לו הייתי צריך להחליט את מי מחמשת המופלאים (ערן, קרן, נעמה, עינב ושפרה) להדיח, האחרון שהייתי בוחר בו היה ערן. על מי עוד אפשר לסמוך שיסתובב בלי חולצה גם בחורף הירושלמי המקפיא המתקרב, יסחרר את בנות הווילה ויפנטז על כך שביום שבו יזכה במיליון, אסי עזר ישתחווה בפניו ויודה לו על שבזכותו הבין שצריך לאהוב נשים? לתדהמתי, בניגוד לשחצן אחר שהכרתי, הפעם באמת הקשיבו לקולות הצופים וערן לא הועבר לשבט הבנות.
זה סופו של כל בלון?
כמו במקרה של מיקי, אצל ערן די היה במועמדות אחת להדחה כדי להוציא אותו מהמשחק. זה לא מפתיע משום שמרגע שהציג את עצמו לקהל בבית כהומופוב וכשונא ערבים, אנשים רק חיכו להזדמנות לסמס אותו אל מחוץ לווילה. אז נכון שבחדרי חדרים ובשיחות סלון יש המון אנשים בישראל שמתבטאים בדיוק כמוהו, אבל עדיין המסמסות הצעירות מעדיפות מתמודדים אילמים עם חיוך יפה על פני בעלי דעה (ראו ערך נועם טור וישראל בר און).
במקום להתרחק מהתדמית השלילית שדבקה בו, ערן המשיך ושבר שיאים בבריכה בכמות שלא הייתה מביישת את מייקל פלפס. הוא התרברב ביכולתו לכבוש בחורות, השפיל בחוסר כבוד את חברתו לשעבר מול כל צופי ערוץ 20 ופתח איתי חשבון אישי כשסיפר, בקטע שלא שודר, על כך ששילם מאה דולר כדי לירות טיל על פרה כשטייל במזרח וקינח ברצח של קנגורו וארנבת לשם הנאה.
כשאתה רברבן אין לך ברירה אלא לנצח או לפחות להגיע רחוק מספיק כדי להוכיח לכולם שאכן יש בך משהו ואתה לא סתם בלון נפוח. אבל כשאתה גם שחצן וגם מודח בין הראשונים, אתה פשוט - כמו שרנין היטיבה להגדיר – "גזען וטיפש".
בעבור בקבוק סויה
ביום ה-17, האח הגדול הטיל על המתמודדים משימה: בזמן שיוסי הועבד בפרך, חבורת הבליינים (פלוס אשר) חגגו בבריכה בלי שהדורבן יידע על כך. בקיצור, מלבד אשר, כל אחד שובץ במקומו הטבעי. אז נכון שהמתמודדים נאלצו לשקר ליוסי כדי להציל את התקציב השבועי, אבל לפעמים יש קרבות שצריך להפסיד בהם כדי לנצח במערכה כולה. ולמה אני מתכוון?
למתמודדים ניתנה מתנה שהם בכלל לא הבחינו בה; בזמן שיוסי מיין ברגים, תולעים ואגוזי פקאן, ניתנה להם הזדמנות נדירה לשבת ולצפות בו דרך מסך פלזמה שהוצב בסלון. באחת הצפיות שי פלט את משפט המחץ: "רק לראות אותו עובד זה קורע מצחוק".
ובמקום שמישהו יבין מה נאמר כאן, כולם צחקו בקול כי שי סיפר בדיחה וחסר למי שלא יצחק. אבל אם מישהו מהנהנתנים היה מספיק חכם הוא היה מבין ששי עלה פה על נקודה חשובה: מצחיק לראות את יוסי מהצד. הוא צבעוני, הוא מעניין, הוא אמיתי.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלמתמודדים ניתנה הזדמנות להבין איך יוסי נתפס בעיני הצופים בבית; מתמודד חכם היה מבין שיוסי נתפס בתודעה האס.אמ.אסית כאנדרדוג ומצחיקן, בעוד שהם מצטיירים כחבורת רברבנים זחוחה. לכן היה עדיף להם להיכשל במשימה - אפילו במחיר ויתור על שמפו ובקבוק סויה - ולגלות ליוסי את האמת. ככה הם היו מחבלים בטיפוס של יוסי לפסגה וברגע הדרמטי של גילוי השקר, שהפך את יוסי לכוכב הווילה באופן סופי.
גם אשר החמיץ הזדמנות פז לקנות את אהדת הקהל ולנצל את הרגע כדי להצטייר כאדם ערכי שמעדיף את טובת חברו על פני הפקרות בבריכה. אבל הוא פחדן מכדי להסתכן.
לסיכום הסוגיה: עכשיו הם צחקו על יוסי ממיין תולעים אבל נראה אם יצחקו כשבכל שבוע יראו אותו ממיין אותם כמו תולעים אל מחוץ למשחק. זה מה שנקרא - לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה.
