העיתונאית דנה ספקטור היא ללא ספק הכוכבת הראשית של "מחוברות", הסדרה היומית החדשה שעלתה אתמול בהוט בבימוי של דורון צברי. הרעיון הכללי – חמש נשים בגילאים שונים, סטטוסים שונים ומצב רגשי שונה, מתעדות באמצעות מצלמה אישית חלקים נרחבים מיומם ושגרת חייהן.
כרגע, לפחות עד שנכיר לעומק את ארבע הנשים הנוספות בחבורה, ספקטור היא לא רק המפורסמת ביותר אלא גם זאת שהכי מספקת – וידויים, רגעים פרטיים עם הבעל, צילומים של הילדה ושברים של חוסר שביעות הרצון שלה מעצמה. "יהיה לזה מחיר כבד ברגע שאנשים יתחילו לדבר איתי ברחוב על חיי האישיים", היא מתוודה, "כל מי שחיכה שאני אשלם את המחיר - המחיר בדרך, אתם יכולים להיות רגועים".
קיבלת כבר תגובות? קראת ביקורות?
"אני אגיד לך איך אני מתמודדת: אלכס בעלי נסע לסין השבוע ולקח במזוודתו את המודם שלנו - אין לי אינטרנט בבית, אין טוקבקים, אין כלום. האמת היא שהפרק הראשון עלה לאינטרנט ביום שישי והספקתי לקרוא כמה טוקבקים, ובאופן מפתיע - פעם ראשונה, בגלל שאני שלמה עם התוצאה, זה לא כואב לי. מילים שפעם היו נורא כואבות לי - 'חבורת נרקסיסטיות', 'חולות צומי', 'חרא ריאליטי' – פתאום זה לא כזה נורא".
לא היה אף טוקבק שממש פגע בך?
"משהי כתבה 'דנה ספקטור לא ראויה לאימהותה'. זה כאב לי, זה ישר לבטן. מסתבר ששוללים לך הרישיון. תחושה שאת לא אימא טובה לילדה שלך זה קשה".
ומה חשבת על ההתנהלות שלך מול בתך מאיה כשצפית בסדרה?
"ראיתי כמה טעויות אני עושה. במקום לראות את הזיופים של האחים ג'רפי ב'כוכב נולד' אני יושבת ורואה את הזיופים של עצמי, ואני לא יכולה לשלוח לי סמסים ולהציל אותי, אני צריכה לתקן את זה".
בלי נשיקות צרפתיות
מי שעוקב אחרי טוריה האישיים של ספקטור במוסף 7 ימים מכיר מקרוב את מתיחת הגבולות שהיא מבצעת בבואה לחשוף את חייה. עם זאת, קשה להישאר אדישים לנוכח התמונות החיות שמתרוצצות על המסך. וחוץ מספקטור, ניתן למצוא ב"מחוברות" גם את מירי חנוך (אשתו של השף אייל שני) הבלוגריות ליאת בר און ואליזרין "זרובבלה" וייסברג, וגם את התיכוניסטית חנה רטינוב, שכבר אחרי פרק אחד ברור שהיא הולכת לחדור לצופים מתחת לוורידים.
התחברת לשאר הבנות?
"מאוד. לקח לי זמן, לא לכולן ישר. זה היה מין שיעור בצניעות להבין כמה אני לא מיוחדת - הבעיות שלי הן הבעיות של כולם. בני האדם דומים, לפחות התל אביבים".
יש שם הרבה רצון, של כולכן, לתשומת לב.
"כן, אבל לא רק מנואשות לאהבה. לאף אחת מהבנות לא חסרה אהבה בחייה. מירי הפכה להיות הגורו שלי, היא מלמדת אותי על חיי נישואים ואהבה יותר ממה שידעתי אי פעם, חנה הפכה לאחותי הקטנה, וזרוב היא כמו פיית תשוקה שמביאה שמחת חיים".
מה ההבדל המשמעותי בין להיחשף על הנייר ולעשות את זה על המסך?
"הרבה הערות על מראה חיצוני, גם על בעלי, וטוקבקים על הילדה שלי שהיא לא יפה".
מעליב.
"לא, זה גורם לי לתהות איך בן אדם קם בבוקר ואומר לעצמו 'אני טוקבקיסט של תינוק, דפקתי תינוק! הראיתי לו מה זה'. זה גורם לי להאמין פחות במין האנושי ואני דווקא רוצה להאמין בו".
אלכס עד עכשיו היה דמות בטור שלך ופתאום כולם רואים אותו, איך הוא התחבר לזה?
"זו שאלה נורא מורכבת שאני לא יודעת איך לענות עליה. כל אחד רוצה שיכתבו עליו שיר אהבה. התחלתי את הטור כשהתחלתי לצאת איתו ובטור הראשון חשבתי שהוא לא יתחתן איתי אם אחשוף את שמו האמיתי. לא ידעתי שאין לו שום בעיה עם זה".
מה הוא חושב על זה שאת אומרת למצלמה שהחיים שלך הם מסלול לגיהינום?
"אני אומרת לו הכל גם בבית, כולל לצעוק 'עכשיו בא לי להתגרש ממך'. הזוגיות שלנו נהדרת במובן הזה".
ומה עם זה שאת לא מתנשקת איתו צרפתית, מה זה צריך להיות?
"לכל בן אדם יש איזה מקום שהוא חסר ביטחון בו. אני באופן כללי מעדיפה לא לעשות דברים שאני לא מצטיינת בהם".
