הסועדים שישבו במסעדת בראטו באזור התעשייה של אזוּר, ב-10 בינואר השנה, אולי התרגשו קצת לראות את מרגלית צנעני אוכלת לצדם צהריים. כמה דקות אחר כך ההתרגשות התחלפה בחרדה, כשפיצוץ עז החריד את המקום. צנעני הביטה החוצה וראתה שמכונית הביואיק שלה נהרסה. לדבריה היא חשבה תחילה שמדובר בגלגל שהתפוצץ, או אולי בתקלה טכנית במערכת החשמל. חבלני המשטרה, שהגיעו למקום כמה דקות לאחר מכן, קבעו אחרת: מישהו הניח מטען חבלה מאולתר מתחת למכונית.
"אין לי מושג מי עשה את זה", אמרה מרגול לשוטרים ולעיתונאים שהגיעו למקום. "אני לא יודעת מה גרם לפיצוץ, אני יכולה רק להודות על כך שלא הייתי בתוך האוטו". בהמשך טענה שאין לה אויבים ושאינה מסוכסכת עם איש, וכשנשאלה אם מדובר בניסיון לפגוע בה, הגיבה במילים "אל תבלבלו את המוח". לחוקרי המשטרה ברור היה שמדובר באירוע פלילי, שמניח המטען ידע שזו המכונית של צנעני, ושלא מדובר בטעות בכתובת. הם חשדו שמאחורי המעשה עומדת אותה חוליה שחודש קודם לכן הניחה מטענים ליד ביתו ומכוניתו של איש העסקים מאיר שמיר. כעבור כמה שבועות יהפוך גם הכדורגלן קובי מוסא לאחד הקורבנות.
השוטרים לא האמינו שלצנעני באמת אין מושג מי ניסה לפגוע בה. הם ביצעו האזנות סתר לטלפון שלה, מתוך חשד שהיא מסתירה מהם מידע. הייתה להם סיבה טובה לחשוב כך: שש שנים קודם לכן נעצרו היא ובנה אסף בחשד שניסו להיעזר בעבריינים מיכאל חזן ובן כהן כדי לגבות כספים מאמרגנה לשעבר, אסף אטדגי, שייצג איתה במשותף את עומר אדם. היא הורשעה בסחיטה באיומים במסגרת עסקת טיעון, ונגזרו עליה שישה חודשי עבודות שירות. במשטרה חשדו שהיא עדיין מחוברת לעולם התחתון, גם אם במקרה הזה היא הקורבן.
חודש לאחר הפיצוץ במכונית, באמצע חודש פברואר, חוקרי היחידה המרכזית סברו שהצליחו לפענח את סדרת הנחת המטענים. האצבע הופנתה לעבריין אבנר הררי, שהוגדר בעבר כ"מחסל מספר 1", ולאבישי בן דוד – קרוב משפחתו שעבד בחנות הירקות שפתח בהרצליה לאחר ששוחרר מהכלא. במשטרה טענו שהררי שלח את בן דוד להניח את המטען כדי לגרום לצנעני להשמיע את שיריו בתחנת הרדיו "לב המדינה", שבה היא מגישה תוכנית יומית. מאז ועד היום מוחזקים השניים במעצר והוגש נגדם כתב אישום.
צנעני ובנה אסף הפכו לעדי תביעה בתיק, אף על פי שהשניים לא התלוננו במשטרה על הנחת המטען. ספק עד כמה מרגול תסייע לבסס את האישומים: בתמלילי החקירה המשטרתית שלה, שמובאים כאן לראשונה, מנסה החוקר לגרום לה להצביע על הררי כמניח המטען. למרות ההפצרות, השכנועים והלחצים, היא לא משתפת פעולה. גם כאשר החוקר מגיע לביתה לשיחה לא פורמלית, בניסיון לחלץ מידע נוסף, הוא נתקל בקיר אטום. אם צנעני אכן יודעת מי ניסה לפגוע בה, היא יודעת היטב כיצד להסתיר זאת. בכל זאת מדובר באישה שכבר הכירה את חדר החקירות מבפנים.
