כיאה למעמדה כבירת תרבות, המציאה לעצמה לונדון את כוכב הפופ של המשבר הכלכלי. אבל לא, הפעם לא מדובר בעוד פליט של האקס-פקטור או הביג בראדר. מדובר ביועץ השקעות לשעבר הנושא את השם הוולשי המשונה גארנט אנדרסון. עם טור במקומון לונדוני, אתר אינטרנט משלו ורב מכר מתוקשר, אנדרסון מתפקד כנביא זעם מודרני שכיאה לרוח התקופה, גם עושה על הדרך קופה נאה. והסיפור שלו, הוא סיפורו של דור שלם של צעירים לונדונים, שעבורם רעידת האדמה בשוק ההון היא גם סוג של איום קיומי.
גארנט היה בן 26 כשאחיו הבנקאי סידר לו עבודה בסיטי של לונדון – אותו רובע ידוע לשמצה (המכונה גם סקוור מייל) בו מתנהלת תעשיית ההשקעות גדולה בעולם. וכך, כמעט במקרה, ללא שום ניסיון או השכלה מכל סוג שקשור לפיננסים, הפך אנדרסון מבטלן סדרתי לאנליסט מצליח ומתוגמל. בצעד חתרני למדי, בעודו מפלס את דרכו בשווקי ההון, החליט לשבור את "קוד השתיקה" ולפרסם בעילום-שם טור בחינמון המחולק באנדרגראונד, ממותג תחת השם הקומיקסי להפליא – "סיטי בוי".
במשך 22 חודשים שיתף את הקוראים בקורותיו בין הברוקרים, הדילרים, היועצים – וכל שאר הטיפוסים יושבי הסיטי שמגלגלים סכומים עם המון אפסים. עם טונות של ציניות ובלי טיפה בושה, צייר את תעשיית הכסף הגדול של לונדון כסוג של סדום מודרנית, שופעת אגואים, אלכוהול, סמים וזונות. ה"סיטי בויז", על-פי אנדרסון, הם חבורת הדוניסטים רודפי בצע שמוכרים זה לזה לוקשים תמורת דמי תיווך שמנים. בין ארוחות שחיתות למופעי סטריפטיז, הלומי שמפניה וקוקאין, הם גם עושים עסקאות חסרות אחריות רק כדי להגיע בשלום לבונוס השנתי.
הימים היו ימי טרום הקראנצ' והמלטדאון - הכינויים הסקסיים לסיוט הכלכלי הגלובאלי שאנו נמצאים בעיצומו – והטור, למרות שצבר פופלאריות, התקבל בעיקר בתור אוסף דחקות עסיסי שטוב בעיקר בשביל להעביר את זמן הנסיעה . מי האמין שתוך שנתיים יקבלו הטקסטים תוקף הרבה יותר משמעותי בהקשר פחות משעשע.
אבל אנדרסון, בין אם ראה את הנולד או לא, החליט לעבור לשלב הבא. במלאת קצת יותר מעשור לעבודתו בסיטי, עם 3 מיליון פאונד בכיס, פרש כדי לחשוף את שמו האמיתי ולהוציא ספר הנושא את השם מלא ההשראה "סיטי בוי - פחד ותיעוב בסקוור המרובע". הטיימינג לא יכול היה להיות טוב יותר. סמוך להוצאת הספר, פרץ המשבר העולמי, הסיטי החלה לקרוס והכותרות על שוק ההון עברו בין לילה ממדורי הכלכלה לעמודים הראשיים.
לסופר הטרי היתה בדיוק את הסחורה החמה שכלי התקשורת רצו לספק – והוא הפך בין לילה לסלב לאומי. מצוייד בלוק אייקוני של חליפת שלושה חלקים ומגבעת , החל לבצבץ בכל אמצעי תקשורת אפשרי בכדי להסביר לכולם מי הם החבר'ה הרעים ששדדו להם את הפנסיה. ואם כל זה לא מספיק – כנסו ליו טיוב כדי לראות את "סיטי בוי – השיר", מלווה בוידאו קליפ בו מוצג אנדרסון מקפץ ומזמר כג'סטין טימברליק – הגירסה הבנקאית.
אבל גם בלי אנדרסון, כל מי שחי פה יודע שהסיטי בויז זה הסיפור האמיתי של לונדון. בעשור האחרון, הפך המושג "סיטי בוי" לכינוי המקושר עם כל מה שנחשב ונחשק בעיר הזאת, עד שלרגע היה נדמה שאם אתה לא בנקאי אז אולי עדיף שתגור במקום אחר. מתווכי הדירות מספרים על הסיטי בויז ששוכרים דירות באלפי פאונדים לחודש, הפאבים מלאים בצעירים שמדברים על ריביות ומדדים ובאנדרגראונד בשעות השיא מצטופפים המון גברים עם עניבות וחפתים.
אז עכשיו יש אתה אלה שאומרים שהכל הולך להשתנות, שהסיטי עומדת להתרוקן מאנשים, שימי הזוהר של תעשיית ההשקעות כבר לא ישובו ושבכלל לונדון הופכת להיות מקום הרבה יותר עצוב. יש גם כאלה שטוענים שסוף סוף אפשר יהיה ללכת למסעדה בלי לפשוט רגל ושממילא לפני שהבנקאים פשטו על העיר, היה פה הרבה יותר מגניב.
את אנדרסון, כל זה כבר לא ממש מעניין. מבחינתו, כמו שהוא מסביר בראיונות, הוא עשה את כל הרעש הזה כדי להשיג לעצמו ג'וב חדש. והוא אכן השיג כזה, כי בלונדון, להיות גיבור תרבות זו עבודה במישרה מלאה.