נועה מנהיים נולדה ב-1974. שימשה כמבקרת ספרים בידיעות תקשורת ובידיעות אחרונות, וניהלה את פורום מדע בדיוני ופנטזיה ב-Ynet. ב-2005 הצטרפה כעורכת להוצאת הספרים כנרת זמורה-ביתן, ובין השאר ערכה את ספריהם של רון לשם, שהרה בלאו, מירי רוזובסקי, אסף אשרי, שי גולדן ויוסי אבני-לוי. בתחילת החודש מונתה לתפקיד עורכת ספרות המקור הראשית של ההוצאה.
*איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד, ומדוע?
"בית הקפה הקבוע שלי הוא אורנה ואלה בשינקין, תל-אביב. הוא גם קרוב לביתי וגם נאמן - האוכל תמיד נפלא והמלצרים תמיד מקסימים. מתקיימת בו אותה אינטימיות שיכולה להיווצר רק בין שני אנשים במקום הומה אדם. אולי זה סוד הקשר שבין בתי קפה לאנשי ספרות - האפשרות לשבת בתוך עמך ולהתבדל בו-זמנית, להיות כלוא בבועה של שקט שאפשר לנקב כשעולה לפניך הרצון - אני חושבת שזה משחק שסופרים רבים משחקים עם העולם".
מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?
"אף אחד. העריכה, בעיניי, יש בה משהו מהטיפול הפסיכולוגי ומהווידוי הקתולי, ולכן אני קצת נחרדת מהמחשבה שמישהו יושב בשולחן הסמוך ומאזין לי ולסופר בעיצומו של תהליך".
אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?
"עורכים אחרים באמצע פגישה עם סופר, לנסות ללמוד מהם, להקשיב לדרך שבה הם ניגשים למלאכה המסובכת והאהובה הזו שלנו. כמובן, שאם מישהו היה מצותת לי..."
מיהם הסופרים האהובים עלייך ביותר?
"מייקל שייבון, ג'יין אוסטן, איאן מקיואן, אורסולה לה גווין, צ'ארלס דיקנס, מרגרט אטווד".
מהו הספר האחרון שקראת, והותיר עלייך את רישומו?
"'מלכוד 22' של ג'וזף הלר, בעקבות החידוש שעשו לו, והופתעתי לגלות כמה ממנו אני זוכרת בעל-פה, כמה שהוא עדיין מצחיק אותי עד כאב בטן וכמה הוא עדיין רלוונטי, ותמיד יהיה, למרבה הצער".
איזה ספרים מונחים ליד מיטתך בימים אלה?
"ערמות על ערמות של כתבי יד. אני כל פעם נשבעת לעצמי לא להביא עבודה הביתה, אבל..."
לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב, ומדוע?
"לספרים שאהבתי בנערותי ובילדותי אני חוזרת שוב ושוב. הקריאה החוזרת בהם היא כמו לחש קסמים מנחם. הסוף ידוע, הכל כבר קרה, ועדיין יש מרחב להתרגש בו מחדש, להיזכר איך זה היה פעם, בפעם הראשונה, ולהתאבל, בו-זמנית, על אובדן הראשוניות הזו".
איזה ספר ילדים אהוב עלייך במיוחד?
"'אהרון והעיפרון הסגול' של קרוקט ג'ונסון. איורים פשוטים להפליא וסיפור חכם עד אימה על יצירה וגבולותיה".
יש בך פתיחות רבה ואהבה גדולה למדע בדיוני. הדבר חריג פעמיים. ראשית, רוב אנשי הספרות בישראל מסתייגים מהז'אנר. שנית, נשים לרוב אינן אוהבות מדע בדיוני. איך הגעת למדע בדיוני והאם תטפחי את התחום במסגרת עבודתך בכנרת זמורה-ביתן?
"הגעתי אל ספרות המדע הבדיוני בפשטות - היא הייתה שם, על המדפים בספרייה, ואני הייתי שם, וקראתי כל מה שיכולתי להניח עליו את ידי. מה שלא, ביקשתי מהספרנית שתוריד לי. מעולם לא קראתי מדע בדיוני כמשהו שהוא 'לא' ספרות ולכן מעולם לא נאלצתי להסביר למה הוא 'כן'. מצאתי ואני ממשיכה למצוא בסוגה הזו כוח ייחודי לשחרר את הדמיון והרוח מכבליהם, למלא את הלב פליאה ואת הראש ברעיונות. אני מקווה לטפח ספרות מדע בדיוני ופנטזיה איכותית כחלק בלתי-נפרד מכוונתי לטפח ספרות איכותית באשר היא, ללא הבדלי סוגה, גזע או מין".
את בארץ זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד - מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלכי?
"למה לבחור? מוזיאונים מספקים את הכל בכרטיס אחד. מסתובבים עד שנופלים מהרגליים, משוטטים בחנות הספרים ואז מתיישבים עם הרכישות בבית הקפה של המקום. מי צריך לצאת החוצה בכלל?"
בהמתנה לטיסה. איזה ספר היית לוקחת איתך?
"קובץ סיפורים קצרים. זה מאפשר בסוף כל סיפור להרים את הראש, להתבונן מסביב ולראות את הכל מחדש, כל פעם, וגם יוצר תחושה של התקדמות והישג במצב מתסכל במהותו. הנה, סיימתי עוד סיפור, מה אכפת לי שיש עיכוב של שעתיים בטיסה!"
כמבקרת ספרים לשעבר וכעורכת ראשית בהוצאת ספרים בהווה, מה דעתך על מוספי ספרות בישראל ועל כתבי העת הספרותיים?
"הייתי שמחה אילו היה לנו שדה שיח ספרותי מבוסס מספיק כדי לתמוך גם במבקרים שהביקורת היא מקצועם ותחום התמחותם, ושאינם נאלצים ללקטר ולערוך ולתרגם במקביל אליה כדי לגמור את החודש, או לשקוד על הרומן שלהם בלילות".
מה היית משנה או מוסיפה בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?
"הייתי מוסיפה תשוקה, אם רק אפשר. גיליתי שזה מועיל באופן גורף בכל תחומי החיים".
למי או למה את מתגעגעת?
"לסבא שלי".
איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?
"הלחש נגד הפחד ב'חולית' של פרנק הרברט. עד היום אני לוחשת אותו לפעמים לעצמי: 'אל לי לפחד. הפחד הוא קוטל הבינה'".