אלא שזה לא החלק המעניין ביותר בחקירתה של צנעני, שהייתה הכל חוץ משגרתית. החוקר, גדי אבידן, לא מתייחס אליה כאל עדה מהשורה. הוא מתחנף אליה ומדבר על הערצתו כלפיה, והאמירות שלו בשיחה חורגות לגמרי מהפרוטוקול המקובל. אפשר לראות בכך תרגיל, ניסיון לרכך את הזמרת כדי שתסייע להשלים את הפאזל, אך מי שמכיר מעט את עבודת המשטרה יודע שכך לא נראית לרוב חקירת עד.
"לכל חוקר יש טכניקת חקירה משלו. חשוב לא להעליב או להשפיל, ואתה מנסה ליצור קשר אישי כדי להרגיע את הנחקרת", אומר רנ"ג בדימוס חיים דידי, שחקר מאות תיקי פשיעה חמורה. "אבל מצד שני - אתה לא יורד לרמות אישיות, אתה מנהל חקירה עניינית. אתה לא אומר כמה אתה מעריץ נחקר או אוהב אותו. זה גורם לעיתים לתוצאות הפוכות, כי הנחקר מרגיש יותר מדי בנוח ולא שהוא נמצא בחדר חקירות".
אספנו את הקטעים הבולטים בתמלילי החקירה ואנו מביאים אותם כאן, עם השמטות וקיצורים הכרחיים. אם תיחקרו במשטרה אי פעם, כעדים או כחשודים, כדאי שלא תצפו ליחס דומה.
מי שרצה לפגוע בך – צריך לזמבר אותו
ב-13.3.2017 הוזמנה צנעני למסור עדות במשרדי היחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב.
החוקר גדי אבידן: "בואי, בואי לפה. תדעי לך שאת אחת מאושיות המוזיקה והתרבות הגדולות שהיו פה אי פעם".
צנעני: "תודה לך מותק. זה לכבוד ייחשב לי".
אבידן: "בגיל 16 היינו באיזה פסטיבל בלוז... זה היה בים המלח".
צנעני: "בלילה עליתי בארבע וחצי חמש לפנות בוקר. קרעתי אותם".
אבידן: "היה מה זה משעמם ואז מרגול עלתה".
החוקר עובר מסמול טוק לעילת זימונה של צנעני. הוא מנסה לעודד אותה לומר שלדעתה אבנר הררי אחראי למעשה.
אבידן: "יש פה משהו שנעשה לך באופן ספציפי".
צנעני: "אשכרה".
אבידן: "מכוון אלייך".
צנעני: "כן. אליי. להפחיד אותי הפחדה חזקה".
אבידן מגלה לצנעני שהמשטרה האזינה לשיחות הטלפון שלה, שבהן עלה שמו של הררי, אך היא מתעקשת שאין לה מושג מי הניח את המטען.
"אני נשבעת לך בילד שראית (הכוונה לבנה אסף שתושאל בחדר אחר ביחידה) – אם ידעתי, תיפח נשמתי. כלום לא ידעתי... לא האמנתי שישימו לי פיצוץ. כולם ראו שאני בהלם".
אבידן: "הם רצו לפגוע בך, הם רצו לקחת את הנשמה הכי אהובה עליי ועל כל עם ישראל... אחד כזה צריך, תסלחי לי על הביטוי, לזמבר אותו... "
צנעני: "אתם אומרים אבנר הררי. אני לא יכולה להעיד על זה בשום אופן. לא היה שמץ של פניה, שמץ של איום".
