קוראים יקרים, קבלו חידה קצרה ונסו בבקשה לענות בכנות; מה המשותף לכל בני האדם? האם זה א. יצר מציצנות חוצה גבולות, ב. צורך סדיסטי שלא מבייש את חניבעל לקטר או ג. הצורך להיות מעודכן וחדשני?
אני לא יודע מה איתכם, אבל אחרי צפייה בפרק אחד בלבד של "מגודלים" אפשר לומר שכל התשובות נכונות. ואני אומר זאת בצער גדול, כי אני לא אחד שיגנה את תוכניות הריאליטי ויאשים אותן בזילות, בתרבות דיון נמוכה ובאנשים רדודים כמובן. אינני יורק לבאר הפריים טיים ממנה באתי.
זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בסדרה הזאת. היא נתגלתה אליי בנדודי השינה הקשים שתקפו אותי בימים האחרונים וגרמו לי לצרוך באופן כמעט כירורגי את ערוץ הבידור הישראלי, בו שודרו סיכומים יומיים של אותה תוכנית. וחברים, מדובר במתח רב; כלומר מי אכל במשך יום שלם מוס שוקולד, מי התעורר בתא המעבדה לצלילי צופר שיכול לגרום להתקפי אפילפסיה ובקיצור, מי עשה הכי הרבה צחוק מעצמו וגרם לצופים להצביע באצבעות מיוזעות ובצחוק מתגלגל.
לפני כן אמנם נתקלתי בטיזרים לתוכנית הסלולרית הזאת (הרי היו הרבה כאלה, והם קיפצו בלי הפסקה) אבל איכשהו - אולי בגלל העובדה שאפילו בפרקי "האח הגדול" שמשודרים ב-VOD אני לא מסוגל לצפות - נמנעתי מלהיכנס ולבדוק את הריאליטי הסלולרי הראשון.
ניסוי מעבדה הגובל בבושה
"האח הגדול", חוץ מהצהוב והפופוליסטיות, הביא גם נושאי דיון מרתקים וחשובים ואנשים מכל שכבות האוכלוסייה. כאלה שייצגו העם ואת הלך המחשבות שלו והביאו את האמת המרה בגרסה חיה ולא מצונזרת. התכנית גרמה לא פעם להזדהות בצורה מעמיקה עם כל אחת מהדמויות; אנחנו הצעקניים, הוולגריים, הרגישים, אלה שלא דופקים חשבון.
"מגודלים", לעומת זאת, לוקחת את תרבות הריאליטי לאקסטרים אחר ומסוכן, כזה שגובל בבושה. כי בואו נודה - מדובר בעצם בניסוי מעבדה בבני אדם. האנשים המשתתפים בה הם עכברי המעבדה, לבושים בחליפות צמודות שכמו התכנית, לא משאירות הרבה מקום לדמיון. הדגש כאן הוא לא על חתכי אוכלוסיה שונים או יצירת מארג חברתי, המטרה פה פשוטה: ככל שתיצור יותר פרובוקציות - ככה חיי המדף שלך יהיו ארוכים יותר.
וכך יש את העכבר שמתעצבן אחרי מילה אחת לא במקומה (מאיה אשכנזי), יש את מי שמסוגלים לעורר פרובוקציות זולות כמו קללות ורומנים סוערים וכמובן, יש את המסוקס (רז, הזוכה המאושר), שלא מתבייש לספור את הקוביות בבטן שלו באותה ההתלהבות שבה הוא מתכונן לבחינת הבגרות בלשון (כן, בטח). במשך שלושה שבועות נעולים עכברי המעבדה בסוגר ובריח וסופגים השפלות ומשימות שגורמות אפילו לי, פליט "האח הגדול", לבעיות הזעה קשה.
מה לא עושים בשביל לרצות את הצופים
הצופים לא רוצים לדעת מה יש למתמודדים לומר או אם יש להם אג'נדה נסתרת - העיקר שיצעקו, יבעטו, יורידו חולצה ויתנו יד חופשית להתעללות בלתי פוסקת בבני אדם. כי בניגוד לריאליטי ממנו אני הגעתי, בו "האח הגדול" היה השליט הגדול וגם זה לא באופן מוחלט, ב"מגודלים" הכוח ניתן לצופים הסדיסטים שנהנים לגדל יצורים חסרי יכולת שליטה.
"מגודלים" הצליחה להוכיח את האמת המרה: רבים מאיתנו נהנים מסבל של אחרים. נהנים לצחוק עליהם ולשלוט בהם מבלי שניתן את הדין ונסבול מהתוצאות. מי יודע, אולי אחרי שלבי ה'מתי יאכלו' וה'מתי ישתקו', נגיע גם ל'מתי לעזאזל הם יחתכו את הורידים'? כי הרי מה לא עושים בשביל לרצות את הצופים.
ניסיתי למצוא ב"מגודלים" גם נקודת אור, באמת שניסיתי. אבל כל מה שיכולתי לראות זה דמויות חסרות אישיות שמתחבאות מאחורי צעקות והפגנתיות מזויפת, שמטרתה ריגוש זול ותו לא. ראיתי אנשים שמוכנים להשפיל את עצמם ולהיות סגורים בתוך כלא מעבדה ולהיות תלויים בחסדי הצופים. וכן, אני יודע שראיתי רק פרק אחד, זה מה שיכולתי.
משחק או לא משחק - הוא חשף עוולות אמיתיות, והאכזריות שיחקה כאן תפקיד מרכזי. סלקום יצרה קייטנה למופת עבור תלמידי החופש הגדול, קייטנה בלי חוקים שבה הכל אפשרי. קייטנה שבה אכזריות ושליטה מחליפים את השוקו והלחמנייה. ובלי להיות יותר מדי דמגוג, זה נורא נורא מפחיד.