זורבה או צ'רלס הוא מדריך שטרם קראתם כמותו, בעיקר בגלל שאלא אם כן קראתם את דייב בארי, אז לא ממש תמצאו ספרים כאלה על המדף. מטרתו: להפוך כל גברבר לגבר אמיתי. האמצעי: ראיית עולם נשית. פרדוקס? אולי, אבל כנראה שזה עובד. הדרך: רצופה בסיפורים אישיים, טיפים מפתיעים, מתכונים מעולים למתחילים (ולמתקדמים), והמון הומור.
מי מתיימר להפוך אתכם לגברים מושלמים? מארק מקוי הוא סוכן בכיר לשעבר בארגון הביון האמריקאי הסיי איי אי. מקוי, 57, פרש לאחר שלושים שנות שירות, רובן כקצין מבצעים. בשנותיו האחרונות היה מדריך וחונך אישי למאות סוכנים ברחבי עולם. כשהחל מקוי לכתוב ולפרסם את משנתו, הוא זכה עד מהרה למיליוני אוהדים בחמש יבשות. ומי יודע, אולי זה ילך לו שוב. בכל אופן, תבלו.
מבוא
אתה יכול להיות בן שבע-עשרה או שלושים ושבע. רווק, נשוי, גרוש, אלמן, סטרייט, גיי, בי או מה שתרצה. אולי יש לך חברה, אולי יש לך אשה, אולי יש לך מאהבת. היי, אולי יש לך גם בן זוג וגם בת זוג. אולי אתה סטודנט, אולי מכונאי, אולי ברוֹקר. אולי אתה עורך דין ואולי אתה זקוק לאחד. אולי יש לך הפרעת קשב, אולי אתה תלמיד שקדן. אולי אתה א-מיני ואולי מישהו שידחה פגישה בשביל מציצה טובה. לא משנה איזה מודל ועם איזה פיצ'רים יצאת -- אתה גבר. באחת הגרסאות הרבות שבה אנחנו מופיעים.
אתה מאושר? מה יעשה אותך מאושר? ומה יעשה אותה מאושרת? זאת הבעיה. היא רוצה שתהיה חבר אמיתי, היא רוצה שתהיה מאהב מפתה, היא רוצה שתהיה אבא נהדר לילדים.
היא רוצה שתקדיש לה זמן אבל שיהיה לך עולם משלך. היא רוצה אותך קשוח אבל רומנטיקן, היא רוצה שתטפח קריירה אבל לא כרס, היא רוצה שתיקח אותה לראות עולם אבל שלא תשכח מאיפה באת. היא רוצה שתצאו אבל שנוכחותך תורגש בבית.
היא לא תפסיק לרצות. זה מקור הצרה וזה סוד הקסם. אחרי שתוכיח את עצמך בדברים מסוימים, היא תרצה דברים אחרים. שתהיה בלידה, שלא תפחד לחתל את הקטן, שתהיה חבר של הגדול. שתשמור על כושר, שלא תעשן ושתקודם בעבודה. שתמליץ לה על ספר טוב ושתראה איתה "סקס והעיר הגדולה". ואחרי כל אלו, אחרי שמצאת עשרים ותשע שעות ביממה, היא תרצה שתמצא שעה נוספת לסקס עמוק, יצירתי, שתי תנוחות לפחות. היא תרצה שכולן ירצו בך אבל שתהיה שלה, שתהיה גבר כמו פעם וסמל לגבריות החדשה. עכשיו הוסף לזה כל מה שאתה רוצה, ותיווכח שהחיים קצרים עד מאוד.
נטלתי על עצמי משימה: לעזור לך להיות גבר מושלם. עד כמה שאפשר. אני עומד להתעסק בך. אתה הנושא. את זה קח ברצינות. אותי, בקלילות. אני כאן בשבילך. אני לא הגיבור בספר, אתה הגיבור. אני הייתי מספיק גיבור. חוץ מהמקרים שבהם פישלתי. נגיע גם לזה. אני מתכוון לתת לך כלים, ידע ותובנות שישפרו את היכולות שלך בכל מה שקשור אליך. אם תיישם אפילו קצת מההדרכה שאתן לך, עשויים חייך להשתנות. אתה עשוי להיות גבר שכל אשה תרצה.