לדבריה, שלושה חודשים לפני הפיצוץ הררי התקשר אליה בנושא השמעת השירים שלו. "אין זמר שאבנר הררי לא התקשר אליו", היא אומרת, "היה לו מלא זמן (בכלא). דיבר איתי הכי יפה בעולם: 'אהלן מרגול מה העניינים כפרה. תעזרי לי. יש לי שירים חדשים. הקלטתי, הם מאוד יפים".
אבידן: "אחרי שנגמרת השיחה אני רושם הכול. בסדר כפרה?".
צנעני: "אתה יכול לרשום מה שאתה רוצה".
אבידן: "שלא תתעלפי עליי".
תקשיב, תקשיב, לא עשיתי פיפי במכנסיים
צנעני אומרת שהעבירה את בקשתו של הררי לעורכת המוזיקלית של תוכניתה, ושהוא לא איים לפגוע בה אם לא תשמיע את השירים. "אני מוכנה להיבדק במכונת אמת", היא אומרת, "האיש הזה לא איים עליי. הכל ספקולציות".
אבידן: "תגידי, וכשהוא דיבר... זה עבריין, הוא עבריין אבנר".
צנעני: "הוא לא חוקר במכון וייצמן".
אבידן: "הרגשת בנוח שאחד כזה מתקשר?".
צנעני: "באמא שלי היקרה מותר לו לבקש. הוא זמר".
אבידן: "כשבן אדם כזה מתקשר... באותו הרגע, אם אני לא הייתי שוטר, הייתי נופל לרצפה ועושה פיפי במכנסיים".
צנעני: "תקשיב, תקשיב, אני לא עושה פיפי במכנסיים. לא עשיתי פיפי במכנסיים. כי אני חושבת שהוא רשאי להתקשר".
אבידן מברר אם התקרית עדיין משפיעה עליה, והיא עונה: "(זה) מלחיץ אותי עד היום. אני צריכה לבדוק את האוטו כל שנייה. זה שאבנר הררי עצור לא עושה לי שום הרגעה בלב. אני צריכה להתכופף לבדוק את האוטו ואנשים מסתכלים עליי. אני סבלתי סבל. לבטח את הראש שלי לא הסכימו. לא רצו לבטח את האוטו הבא".
אבידן: "את לא מועדת לפורענות?".
צנעני: "הלכתי לביטוח (פה מופיע שם החברה), כולם ביטוח חרא. פתאום אני צריכה לחכות בטלפון... הכול פה מדינה מושחתת. זה סתם מעיב עליי. זה סתם סימן אותי כעוד איזה עבריינית".
אבידן: "בטח. את עבריינית את?"
צנעני: "זה הורג אותי, אני לא ישנה. אין לי מושג. אתם המשטרה, אתם תפתרו את זה... אני לא אפליל אדם שאני לא יודעת עליו כלום, אפילו שיקרה לי מה שיקרה".
אבידן: "למרות שאת יודעת".
צנעני: "אני לא יודעת! אני אדע אשכרה עם הוכחה. אם הוא עשה שיילך לאלף אלפי עזאזל, אבל אני לא יודעת. גם אתם".
אבידן: "תיכף אנחנו נלמד דרכך מה קרה?"
צנעני: "אתה לא יודע כלום, זהו. לא חבל? (אולי כדאי) שיהיה חוקר שבקיא בדברים?".
זבל של הזבל של האנושות
צנעני מוחה בפני אבידן שחוקרים בזירת האירוע ניסו לברר אם המעשה קשור לחובות שלה או של בנה לשוק האפור. "אני לא חייבת שקל לאף אחד", היא אומרת, "אני תימניה שלא חייבת, הבנק חייב לי. רועדים ממני בבנק".
אבידן צוחק: "בטח כל התימנים הבנק חייב להם".
צנעני: "אני פנסיונרית חמודה, אישה מבוגרת. יש לי נכדים. איזה שוק אפור? ועכשיו אתם אומרים אבנר הררי?".
