ספרות: במקום לקרוא, כותבים!
המגמה: לעומת ריבוי הספרים שיצאו ב-2008, כ-20 כותרים חדשים ליום, הולכת ומתמעטת ההרשמה לחוגי הספרות באוניברסיטה
השנה, כשמדברים על ספרות, רואים בעיקר מספרים: 6,700 כותרים חדשים ב-2008, שזה אומר כ-20 כותרים חדשים ליום. מנגד לומדים השנה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית 18 סטודנטים בלבד. הצירוף הזה אינו מקרי.
ירידת ההרשמה לחוגים לספרות שפעם היו ספינת הדגל האקדמית בישראל עולה בקנה אחד עם העלייה המסיבית במספר הנרשמים לסדנאות כתיבה הצצות בכל פינה, ואיתם גם מספר הספרים החדשים שמציפים את המדפים. הסופר א.ב. יהושע היה הראשון שהצביע על הקשר המדאיג בין התופעות. לדעתו הספרות נתפסת כתחום שאין צורך ללמוד אותו. יהושע: "סדנאות הכתיבה פורחות כמו פטריות אחרי הגשם, ולדעתי הן חיבלו בלימודי הספרות. במקום לקרוא, כותבים".
לחגיגה מצטרפות הרשתות שמוכרות מבצעים, ההוצאות שמכבשי הדפוס שלהן מדפיסים כמעט ללא אבחנה, והציבור שקונה על המשקל. ובמילים אחרות - השנה הגיעה לשיא המגמה הפרדוקסלית של ירידת ערך הספרים כמוצר תרבותי בעל משמעות, אל מול הקנייה המוגברת של הספרים כמותג צריכה. במקביל אפשר לומר בצער שמתוך 6,700 ספרים אפשר למצוא, בקושי, 20 ספרים טובים (לא מופתיים. רק טובים) שיצאו לאור השנה.
תחזית ל-2009
התהליך יתעצם - נישאר עם כמה הוצאות גדולות ואגרסיביות ועם שוק של רבי-מכר
במקרה דנן, קשה לקרוא לראיית העתיד בעולם הספרות שלנו "נבואה". יש כאן מגמה מתמשכת, שלמרות המצב הכלכלי (או אולי בגלל) רק תלך ותתעצם. כישרון ספרותי חדש כנראה לא יתגלה (בעיקר כי אין לו ביקוש), ההוצאות המנסות לשרוד בקשיים גדלים והולכים ימשיכו להציף אותנו בכותרים ללא אבחנה, והיכולת של הציבור לצלוח יצירה ספרותית טובה באמת, תלך ותדעך.
ועכשיו בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה: התהליך הזה יהיה חייב להסתיים בשנתיים הקרובות בגלל מילות הקסם "כוחות השוק". הבשורה הרעה: נראה שאותם "כוחות שוק" יביאו לסגירה של הוצאות טובות ואיכותיות, ובסוף התהליך נישאר עם כמה הוצאות גדולות ואגרסיביות, עם שוק של "רבי-מכר" וציבור שלא קורא אבל לא מפסיק לכתוב.
זיכרון: שואה שלנו
המגמה: מסכי הקולנוע והמדפים בחנויות הספרים עמוסים בכמות אדירה של יצירות שעוסקות בשואה
מה המכנה המשותף לסרטים שהוקרנו השנה: "אמא של ולנטינה" (אריק לובצקי ומתי הררי; "מוקי בוערה" (לינה וסלבה צ'פלין); "אביב 41" (אורי ברבש); "אדם בן כלב" (פול שרדר); "רסיסים" (ג'רמי פוסווה); "חשבון רגשי" (פאולו ברזמן); The Reader (סטפן דלדרי); "ואלקירי" (בריאן סינגר) ו"הנער בפיג'מת הפסים" (מארק הרמן)? במילה אחת: השואה.