כלים, ידע ותובנות. האמן לי, אתה זקוק להם. הם חסרים לך. לא כל כך באשמתך כמו באשמת העולם שאתה ואני הגברים יצרנו. יש לי הרושם שלנשים יש המון מקורות לשאוב מהם ידע ועזרה ואילו אנו הגברים משוטטים באפלה. עיתוני נשים מכסים כל תחום כמעט, החל מהיריון ולידה ועד עיירות סקי ואזורי שופינג, מבישול יפאני ועד איך להתקדם בקריירה בעולם גברי. מאופנה איטלקית ועד כל מה שרצית לדעת על סקס. גידול ילדים, גידול כלבים וגידול בעלים. לנו הגברים יש כמה מגזינים, על מכוניות וספורט.
ייתכן שבנו האשם. לנשים יש האחת את השנייה. קוראים לזה שיחת בנות. הן מדברות. הן מספרות. הן מתייעצות. הן משתפות, הן מודות בחולשות, בפחדים. הן מקבלות תמיכה זו מזו. אנחנו הגברים שותקים, או מזיינים בשכל. יכולים להעביר ערב שלם בשאלה מי ייקח את הסופרבול ובינתיים מישהו לוקח את האשה שלנו.
מתי שוחחת עם חבר קרוב על העובדה שאתה לא נמשך לאשתך?
מתי הודית שאתה גומר מהר מדי? מתי חשפת שמעולם לא גמרת ממציצה? מתי שיתפת בחרדותיך הכלכליות? מתי אמרת לחבר: אני אוהב אותך, אני שמח שאתה קיים? מתי אמרת לחברה שלך: תשמעי, אני לא קרוב לאבא שלי וזה מציק לי? גברים אינם נהנים ממקור המידע הכי זמין להם, הם עצמם.
אנחנו הגברים פראיירים, וכמו בכל דבר, יש לנו מה ללמוד מהנשים. למה רק הן שׂמות קרם לחות? למה רק הן מתפנקות במסאז'ים וטיפולי ספא? למה רק הן יודעות לקנות תחתונים נוחים? חברות קרובות מדברות על הכל ונהנות משעת שיחה כי הן יכולות לדבר על דברים שבאמת מציקים להן. גברים יכולים לפתח אינטימיות רק עם גבר זר בבר, או עם הברמן. חברות טובות מדברות ומתייעצות על חולשותיהן במיטה. הן מתוודות (אני לא גומרת), או מודות בפנטזיות ופֶטישים. גבר מדווח כעיתונאי מזירת הקרב, וברוב המקרים לא נוטה לאובייקטיוויות. היה פגז. בטח. בחיים הוא לא יספר שהוא אוהב שהיא מרביצה לו. זה לא גברי.
בעצם גברים חיים בסוד, מסתירים מעצמם ומזולתם. זה אידיוטי. אין קירבה אמיתית, רק חוויות ריקניות (ניצחנו אתמול בכדורגל! מי בדיוק ניצח? אפשר לחשוב ששיחקת). לרוב הגברים אין אפילו תיק נורמלי. איפה אתה שׂם את הנייד, מפתחות, ארנק, סיגריות? אתה בטח תגיד: אצלה. רע מאוד. זו חלק מזוגיות שאני נגדה. מה היא, נושאת כליך? תהיה עצמאי, או שתצא עם העוזרת שלך.
אני יודע, אני מעצבן אותך. אתה חושב שאני מקשקש. באמת? בוא נראה. חשוֹב שפתאום היא נעלמה. אתה עומד כמו שמוק בכיכר ברומא בלי מפתחות, בלי ארנק, בלי כלום. אתה אפילו לא יכול לצלצל אליה. הנייד שלך אצלה. שלא לדבר על השאלה איך תושיט לה עזרה אם תיקלע פתאום למצוקה.
איך אצליח לתת לך משהו? מי אני בכלל? שמי מארק מקוי ואני מקווה שאנחנו עומדים להיות ידידים.
נולדתי בברונקס, ניו יורק. אבא היה מתאגרף ואמא מנהלת בחברת קייטרינג. אחרי שאבא נפצע באחד מהקרבות הכריחה אותו אמא לפרוש והוא הצטרף אליה לעסק. הם קנו את העסק מהשותפים ועבדו קשה בעסקי המזון המהיר. אבא עוד הספיק להכריח אותי להתאגרף כמה שנים עד ששוב אמא הכניסה לו שׂכל לראש ושכנעה אותו לעזוב את הילד. הייתי נער בוגר עם אף שבור, שתי פריקות כתף ותפר בגבה השמאלית, אבל לפחות ידעתי לשמור על עצמי.