על קצות האצבעות
עם צמצום מספר האנשים בווילה, כל קול הופך לכבד משקל ויכול להבדיל בין הישארות במשחק ליציאה לאזרחות. באחד הראיונות הראשונים שהענקתי המלצתי להם לא ללכת שולל אחרי השמחה התמידית של לאון, כי היא נובעת מניסיון לטייח את העצבות שבו. כשמישהו פוגע ברגשותיו, הוא מעדיף לשתוק, לאגור את העלבון ולהתנקם בו בעת ההצבעה.
הקול היחיד שיוסי ספג השבוע הגיע מכיוונו של לאון, וזאת בשל קטע שלא שודר בפרקים השבועיים; באחד הבקרים לאון העיר ליוסי על החריץ שלו. יוסי שלף את הקוצים והזהיר אותו בחריפות שלא יעז להעיר לו הערות כאלה; לאון שתק והתנקם בהצבעה. גם נעמה שהעליבה אותו כשאמרה שהוא חסר אישיות, ספגה ממנו אש: הוא עזב את החדר בשתיקה אבל התנקם בה בחדר ההדחה.
ההדחה של ערן היא עוד חבטה במשחק הפינג פונג האסטרטגי המתמשך בתוך הווילה. תקציר הפרקים הקודמים: תחילה קמו שני מחנות בולטים - מחנה המקובלים בהנהגת שי ומחנה הערכיים שעליו השתלטה מיקי. בנוסף, קם לו כפר חריגים עם ילידה שמנמנה והדורבן שלה שאומץ על ידי הקהל בבית. ההדחה הראשונה השמידה את טוראי בוריס, חייל נאמן במחנה של שי; ההדחה השניה השמידה את מיקי, ממוקדת המטרות והמקשרת בין ג'ני-רנין הערכיות לבין עינב החריגה; ואילו ההדחה השלישית מאמש השמידה את סמל ראשון ערן, סגנו של שי והותירה את שי עם מחנה מתפורר.
בדו"ח הקודם הזהרתי את שי מפני האפשרות שבעתיד נעמה תיעזר בקרן כדי להשתלט על המחנה שלו. הבעיה היא שבזמן שאני הזהרתי מפני העתיד, נעמה בחרה לתקוף בהווה. במקום לנצל את השבוע להרגעת הרוחות ולקחת צעד אחורה, נעמה נדבקה לקרן והמשיכה להטיף מוסר לדיירים, לנהל איתם שיחות אישיות במטרה לדון בציונים שלהם – כל זה בצירוף תנועות ידיים מוגזמות, כדי לקנות את אהדת הצופים החירשים. עקב טיפשותו של ערן ותככנותה של נעמה, חבורת המקובלים התפצלה מוקדם מהצפוי לשני תתי מחנות: שי-ערן ונעמה-קרן.
כתוצאה מכך שני תתי המחנות נאלצו להתחזק בחיילים חדשים. שי וערן התחזקו בצבר, אחד השחקנים האסטרטגיים במשחק שזיהה את החלל שנוצר ומיהר למלא אותו. נעמה וקרן התחזקו בוונסה.
למחנה הערכיים נוסף שחקן: לאון שהתקרב לצמד רנין-ג'ני תוך שהוא נותר נאמן לעינב, למרות שזו העליבה אותו קשות בשל המחסור בניקוטין.
כעת הווילה נחלקת לארבעה מחנות:
מקובלים 1: נעמה-קרן, ונסה.
מקובלים 2: שי, צבר.
ערכיים: רנין-ג'ני-לאון, שפרה, צבר.
חריגים: יוסי-עינב.
קולות להשכרה: איתי, אשר.
שימו לב לכך שצבר נמצא בשני מחנות וזו גדולתו. צפוי לו עתיד מזהיר במשחק.
מי הבא בתור?
אתמול שי זכה לקבל מתנה ענקית מהאח הגדול: משימה אישית שלפיה אם יצליח לצפות הבוקר עם שישה מחבריו בזריחה – ואגב, הוא הצליח – יזכו כולם בארוחת סטייקים. כמובן שאסור היה לו לספר לחבריו על המשימה שלו והיה עליו להמציא סיפור כיסוי שבזכותו אנחנו יודעים שכשהוא משקר, הוא מרבה ללטף את שיערו.
עכשיו כולם מועמדים להדחה וביום ראשון מישהו יעוף - בעיה רצינית עבור מי שקיווה לשרוד רק בזכות יכולת אסטרטגית מול אנשי הווילה. מי בקו האש? רנין שתלויה בקולות המגזר הערבי, ג'ני, איתי, נעמה וקרן.
או כמו שאשר היטיב לתאר זאת: "אלה, כל הקולות שהם יקבלו ביחד לא יספיקו למניין".