כל הסרטים הללו, ישראליים ולא ישראליים, מתעסקים בנושא, אם כתמה מרכזית, או כרקע. במקביל, עלה בלונדון המחזמר "Imagine This" שמתרחש בגטו ורשה. אבל לא רק הקולנוע והתיאטרון פעלו באובססיית השואה. בציר 2008 בספרות הניב את "השקרים האחרונים של הגוף" (גיל הראבן); "והזעם עוד לא נדם" (אהרון אפלפלד); "האבודים - שישה מתוך שישה מיליון" (דניאל מנדלסון); "אלברט שפר" (יואכים פסט); "אפריל בפריז" (מיכאל ואלנר) ועוד ועוד. שלא לדבר על המחלוקת הספרותית העולמית של השנתיים האחרונות סביב הספר "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל. הכמות האדירה של יצירות שעוסקות בשואה הופכת אותן לתופעה, ומעלה את השאלות למה עכשיו, ולמה כל-כך הרבה?
התשובות המקובלות אומרות, כי היו צריכות לעבור 60 שנה כדי שננסה להתמודד עם מה שהמוח האנושי לא מסוגל לו, וגם, דקה לפני שהניצולים האחרונים ייעלמו מהעולם, זהו ניסיון לקבע נרטיב (של הקורבנות ושל המקרבנים), שיירשם על דפי ההיסטוריה. אבל ישנה עוד זווית: התייחסות לשואה מקפיצה כל סיפור אנושי באלפי דרגות על רקע הרוע והזוועה המוחלטים, והופכת אותה לדרמה שאי אפשר להתעלם ממנה, שזה מצע נפלא להצלחה קופתית. כדי שזה יתאפשר היה צורך בתקופה כל-כך ארוכה שתסיים את חרדת הקודש בהתייחסות לנושא, ותאפשר חשיבה והתנהלות מסחרית העומדות מאחורי אמנויות הבמה והקולנוע (וגם מאחורי הוצאות הספרים).
תחזית ל-2009
עוד טרנד שיגיע לשלב המיאוס ויתפוגג
הצלחות הסרטים "רשימת שינדלר" של ספילברג ו"החיים יפים" של בניני, שהביאו קהלים אדירים והפכו את השואה לשוברת קופות, יצרו את הטרנד הנוכחי (מי לא ירצה לקפוץ על עגלת ההצלחה?) שהגיע לשיאו השנה. אבל כמו כל טרנד שממצה עצמו ומגיע לשלב המיאוס, יש להניח שהיבול האדיר של 2008 יהיה השיא וגם הסיום. בפסטיבל קאן הקרוב יוקרן סרטו של טרנטינו "Inglorious Bastards" (סיפור על קבוצת לוחמים יהודים שמחסלים נאצים), וטרנטינו כמו טרנטינו - כנראה יגיע לאקסטרים שרחוק ממנו קשה להגיע. לכן, צפוי שהסרט יוריד את המסך על הז'אנר הזה. לפחות בקולנוע.
מדיה: הריאליטי הוא האח הגדול
המגמה: תוכניות הריאליטי, ה"כוכב נולד" החדש של הערוצים המסחריים בישראל, רודפות אחרינו מכל מסך אפשרי
שלום וברוכים הבאים לנקודת האל-חזור. המקום שבו שרים בלוז לתאי המוח האבודים. השנה היא שנת הריאליטי בישראל, או אם תרצו - 2008, השנה שבה הפכנו, בגאווה גלויה ומוצהרת, לשבט; לאחוות הרדודים.
הפופולריות של ז'אנר הריאליטי, ששיאה נרשם השנה, אינה תופעה ייחודית לישראל. אלא שאצלנו הז'אנר תפס מקום נכבד בלוח השידורים. בעוד הרגולציה המקומית חסרת שיניים, קידמו גופי השידור המסחריים את הז'אנר, לרוב על חשבון הפקות מקומיות שאותן היו הזכייניות מחויבות להפיק ולשדר.