עד גיל עשרים ושמונה חייתי ברחוב. רוב הזמן בקומת קרקע. יצא שכל העבודות שלי היו במפלס הרחוב. הייתי זבן בספריית וידיאו, מאבטח במועדון ריקודים, מנהל שירות משלוחים במסעדת אטריות ומציל בבריכה. לבקשת חבר של אבי עברתי לתפקיד אחראי משמרת במתקן לשטיפת מכוניות. התקדמתי ומוניתי למנהל. אהבתי להביט באנשים. להתבונן, לבחון. כל אחד ואחד, פנים, אופי, סודות. אין אנשים זהים. ראיתי אלפי אנשים -- כל אחד וצריבת החיים שלו. העיניים, קצב התנועה, שפת הגוף, הידיים. אנשים מאירי פנים, אנשים עצבניים, כועסים, ממורמרים, מוטרדים. אנשים מלאי ביטחון, אנשים חרדים.
למדתי להסיק מאופן כניסת הנהג למתקן השטיפה מסקנות על התנהגותו הצפויה. תהיתי על אופי האנשים וההתאמה לסוג הרכב. כל אחד והסיפור שלו. יש מי שהסיפור שלו רגיל אבל שקרי, ומי שהסיפור שלו לא רגיל אבל אמיתי. אתה יכול לראות הרבה אנשים אבל לא לראות אותם באמת. אני אהבתי להתבונן. מה הוא עושה בזמן שהמברשות והקצף ממרקים את מכוניתו?
הבנתי שאנשים נכנסים לתחנה ולא יודעים מה לעשות קודם: לנשנש משהו, או להיכנס לרחיצה. רובם היו מחליטים לרדת על איזה המבורגר, מתמלאים, מעבירים את הזמן ובסוף יוצאים בלי רחיצה. פתחתי עסק לשטיפת מכוניות, קטן, משלי.
הלך לי לא רע. התרחבתי. קניתי את מגרש החנייה הצמוד. התקנתי מכונה חדשה, יעילה יותר. באחד מסופי השבוע עלה לי רעיון: כל מי שנכנס לשטיפה מקבל נקניקייה חמה. לאוטו. איזה סידור. מים בחוץ על המכונית, הבן-אדם מתפנק באוטו ומרגיע את הבטן, וברגע שהוא גומר לאכול מנקים לו את האוטו מהפירורים. הפכתי למזללת הנקניקיות הגדולה ביותר בכל מזרח ארצות הברית.
היו ימים שהייתי מוציא 800 נקניקיות ביום. העיכוב היחיד נבע מהמהירות והקיבולת של מכונת הרחיצה. פיתחתי שיטה שקראתי לה חמש/חמש -- מספר המכוניות על הפלטפורמה. המכונה קלטה אותן כמו רכב אחד גדול. הגעתי ל-1,700 כלי רכב ביום. אנשים עצרו בשביל הנקניקייה. יצאתי למצוד אחר הנקניקייה המושלמת. מצאתי חוות בשר מובחרת בוורמונט. פתחו קו ייצור במיוחד בשבילי. כעבור חצי שנה פתחתי בצד מזללה. הבן-אדם ירד על שלוש נקניקיות ובינתיים לקחו לו את האוטו לשטיפה. השיא היה בסוף-שבוע. האזור התעשייתי התרוקן ומשפחות שלמות קפצו מהפרוורים, הוא לרחיצת האוטו, היא להאכיל את הילדים.
הוֹט ווֹש -- הוֹט דוֹג. אין כיסאות, אין שולחנות. בר עגול ענק. נקניקייה, כרוב, בירה או קולה. כל יום הגיע איזה גאון שיעץ לי מה להוסיף. ידעתי שאסור להוסיף גפרור. כל שבוע נכנסו הצעות. מוכר? רוצה שותפים? חיכיתי שיגיע החוכמולוג השחצן. והוא הגיע. נכון יותר, הם הגיעו. ארבעה שותפים. מכרתי את העסק בסכום עתק. אחד הכניס צ'יפס, אחד הכניס עיתונים ומגזינים, אחד הוסיף מלצריות והעילוי האחרון הוסיף חיוב של חמישים סנט לנקניקייה. העסק סגור היום.
פוקוס. זכור את המילה, פוקוס. זה הסוד.