בימאית- כריסטין ג'פס ("סילביה”)
תסריטאית- מייגן הולי
שחקנים- איימי אדאמס (“ספק"), אמילי בלאנט (“השטן לובשת פרדה"), אלן ארקין ("מיס סאנשיין הקטנה")
על מה הסרט?
להיט סאנדנס. עוד משפחה אמריקאית לא מתפקדת- אם חד הורית מנהלת רומן עם החבר שלה מהתיכון, הבן שלה עף מבית הספר, האבא מנסה לעשות מכה, האמא התאבדה מזמן אבל אף אחד עוד לא התגבר על זה, והאחות השניה אבודה. מה עושים? מקימים עסק עצמאי לניקוי זירות מוות.
על מה באמת הסרט?
לנקות זירות מוות זה אולי קל, להתמודד איתו זה קצת יותר קשה.
הדבר הכי טוב בסרט
אמילי בלאנט בתור האחות הקטנה. זה שאיימי אדאמס שחקנית מצוינת אנחנו כבר יודעים, וגם כאן היא מוכיחה זאת שוב. אבל מי שמפתיעה ומתגלה כשחקנית לא פחות ממדהימה היא בלאנט, שהצליחה לבנות דמות מרשימה, מצחיקה ומרגשת. הכימיה המוצלחת בינה ובין אדאמס מחזיקה את הסרט ומגינה עליו מכל פגמיו.
הדבר הכי גרוע בסרט
אדאמס מנהלת בסרט רומן עם האהוב שלה מהתיכון שהתחתן בינתיים (סטיב זאן), אך כל הטיפול ברומן הזה ובהתפתחותו מעט לוקה בחסר.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
רק סרטי אינדי יכולים לרגש כל כך בסצנה בה הולכת בלאנט עם מכרה חדשה לצפות ברכבת שועטת מתחת לפסים בלילה כדי לצרוח את ייאושה וכאבה לעולם. סצנה מופתית.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הפתיחה בה מישהו נכנס לחנות כלי נשק (זהירות ! מגיע ספויילר) ומפוצץ לעצמו את הראש ללא הכנה מוקדמת.
סקס
רק מחוץ לנישואים. וכיאה לסרט שעומדות מאחוריו שתי נשים, גם זוכים להצצה חטופה בישבנו של סטיב זאן על חשבון חשיפת הגוף הנשי.
אלימות
חוץ מההתאבדות המפתיעה בתחילת הסרט, אנו עדים בסרט רק לתוצאות האלימות בזירות הפשע והמוות אותן מנקות האחיות, ולא לאלימות עצמה.
סטיילינג
פרברי-אמריקאי- כזה שאופנה לא ממש משחקת בו תפקיד.
מה למדנו מהסרט?
מה זה טרסטלינג (trestling)- לצפות ברכבת דוהרת מתחת לפסים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איפה אפשר לעשות את הטרסטלינג הזה בארץ?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אהבתי את ההקבלה בין העבודה שהדמויות בוחרות להן לסיפור האישי של ההתאבדות של האם. רק סרטי אינדי יכולים לטפל כל כך ברגישות בסיפורים הקטנים האלה. אבל למה כל הדמויות האלה של סרטי האינדי חייבות תמיד להיות מוזרות?
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
נו, כל עבודה מכבדת את בעליה.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"ליטל מיס סאנשיין”-ושאר סרטי אינדיפנדנט על משפחות לא מתפקדות. והדמיון מסתתר גם בעובדה שבשני הסרטים מופיע אלן ארקין, המילה סאנשיין, ואותם המפיקים.
"כנפיים שבורות”- שם לקח 9 חודשים להתגבר על מות האב, כאן זה לוקח חיים שלמים.
"עמוק באדמה”- משהו בגישה הקומית והשחורה למוות כנראה הגיע ממשפחת הקברנים הזו.
שורה תחתונה
סרט עצמאי קטן ויפהפה. שלמרות בעיות תסריטאיות מועטות מצליח לגעת ולרגש, הרבה בזכות המשחק של כל האנסמבל המוצלח שלו.
זמן מסך
102 דקות.