ולמה לא, בעצם? המודל העסקי, כמו אצל כל יצרן, הוא לייצר בזול, לשווק היטב ולמכור ביוקר. תוכנית ריאליטי מושתתת על חומר גלם זול, תרתי משמע: במקום שחקנים, אנשים מהרחוב. במקום במאי, העמדה טבעית של תככי רחוב. במקום תסריטאי, הבל פיות מייצגי ההמון. כל זאת ללא מאפרת, ללא תפאורה מתחלפת וללא מצלמה מרחפת.
האשמה בהפיכתו של הז'אנר לכוכב הזוהר ביותר בתחום הבידור, היא התקשורת. למסע החיזור והסיקור של "האח הגדול" התגייסו גם כלי תקשורת שעד כה נמנעו מהתבטלות מוחלטת בפני הגוף המשדר.
הגדילו לעשות מוספי התרבות של "מעריב" ו"הארץ". מוסף התרבות של "מעריב" הקדיש מגזין מיוחד ל"האח הגדול", כשהוא הופך את אוצר המילים העילג של משתתפי התוכנית לחלק מהז'רגון הלאומי החדש. גם "הארץ" התמסר בקלות, כשהוא מקדיש את "גלריה" לסוגיית "האח הגדול", לכאורה בכובד ראש. אך במקום ניתוח אינטלקטואלי נשכני של תופעת תת-תרבות עכשווית שהפכה לליבת התרבות המקומית, ליהגו והיגגו הכתבים בשבח התוכנית, ומילאו את דפי המוסף בבליל פסבדו-פילוסופי על כלום.
תחזית ל-2009
יחצ"ני הריאליטי ימשיכו לשלוט בעיתונים
עיתוני סוף השבוע האחרון, שהתפרסמו לאחר גמר "האח הגדול", הוכיחו כי גם בשנת 2009 יזדקקו העיתונאים לחסדי היחצ"נים של תוכניות הריאליטי. שפרה התראיינה לשער של "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". יוסי בובליל התראיין לשער "סופשבוע" של "מעריב". כמובן שגם "רייטינג" ו"פנאי פלוס" קיבלו את ליטרת הבשר שלהם - הלוא הם עבדו קשה כל העונה בשביל לרצות את אדוניהם האמיתיים. ירון טן-ברינק, העורך הטרי של "רייטינג", סיפר לאתר התקשורת "אייס" לאיזה כיוון נושבת הרוח ומהם יחסי הכוחות: "לא הייתה פה פתיחת רגליים של העיתונים, אלא מדובר במקרה קלאסי שבו העגל מת לינוק".
אמנות: אמנים ישראלים מסביב לעולם
המגמה: גלוקליזציה עכשיו: אמנים ישראלים שעבודותיהם עוסקות במציאות הישראלית, נתפסים כמסקרנים ומעניינים בעולם האמנות הגלובלי
"חוק המספרים העגולים" חל על שנת ה-60 למדינה, שנתפסה כמועד לסיכומים ולהגדרות רשמיות ושימשה קרקע פורייה לעיסוק ב"ישראליות" באמנות - בין אם האמנים עצמם התכוונו לכך ובין אם לאו. תערוכות ששת העשורים בשישה מוזיאונים, מעין חרוד ועד אשדוד, ירושלים, הרצליה, חיפה ותל-אביב, שיקפו תמונת פנורמה היסטורית של האמנות הישראלית. הן סיפקו הזדמנות להתבונן מחדש בתהליכים ששלטו בתקופות השונות ולהתוודע לחתך השמות שעלו בכל אחד מהעשורים, ואילו מהם נותרו דומיננטיים לאורך זמן.
אחת מאלה, התערוכה הירושלמית, "זמן אמיתי" במוזיאון ישראל, עסקה באמנות העשור האחרון והצליחה להפנות זרקור לכמה מהמגמות הבולטות באמנות העכשווית. עבודת הדגל של התערוכה, "הנער מדרום תל-אביב" של אוהד מרומי, מסמלת אולי יותר מכל את חיפוש הזהות האופייני כל-כך לאמנות. דמות הילד המגודל, בגובה 6 מטרים, שמזוהה כתל-אביבי אך הוא בעצם אפריקני, תלוש מהקשרו וניצב חשוף בבדידותו, היא יצירה של אמן ישראלי החי ופועל בשנים האחרונות בעיקר בניו-יורק.
