עשר שנים חלפו מאז שחנוך רוזן העלה מופע פנטומימה משלו והוא מודע היטב למגבלות הזמן שחלף, והזיכרון הקצר של הקהל. המופע החדש שלו, "מדבר בעד עצמו", נפתח בבית עלמין בו קבורים זה לצד זה אייטמים נוסטלגיים כמו סיפולוקס, קול השלום, דיסקו וכו'. רוזן עצמו מגיח מתוך קבר שעל מצבתו מתנוססת המילה "פנטומימה". משם הוא עושה דרכו, אחרי שהוא משחרר את גפיו הרדומות, נעזר בתנועות גוף גמישות להפליא ובמיצגי מולטי מדיה מרהיבים מעל מסכי וידיאו ענקיים, בחזרה לאולמות בתקווה שיהיו מלאים.
אתה בעצם מעלה את הפנטומימה מהקבר. זו אירוניה עצמית?
"לא חשבתי שיעברו עשר שנים עד שיהיה מופע חדש. נקלעתי לסיטואציה מהסוג השואב אותך. הפכתי לבמאי במשרה מלאה ועוברת שנה, ועוד שנה, וכל הזמן יש עוד עבודות ופרויקטים מעניינים. עוד פסטיגל בחנוכה, עוד מחזמר, עוד מופע של WOW באילת. פתאום עשיתי חושבים וקלטתי שהשנים עוברות, וכמה שהצלחתי בקריירה שלי כבמאי התגעגעתי למקום ממנו באתי. זה לא סוד שחשפתי בזמנו את הפנטומימה בארץ לקהל חדש ורחב מאד שלא הכיר את הז'אנר בעבר. לא פעם אמרו עלי שמסחרתי את האמנות הזו. עדיין, בכל השנים בהן הייתי עסוק בפרויקטים אחרים, לא נעשה הרבה בארץ בתחום. אז אולי יש קהלים חדשים שלא יודעים מה זו פנטומימה, אבל אני יודע שאת חנוך רוזן זוכרים. מהמקום הזה, של שכחת הז'אנר, יש מקום לאירוניה בקטע הפתיחה של המופע".
לא עשית פנטומימה בכלל בעשור האחרון?
"הופעתי בעיקר באירועים פרטיים, פה ושם בחו"ל, אבל לא יצרתי קטעים חדשים. מה שכן, על הכושר הפיזי שמרתי כל הזמן כי כשאני לא מתעמל אני מרגיש כבוי. לפני שנתיים התחלתי לחשוב ברצינות על מופע חדש, ונסעתי לצרפת לפסטיבל פנטומימה קטן ואיכותי רק כדי לראות הופעות. דווקא שם פגשתי את יוסי טל-גן, מנכ"ל פסטיבל ישראל, שהגיע לראות מופעים בתקווה למצוא משהו מעניין לייבא לארץ. הוא אמר לי: 'אולי מופע מצרפת לא אמצא, אבל אשכנע אותך לחזור במופע חדש'".
והיה צריך לשכנע אותך?
"כבר הייתי מוכן להתחיל לעבוד, אבל הביקור בפסטיבל עורר בי רעב שלא היה בי קודם. הבנתי סופית שהגיע הזמן, ועדיין היה קשה להיכנס מחדש להלך רוח של יצירה. היו ימים ולילות של מאבקים ותסכולים בסופם נשארתי בלי כלום. כבמאי של מופעי בידור גדולים, התרגלתי להגשים את החזיונות הכי גרנדיוזיים שלי על הבמה. ידעתי שבכל הקשור לדמיון או למשאבים לא תהיה לי בעיה, אבל דווקא בעבודה על המופע שלי זה תקע אותי. התסריטאי דניאל לפין, שהוא חבר קרוב שלי, אמר משפט אדיר: 'תתרכז במה, לא באיך'. ברגע בו התחלתי לחשוב יותר על מה אני רוצה לעשות ופחות איך לעשות את זה, דברים אכן התחילו לזרום יותר בקלות".
בפסטיגל לא צריכים לדאוג
כמו במופעים הקודמים של חנוך רוזן, "מדבר בעד עצמו" עוסק בעיקר באדם הקטן המנסה לשרוד בעולם טכני וקר ההופך גדול ומורכב יותר ויותר. כך למשל בקטע אותו מכנה רוזן "כדורים", הוא מגלם אדם הבולע כדורים בכל סיטואציה ולכל הלך רוח, עד שבסופו של דבר הוא פולט אותם מגופו ומתנקה.
"אין קטעים ישנים במופע, גם לא הקלאסיקות שלי", מבהיר רוזן, "הכל חדש, אבל בסופו של דבר נשארתי מי שאני. יש אמירות שתמיד אביא לידי ביטוי בהופעות, בהן תחושת האדם הקטן בעולם גדול ומלחיץ, ומה לעשות שזה באמת מדבר ללב של רובנו".
מדובר בהפקה יקרה מאד. הימור גדול עבור ז'אנר בימתי שכמעט נשכח בארץ.
"עשיתי סקר שוק במטרה לבדוק מי קהל היעד שלי כיום, ומתברר ששני המגזרים היחידים בהם אני לא מוכר יחסית הם ילדים בני שבע ומטה ועולים מחבר העמים. מעניין, אני דווקא מעוניין להגיע לקהלים האלה, אבל אני גם לא מעלה מופע חדש כי אני צריך כסף. זה בא ממקום של הנאה נטו, למרות ההשקעה הגדולה. כמה שהיה קשה בהתחלה, עכשיו אני מתמוגג מכל רגע בו אני על הבמה".
בהפקת הפסטיגל צריכים לחפש במאי חדש?
"ממש לא. אני מביים את הפסטיגל גם השנה. אני והמפיק מיקי פלד מכירים כל כך טוב, ועובדים בשיתוף פעולה מלא ופורה, ואין סיבה שלא נמשיך כל זמן שזה מתאים לשנינו".
מה אתה כבר יכול לספר על הפסטיגל שבדרך?
"עקרונית מיקי מנהל את המגעים בכל הקשור לליהוק האמנים, ואני נכנס לתמונה כשמגיע הזמן לעצב את הפן האמנותי. יש מחשבה עקרונית להעלות מופע שיתרחש במזרח הרחוק, בהשראת סרטים כמו 'קונג פו פנדה'. בנוגע לאמנים, הבנתי שהיחידה שכנראה כבר סגורה היא יעל בר זהר, שכבר ארבע שנים לא עשתה פסטיגל. כל השאר הם בינתיים רק אופציות".
"מדבר בעד עצמו" יועלה לראשונה במסגרת אירועי פסטיבל ישראל ב 30 בחודש בתשע בערב באולם תיאטרון ירושלים, ובכורה חגיגית תתקיים באולם המדיטק בחולון ב 6 ביוני בשמונה בערב.