היא מציגה לאבידן הודעת SMS שקיבלה ממספר חסוי, ובה נכתב "נעשה אותך אוכל לעורבים". "למה אתם לא מסוגלים (לאתר את מספר הטלפון שממנו נשלחה ההודעה)? אם הייתי בחורה עם אייפון והציצים שלי היו בחוץ אתם ישר הייתם משיגים את הטלפון", היא מאשימה, רומזת לשרון פרי.
אבידן מפציר במרגול לא לזלזל ביכולות של המשטרה, ומתחיל להשתלח בהררי: "הוא זבל".
צנעני: "אין מצב".
אבידן: "הוא זבל של הזבל של האנושות. רצה לפגוע בך. הרפש של הרפש של הזבל".
צנעני: "אני נשבעת לך...".
אבידן: "ואת שומרת על זבלה כזה. וואלה, תשמעי, אין לי מה להגיד לך. בעיה שלך".
צנעני: "אני לא שומרת על שום זבלה, ואם הוא זבלה שיהיה זבלה של אימא שלו. אני לא אחראית עליו. אני לא יודעת להצביע על אבנר. אני לא יכולה להגיד דבר כזה. נשבעת לך".
אבידן: "וכשהבנת שזה הוא...".
צנעני: "אני לא הבנתי שזה הוא. שמעתי שאומרים שזה הוא. אפילו בתקשורת נזהרים ולא ממש קושרים אותו לפיצוץ שלי. אפילו כתבי המשטרה כותבים שאין הוכחה בידי החוקרים".
אבידן מנסה להוביל את צנעני להסכים לעימות עם הררי, אך היא מסרבת בתוקף: "הקודים שלי... אני נולדתי בשכונה, נולדתי לאנשים מאוד טובים. יראי שמיים. אסור, אסור להגיד דבר אשם סתם... הלוואי והייתי מקבלת איום (לא אנונימי). הייתי מטפלת בזה לבד. בלעדיכם. פותרת את זה אחושילינג לבד".
השניים חוזרים לעסוק בשיחה בינה לבין הררי, והיא נזכרת שסיפר לה שהקליט שיר של ישי לוי.
אבידן: "הוא (אבנר) דומה לו קצת בוויזואליות, נכון?
צנעני: "אולי רק (בזה). לא בקול ולא בכישרון".
אבידן: "אה, ישי לוי יש רק אחד".
צנעני: "זה לא רק קול... ישי לוי זה אחד. הוא יודע להגיש. כל מילה בטעם. הוא מוזיקלי, פוגע בטון".
אבידן: "גם את ככה".
צנעני: "אין הנחתום מעיד על עיסתו".
והשניים עוברים לשוחח על שירה "חומות חימר".
ביטלו לי הופעות כי אני עבריינית
צנעני אומרת לאבידן שהיא חוששת שיפגעו בה, דבר המחמיר את מצבה הבריאותי הרופף ממילא. "אני חולה... אני אישה לא בריאה. היד שלי, הרגליים שלי כואבות. יש לי סוכרת שלוש שנים".
אבידן: "כן".
צנעני: "אני שונאת כבר את הרדיו. רציתי להתפטר, לא רצו לתת לי. הוא (אסף) אמר לי: 'עזבי את הרדיו, אם מאיימים על אמא שלי...'. ביטלו לי הופעות".
אבידן: "למה?".
צנעני: "ככה, כי אני עבריינית".
אבידן: "אבל את הקורבן המסכן".
צנעני: "המשטרה היא חראית".
אבידן: "זה לא נכון".
צנעני: "דיברתי עשרים פעם עם הדוברות, אמרתי: 'תוציאי הודעה שאני הקורבן'".
אבידן: "אני אומר לך חד וחלק שאת הקורבן".
צנעני: "לא רצו להגיד את זה. אמרו: 'אנחנו לא אומרים דברים כאלה".