עבודת הווידיאו של יעל ברתנא, המתעדת את עצירת המכוניות בצפירת הדומייה של יום הזיכרון, מוצגת בימים אלה בתערוכת היחיד שלה ב-PS1 בניו-יורק. סיגלית לנדאו הציגה בברלין וב-MoMA, ולאחרונה בפריז; צילומים "צה"ליים" של שי קרמר מוצגים במטרופוליטן בניו-יורק. אם בעבר היה זה אירוע נדיר, הרי שהיום אמנים ישראלים מתקבלים הן כקבוצה והן כיחידים מסקרנים ומעניינים בעולם האמנות הגלובלי. אמנים אלה שואבים תכנים והשפעות ממקורותיהם האישיים, משפחתיים, גיאוגרפיים ואף לאומיים ודתיים, אולם אמנותם נחשבת לבעלת איכות שמעבר למקומי והספציפי.
תחזית ל-2009
למרות המצב הכלכלי, עדיין נישאר על המפה
מגמה זו של "זהות כפולה", שניתן לכנותה אולי "ישראליות-אוניברסלית", צפויה להתעצם ולהתגבר לתוך 2009. היא הולמת היטב את הטרנד חוצה התחומים של "גלוקליזציה", גלובליזם עם דגש על מקורות אתניים ושונות אזורית. למרות השינוי באקלים הכלכלי, התערוכות המתוכננות לשנה הקרובה ימשיכו לשמור על נוכחות ישראלית גבוהה בעולם. לכך מצטרפת הבחירה בעבודותיו של רפי לביא שייצגו את ישראל בביאנלה בוונציה, שתיפתח באביב. כעת נראית הבחירה המפתיעה עוד יותר הולמת את רוח הזמן, הקוראת לצניעות ולחזרה לאמנות רזה ולא מגלומנית.
אנימציה: רוקדים עם באשיר
המגמה: עד השנה היה נדמה שיצירת פיצ'ר הייתה עבור ענף האנימציה הישראלי משאלה בדיונית. עד שהגיע "ואלס עם באשיר"
גם אם הסרט "ואלס עם באשיר" לא יזכה בפרס גלובוס הזהב (בטקס שיתקיים ב-11 בינואר הקרוב) וגם אם לא יזכה באוסקר (23 בפברואר) עבור סרט האנימציה הטוב ביותר, הוא ייזכר כמי שפרץ וסלל את הדרך עבור ענף האנימציה הישראלי, אשר עד לשנת 2008 נדמה כי יצירת פיצ'ר הייתה עבורו בגדר משאלה בדיונית כמוסה.
"ואלס עם באשיר" זכה להכרה בינלאומית רחבה להדהים, לפרסים רבים ולמועמדויות יוקרתיות בתחום הקולנוע האירופי והעולמי, ויצר סביבו המולה תקשורתית חסרת תקדים.
הישג קולנועי טרי מעט יותר אך מרשים לא פחות הוא "$9.99", גם הוא סרט אנימציה באורך מלא, שהינו שיתוף פעולה ראשון מסוגו, ולמעשה ראשון בתחום הקולנוע, בין ישראל לאוסטרליה. הסרט, שאותו יצרו תתיה רוזנטל והסופר הישראלי אתגר קרת, המבוסס על כמה מסיפוריו הקצרים של האחרון, מתמודד אף הוא בטקס האוסקר האמריקני הקרוב על אותה משבצת יוקרתית, גם מול "ואלס עם באשיר" וגם מול שוברי הקופות של אולפני ענק כמו וולט דיסני, פיקסאר ודרימוורקס, שהוציאו השנה תחת ידיהם - ובתקציב גדול פי מאה (לפחות) - את "קונג פו פנדה", "איגור" ו"מדגסקר 2", שעלות כל אחד מהם נאמדת ב-200 מיליון דולר.
