אחד המאפיינים הבולטים של מערכת הבחירות הנוכחית היא רשימת העיתונאים שהחליטו לחצות את הקווים ולהצטרף לפוליטיקה. השבוע התבשרנו על הצטרפותו של העיתונאי הוותיק גדעון רייכר למפלגת "הגמלאים" ומעברו של אורי אורבך למפלגת "הבית היהודי". עוד לפני כן עשו זאת דניאל בן סימון, שעזב את "הארץ" לטובת מקום ברשימת העבודה, נחמן שי שהצטרף לרשימת קדימה, ודוברת צה"ל לשעבר מירי רגב והעיתונאית ועורכת הדין ציפי חוטבלי שהצטרפו לרשימת הליכוד. גם מירב מיכאלי וניצן הורוביץ שוקלים בימים אלה להצטרף למפלגת השמאל החדשה של מרצ.
כל אלה ממשיכים את מסורתם של עיתונאים לשעבר כמו שלי יחימוביץ' ואברום בורג, גדעון סער וסילבן שלום, יוסי ביילין, יוסי שריד ואמנון רובינשטיין, אורי אבנרי וכמובן טומי לפיד ז"ל. אפשר אף להזכיר את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שבעוונותיו היה כתב עיתון "במחנה" אך החליט לזנוח את הכתיבה לטובת המאבקים הפוליטיים.
"אני רואה בזה אופנה. 2008 מתאפיינת בזה, וכמו כל אופנה זה יעבור", גורס הפרשן הפוליטי דן מרגלית, שלמרות הצעות רבות לאורך השנים בחר שלא להיכנס לפוליטיקה. "זו אמנם תופעה סבירה וחיובית אבל אני לא יודע אם לעיתונאים יש פטנט לעשות את העולם טוב יותר", הוא מוסיף.
ח"כ שלי יחימוביץ', לעומת זאת, לא רואה בכך תופעה חולפת: "זה לא טרנד, והניסיון מוכיח שעיתונאים הפכו לפוליטיקאים לא רעים בכלל. בניגוד למה שניתן לחשוב, אלו לא אנשים שרק יודעים לדבר אלא כאלה שהפכו אנשי ביצוע. התרגלנו שאנשי צבא עוברים לפוליטיקה, לא יזיק שגם מתחומים אזרחיים תהיה עתודה פוליטית".
הפוליטיקאי הטרי גדעון רייכר רואה במעבר מהלך טבעי - כל עוד לעיתונאי יש אג'נדה מסוימת: "אם אתה כל הזמן מטיף ויודע בדיוק מה צריך לעשות? תעשה! אלה שנמצאים ליד ההגה, בינינו, אני לא פחות טוב מהם. הם יודעי כל? גאונים? לא!".
"העיתונות והפוליטיקה נמצאות בתחרות בלתי פוסקת של מי ינהל את מדינת ישראל", אומר דניאל בן סימון, "אני חושב שהעיתונות משפיעה אבל המדינה מנהלת. הכוח והאחריות נמצא בידי הפוליטיקאים שכל הזמן צריכים לתת דין וחשבון לציבור. העיתונות אין מעליה כלום".
איך אתם מסבירים את הנדידה המסיבית יחסית של עיתונאים לפוליטיקה בימים אלה?
רייכר: "זה באמת לא היה בעוצמה כזאת עד היום. אולי זה מעיד על כך שאנשים במקצוע העיתונות הגיעו למסקנה שעוצמתם היא חולשתם. הם כותבים את עמדותיהם המוסריות, מטיפים, והשיירה ממשיכה לנוע. הם החליטו עכשיו להיות בראש השיירה ולנווט אותה על פי דרכם".
יחימוביץ': "מה שמאפיין את העיתונאים שעושים את המעבר הוא עיתונאים שיש להם השקפת עולם מסוימת שהם הבריקו בה בתור עיתונאים והם הולכים איתה לפוליטיקה. המנוע הוא אותו מנוע. אני הייתי סוציאליסטית מוצהרת בתור עיתונאית ועכשיו אני סוציאליסטית מוצהרת בתור פוליטיקאית שיכולה לחוקק חוקים ולעזור לאנשים".
לא הייתם מסופקים מיכולתכם להשפיע דרך דפי העיתון?
רייכר: "ממש לא. כשאתה כותב בעיתון, אתה לא יודע מי קורא. עכשיו אני ליד ההגה, לא נותן עצות, אלא יכול לחולל שינוי. זו תאווה בלתי מרוסנת לבצע את כל הדברים שמאז ומתמיד הטפתי עליהם בעיתונות".
יחימוביץ': "בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. בתור עיתונאית התעסקתי, למשל, בתופעה הדוחה הזאת שמעסיקים קופאיות בעמידה שלא לצורך - גם ב'הכול דיבורים' ברדיו וגם בערוץ 2 ושום דבר לא עזר. ואז נכנסתי לכנסת וחוקקתי את "זכות הזכות לעבודה בישיבה".
בן סימון: "בשנים האחרונות הפוליטיקה הישראלית התכערה והתדרדרה. ניסיתי למחות בדרכי, פירשנתי, ניתחתי וזעקתי בכל דרך עיתונאית אפשרית והרגשתי שהשפעתי כמעט אפסית. אדם שואל את עצמו: למה אני עמל בעצם? מה מטרת הכתיבה שלי? ואז אתה מבין שחבר כנסת אחד יכול לשנות גורלות של מאות אלפים בהצבעה אחת. אני בחיפוש אחרי הדרך לתקן את החברה ובגלל זה נכנסתי לפוליטיקה".
עד כמה היותכם מפורסמים סייעה לכם להשתלב בשדה הפוליטי?
רייכר: "בחייך, בלי זה לא היו פונים אליי. פנו אליי בגלל שאנשים מכירים אותי, זה המנוף, אם אתה לא מפורסם ולא ידוע, אין לך הרבה סיכוי. זו לפחות עמדת הפתיחה. אחרי זה ידרשו ממני להביא תוצאות. במפלגות רוצים אנשים מוכרים מכיוון שהם יכולים לגייס יותר קולות. אנחנו עוסקים בקרב אכזר שבו אם הציבור לא נוטה לך חסד כל מעלותיך לא יעזרו לך".
יחימוביץ': "אין שום ספק שזה נותן לך יתרון עצום, בעיקר במפלגות הדמוקרטיות שם יש פריימריז ואז אתה מוכר ליותר אנשים, האג'נדה שלך מוכרת, אתה לא צריך להסביר אותה כל פעם מחדש".
יש דרך חזרה לעיתונות?
רייכר: "היעזר באמירתו של יוליוס קיסר שקרא: 'חציתי את הרוביקון'. שזה אומר 'אין דרך חזרה'".
בן סימון: "ברגע שעברת אין דרך חזרה. אתה נועל את הדלת מאחוריך".
יחימוביץ: "אני מתכוונת להזדקן בפוליטיקה. אני מרגישה שאני ממלאה ייעוד ושכל החיים הקודמים שלי היו הכנה לדבר הזה".
ואילו דן מרגלית מזהיר: "לכל מי שחושב שמשם הוא יוכל לשנות ולשלוט, אני מציע לו לפתוח את ספר 'קוהלת' פרק א'. כתוב שם: 'הבל הבלים הכול הבל'. באופן אישי אני לא הייתי נכנס לזה. החיפוש אחרי שליטה וכוח, אני לא צריך את זה".