את לא מצטיינת בלהיות חושנית ואינטימית?
"אני מצטיינת מאוד בדברים מסוימים בסקס, ובדברים אחרים אני מאוד לא, נראה לי. אבל עכשיו אנחנו עובדים על זה. חזרנו להתנשק, ואני חייבת להגיד שבזה אני אכן לא מצטיינת. בכל מקרה, אני ממליצה לכל זוג נשוי שעומד להיפרד להכניס מצלמה הביתה".
עירום פיזי לא נראה?
"היו רגעים שאני ואלכס נכנסנו למיטה והייתה לי תחושה שיכול להיות פה קטע מדהים של זוג נשוי שעושה סקס ואין דבר יותר מנחם ומקסים מזה. יש לי מקום נורא תמים, אני רוצה לעזור לאנשים. אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל יש משהו בלהראות את החיים שלך ולתת לאנשים להבין אותך, ולספר להם על כמה זה מדהים שיש קשר ואפשר לדבר. אז רציתי נורא להראות שגם בחיי נישואים יש לפעמים רגעים של סקס נפלא, ואמרתי לאלכס 'בוא לא נכבה את המצלמה, אנחנו נורא מבסוטים ויש כאן רגע של אושר, בוא נראה להם סוף סוף שאנחנו לא כאלה טיפוסים דיכאוניים בדרך לגיהינום ויש לנו גם המון שמחה בחיים'".
אז למה זה לא קרה?
"הוא הסתכל עלי בתיעוב עמוק ובחלחלה כאילו אני פאריס הילטון ואמר לי שכאן עובר הגבול שלו, שהוא לא רוצה שיראו אותו בלי חולצה ושיצאתי מדעתי. והוא צדק, באמת יצאתי מדעתי".
"ההורים שלי לא יראו את הסדרה"
מתברר שגם לספקטור יש כמה גבולות משל עצמה. היה לה מאוד קשה, למשל, לצלם אותה ואת אלכס רבים. "תחשוב שהיית רואה את עצמך רב בטלוויזיה, כמה נמוך אתה יורד, כמה כיעור יש לפרצוף שלך. כעס מכער אנשים, זה היה נורא קשה".
אם לשפוט לפי הטוקבקים, לא רק לה זה קשה. אחד הדברים ששום מה מפריעים לצופים זו העובדה שהנשים של "מחוברות" בוחרות למכור את החיים שלהן לקהל הרחב. יש בזה משהו, מקומם, מרגיז. אפילו ספקטור מסכימה שזה נורא מכעיס לראות מישהו שדוחף אלך את החיים שלו לפרצוף. "זה לא נורמטיבי", היא אומרת. "הרבה אנשים נורא מודחקים ולא משתפים אפילו את בני המשפחה שלהם במה שכואב להם. ואנשים כאלה, שלא מספרים סודות, נורא רוצים להאמין שמי שכן מספר סודות השמיים נופלים עליו, שיש לו עונש, כי אחרת למה הם לא סיפרו את הסודות שלהם כל החיים? ככה הם מצדיקים לעצמם את העובדה שהם שומרים על הפרטיות שלהם".
אז אפשר להגיד שמי שיצפה בסדרה יכיר את החיים שלך בצורה הכי פרטית?
"אני לא מאמינה שבן אדם זו ביצת קינדר. אתם לומדים על חיי בחמשת החודשים האחרונים, אבל אם היית מכיר אותי היית יודע שאני משתנה כל שתי שניות בערך. אנשים באופן כללי זה לא דבר מוגבל, זה לא שאתה חושף את עצמך במשך כמה חודשים וכולם יודעים עליך הכל".
מה בכל זאת אף פעם לא תראי בסרט?
"יש הרבה דברים שאני לא מראה, יש לי הרבה סודות. גם את ההורים שלי אני אף פעם לא מכניסה, אמא ואבא שלי מאוד לא אוהבים חשיפה".
ההורים שלך ראו את הסדרה?
"לא".
האחים שלך?
"לא. אני אחותם והם רוצים לשמור את זה ככה, זה מביך אותם. המשפחה שלך לא באמת רוצה לדעת מה אתה עושה שם בים הצהוב הזה, הם רוצים להמשיך לאהוב אותך".
מה הדבר הכי גדול שהשתנה בחייך בעקבות הסדרה הזאת?
"היה לי רגע נורא קשה כששלחו לי את הפרקים. פתחתי את הטלוויזיה וראיתי כמה הילדה שלי יפה ומקסימה, ואת אלכס, כמה הוא מכיל אותי, ואז ראיתי גם מפלצת - אישה נרגנת, לא מרוצה, מסתובבת כל היום ומחפשת שלמות. פרפקציוניסטית שחיה בגן עדן ומתייחסת אל זה כאילו זה צריף. והיא לא רואה את זה, המטומטמת, מקטרת כאילו היא בקלנסווה. לא האמנתי כמה אני חיה נורא, חיה בעליבות בשעה שיש לי שפע".
נראה לך שיום אחד תוכלי להרגיש שאת חיה בגן עדן?
"זו שאלה טובה. אני עכשיו במאמצים להעריך את מה שיש לי כי אני כבר לא יכולה לסבול את האישה הזאת, אני מסתכלת עליה מהצד ובא לי להרביץ לה. יש אנשים מדהימים בחיי שלא הערכתי. אבל הסכסוך היהודי פלסטיני ביני לבין עצמי לא ייפתר כל כך בקלות, לא בגלל סדרת טלוויזיה".