לפני מספר שבועות ראה אור ספר ילדים מיוחד במינו, שמבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בים סוף בסיני בשנת 1994. לחוף נואבה, ממש בדיונה הגדולה, הגיעה דולפינה שהודחה מהלהקה שלה. אותה דולפינה יצרה קשר מיוחד עם עבדאללה, בחור חרש אילם שגר על החופים.
סול דיה, סופר ישראלי, ביקר בסיני למעלה מחמישים פעם והמשיך לעקוב אחרי הדולפינה והקשר המיוחד שלה עם הילד הנכה, שרבים מבני השבט שלו חרשים אילמים מכורח נישואים בתוך המשפחה. הוא לא הצליח להתעלם מהקשר המיוחד בין השניים, ומכאן נולד ספר הילדים שנכתב בעקבות הסיפור המרגש "המתנה הגדולה מן הים". זהו ספר הילדים הישראלי הראשון שיתורגם ויופץ במצרים כצעד תרבותי חברתי ופוליטי פורץ דרך, למרות התבטאותו הפומבית של שר התרבות המצרי לפני כשנה, "אם אמצא ספרים ישראלים במצרים, אשרוף אותם במו ידי".
"את סיני ראיתי פעם הראשונה בשנת 81 כשהייתי בצנחנים" מספר דיה. "קיבלתי שבוע צ'ופר לאבטח את המרחבים בתקופה שסיני עוד הייתה בשליטתנו. מאוד התלהבתי מהמדבר ומההרים, וכמה שנים אחרי זה הגעתי לסיני בשביל לצלול - ים סוף הוא ים מדהים לצוללנים. באחד הביקורים גיליתי מפרץ חדש ויפה מוקף דיונות ציוריות באזור של נואבה. ואז שמעתי על הדולפינה שהגיעה לחופי כפר מוזנח ועני".
"בסיני יש סכסוך רציני בין השבטים הבדואים ואותו כפר הוחרם, כך שלא הייתה לבני השבט הרבה אופציות והם התחתנו בינם לבין עצמם. בכפר הזה יש תופעה עולמית ייחודית - כמעט כל בני השבט יודעים לדבר בשפת הסימנים. עבדאללה היה בחור בן 19 חריג ודחוי, והקשר בינו לבין הדולפינה התבסס על זה ששניהם היו מוקצים. הוא התחיל לדאוג לה למזון וסיפק לה דגים. בשלב מסוים הוא קרא לה 'אשתי', והיו להם כל מיני מנהגים כמו לשחות ביחד ולהתחבק".
"לאט לאט הסיפור התפרסם בארץ ובעולם ואנשים התחילו להגיע במיוחד לנואבה לפגוש את הדולפינה והבחור. ואז, כמו נס, השמיעה של עבדאללה השתפרה והוא התחיל לשמוע, לראשונה בחייו, את הצלילים של הדולפינה. מילד דחוי, הפך עבדאללה ליקיר הכפר ובזכותו התחילו להגיע תיירים ונפתח בית הארחה במקום. הבדואים אפילו מאמינים שהדולפינה היא גלגול הנשמה והרוח של ג'מיה, אמא של עבדאללה, שנפטרה בדיוק שנה לפני שהגיעה לחוף. וזה המסר של הספר - בזכות הקשר עם הדולפינה יצאו ממנו דברים נפלאים".
הספר יתורגם לערבית ויפורסם במצרים, למרות שקיימת עוינות תרבותית מסוימת בין שתי המדינות. איך זה קרה?
"לפני חודשיים הייתי בסיני עם כתב היד ופגשתי עורך דין מקומי, שסיפר שיש לו קשר עם הוצאת ספרים גדולה. הוא קורא ומדבר עברית ומאוד אהב את הסיפור, והוא אמר לי יאללה, בוא ננסה. עד כה הוצאות ספרים מצריות תרגמו ספרים מעברית שעוסקים בפוליטיקה ישראלית, אבל הספר שלי הוא ספר הילדים הראשון שיפורסם במצרים".
אתה רואה בכתיבה שליחות פוליטית וחברתית?
"אני כותב הרבה מאוד שנים. כתבתי שירים וסיפורים קצרים למגירה, אבל את "המתנה הגדולה מהים" החלטתי שאני מוציא לאור כי הוא מאוד ריגש אותי והוא סיפור ייחודי, יחד עם האהבה שלי לסיני ועם זה שהכרתי את האנשים האמיתיים. אני חושב שאני כותב לא רע. אבל הסיבה האמיתית לפרסום הספר מתחילה דווקא בפינוי ימית. בשירות הצבאי שלי סופחתי כצנחן לפינוי. ראיתי איך חיל ההנדסה מיקש את כל הבתים והרס עיר שהייתה מדהימה עם חופים מדהימים. העיר התפוצצה ונהרסה לי מול העיניים, ושם נכנס לי הג'וק הזה שחייב לצאת משהו הרבה יותר טוב משלום קר ומאולץ. אז נדרתי נדר שאם אוכל לעשות פעם משהו בעניין הזה, אני אעשה. בינינו לבין המצרים באמת קיימת עוינות בנושאים של קשרי מסחר ותרבות, אבל דווקא היום יש הזדמנויות מצוינות לקשור איתם קשרים, ומהחוויה שלי המצרים אנשים מקסימים. אולי דווקא אנחנו אלו שצריכים לשנות גישה".