משפחת פישר, "עמוק באדמה"
לכאורה, ראש השנה הוא חג אופטימי, אפילו קסום. מה רע לנו בחג? זמן טוב להתחלות חדשות, יש הרבה אוכל מצוין, ועל הדרך עושים שפכטל לנפש. תענוג. אבל אם תשימו בצד את המתיקות המעושה שנוצרת בעקבות טבילת התפוח בדבש, אולי תצליחו לגעת בזכרונות הכי מודחקים שלכם, הפחות לבביים. כי בדיוק כמו בכל שנה שקדמה לה, השנה הבאה עלינו לטובה או לרעה תביא איתה גם ריח של מוות, סופים ופרידות. נשמע לכם מורבידי? מצטערים, אבל זו המציאות; בתי הקברות מלאים באנשים שהלכו עם חיוך על הפנים.
משפחת פישר של "עמוק באדמה" היא משפחה פולנית אמיתית. תסתכלו עליהם ותראו אותנו – מורכבים, מתוסבכים, מסוכסכים, מטנפים, לא מתפקדים, ואין בכלל ספק שהמאכל החביב עליהם זה גפילטע פישר. נייט הוא האח הגדול הטוב שמעולם לא היה לכם, דיוויד הוא האח ההומו שתמיד קיוויתם שייצא מהארון, קלייר היא האחות הסוררת שמורידה באנגים ונותנת באף עד שזה יעבור, ברנדה היא בדיוק הגיסה הזאת שמרוב שהיא הכי קרה ברור שהיא הכי לוהטת. ומעל כולם רות', האמא של הפולניות, שאם רק תוסיפו לה את ארומת המוות של בית הקברות המשפחתי, תוכלו לשבת איתה לשולחן החג. לבד. בחושך.
(פיני אסקל)
בית לאניסטר, "משחקי הכס"
אם כבר לעבור את חודש החגים המחריד הזה, הייתי שמחה שהוא יהיה בחברת בני משפחת לאניסטר מ"משחקי הכס". נכון, זה לא יהיה חג חמים, אוהב משפחתי ונטול שיפוטיות, אבל כאילו שבמשפחה שלכם הוא כן. לפחות אצל הלאניסטרים המועקות והכעסים באים בבלונד בוהק ועם ניחוח קינקי קל של גילוי עריות.
בזמן שסרסיי תגיש את המנות הראשונות (בעוד ג'יימי מפליק לה בתחת), אני וטיריון לאניסטר, הגמד האהוב עליי, נשב בצד ונגלגל עיניים. כי מה היא משפחה אם לא קבוצה של אנשים שאפשר לבוז לה חרישית? והבונוס אצל הלאניסטרים (חוץ מהגנים הארים) היא שהם טחונים בכסף. על כל הסבל שהם יעבירו אתכם במשך השנים, הם יפצו בירושה מפלצתית. נדל"ן בווינטרפל – היר ווי קאם!
והחלק הכי טוב? כאילו, חוץ מההזדמנות לטנף על משפחת סטארק החננות, היא שסוף סוף אזכה לפגוש את ג'ופרי, הזבלון הקטן. במהלך הארוחה, כשאף אחד לא יסתכל, אני מתחייבת להכניס לו מזלג בצלעות. ואתם יודעים איך זה אצלנו הלאניסטרים – תמיד ממלאים חובות.
(נטע חוטר)
משפחת סופרנו, "הסופרנוס"
משפחה, כמו ממשלות בישראל, זה לא באמת משהו שבוחרים. אבל אם לערב אחד הייתה ניתנת לי ההזדמנות להימלט מאימת ג'לי העוף הרועד, אין לי ספק בחברה בה הייתי בוחר. נכון, היה הרבה יותר צפוף שם בסלון של כרמלה מאשר בחגים המשפחתיים בבית שלי. באוויר נישא ניחוח ייחודי של ריח הזיטי וכדורי הבשר מעורבב בארומת סיגרים ואבקת שריפה, ומסביב מתערבבים אלה באלה מומחים לסילוק אשפה, בלונדיניות ארוכות רגליים וזרים אקזוטיים שיכולים לפלט אותך קומפלט בעזרת קיסם. מעל לכול נישא רעש הגנרטור במטרה למנוע מהפדרלים לשמוע מה מתרחש, ומכולם לשמוע את ג'ניס מדברת.
