואי, אנחנו לא מלקקים דבש כל היום, זה לא שאת יודעת 'מצאתי את האחד', אני בהריון וזהו. זוגיות זה תמיד עבודה. אבל אני חושבת שיחסית, בגלל הניסיון חיים שלנו, זה משהו שגילינו אותו יחסית מהר ולא פחדנו ממנו".
לתרום את החומר
אחרי שמצאה את מה שהיה חסר בחייה, רוני הייתה צריכה שוב להציץ לעבר שלה, והפעם, לנוכח השינוי העצום שעברה, לעמוד מולו ולא לברוח. "מה שקורה זה שתוך כמה חודשים אני מבינה שאני צריכה לטוס לסגור את החיים שלי במיאמי. קיץ, עדיין קורונה, אבל אני מצליחה לתפוס טיסה למיאמי, ואני סוגרת כרטיס לשבועיים. אני מגיעה ופותחת במבצע. ממש. את לא מבינה, זה היה פשוט טירוף, לקחת את כל החומר מהחיים שלי ופשוט לתרום אותו. להשיל אותו ממני".
"נסעתי לבד. וגם איפשהו הרגשתי שנכון לעשות את המסע הזה של השבועיים לבד. בתוך תוכי ידעתי שיבוא יום, והוא ממש קרוב, שבו אני אצטרך לעשות את זה. אני לא יודעת איך להסביר. מבחינתי אפילו יכול להיות שזה היה מין להקריב את הקורבן למשהו הטוב שבא אליי. נתתי את עצמי ללב ולנשמה וניתקתי את עצמי מהחומר – ממש ככה".
היום, כאמור, היא כבר סוחבת איתה בטן הריונית ומתהלכת יחפה בדירה המשותפת בשכונה הצפון תל אביבית. "וואו. החוויה של הריון, תשמעי... מהבחינה הזאת של בית, משפחה, משהו שאני יוצרת אותו בעצמי – אין לי משפחה באופן כללי, יש לי אימא שגרה בירושלים, אבא שגר ביוגוסלביה ואני גרתי במיאמי. אז תחשבי איזה מרחק מטורף. מה שחשוב זה שאשכרה יהיה לי בית, אשכרה תהיה לי משפחה. יהיה לי מקום".
היו רגעים שחשבת שלא תהיה לך משפחה?
"האמנתי שתהיה לי, אבל עדיין, כשזה קורה לך בגיל שלושים ושמונה – זה עילאי, ממש מרגש. זה לפני הכל. ההתרגשות שלי הייתה מזה. אני חושבת שבהתחלה את לא באמת קולטת. כאילו… את בהריון, אבל לוקח לזה זמן לחלחל. המשמעויות אדירות של הדבר הזה. היום, אני יכולה להגיד לך שכל מה שקשור להריון, אני לא אגזים, אני אגיד לך שזו חוויה רוחנית לכל דבר".
כן?
"ממש. יש הרבה חוסר שליטה, יש הרבה חששות – את יכולה להיות סופר מדויקת עם דברים שאת צריכה לעשות, אבל אם שנייה את מסתכלת מה קורה – הכל סוג של נס".
הדרך לשם לא הייתה פשוטה. לא קל לנטוש את העבר ולהתמסר לשינויים שהיקום מזמן לך, אפילו אם הכוונה טהורה. על התקופה המרוחקת ולפני ההיכרות עם מי שהפך לבעלה היא מספרת שהרגישה בתוך מערבולת. "אין לי מושג מה קורה, אין לי שליטה והכל מתפרק לי מול העיניים. מה זה קורונה בכלל? איך אני תקועה פה? תדמייני שאת בלב ים, ויש מערבולת שסוחפת אותך למטה ואת מתנגדת לה והיא עוד יותר סוחפת אותך למטה, וכאילו הרגשתי שהדרך היחידה שלי כרגע להינצל מכל הדבר ההזוי הזה זה להיכנע".
מה זה אומר להיכנע?
"כאילו, פאק איט, גם ככה אין לי שום יכולת לשלוט בדברים. אם אני אהיה פה ואתעצבן ואבכה, זה לא יעזור. אז החלטתי פשוט לתת לדברים להיות, כי זה מה שקורה, ולא יכולתי לעשות שום דבר בנידון. יש איזה משהו של אמונה שם, שמתחזק, ואולי זה גם המקום שבו שתפסה אותי התכנית במיאמי. כאילו, מה שאת אומרת, שדברים באים אליי מבחוץ ושזורקים אותי למים, אני דווקא חושבת שכן יש לנו את היכולת לזמן את ההזדמנויות האלה. כשאני נמצאת באיזשהו ברוך כזה", היא מחייכת ומסבירה, "כשאני לא מבינה איך אני יוצאת מהסיטואציה, אז אני מוצאת את המקום שאני משחררת, מתמסרת ליקום ולתכניות שיש לו עבורי. וסומכת על האמונה. את יכולה לקרוא לזה אלוהים, וכל אחד יקרא לזה אחרת, אבל לא משנה איך קוראים לזה, אני חושבת שזה משהו שאף פעם לא נלקח ממני".
צילום: אור דנון | סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל"ארטבוק" | איפור: ג'ואן מרצ'בסקי | שיער: עמנואל | הפקה: רותם פנחס