היא מביעה כעס על התקשורת, ואבידן אומר לה "מה שכתוב בעיתון מנגבים עם זה את התחת". מרגול זועמת על כתב בכיר שכתב שבנה מעורב בפלילים. "התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'תשמע, אתה כזה אפס. אתה כזה כלום. אתה לא יודע שום דבר'. כתב על הבן שלי שמתערבב עם צ'יינג'ים. איזה מתערבב. מה אתה כותב דברי הבל".
אבידן: "יש לו זכות גדולה שאת אימא שלו".
צנעני: " אני אמא לביאה, וזה מסרס. אני תומכת בו כספית, גם במשפחה ובגרושה שלו... אני לא חייבת לאף אחד. אני לא הולכת ל'קלובים' (מועדוני הימורים). אני לא משחקת בקוביות. אני לא מהמרת. לא שותה אלכוהול. אני בן אדם הכי משעמם, למה שישימו לי (מטען). מה לי ולזה... גם חיים (ראש צוות החקירה) אמר לי: 'אף אחד לא רצה להרוג אותך, רצו להפחיד אותך'".
אבידן: "והצליחו?".
צנעני: "כן".
כשהחקירה תיגמר אני אעשה מקלחת
במהלך החקירה, שנמשכה כארבע שעות, אבידן מציע לצנעני לעשות הפסקה, לשתות כוס מים ולאכול דבר מה.
צנעני: "אני אעשה מקלחת במים חמים לידיים ולרגליים (מתכוונת לכך שהיא נגעלת מאופן החקירה וצריכה להתנקות). אני לא אוהבת את הגישה שלכם...".
אבידן: "למה?".
צנעני: "כי אתם הופכים אותי מקורבן לנאשמת... אני לא אפליל בן אדם סתם... אתה חוקר אותי כאילו יש לי מה להסתיר. אני לא מסתירה כלום".
אבידן: "אני מאמין לך".
צנעני, מסתבר, עדיין נוטרת טינה למשטרה על פרשת אטדגי. "אני צריכה (לפנות ל)עבריינים בשביל האהבל הזה?", היא שואלת, "תגידו, אתם מטומטמים? אני נותנת לו סטירה אני זורקת אותו...". אחר כך היא עוברת לאמירות כלליות. "תכתוב את זה, צלם אותי אומרת את זה: מי שייגע בבן שלי אני אהפוך עליו ג'יפ. אם זה נקרא איומים, הנה קחו אותי. אני מאיימת. מי שייגע בבן שלי אני אפוצץ אותו...".
אבידן: "אנחנו מחפשים את האמת".
צנעני: "אתם מחפשים את האמת במקום הלא נכון".
אבידן מנסה להרגיע: "את יודעת שירדת במשקל?"
צנעני: "כן, ירדתי קצת במשקל. אני די קטנה. תימנית טיפוסית".
אבידן: "למה עשו לך את זה"?
צנעני: "לא יודעת... אולי התכנית שלי נוצצת, אולי התכנית נחשבת ליוקרה".
אבידן: "הכי מושמעת".
צנעני: "אולי הכי הכי, יש לה רייטינג יכול להיות, אבל אליקו כוכב. אליקו ארבע עד שש כוכב. כוכב נוצץ. אין אין עליו... אנשים רוצים להיות מושמעים. אתה ידוע כמה פניות? אתה יודע בכמה אפשר לחשוד?".
אבידן: "אין לך כיוון".
צנעני: "אין לי כיוון".
אבידן: "טוב מרגול, אני רוצה להגיד לך, תהיי חזקה. הכול בסדר. אל תדאגי. יש פה משטרה חזקה, אנחנו עושים את העבודה הכי טוב בעולם. אני אומר לך חד משמעית, הכי טוב בעולם".
צנעני: "יש לי תדמית לא טובה. דימוי לא טוב".
אבידן: "אני אומר לך, תהיי רגועה... את אחלה בן אדם".
צנעני: "תודה מותק".