כולם יהיו שם באירוע המרגש הזה: ארטי יסתובב בין האורחים ויציע דברים באיטלקית שאף אחד לא מכיר אבל כולם ירצו לטעום, אדריאנה תתכופף לנשק את המבוגרים רק כדי שהצעירים יוכלו להציץ לה מתחת למיני, סילביו יהנהן, כריסטופר יגלגל ופולי יצעק יותר חזק מכולם. בשלב מסוים כולם יתכנסו במרכז הסלון, יברכו זה את זה ב"סאלוט" ויאחלו שנהיה לראש של (בובי) בקלה. בין ביס מוצרלה לעוגת קרם, אנסה לפלס לי דרך כדי לתפוס שיחה על החיים עם מדו. להבין מי ינצח בבחירות, לאן הולכים מכאן ולמה לעזאזל לא יצא ממנה כלום מאז שנת 2000? בדיוק ברגע הזה תיפתח הדלת, כולם ירימו את הראש ושקט ישתרר בחדר. ואז...אז...אז פתאום הכל נהיה שחור.
(אילן קפרוב)
משפחת וולש, "90210"
איזה קאמבק מטורף היה השנה למשפחת וולש. הכל התחיל עם הפרסומת הכה מגניבה של אולד נייבי שהחזירה לתודה את מיטב הכוכבים של בוורלי הילס 90210. מיד אחרי השוס הזה, התבשרנו על הזוגיות המתוקשרת של דילן וקלי שפרצה מגבולות הטלוויזיה למציאות, ויש שמועות על הפקת תוכנית של שניהם ביחד שתחזיר אותם שוב לטלוויזיה.
אבל, עם יד על הלב, הייתה זו ברנדה (שאנון דוהרטי) שעשתה לנו את זה יותר מהכל. הכוכבת הגיעה לארץ כשהיא נראית כמו ברנדה בימיה הטובים והחזירה אותנו בשנייה לבית משפחת וולש. לאבא ג'ים העסוק, לאימא סנדי המחבקת ובעיקר לתאומים הלוהטים ברנדון וברנדה (רק היום אני מבינה כמה הזוי לקרוא ככה לתאומים).
בבית משפחת וולש אולי לא היה הכי הרבה כסף (יחסית לחברים הנובורישים שלהם), אבל היה שם חום ואהבה. בסופו של כל ערב חג היו מוצאים עצמם דילן וסטיב, דונה ודיוויד ואפילו קלי טיילור בסלון של בית המשפחה מודים לאלוהים שיש להם אחד את השני. עם כל הציניות שבדבר, אין כמו תקופת החגים הדביקה להיזכר באותה משפחה סכרינית שתהיה בליבנו לעד. וכן, דילן וברנדה forever.
(סיון דה-ליאו)
משפחת בוטווין, "העשב של השכן"
תקופת החגים מדכדכת. בשעה שהרחובות מתרוקנים אט אט ומתמלאים בריחות דלוחים של רגל קרושה ובצל מטוגן, תחושת הקלסטרופוביה גוברת. אין לאן לברוח. ימים שבהם אפילו האם-פם סגור הם ימי מצור. מה אם אזדקק פתאום לעגבנייה?
ברגע שמסמל את שפל תקופת החגים עבורי נסעתי ברכב עם הוריי כשברדיו הושמע "ז'ה טם, מוואה נון פלו" המביך של סרז' גיינזבורג. הפלגתי בדמיוני. לא היה עדיף בהרבה לבלות את תקופת החגים בחברת משפחת בוטווין? אנדי ודאי היה דואג לקייטרינג אלוקי ("ברור שזה טעים, זה מטוגן בשמן עמוק"), סיילאס היה מספק שפע מהפרודוקט שלו (מה שבאופן תיאורטי מאפשר לצפות בכל סרטי צ'יץ' אנד צ'ונג ולשרוד עד לאחר יום כיפור) ודאג היה מריץ צחוקים על סיליה הודס.
מובן שהיינו נאלצים להתעלם מננסי הצומי. לא שהגויה המרוכזת בעצמה הייתה בכלל זוכרת שחג. אולי גם השהות עם שיין בבית סגור לאורך זמן הייתה מלחיצה מעט. אבל בכל זאת, הרע במיעוטו והכל.
