הו לא! עזאם! איזה באסה. אחד השורדים החביבים עליי בתולדות התכנית, שהחזיק יותר מחצי עונה למרות שהצליח לעשות כל טעות טקטית אפשרית, לקרוא את המפה הפוך לאורך כל הדרך, להיעלב לפחות פעם אחת בכל פרק ולהפגין יציבות נפשית כללית של גומא אגייאר על סמי הזיה. מי ידאג עכשיו לכבודה של העדה הדרוזית? מי ישווה אספקטים פעוטים מחיי היום יום לימיו בשבי המצרי? עזאם, היית שורד למופת, המכתב מאריק שרון בדרך. תודה על הכל.
ואמנם נפרדנו מעזאם, אבל קיבלנו בחזרה את אושרי ונטלי במסגרת משימת "כולם חוזרים מאי התקווה חוץ ממשה", שאגב, מושלך שוב לאי התקווה ומשם לווילת הסלבס או אי המושבעים או בקתת המשא ומתן, או צימר הלקט, כי בשלב הזה ב"הישרדות" אף אחד לא באמת חוזר הביתה. זה כמו הוטל קליפורניה, אתה יכול להיות מודח אבל אתה לא יכול לעזוב. בכלל, ככה זה גם עם סלבס - אתה אף פעם לא יודע מאיפה יבוא הקאמבק שלהם. פרסטר, למשל, כבש לאחרונה פסגה קרייריסטית חדשה ודיבב פרק של "חתולנובלה".
נטלי לוקחת את המשימה ומספרת שעד היום היא זלזלה בעצמה (היי, למה לגנוב למשה את הקלף האחרון?), ולכן העובדה שהצליחה לנצח את אושרי ומשה בטיפוס על סולם והטבעת כף ידה על משטח עץ כמו במדרכות הוליווד רק לא, השיבה לה את תחושת הערך העצמי. זה מה שמעלה לה את הביטחון? היא לא יכולה פשוט להסתכל על התחת של עצמה?
בחזרה בשבט סאנאי, אושרי ותורג'י הולכים ליער כדי להתבודד, להשלים פערים, להשוות שרירי בטן. מבחינת תורג'י ההצטרפות של אושרי לברית היא אוטומטית. נו אופנס אנה, אבל ברו'ז ביפור הו'ז. עזאם מסביר לבוקי שמאז פרשת הפסלון אנה וענת כבר לא בברית עם תורג'י, ובשביל האמת ההיסטורית הוא גם מספר שהוא לא נסע למצרים כדי לרגל. טוב, די ניחשנו את זה. כאילו, מההיכרות הקצרה שלנו עם עזאם, עושה רושם שהוא לא ממש אפס אפס שבע. עם עידון של יס"מניק בהפגנה וחשאיות של נחיל מדוזות שבלעו סטיקלייט ירוק, די ברור שהוא לא היה סוכן סמוי באף ארגון. הבנו את זה מעשרים יום על האי, למצרים זה לקח שמונה שנים.
הקטע המוצלח של הפרק: ציפור מצייצת בסבך, אושרי משליך עליה אגוז קוקוס. חוץ מזה, מסתבר שהצגת היחיד של תורג'י "עובדים על עזאם" יצאה מכלל שליטה, וכבר לא מגניב לו שכולם חושבים שהוא הגנב מבגדד (את ההשוואה לעראפת בפייסבוק הוא כבר ראה?). הוא רוצה להדיח את עזאם ולספר לכולם שהוא לא באמת גנב את הפסלון, אבל אנה וענת מעדיפות להפטר דווקא מאיתי שגב. אסטרטגית הן צודקות, כי שגב, בניגוד לעזאם, משחק.
חברים, צמידים על הפרק. משימת "שכר ועונש" שבמסגרתה המנצח מקבל צמיד וטו, המפסיד צמיד לוזרים ופתק עם שמו בתיבת ההצבעה, זה שלפניו את גרזן הכוח הכפול, המקום השני את במבוק השלווה ומקומות ארבע עד שבע נשלחים לביצות הייאוש לאתגרי אש. או משהו. כולם חוטפים סחרחורות בקרוסלה חוץ מאושרי שלמד מאחותו הרקדנית טכניקה שמעניקה לו את היכולת להיראות גיי בכל רגע נתון. מסתבר שזה מונע סחרחורת. ענת ממשיכה את רצף הנצחונות ולוקחת את הצמיד הלבן, איתי שגב מפסיד לבוקי. הזקנה במסדרון מתה מהלם.
במועצת השבט מתברר שתורג'י ואושרי לא מבינים למה מפחדים מהם, הם בסך הכל שני שחקנים חזקים שבמקרה הם גם חברים ממש טובים שמתקשרים בטלפתיה וביחד הם בגובה של הוביט. עזאם מספר שהוא נפגע מהעובדה שבמשימת הסוציומטרי התברר שהוא השורד שאף אחד לא רוצה להישאר איתו בקשר אחרי המשחק, ולכן הוא מבטיח לבוא מהכפר לתל אביב פעמיים בשבוע ולשבת בבר של תורג'י בלי לשלם. אפשר רק להניח שהסלקטוריות תודרכו בהתאם.
וזהו. עזאם עזאם, מודח מודח, ביוש ביוש. בפרק הבא - ריב האוהבים הראשון של אנה ותורג'י. ספוילר: הם התגברו.
הציטוטים:
"אני חושב שהם לא הבינו כל כך את השאלה" (תורג'י, אחרי שכולם קבעו שיש לו את האגו הכי נפוח מבין השורדים)
"הוא הקצר, אני הקטן" (אושרי, על עצמו ועל תורג'י. כולנו מעריכים את הכנות)
"אני בא בלי זין ובלי ידיים ובלי רגליים" (תורג'י, מעריכים את הכנות #2)
"מישהו רוצה לבוא איתי לחרבן?" (תורג'י חולק את הרגעים היפים בחיים)
"אני אבוא אליך לבר ולא אשלם, אני אכפה את עצמי" (עזאם, מבטיח)
"איתי, אתה חופר מאמי" (נטלי לאיתי שגב. ובכן)