נתנאל בלאיש, בן 27
מה עושה: סטודנט באקדמיה למחזות זמר ודרמה בארה"ב. מספר חודשים אחרי הזכייה בעונה השלישית של "נולד לרקוד" ארז מזוודות וטס לניו יורק כדי לממש את הפרס שניתן לו על סך 100 אלף שקל. "נתנו מאה אלף שקל לבזבוזים והחלטתי שאני מבזבז אותם על תואר במחול", הוא מסביר.
איך הגעת ל"נולד לרקוד"? "כל החברים שלי השתתפו בעונה הראשונה והשנייה אז רציתי גם. אחרי שראיתי שהם נהנו אמרתי שזה העיתוי המתאים".
האמנת שתגיע למקום הראשון? "כיוונתי לשם. האמנתי בעצמי. רציתי לנצח".
מה הרגע שהכי זכור לך מהתוכנית? "סולו הגמר. היה רגע של שקט שבו המוזיקה פסקה, נשארתי לבד על הבמה. זה היה רגע מאוד אמוציונלי ורוחני".
שמח שהשתתפת בתוכנית?"מאוד שמח. כמה שהיא הייתה תובענית וקשה, התוכנית הזאת גרמה לי להאמין בעצמי יותר מאי פעם. היא הגיעה בתקופה שלא היה לי ברור מה אני אעשה בחיים ואחריה הבנתי שריקודים זה מה שאני רוצה".
הספקת ליהנות מההערצה פה בארץ?"הכי זכור לי הפורומים באינטרנט. כל יום נכנסתי ועניתי לגולשים והפכתי להיות אוזן קשבת לילדות בנות 13. הגעתי למצב שאני נותן מעצמי הרבה. בפייסבוק אני מקבל הרבה הצעות חברות מבחורות שאני לא מכיר".
החברים בניו יורק יודעים מה עשית בישראל? "יודעים ומאוד מעריכים ומתעניינים בי. להם יש את "singing and dancing" שזו התוכנית המקבילה.
יש מצב שתשתתף בריאליטי אחר? "אין מצב, מיציתי. אני רוצה עכשיו לרקוד ולשחק, כמו שמלמדים אותנו כאן בניו יורק".
כמה זמן עוד יש לך שם?"אני בסמסטר רביעי ואחרון. ואחר כך אנסה להיות כוכב בארץ או בעולם".
ארה"ב שונה מישראל ברמת הריקוד? "הם המציאו את מחזות הזמר, אי אפשר לקחת להם את זה. החינוך כאן הוא לריקוד, שירה ומשחק, אתה עושה הכול. בארץ, כשבונים קאסט למחזמר, יש זמרים לחוד, רקדנים לחוד ושחקנים לחוד. אבל הריקוד בארץ לא נופל בשום צורה מהריקוד שבארה"ב".
חברה יש? "אין כרגע. אני רווק שמרוכז בלימודים".
למה אתה מתגעגע בארץ? "לאוכל של אימא. אני משתדל כאן לאכול מוצרי בריאות, פסטה מחיטה מלאה וכאלה".
רוצה למסור ד"ש? "אני רוצה למסור ד"ש לצביקה הדר וד"ש לבאר שבע ולכל מי שעזר לי להגשים את החלום".
אגב, מה אתה אומר על אלירז שדה?"אין לי מושג מי זה. איבדתי את הכיוון בערך אחרי נינט".