(רות פרל)
משפחת פלטשר, "קרוב רחוק"
המתנה הכי שווה שאוכל לבקש לחגים תהיה כרטיס טיסה לאוסטרליה, ומכונת זמן שתחזיר אותי לשנות השמונים המאוחרות. אז אוכל לבלות את ראש השנה בבית משפחת פלטשר, והימים יהיו נוראים הרבה פחות. הזוג טום ופיפה החליט להקדיש את חייו לילדים ממשפחות הרוסות, והפכו למשפחת האומנה הכי מבוקשת בסאמר ביי. בין מקרי הסעד שאספו השניים לביתם או לאתר הקרוואנים שלהם, בוודאי יימצא לי מקום. על תפוח בדבש נשוחח על ההתרחשויות האחרונות במועדון הגלישה, ננסה להבין אם מרילין קצת טיפשה או פשוט תמימה, ונתלונן על מורג, המכשפה הזו. למחרת בבוקר אשב על הבר בדיינר של אלף ואלסה, שם אנסה להתחבב על בובי.
לקראת יום כיפור, אערוך חשבון נפש, ואסלח. אסלח לפיפה על שהתעוררה יום אחד וזנחה את התלתלים הזהובים לטובת שיער ג'ינג'י חלק שגדל בכלל על ראשה של שחקנית אחרת, ואבין שזו בעצם הסיבה היחידה שהצליחה להתגבר על מותו של טום בתאונת דרכים ולהתחתן עם מייקל. אפילו על הרומן עם פישר אסלח לה, ואנסה להתבדח איתה על הגרפיטי שריססה אמה על לוח בבית הספר. "פיפה 3> פישר, את לא זוכרת?", אומר לה, אבל היא לא תחשוב שזה מצחיק. גם היא תסלח לי, ולא רק ברוח החג, אלא כי כזו היא; סלחנית ומקבלת את כל הילדים כפי שהם. הכל ישוב על מקומו בשלום, כי ככה זה בסאמר ביי (מה אנחנו, החלאות האלו מיאבי קריק?), ונקום מהשולחן לשטוף כלים. אומר לסאלי הקטנה "שבי, אני אעשה את זה". מסכנה, כל השנים האלו והיא עדיין זו ששואלת שם את הקושיות.
(מאיה פז)
משפחת באנדי, "נשואים פלוס"
אם תבחרו לעשות את החג עם משפחת באנדי, קחו בחשבון שככל הנראה תצאו רעבים בסוף הערב. אלא אם כן שאריות מהתחתית של הטוסטר, כמה בונבונס מהחריץ של הספה והאוכל של באק יספקו אתכם אחרי שעות של המתנה לסבתא שמגיעה מבאר שבע והדוד שעדיין לא חזר מבית כנסת.
האמת שהמחשבה על לשבת בשולחן חג כשבראשו אל בנדי ולצידו פגי, קלי, באד והאורחים מארסי וג'פרסון היא די מצמררת. למרות שמובטחות לכם שעתיים עם בדיחות הקקי-פיפי המצחיקות ביותר שהיו אי פעם בטלוויזיה.
כי בזמן שאצל משפחת קוסבי יאכלו תפוח (נקווה שקמחי) בדבש, במשפחת ווינסלו ישירו שירי חג ובמשפחת וולש יארחו איזה הומלס שחפר בפח זבל של הפיץ' פיט, אצל באנדי יספרו את הדקות לקראת סיום הקתרזיס המשפחתי ויציאה לנודי בר.
רגע השיא יגיע בסוף הערב כשתוכלו לשבת על הספה, להכניס יד למכנסיים ולהתפנק בפרק של סייקו דאד (בהנחה שיש פרק אחרי שיר הפתיחה) במקום עוד איזו הופעה מקיסריה שהערוצים בארץ ידחפו בשביל הרגולציה.
(עומר מלכה)
משפחת קרדשיאן
הכי צפוי יהיה להכריז שסעודת חג בשולחן של הקרדאשייאנז היא כל כך אטרקטיבית, בגלל שהיא מאפשרת לנו לצפות במחשוף של קים ערב שלם בזמן לעיסת את הקניידלך. אבל מסתבר שהסיבות הם אפילו יותר שטחיות מזה.
יש משפחות מופרעות, מצחיקות, משעממות ויש את המשפחה הכושלת שלך, אבל אין שום דבר שדומה למשפחת המגה טראש מדרום קליפורניה. כבר 5 שנים שהשבט הרועש הזה תוקע מצלמה בכל חריץ בבית המפואר ובכל נחיתה של אחת מאחיות הקרדשיאן ברחבי הפלנטה. ככה שבהחלט יש לנו מושג מה מתרחש בארוחה משפחתית שגרתית, והלוואי שמישהו ישמור לנו כיסא על יד הרכיכה ששמה ברוס ג'אנר.
