במאי ותסריטאי- ניר ברגמן (“כנפיים שבורות”). מבוסס על ספרו של דויד גרוסמן.
שחקנים- אורלי זילברשץ, יהודה אלמגור (“סוזנה הבוכיה”), רואי אלסברג.
על מה הסרט?
סיפור ההתבגרות של הילד שלא גדל.
על מה באמת הסרט?
על הפחד להתבגר.
הדבר הכי טוב בסרט
אורלי זילברשץ במיטבה. בתפקיד עקרת בית נואשת היא מוכיחה שוב כמה היא שחקנית מצוינת וכמה ברגמן הוא במאי שחקנים מהולל.
הדבר הכי גרוע בסרט
בחלקים מעטים בו הוא נוטה להיות איטי מדי, וכשלא ממש קורה משהו, הפיוטיות הופכת לשעמום.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
כל סיקוונס ההזיה של הילד (רואי אלסברג בן ה-13 המצוין, שזהו תפקידו הראשון בקולנוע) בסיום הסרט עם הסירה מנייר בים המלח. קסום וחלומי.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הסיום העצובה. לא קל לצאת מהקולנוע עם מועקה.
סקס
פרוידיאני. הילד מציץ מבעד לדלת חדרם של ההורים ומגלה את האסור לגילוי, רק חבל שבמשפחתו חסרת האהבה גם הסקס הוא מכאיב.
אלימות
הדרך המיושנת בה בוחר הגיבור להוציא לעצמו שן מתנדנדת היא פגיעה אישית אלימה ביותר. אני חשבתי שלהוציא ככה שיניים זה רק מיתוס מפחיד שמספרים לילדים קטנים.
סטיילינג
ישראל-ירושלים של שנות ה-60. עולם בו התנועה יותר חזקה מהמסיבות הסלוניות, וכולם מתלבשים באותם "מדים" צנועים וחסרי אישיות.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמלמדת האם הקשה את בתה- אהבה זה כמה רגעים, אחריהם זה רק מלחמה אחד בשיגעונות של השני.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הסרט יפה כמו הספר.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אדפטציה ספרותית מדי, הניסיון להישאר נאמן מדי לספר מוביל לעיתים לקלישאות מיותרות. לא מחדש ממש בעיסוק הקולנועי הישראלי בשואה, והמבט העכשווי על שנות ה-60 לא ממש ממריא למחוזות לא מוכרים.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
אני דווקא הכי אהבתי את השכנה הבלונדינית העצובה והבודדה, ליבי יצא עליה בסיום.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"ז'יל וג'ים”- בגלל השלישייה הנערית שנוצרת.
"הקיץ של אביה”- בגלל השואה וההתבגרות.
שורה תחתונה
אחד מספרי ההתבגרות היפים שנכתבו הופך תחת ידיו של ברגמן לסרט התבגרות יפה לא פחות, בו רב הנסתר על הגלוי, שדבר כמעט לא נאמר בו והכול מתחבא בו בין השורות ומתחת למילים. ברגמן מטיב לתאר מערכות יחסים מורכבות, ניואנסים עדינים ומצליח להגדיר היטב איך זה מרגיש להיות מתבגר זר מגופך, חברייך ומשפחתך. התוצאה היא סרט מרגש, עצוב ומלנכולי.
זמן מסך
107 דקות.