בשבוע שעבר נכנסה גפי אמיר לתפקידה החדש, הנחשק והתובעני כמבקרת הטלוויזיה של עיתון ידיעות אחרונות. אמיר, סופרת ועיתונאית ותיקה ומוערכת, כותבת בשנים האחרונות טורים אישיים במגזין -7 ימים (בעבר את "המשפחתון" ולאחרונה טור בשם "ארנבת נסיונות", שבמסגרתו היא מתנסה מדי שבוע בתחום אחר). מה צפוי לנו ממנה כמבקרת טלוויזיה? מה צפוי לה בתפקיד החדש? והאם יש משמעות לעובדה שהיא אישה בעמדה שבה אנחנו רגילים למצוא גברים, שלא לומר את רענן שקד?
ירון טן-ברינק, שפרש מתפקידו כמבקר הטלוויזיה של ידיעות לפני מספר שבועות וכעת עורך את מגזין הטלוויזיה רייטינג, מפרגן על הבחירה: "מדובר בכותבת מושחזת, שנונה ודקת אבחנה, שמצוידת בסט הכישורים הנדרש לתפקיד הזה. אני די משוכנע שטורים משעממים לא נראה ממנה".
אפשר לצפות לזווית יותר נשית בביקורת שלה?
"אני מקווה שכן, כי אני חושב שחסרה זווית ראייה נשית בביקורת הטלוויזיה. זה לא דבר טוב שכל מבקרי הטלוויזיה הם גברים תל אביביים בשנות ה- 30 לחייהם".
והאם ניתן להניח שאישה תהיה פחות קשוחה מגבר?
"באופן כללי כן, אבל במקרה של גפי לא. היא אחת מהכותבות היותר מושחזות וכשהיא רוצה היא יכולה לשחרר הרבה מאוד ארס. בזמנו, בשנות ה-90, כשהיא הייתה כוכבת צעירה ועולה בשמי העיתונות, היא הייתה מפורסמת ברעילות של הכתיבה שלה. כמו אצל הרבה כותבים זה התמתן והתעדן עם השנים אבל עדיין, עדינה היא לא תהיה. אם יש מישהו בטלוויזיה שמתכנן על רכות נשית בעמדת ביקורת הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, הוא יכול לשכוח מזה".
"שטויות במיץ!", תומכת אריאנה מלמד, מבקרת הטלוויזיה של ynet ואחת שמבינה דבר או שניים בקשיחות נשית, "אני לא חושבת שצריכת הטלוויזיה שלנו היא עניין מגדרי. אולי היא תצפה פחות במשדרי ספורט בהם גברים מסוקסים רודפים אחרי כדור, אבל עצם היותה אישה לא אומר שהיא תהיה פחות ביקורתית".
אז אני מבין שאת מרוצה מהמינוי.
"אני שמחה מאוד. גפי היא בחורה מאוד מיוחדת, יש לה תובנות מעניינות בכתיבה הספרותית שלה וגם בכתיבה העיתונאית".
רוגל אלפר, ששימש כמבקר הטלוויזיה של הארץ ומעריב (ופרש לאחרונה לטובת תסריטאות), לא רואה שום דבר מהפכני במינוי של אישה: "אורנה לנדאו הייתה מבקרת הטלוויזיה של ידיעות, הדה בושס עשתה את זה ב'ידיעות' וב'הארץ' ושתיהן לא היו מבקרות רכות. גפי תמיד הייתה אחת המועמדות הרציניות לתפקיד, יש לה את כל המיומנויות, הכישורים והכישרונות להיות מבקרת טלוויזיה מצוינת. היא כותבת טוב, אפילו יותר מטוב, היא כותבת מצוין, מבינה תרבות פופולרית, יש לה כושר ניתוח, היא שנונה, אני מניח שהיא גם כותבת מהר".
כמה פעמים אפשר לכתוב על צביקה הדר?
עד כאן מחמאות. כי אם יש עוד דבר שכולם נחרצים לגביו, זה שגפי אמיר לקחה על עצמה משימה לא פשוטה בכלל (כן, אפילו יותר מסובכת מאשר לפגוש את שאר האמהות בגינה).
"צפויים לה חיים קשים ובעיקר שעמום גדול", מאתגרת אריאנה מלמד, "ערוצי הברודקאסט משעממים ומכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי וערוץ 1 - אפשר רק לקונן על מותו המתקרב".
"זו עבודה מאוד שוחקת", מסביר רוגל אלפר, "אחרי שנתיים שלוש מגיעים לשחיקה מאוד משמעותית. אני החזקתי חמש שנים שזה לדעתי הכי הרבה שנים בעת החדשה, מאז כניסת ערוץ 2 והטלוויזיה הרב ערוצית".
מה כל כך קשה בתפקיד הזה?
"אתה מחויב כל יום לכתיבה שהיא ברמה הכי גבוהה, לא רק הבעת דעה אלא גם הכתיבה והסגנון, זה צריך להיות מבדר, וזה קשה. לוחות הזמנים מאוד לחוצים, שזה מוסיף על הקושי, ואחרי כמה שנים יש גם מיצוי של חומר הגלם עצמו.תכתוב על עוד תוכנית ריאליטי, על העונה העשירית של הישרדות, על העונה ה-29 של כלבוטק, עוד פעם כוכב נולד, עוד פעם צביקה הדר, עוד פעם החיוך של ארז טל. טלוויזיה לא משתנה בהיקפים כאלו שאחרי שלוש שנים יש לך מספיק חומרי גלם חדשים, אתה חוזר על עצמך, ז'אנרים חוזרים על עצמם. אחרי שלוש שנים אתה מתחיל לשעמם את עצמך".
"העובדה שאתה צריך למצוא את עצמך כל ערב מול הטלוויזיה מפריעה לחיי חברה, חיי משפחה", מאשר טן-ברינק, "יש הרבה רגעים מעיקים. כשאתה כותב בפעם ה- 14 שצביקה הדר צריך להפסיק להנחות תחרויות מחול, אתה יודע, זה קצת מייאש. אבל אני חושב שלגפי יש עוד הרבה זמן עד שהיא תתחיל להרגיש את השחיקה. ויש בתפקיד הזה גם הרבה סיפוק מקצועי".
איזו עצה היית נותן לה?
"שתתנפל על תוכניות והפקות אבל לא על אנשים. הרבה יותר קל לרדת על אנשים אבל הרבה יותר חכם לא לעשות את זה, כי בסופו של דבר הפקה טלוויזיונית זה לא וואן מן שואו. ירידות פרסונאליות איבדו מהרלבנטיות שלו בביקורת הטלוויזיה. וגם הייתי מציע לה לא לתת לדד ליין להלחיץ אותה".
"חשוב להישאר כל הזמן ענייני", מסכים אלפר, "אתה לא מתייחס לצביקה הדר הבן אדם אלא לפרסונה התקשורתית שנמצאת באור הזרקורים ומבקשת תהילה, ואור הזרקורים יכול להיות גם חורך. מי שנכנס למטבח, אם הוא לא יכול לסבול את החום, שיצא. כל עוד ההערות לא אישיות הכל לגיטימי ואין עם זה בעיות מצפוניות".
האם ניתן לומר שהיום מבקרי טלוויזיה יותר זהירים בביקורת שלהם?
"אני חושב שהיום, להבדיל מתקופה שאני כתבתי בה, מבקרים מבינים שהעיתונות הכתובה במצב קשה ויכול להיות שהפרנסה הבאה שלהם תהיה בטלוויזיה, ואני חושב שזה יכול להשפיע. מבקרים יותר נזהרים מלשרוף קשרים".