יהיה נחמד לדסקס עם קימי על קלטת סקס והתערבבויות עם קניה, אבל מה שהופך את המשפחה הזאת לבלתי נשכחת, זה שכל דמות היא מרתקת וזבלונית יותר מהשנייה. תחשבו כמה כיף יהיה לרדת על בקבוק עם האמא הדיקטטורית, לקלל את הדודה עם קלואי הבהמית, לעשן את החומר של סקוט דיסיק, להתבונן על האחיות הכוסיות הצעירות ולהסתלבט על האח הלוזר. כל כך הרבה חוויות בארוחת חג אחד, במשפחה הכי מטונפת ומרתקת בעולם. רק אל תשכחו להושיב אותי מול המחשוף של קים.
(ספי קצב)
משפחת בלות', "משפחה בהפרעה"
אשליות של עושר, אנוכיות, אירועים משפחתיים מביכים, מופעי קסמים מגוחכים וחיקויים גרועים של תרנגול. מה רע להיות חלק ממשפחת בלות? כל עוד אני לא בתפקיד מייקל, הבן האחראי, מה אכפת לי לחיות בבועה המטורפת וחסרת התקנה הזאת? אמא מניפולטיבית – יש; אבא בכלא שמנהל את עסקיו משם (ומנסה להכניס לשם במקומו את אחיו התאום) – יש; אח בטלן וקוסם עם יונים בשרוול – יש, אח עם חרדות חברתיות על גבול הפיגור השכלי – יש גם יש; וגם אחות חומרנית ובעלה הפסיכולוג ההיפי לשעבר שמנסה להיות שחקן (האנליסט תרפיסט הראשון בעולם, או בקיצור - אנאלרפיסט) - הו כן, יש.
אז אם כבר צריך לדגור בחגים עם המשפחה, לעזאזל, שתהיה כבר המשפחה האנוכית הזאת. תנו לי להעביר חג אחד בלי לתרום כמה סלטים וקינוחים, לעזור בעריכת השולחן ופינוי הכלים. קפה, תה, מישהו? תעזבו אותי בשקט מכל זה. קונסוואלה העוזרת תעשה את כל העבודה בזמן שאני אהיה עסוקה בלחשוד בה בגניבה, למשוך עוד כסף מהחשבון המתפורר של החברה ולחרבן למייקל את התוכניות.
(עידית נרקיס כ"ץ)
משפחת טאנר, "אלף"
ארוחות החג אצלי במשפחה תמיד כל כך בנאליות. סלטים, עוף, דודים עייפים ודודות נרגנות ובסוף תמיד יש סלט פירות. כמעט אף פעם אין את החשש שיגיע חייזר חובב מהומות שינסה לארגן את החתול כמנה עיקרית, חבל. זו הסיבה שהייתי רוצה לבלות את ארוחת החג עם אלף.
גורדון שמוואי, הלוא הוא אלף - החייזר בעל אף החטוטרת, תושב הכוכב מלמאק,שנחת בגראז' של בית משפחת טאנר היה הברקה שהקדימה את זמנה. המחשבה על ארוחת החג עם משפחת סאחילנד וגוש השיער החוצני גורמת לי לפרצי צחוק בלתי נגמרים. הרי ברור שהוא יסיים את כל האוכל עוד לפני שתתחיל הארוחה ואז קייט תתעצבן תקרא לוילי שיאשים את אלף בהפרת חוקי הבית, רק שלאלף זה לא יפריע להמשיך לנסות להציע מנה חלופית לשלוחן החג – חתול על הפלנצ'ה. בדיוק באותו הזמן השכנה החטטנית, גב' אקמוניק, שנים לפני ששאלה את העולם איך מישהו יכול שלא לאהוב את ג'רי (סיינפלד), תשמע רעש מוזר מבית הטאנרים ותבוא להציץ בחלון, תתעלף ממראה החוצן הפרוותי וכולנו נסיים את הערב באיכילוב ויה סידר סייני.
כל החגים מדברים על אירוח ואושפיזין ואני אומרת, אין אושפיזין כמו אשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית, לאחר שטענתי כי ביליתי את החג עם חבר מכוכב אחר.
(דנה נפתלי)