מה קורה כשעיתונאי וסופר יהודי אמריקני מחליט לכתוב ספר שמתרחש בישראל בשנת 91' על רקע מלחמת המפרץ, כשכל גיבוריו (פרט לגיבור המספר) הם ישראלים והוא רצוף תיאורים פרטניים של אווירה, רחובות, בתי קפה ודמויות תל אביביות? במקרה של ג'ו ברדין ורומן הביכורים שלו, "Romance of the long shot", התוצאה הייתה תגובות אדישות של רוב המוציאים לאור אליהם פנה בארצות הברית.
אחרי כמה שנים של ניסיונות כושלים להוציא את הספר בצינורות המקובלים, ואינספור שכתובים של כתב היד, החליט ברדין, תושב העיר סקוטסדייל באריזונה, לא לחכות. הוא פתח בלוג ברשת בו הוא מפרסם מזה כמה שבועות את הספר בהמשכים. במפתיע, או שלא, מתברר שיותר ויותר גולשים אמריקאים מתחברים לעלילה, אותה מכנה ברדין בעמוד הפותח של הבלוג "קומדיה תל אביבית", ועוקבים באדיקות אחרי סיפורו של דני. סטודנט יהודי אמריקני המגיע לבדו לישראל במטרה לקחת פסק זמן מהוריו הלוחצים והאקסית שעדיין לא הפנימה את העובדה שנפרד ממנה. בתל אביב הוא מתיידד עם צעיר ישראלי, בנו של קצין בכיר, וכאשר מלחמת המפרץ הראשונה פורצת וטילי סקאד עיראקים מתחילים ליפול על גוש דן הוא מוזמן להתארח בבית המשפחה. דווקא אז, על רקע ההפגזות, מתפתח רומן לא צפוי בינו ובין אמו של המארח.
"האמנתי לכל אורך תהליך הכתיבה, ואני מאמין גם עכשיו, שדווקא בארצות הברית יש קהל קוראים רחב המתעניין בסיפור המתרחש בישראל ככלל ותל אביב בפרט", טוען ברדין (41) בראיון מיוחד לmako, "לאמריקאים, במיוחד יהודים אמריקאים, יש יחס כמעט מיסטי לישראל. היא מרתקת אותם, גם אם לא בקרו בה אף פעם. רציתי, בכוונה, למקם את הסיפור דווקא בתל אביב ולא בירושלים. לירושלים יש תמיד ההקשר הדתי מסורתי, בעוד תל אביב היא בעיני נקודת המפגש האמיתית בין החברה הישראלית והמנטאליות האמריקנית. תסמונת העומדת בלב הספר, כאשר מצד אחד יש את דני המגיע לישראל לחפש חיבור שורשי לזהות היהודית שלו, ומצד שני הצעירים התל אביביים אותם הוא פוגש הרוצים בעיקר לצאת מישראל כמה שיותר מהר ולהגשים את החלום האמריקני".
ג'ו ברדין נולד בוושינגטון למשפחה יהודיה שעלתה לארץ והתמקמה בירושלים כשהיה בן שנתיים, וחזרה לארצות הברית שש שנים מאוחר יותר. בביוגרפיה שהוא מצרף לבלוג שלו טוען ברדין כי במשך שנים הרגיש שיחסיו עם ישראל נותרו בגדר "עסק לא גמור", ואחרי שסיים את לימודיו בקולג' הגיע שוב לבדו וחי שנתיים בתל אביב. תקופה במהלכה חווה על בשרו את אירועי מלחמת המפרץ הראשונה.
מתבקש לשאול האם מדובר ברומן אוטוביוגרפי?
"במילים אחרות, האם דני הוא אני. התשובה היא כן לחלקים מסוימים בספר ולא לאחרים. כמו כל רומן, אני משלב אלמנטים של סיפורים וחוויות אמיתיות, חלקן שלי וחלקן של אנשים שהכרתי בתל אביב, בעלילה בדיונית. אנשים מסוימים שהכרתי אז עשויים לזהות בספר את האופי ודרך ההתבטאות שלהם, לא בהכרח המעשים. לא ניהלתי, למשל, רומן עם אמו המבוגרת של חבר שארח אותי בביתו בתקופת המלחמה, אבל אני כן חולק זוגיות בת למעלה מעשור עם אישה מדהימה המבוגרת ממני בשנים רבות שהייתה עבורי השראה לדמות. הרומן, כמו שהוא מתואר בספר, היה בעיני מטאפורה לחיפוש של דני אחרי 'הארץ המובטחת'. הוא הגיע לישראל למצוא זהות ומצא אהבה, שהיא סוג של ארץ מובטחת מהזן היפה ביותר".
התאכזבת כשהוצאות ספרים בארצות הברית דחו את הספר?
"אלו דברים הקורים כל הזמן, ולרוב משיקולים שלא קשורים לאיכות הכתיבה. התחלתי לכתוב את הספר לפני קרוב לעשר שנים, ועד לפני שנה הוא עדיין עבר שכתובים ושינויים. ההחלטה להעלות אותו בבלוג לאינטרנט לא באה ממקום של ייאוש מהוצאות הספרים הגדולות. אני עדיין מקווה להוציא אותו כמוצר פיזי, אבל לפני כמה חודשים החלטתי שאני חייב לנצל את המדיום של בלוג להביא את הסיפור לאנשים ולראות מה הם חושבים. אני מודה שאני מופתע לטובה מכמות התגובות, דווקא מאנשים שאין להם כל קשר לישראל או ליהדות".
מבחינות רבות, "Romance of the long shot" הוא רומן ישראלי לחלוטין. חשבת לפנות להוצאות ספרים בישראל במטרה להוציא אותו בארץ בתרגום לעברית?
"זו בהחלט אפשרות מבחינתי. הבלוג מאפשר לישראלים לקרוא את הספר, ואני מקווה שעם הזמן השמועה תגיע ליותר ויותר קוראים שיתעניינו בו ויבנה באזז מצטבר שיעזור לי לקדם מגעים בנדון. זה הרי ספר שנכתב מתוך אהבה גדולה לתל אביב, כך שהכי טבעי ונכון בעיני שהסיפור יחזור למקום ממנו נולד".
אתה טוען שהרגשת בעבר משהו "לא סגור" בקשר שלך לישראל. אתה עדיין מרגיש כך?
"לא. בשנים האחרונות אני שלם לחלוטין עם עצמי במקום ובדרך בה אני חי. אני ממשיך לעבוד כעיתונאי במגזינים שונים, אני קופירייטר במשרד פרסום, יש לי רעיון לספר נוסף שאני מקווה למצוא את הזמן להתחיל לעבוד עליו בקרוב. ישראל תמיד תישאר חלק ממני, ואשמח להגיע אליכם שוב לביקור בהזדמנות הראשונה, אבל החלק שבי שחיפש את עצמו בשעתו בתל אביב כבר מצא מנוחה. לא מעט בזכות העובדה שהספר נכתב, ועכשיו יש לאנשים אחרים האפשרות לחלוק איתי את החוויה הזו".