בעלי מלאכה
במאי ותסריטאי- אריק לובצקי (“בלאק ג'ק").
שחקנים- ציון ברוך, נטע גרטי, שלומי קוריאט ואורי גבריאל. 

על מה הסרט?
סימיקו הקטן עושה סרט בעזרת חבריו לשכונה ונקלע לקשיים רבים ומרובים. 

על מה באמת הסרט?
קולנוע ישראלי זה עניין למשוגעים. 

הדבר הכי טוב בסרט
האח המפגר/אילם/אוטיסט של הגיבור. תפקיד נפלא ואמין ללא מילים.

הדבר הכי גרוע בסרט
הקלישאות. בין שלל פגמיו של הסרט, בולט השימוש חסר הבושה בקלישאות המתחילות ברעיון המרכזי עצמו וצורת פיתוחו, ממשיכות במשפטים כמו "נתתי לך את השנים הטובות ביותר בחיים שלי" ושאר יציאות מעוררות הגיחוך, ומגיעות עד גניבת סצנות נפשעת כמו למשל סצנת השקית המעופפת הפיוטית מ"אמריקן ביוטי", גרסת הפריפריה הלבנטינית.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
ציון ברוך נכנס לכלא ופוגש פליט מדרפור. כמה תלוש ככה מקסים.

אין תמונה
ברוך חביב, השאר פחות

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
ציון ברוך מגיע לבקר את אביו המאושפז עקב התקף לב. תחרות בין הדיאלוג המביך להופעתה הנוראית של הנון- שחקנית המגלמת את אמו.

סקס
וולגרי, שוביניסטי ומיועד לעיני גברים בלבד. חמש דקות לתחילת הסרט ואנו כבר מבקרים במועדון חשפניות, שיביא לסימיקו שלנו את הרעיון לסרט הקסטות שלו- “יומנה של חשפנית". רק חבל שלא הוא ולא הבמאי של הסרט האמיתי מבינים דבר או שניים ביומן, חשפניות או נשים בכלל.

אלימות
קלישאתית. את הבחור האלים של הסרט מגלם גדי סבן (“חלומות נעורים”), שהוא לא פחות מהברקת ליהוק, וקשור גם הוא לטשטוש בין מציאות לדמיון שהסרט ניסה לעסוק בו. הוא מגלם מלווה בריבית חרדי, ובפעם הראשונה שהוא מופיע על המסך הוא מאזכר כי השתחרר מהכלא לא מזמן, ממש כמו השחקן שמגלם אותו, שישב בכלא על מעשה מגונה.

סטיילינג
חומוס, צ'יפס סלט. ומי נתן לציון ברוך לצאת ככה מהבית?

מה למדנו מהסרט?
לא לעשות סרטים.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
בא לי חומוס.

אין תמונה
מי מתעסק, זה ציון

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אריק לובצקי, בעבודת הבימוי הסוליסטית הראשונה שלו, מנסה לעשות סרט מטא-בורקס, מטא-קסטות אך בו בזמן גם מנסה להישאר שכונתי ואותנטי, התוצאה המרושלת והמביכה לא מצליחה לענות על אף יומרה והיא בעיקר מעוררת כעס ושעמום.

המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
בגלל סרטים כאלה אני מפחדת ללכת לקולנוע ישראלי.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטי ג'ורג' עובדיה- אבל עם הרבה פחות מלודרמה.
סרטי אבי ביטר- בגלל החובבנות.
"חולה אהבה משיכון ג'”- בגלל השיגעון.

שורה תחתונה
ציון ברוך מקסים בתור סימיקו הבמאי, אך התסריט הדל, העלילה המסומנת בלבד, הדיאלוגים המשומשים, הדמויות שלא מצליחות להתפתח מעבר לקריקטורות וחוסר האמינות הכולל (הבא לשיאו בסיום התפור מדי) לא מאפשרים באמת ליהנות מחינניותו או מכל פוטנציאל אחר שהיה לסרט הזה.

זמן מסך
91 דקות.