"בטח יש ילד", ספר הביכורים של עורך התוכן אלעד וינגרד, הוא סיפור בחרוזים שכתוב בשתי שפות: סינית ועברית. הנוסח העברי נכתב מנקודת מבט של ילד ישראלי שמדמיין שיש, אי שם בעולם, ילד סיני שדומה לו מכל הבחינות - אוהב לעשות את אותם הדברים, חושב את אותן מחשבות וחולם את אותם חלומות.
הנוסח הסיני נכתב באותו אופן בדיוק - רק הפוך, מנקודת מבטו של הילד הסיני שמדמיין את תאומו בארץ ישראל. הספר כתוב בשורות קצרות שמזכירות שירה, ומדובר סיפור חכם ומקסים על דמיון, חברות ורצון, או על כמה בעצם כולנו דומים.
וינגרד, עורך אינטרנט ותוכן שהיה בין השאר כתב בעיתון "העיר", עורך התרבות היומי ב"מעריב" ועורך ראשי של "עכבר העיר", מספר שהכל התחיל אצלו בילדות. "הספר דווקא לא נכתב כסיפור דו לשוני, הוא מבוסס על זיכרון של מחשבת ילדות שלי - האם יתכן שיש ילד במקום אחר שעושה אותם דברים, קם איתי בבוקר ודומה לי מאוד?".
"אז כתבתי קובץ של זיכרונות ילדות, וזה אחד מהם שהפך לסיפור. ומכיוון שכשילד ישראלי חולם על ילד סיני, והמרחק הוא אותו הדבר מהצד השני, ההוצאה ואני החלטנו לתרגם את העברית, כשהסינית מחזקת את המסר הבסיסי של הספר שגם הרחוק יכול להיות דומה מאוד".
"התגובות לספר מאוד טובות", מספר וינגרד. "קראו אותו גם כמה אנשים שיודעים סינית שוטף, אפילו אנשים בשגרירות סין, ואמרו שהסיפור בסינית יפה כמו בעברית". בימים אלה מתורגם הספר גם למספר שפות נוספות.
"בטח יש ילד בסין שדומה לי ממש מכל הבחינות, הוא נראה בדיוק כמוני רק עם עיניים מלוכסנות, יש לו הורים כמו שלי וסבא וסבתא כפול שניים, אחות קטנטנה בכיינית ודוד עם הראש בשמיים. בטח יש ילד בסין שאוהב בדיוק אותם הדברים, לקלוע לסל עד שחשך, לשכב על הגב ולספור כוכבים. גם להקשיב לשיחות וגם להביט על קהל, לטיל עם הכלב בפארק, וללכת לישון על ערסל" (מתוך הספר).