אבידן: "אל תדאגי, נתפוס אותו".
צנעני: "אני לא רוצה להיות בעין הסערה. אני מתביישת. אני מתביישת להיות כלולה בחרא הזה".
אמרתם שאני באה לכמה משפטים
בשלב מסוים, כשהחקירה מתארכת, מרגול מאבדת סבלנות. "אמרתם שאני באה לכמה משפטים", הטיחה באבידן. הוא מיתמם: "מי אמר לך את זה?".
צנעני: "אתם. שלומי. ניר (אחד החוקרים) אמר לי: 'כמה משפטים ותלכי'".
אבידן: "אמרת שאת לא לחוצה בזמן".
צנעני: "די, אבל זה כבר מוגזם. יש לי טראומה, (זה) מזכיר לי את הפרשה שהייתה. אני מרגישה כאילו אני נאשמת וזה לא פייר. זה לא יפה. למה אני אשמה ששמו לי פצצה?".
אבידן: "למה את לא רוצה להתלונן (במשטרה)?".
צנעני: "(כי) אני לא יודעת כלום".
מרגול צוחקת על חוקרי המשטרה שגבו ממנה עדות ראשונית וכתבו אותה עם שגיאות כתיב.
"איזה שגיאות, אמאל'ה. איך הם התקבלו למשטרה...", היא לועגת. בהמשך היא מחריפה עוד יותר את הטון: "כל הזמן אתם מתרכזים בי ושואלים אותי, והופכים את חיי לגיהינום. על מה?".
אבידן יורד להגנה: "אנחנו הופכים את חייך לגיהינום?".
צנעני: "כן, כן. מה אני אחדש לכם? מה אני מחדשת לך בסיפור?".
אבידן: "יאללה, בואי נגמור... ידוע לך למה הניחו את המטען נפץ ברכב?".
צנעני: "לא. אני אינני יודעת.. יש סברות, לא שלי. אני אומרת לך את האמת... אלוהים עדי. שהדי, סהדי במרומים".
אבידן לא מבין את המשפט.
צנעני: "מלשון 'באשהד עליכ'... כאילו, אלוהים מעיד".
אבידן: "תמיד אהבתי בך את ההשכלה".
אני במצב רוח רע, קשה לי להקליט
לקראת סוף החקירה מתלוננת צנעני על המצב שאליו נקלעה. "(אני) קמה עייפה. מפוזרת. רוחי רעה עליי. מה אתה רוצה, שאבכה עכשיו?"
אבידן: "לא".
צנעני: "זה קשה שבני יחידי מפחד על אמו...אני במצב רוח רע. קשה לי להקליט דברים חדשים... אין לי דחף של יצירה".
בשלב זה אבידן מבקש להשמיע לצנעני הקלטות של האזנת סתר שביצעו לה. "יש דברים שאני חייב לעשות כפרה. אני חייב", הוא מתנצל.
צנעני מתעצבנת: "לך תשמיע את זה בבית משפט, כי אני לא נאשמת. ואל תהפכו אותי לאיזו עדה עוינת, זה לא יעזור... השעה שש (החקירה החלה בארבע). זה לא ייאמן. אם הייתי מואשמת ברצח כבר היו משחררים אותי".
אבידן מנסה להרגיע אותה: "אל תגזימי".
צנעני: "די, אני כבר צריכה ללכת הביתה. זה לא אנושי מה שהולך פה".
החוקר משמיע לה שיחה שניהלה עם מורדי, בעלה לשעבר, שבו היא מקריאה לו מתוך כתבה שעוסקת בכך שהררי ארגן חוליה להנחת מטענים. "זה לא אומר שאני מאמינה בזה", היא מבהירה.
אבידן מציע עוד הפסקה, צנעני זועמת: "לא הפסקה. לא רוצה עשר דקות. אני רוצה ללכת... זה לא יפה לאיש בגיל שלי, ולא מה שהבטחתם לי: 'רק כמה מילים לסגור חקירה'... אני אהרוג את (כאן מופיע שם של עו"ד)".