התחזית ל-2009
את הפירות של העץ ששתלו ארי פולמן ואתגר קרת יקצרו רבים, כבר בקרוב
הישגיהם של שני הסרטים הישראליים גירו את תיאבונן של חברות אנימציה ישראליות נוספות, אשר עד כה עסקו בעיקר במתן שירותי השלמת ביצוע (פוסט פרודקשן) או ביצירת פרסומות וקלטות די.וי.די לילדים. המהפכה המצוירת בהחלט מהווה הזדמנות עבורן לרכוב על גל ההצלחה חסר התקדים של "ואלס עם באשיר" ו"$9.99", ולשווק למשקיעים פרויקטים שאפתניים, כמובן בלי לפסוח על שני מרכיבים משמעותיים: האחד, כוח עבודה זול, והשני, הכישרון המקומי. הזדמנות זו עשויה להוליד סרטי אנימציה איכותיים ותחרותיים בעלות ייצור יחסית נמוכה.
את פירות העץ ששתל פולמן יקצרו רבים, כבר בעתיד הקרוב: בעוד כשנה, יעלה לאקרנים הסרט "החבורה הפרועה". העבודה על הסרט, שעלותו נאמדת בעשרות מיליוני דולרים, נמשכת למעלה משנתיים ב"מעבדת האנימציה" הירושלמית. כעת תר הסטארט-אפ אחר מפיץ.
חיי הלילה בילויים זה לא הכל
המגמה: תרומתה של 2008 לתרבות חיי הלילה בישראל הייתה דלה במיוחד. זה הזמן לסמן את מותם של חיי הלילה כתת-תרבות
את השנה האזרחית יציינו בקולוסאום בת"א בלי הופעתה המיוחלת של סמנתה פוקס. זו בוטלה מסיבות אישיות. לא נורא. הדגשים התרבותיים של מסיבת הסילבסטר במועדון ההיסטורי, שעמד נטוש עידן ועידנים ונפתח מחדש השנה, ממחישים היטב את מידת תרומתה של 2008 לתרבות חיי הלילה בישראל: אפס. מועדונים נפתחו, מסיבות נערכו, מה שהשתנה הוא האווירה. למען הדיוק, חסרונה.
חיי הלילה הפכו לחוויה צרכנית טהורה. במסיבת הפתיחה של ה"קוליסאום" ב-1982, הופיעה הזמרת האדירה גרייס ג'ונס. אחת ההופעות הראשונות של להקת "בנזין" גם היא התקיימה שם. גם אז היה הקולוסאום מועדון שוחר סלבריטאים. אבל בגלגולו הראשון סימל גם משהו אחר: שער לעולם חדש מופלא. משנות ה-80 עד היום הצליחו חיי הלילה להיות כדור בדולח מעושן לתרבות המחר. במועדון הפינגווין השתפשפו רמי פורטיס, הקליק, די.אקס.אם, סיאם ונושאי המגבעת והזמינו בירה מאקי אבני, שעמד מאחורי הבר. בשנות ה-90 צמחו בברים ובמועדונים עשרות מוזיקאים ולהקות. במסיבות הטבע לבלבו האמנים הישראלים העסוקים בעולם: מפיקי ותקליטני הטראנס. בשלהי שנות ה-90 עד ראשית שנות האלפיים, תרבות המוזיקה האלקטרונית לסוגיה הפכה את ת"א ליעד תיירות.
השנים הראשונות של המילניום ראו בפתיחתם של מועדוני ענק, בירידת קרנם לטובת "דאנס ברים", ובלידתם של מסיבות רחוב ומחסנים, מועדוני בוטיק ואנדרגראונד. כל תקופה יצרה תוכן משלה, למעט 2008 שבה נעטפו חיי הלילה בבועת נהנתנות נטולת ערך מוסף.
