במאי- דניס דוגאן (“אל תתעסקו עם הזוהן").
תסריטאי-אדם סנדלר ופרד וולף (“סטרדיי נייט לייב").
שחקנים- אדם סנדלר, כריס רוק (“כולם שונאים את כריס”), דיוויד ספייד ("תהרוג אותי וזהו”), רוב שניידר (“הג'יגולו מת מצחוק”), קווין ג'יימס (“מלך השכונה").
כוכב אורח- סטיב בושמי.
על מה הסרט?
בני ארבעים פלוס ומשפחותיהם נפגשים לסופ"ש בבית באגם, אחרי מותו של מאמן הכדורסל שלהם בילדות.
על מה באמת הסרט?
נוסטלגיה לילדות שלפני עידן האינטרנט והפלאפונים, ועל הפחד וחוסר הרצון להתבגר.
הדבר הכי טוב בסרט
הסלפסטיק. הבדיחות המוצלחות בסרט כוללות התקלות בעצים, בריכות נשברות, חיצים ברגליים, ילדים בני ארבע יונקים, זקנות שמעזות להיות מיניות, וסטיב בושמי בחצי גוף מגובס. כן, מדובר בהומור וולגרי, מטופש וילדותי, אבל מה לעשות שהוא מצליח להצחיק.
הדבר הכי גרוע בסרט
שבתור אוסף מערכונים הוא אולי עובד אבל לא בתור סרט. ואם להתבטא בעדינות, אדם סנדלר הוא לא ממש התסריטאי הכי מבריק בהוליווד.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הכלב בלי מיתרי הקול היה די מצחיק.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצינת סגירת המעגל שמגיעה משום-מקום, בה כל אחת מהדמויות מתוודה על שקריה ומקבלת מחילה מיידית. ואנחנו בחילה ענקית.
סקס
בעולם הילדותי של סנדלר, לא רואים סקס רק צוחקים עליו קצת. ואם אפשר לחפצן בחורה או שתיים מה טוב. חוץ מזה, סלמה הייק נראית מדהים בבגד-ים.
אלימות
כמו בסרטים מצוירים- לא משנה מה קורה לך זה לא באמת נורא.
סטיילינג
המחלקה של סלמה הייק בסרט- המגלמת את אשתו מעצבת האופנה של סנדלר, ובהתאם מתלבשת בסגנון אירופאי אופנתי, וכך גם ילדיה. השינוי המהיר אצלם יתבטא בחזרה ללבוש האמריקאי חסר הטעם והייחוד.
פסקול
אייטיזי. אסופת שירים מעלי עובש שלא היו טובים גם אז.
מה למדנו מהסרט?
שיש סרטים בהוליווד שאף אחד לא קורא את התסריט שלהם לפני שיוצאים לצלם אותם.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
לא הייתי ממליץ לאף אחד אפילו להוריד את הסרט מהאינטרנט.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הצגת דמויות הנשים כאן פשוט עוברת כל גבול, והיא שוביניסטית, סקסיסטית וסטריאוטיפית. בעוד הגברים מקבלים שורות שנונות ומתוחכמות לעיתים, הנשים, גם אם הן בעלות קריירה ואינטליגנטיות, תופסות מקום משני ביותר בסרט, מקבלות שורות מטופשות ומתנהגות כמו ילדות קטנות ודביליות.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
שמישהו יחזיר לי את השעתיים האלה בחזרה בבקשה.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"החברים של אלכס”- רק בגלל החברים הנפגשים אחרי שנים. כל דמיון אחר לא קיים.
"ג'קאס”- בשביל בדיחות הסלפסטיק, מעשי הקונדס והגברים שלא מתבגרים.
שורה תחתונה
קומדיה מיושנת, עם כמה בדיחות טובות, אך עם נטייה לעשות את הבלתי יעשה-ולחזור על חלק מהבדיחות פעמיים ושלוש. הבימוי העצל והשחקנים החביבים לא מנסים להתגבר על המחסור בסיפור, שהוא צפוי, חסר מאמץ והתפתחות, והתירוץ לכל העלילה מטופש ומופרך. בעידן של ג'ד אפאטו, קומדיות כאלה כבר לא צריכות להיעשות. כבר הבנו מזמן שסנדלר איבד את זה, רק לא ידענו עד כמה. כנראה אחד מסרטי הקיץ המיותרים בתולדות הקולנוע.
זמן מסך
102 דקות.