אבידן: "מי זה?".
צנעני: "הוא אמר לי: 'מרגול, לכי תעזרי להם. זה כמה דקות. הם רוצים לסגור'. אני אהרוג אותו כשאצא מפה. תראה על מה אני מבזבזת את החיים שלי, על חדרי חקירות. בשביל מה? זה העונש הכי גדול שלי... יותר אני לא אאמין למשטרה אף פעם. בחיים שלי אני לא אבוא".
אבידן מנסה להרגיע את צנעני, קורא לה מאמי, ומציג לה הודעת SMS שנשלחה לה כמה שעות אחרי פיצוץ מכוניתה, ובה נכתב: "פה זה לא אירופה, פה זה ישראל. זה היה פרומו. אם תגיעי לרדיו את והבן שלך מתים". היא ציינה שאינה יודעת מי שלח לה את ההודעה.
אבידן: "מרגול מה את ככה מסכנת כזאת יושבת?".
צנעני: "הבן שלי ישנא אותי. הוא תמיד אומר (ש)הלוואי ולא הייתה לו אמא מפורסמת".
אבידן מנסה להתנצל שוב על התמשכות החקירה, אבל צנעני כבר זועמת מדי: "אני אכתוב על זה ספר. איך אדם הופך מקורבן לנאשם".
אבידן: "אני באמת מצטער לשמוע. יש דברים שאנחנו חייבים...".
צנעני: "לא זה לא חייבים. זה רוצים כיסוי תחת, והכיסוי תחת יעלה לכם ביוקר, כי אנשים שמגיעים – הם לא רוצים להגיד לכם שום דבר".
מרגול, אני מה זה מתנצל
יומיים לאחר מכן אבידן פוגש את מרגול לשיחה לא פורמלית בביתה. על גופו מכשיר הקלטה, מתוך מחשבה שאולי כך היא תרגיש נוח לדבר איתו ותפליל את הררי ובן דוד. גם השיחה הזאת לא מניבה דבר.
אבידן מביע צער על כך שהוא מטריח אותה שוב: "אני מרגיש חרא. תאמיני לי. לא ישנתי כל הלילה. מתנצל. מתנצל. הרגשתי רע, רע. רע...".
צנעני מסבירה שהיו הרבה שדרנים בתחנה שהשמיעו את הררי בתכניות שלהם, כדי להראות שהדבר לא נבע מאיומים כלפיה, ומזכירה למשל את שמו של השדרן ארי שמאי. אבידן מגיב: "עכשיו שמעתי את השיר... השיר שלו חרא", ואז אומר לה שוב: "מרגול, אני מה זה מתנצל. לא נעים לי לעשות את זה מאמי... אני אוהב אותך".
צנעני: "אני לא יודעת אם אתה יודע בערבית מה זה 'על ענייתי', זה בשוויון לב. (הררי) לא איים עליי".
אבידן: "אני, דרך אגב, שמעתי את התכנית שלך. להתמוגג".
צנעני: "תודה מותק".
אבידן: "מרגלית, ליבי איתך. אני אוהב אותך באמת באמת. ואם עשיתי לך צער אני מתנצל מעומק ליבי. בסדר?".
צנעני: "בסדר, תודה מותק".
אבידן: "אני אוהב אותך. כמוזיקאית ובן אדם".
צנעני: "תודה מותק שלי".
אבידן: "מרגול מאמי, תהיי חזקה. אוהב אותך ואני שומע אותך עכשיו".
עורכי הדין איתן סבאג ואלון דוידוב המייצגים את אבנר הררי מסרו בתגובה: "הדברים מדברים בעד עצמם. אנו פועלים בזירה המשפטית להוכחת חפותו של הררי, כדי שבסופו של דבר תיק זה יסתיים בזיכוי מהדהד".