תחזית ל-2009
מסיבות בווילות פרטיות באווירה אקסקלוסיבית
המוטו הנהנתני של 2009 יהיה "עשו זאת בעצמכם". לקולוסאום יצוצו מן הסתם מתחרים בווילות פרטיות, אקסקלוסיביות, שבחלקן יקימו לתחייה את "מסיבות המפתח" לחילופי זוגות שהיו אופנתיות לפני כמה עשורים. הפעם מול המצלמה ובהנחיית מתחרי "האח הגדול". האנינים או העניים יותר יקימו סלונים תרבותיים, חלקם רמי מצח וחלקם בהשראת "סטודיו 54" של אנדי וורהול. בהשראת המשבר, צפויות להתקיים במקומותנו "מסיבות שכר הדירה 09" - מהדורה עדכנית של המסיבות הביתית לצורך גיוס דמי השכירות שפרחו בתקופת השפל הגדול בארה"ב.
אקולוגיה: רואים ירוק
המגמה: למרות שהטרנד האקולוגי קיים כבר שנים, 2008 הייתה השנה שבה חדרו נבואות האיוב של ידידי הכדור אל לב הקונצנזוס התרבותי
השנה הגיע הטרנד הירוק בכל תחומי החיים לשיא שלא נראה כדוגמתו. נכון, מוזיקאים, אנשי קולנוע, ופוליטיקאים בדימוס מבכים את הכדור המוכה מזה שנים, אבל 2008 הייתה השנה שבה חדרו נבואות האיוב של ידידי הכדור אל לב הקונצנזוס. למשל, "התאחדות התקשורת הסביבתית" האמריקנית המעניקה תווי הכשר של שמירה על איכות הסביבה להפקות ולאירועים, מצאה רק חמישה זוכים ראויים ב-2004. ב-2008 היו 17, ביניהם הסרט The Incredible Hulk ואירוע הגמר של "אמריקן איידול".
אפילו "כוכב נולד" המקומית, שזיהמה כדבעי את חוף ניצנים בעבר, מיחזרה באדיקות במקום משכנה החדש - "ווליום כינרת". אולפנים מובילים בהוליווד, הכריזו על תוכנית תפעול אקולוגית, כך גם ראשי העיר של לונדון וניו-יורק השיקו תוכניות למאבק בזיהום שנגרם על-ידי תיאטראות עירם. טום קרוז כיכב בסרט "ביום שהאדמה עמדה מלכת" ובו נגזר דינם של בני האנוש להשמדה בשל פשעים נגד הבוטניקה ונגד בעלי החיים, הוצאות לאור מעודדות שתילת עץ על כל ספר, ומחרות מחזיקות אחריהן בהתלהבות להקות רוק כמו "רדיוהד", המעמידה יחס מחבק לכדור הארץ כתנאי להופעותיה בפסטיבלים המוניים. בישראל הצטרפו אנשי תרבות ועיתונאים בולטים לרשימות עם אג'נדה ירוקה בבחירות, כאשר בספטמבר הצטלמו ידוענים כמו רמי הויברגר וטל פרידמן לתערוכה לטובת עמותת איכות סביבה.
תחזית ל-2009
באופן אירוני, גיבור-העל שיציל את הפלנטה ב-2009 עשוי להיות דווקא המשבר הכלכלי
תרבות איכות הסביבה היא יותר אופנה מאשר מהפכה תודעתית אמיתית. תמורה של ממש תצריך שינויים מהותיים בדפוסי חשיבה יצירתיים, יצרניים וצרכניים. לכן, גיבור-העל שיציל את הפלנטה ב-2009 עשוי להיות דווקא המשבר הכלכלי. קריסתה של תעשיית הרכב תעלה את קרנם של האופניים וההליכה ברגל, דבר שכפועל יוצא יעשה נפלאות להתפתחות אמנות הרחוב. ירקות אורגניים יסובסדו. מכלי מחזור לנייר, זכוכית ומתכת מעשה ידי טובי המעצבים התעשייתיים יתנוססו בפתח כל בית בישראל. שחקנים, מוזיקאים ואמנים מובטלים יעבדו במפעלי הענק שאליהם תישלח הפסולת, דבר שישפר לאין ערוך את מצבם הכלכלי. סופרים יקבלו מלגה נאה כדי להימנע מכתיבת ספרים רוצחי עצים. כל זאת בהנחה שאסון טבע לא ימחה את כולנו לפני יום כיפור הבא.
