בעלי מלאכה
במאי ותסריטאי- שמוליק מעוז
שחקנים- יואב דונט, מיכאל מושונוב ("איים אבודים"), אושרי כהן ("בופור"), איתי טיראן ("בופור"), זהר שטראוס ("הדברים שמאחורי השמש").

על מה הסרט?
השעות הראשונות של מלחמת לבנון הראשונה מבעד לעיניהם של צוות טנק לא ממש מתפקד.

על מה באמת הסרט?
הצבא הישראלי הוא אולי הכי חזק בעולם, אבל החיילים שלו הם בסך הכול קורבנות רגישים וחלשים. הלוואי שזה באמת היה ככה.

הדבר הכי טוב בסרט
זהר שטראוס (שגם זכה על תפקידו בפרס אופיר). אמנם ארבעת השחקנים המגלמים את חיילי הטנק משחקים מעולה, אך שטראוס, המפקד שלהם, בולט מעל כולם. הוא מצליח ליצור מפקד קשוח ומאיים, מה שהופך את סצנת השבירה שלו למרגשת וזכורה במיוחד.

הדבר הכי גרוע בסרט
המוות של אחת הדמויות היה מאוד ברור וצפוי. כמו שבסרטי מלחמה אמריקאיים אנו יודעים שהחייל שימות הוא זה שיראה תמונה של החברה שלו שמחכה לו בבית, גם כאן ברגע שהחייל גילה פרט מהביוגרפיה שלו היה ברור שהוא לא יגיע הביתה בשלום.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
מכל סצנות המלחמה והזוועות, הזכורה ביותר היא דווקא סצנת מונולוג של יואב דונט, המגלם את דמותו של הבמאי, המספר על יום המוות של אביו שהוביל להתנסות מינית עם מורתו. פרויד לא היה יכול להיות מרוצה יותר מההוכחה לקשר בין סקס ומוות.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
בסרט שמציג את זוועות המלחמה בצורה מפורשת מדי, הזוועתית מכולן הייתה של חקלאי לבנוני שנפגע מטיל, והוא צועק קטוע ידיים ורגליים- סלאם. אי אפשר שלא להסיט את העיניים.

סקס
כאמור, מגשים את הפנטזיה של "אילו רק היית קצת פחות המורה שלי".

אלימות
יורים ובוכים. עוד סרט מלחמה ישראלי שנופל לקלישאה הצה"לית השחוקה. כנראה שזה מה שהחיילים הישראליים יודעים לעשות הכי טוב.

סטיילינג
מלוכלך, מפויח, משומן, מגורזן ומעוטר בשקדי מרק. או כמו שאומר המפקד- "אי אפשר לנהל מלחמה בזוהמה הזאת".

פסקול
עבודת הסאונד בסרט היא לא פחות ממדהימה. אנו למדים על כל ההתרחשויות מחוץ לטנק בעזרת הסאונד, והפסקול של הסרט (עליו זכו בפרס אופיר דוד ליס ואלכס קלוד) מלחיץ במיוחד.

מה למדנו מהסרט?
לצבא הישראלי אסור להשתמש בפצצות זרחן, אז הוא לא משתמש במילה זרחן, אלא במונח "נפיץ עשן". מכבסת המילים הצה"לית לא נחה לרגע.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני חייב אוויר. כבר נהייתי קלסטרופוב.

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אהבתי את הרפלקסיביות הקולנועית בסרט. מעוז יוצר קשר מעניין בין כלי הנשק- קנה התותח- למצלמה. האם הקולנוע יכול להיות אלים יותר מכלי רצח?

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אני לא מסוגלת לראות סרטים כאלה. יש לי מספיק מלחמה בחדשות. זה לא בשבילי.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"בופור"- ושאר סרטי מלחמה ישראלים על מלחמת לבנון.

שורה תחתונה
סרט מלחמה מקורי, חזק, עוצמתי ומלחיץ. עבודת המשחק, הסאונד והצילום הן מהשורה הראשונה וקשה שלא להתמסר למתרחש על המסך. רק חבל שנעדרת ממנו ביקורת אמיתית.

זמן מסך
90 דקות.