אין בך איזשהו יצר אבהי?
"כרגע תחושת האבהות לא צועקת ממני. אם מתישהו יהיה לי יצר כזה, אז אגדל כלב, ותאמין לי שאחבק אותו, אנשק אותו ואפילו אקרא לו על שמי. אני פשוט לא בעד הציווי החברתי הזה שאומר לעשות ילדים. בגדול אני יכול להביא ילד לעולם ולחנך אותו כמו שצריך - אבל מה זה יעזור לי כל עוד החינוך שלי לא תואם את החינוך של אנשים אחרים? אני סתם אוסיף בזה עוד נשמה לכאוס שאנחנו חיים בו".
כהן, 27, המשחק היום בהצגה "לרקוד ולעוף" ב"הבימה", פתח לאחרונה בר במרכז תל אביב, אומר כי דווקא בנושאים אחרים הוא זורם. "אני מעריץ אנשים שהולכים עם משהו עד הסוף - ולא חשוב מה זה. אם זה עד הסוף בסמים, עד הסוף בשתייה - כל דבר שנעשה בטוטאליות. אני מעריץ את זה. גם את הסמים של זוהר ארגוב וגם את החזרה בתשובה של אורי זוהר".
בריחה מהמציאות.
"כן, ברור, וגם אני חוטא בזה, כמובן. באלכוהול, בכל זה".
איזה אלכוהול, שנדי?
"מה פתאום, נו. אם ימציאו שנדי בטעם וויסקי אולי אני אשתה את זה".
בריחה מהמציאות היא לדעתך דבר חיובי וטוב.
"כן. אני חושב שכל דרך לברוח מהמציאות היא טובה ומבורכת - כולל אלכוהול וסמים".
זה איכשהו קשור במקרה לכך שפתחת לאחרונה בר בדיזנגוף?
"פתחתי בר כי אני אוהב את חיי הלילה. מאוד אוהב. אני חושב שיש בהם הרבה אמת. כולם מכירים את החיים האלה בתור איזה שקר של פריקת עול, אבל זה הכי להפך: אתה יודע, כשנכנס יין באמת יוצא סוד. אנשים שותים בלילה, נותנים דרור אחד לשני, מתנהגים איך שבא להם ואומרים דברים שאין להם אומץ להגיד בצהריים. אני חושב שיש בזה הרבה יופי".
ואיך אתה מסתדר בימים אלה עם החיים האמיתיים - אלה של הבוקר והצהריים?
"האמת? לא טוב. המציאות שאנחנו חיים בה לא טובה. בגלל זה אני לא קורא עיתונים ולא צופה בחדשות בטלוויזיה. אני משתדל לברוח מזה כמה שאפשר. אני לא מרגיש צורך להיות חלק מזה - ולא רק ברמת המקרו. אני בכלל קצת מאוכזב מבני אדם בתקופה הזאת של החיים שלי".
הראיון המלא עם כהן – במגזין "רייטינג" המופץ מחר
>> והנה מישהי שכנראה שכן יש לה עניין להביא ילדים לעולם: מיילי סיירוס מתמזמזת עם החבר שלה