עיצוב: מעצבים צניעות
המגמה: ב-2008 התבלטו שתי תופעות בעולם העיצוב שקשורות זו בזו: חזרה לפשטות ולניקיון צורני והתעסקות באחריות סביבתית ובאקולוגיה
טפטים תלת-ממדיים, נוצצים בזהב ומתלטפים בקטיפה; הדפסות ענק של תמונות הילדים, על קנבס או על ארונות המטבח; גודש דוגמאות, צבעוניות נועזת ומרקמים עשירים; אלה הם חלק מסימני השפע והגודש ששלטו ב"אופנת העיצוב" של התקופה האחרונה. נברשות שנדלייר עצומות, בפרשנויות שונות ומשונות, היו משיאי הטרנד. רון ארד הציב את "לוליטה" שלו בסלון העיצוב במילנו, וכבר הקרין ממנה מסרונים אלקטרוניים. פיליפ סטארק עטף אותן בשחור כאלמנות סקסיות אוצרות סוד. את תחילת הסוף אפשר לראות אולי במחווה של מרסל וונדרס, שהציג את בת זוגו הרקדנית כשהיא משתלשלת עירומה משנדליר ומוזגת שמפניה לאורחים באחד מאירועי העיצוב הבינלאומיים.
כמגמת נגד לשפע הראוותני, נראה שכעת הגיע תורו של הגל הפשוט, המצטנע, המעדיף את הניקיון הצורני על-פני המצועצע. "הבוקר שאחרי המשתה" היא הכותרת שבחר פרופ' עזרי טרזי, העומד בראש לימודי התואר השני בעיצוב בבצלאל, למאמר שכתב באחרונה. טרזי מתייחס לשאלות המעסיקות מעצבים בנקודת המפנה שבה אנו נמצאים. אם אווירת המשתה הגיעה לנקודת הפיצוץ במשבר הכלכלי של סוף 2008, הרי שעולם העיצוב החל לבחון את שינוי הצרכים עוד קודם לכן.
עיצוב, יותר מכל ענף אחר, הוא תחום המגיב לרוח הזמן והתקופה, והוא אף ממבשריו. מעצבים וסטודנטים לעיצוב עוסקים בזמן האחרון בשאלות של אחריות סביבתית ואקולוגיה. מוצרים לתעשיית הבריאות ואיכות החיים הם פריטים עתירי עיצוב.
בין הפרויקטים שהציגו בוגרי התואר השני בבצלאל ניתן היה לפגוש בפרגולה סולארית, עשויה תאים "פוטו-וולטאיים", המשמשת כמגן מפני השמש ובמקביל אוגרת אנרגיה מהשמש, לשימוש בעליה. לעומתה, פרויקט אחר עסק בשידור מסרוני SMS המוקרנים על-גבי עלי צמח.
תחזית ל-2009
הגברת המודעות הסביבתית והעיצוב הפונקציונלי
השימוש בטבע בלי לכלותו, והכנסתו לתהליכי העיצוב הם אחת המגמות החדשניות והמעניינות שרק יתפסו תאוצה בשנה הבאה. עיצוב שאינו מדלדל את המשאבים המוגבלים, שימושיות במקום קישוטיות וחיפוש אחר ערך חדש של שייכות בבעלות על פריטים.
שאלה נוספת שמעסיקה את המעצבים כיום ורק תתפוס תאוצה ב-2009 היא יצירת התבדלות וחיפוש החותם האישי, תחושת הזהות בתוך הבליל הנוצץ שמציעה תרבות השפע הצרכנית.
