רטרו- מיוזיקל צרפתי. קבוצת מובטלים מקימה מחדש תיאטרון בפריז בשנת 1936. שחקנית טרייה שמגיעה למקום מחייה אותו מחדש, מתאהבת בקומוניסט יהודי ומסתבכת עם פשיסט מרושע. קו עלילה נוסף מתרכז במנהל התיאטרון המנסה להשיב לחייו את בנו שנלקח ממנו בתקופת האבטלה.
על מה באמת הסרט?
פועלי כל העולם התאחדו! קפיטליזם זה רע, קומוניזם זה טוב. צרפת מעולם לא הייתה אנטישמית ולא נכנעה לפשיזם. ויוה לה פרנס!
בעלי מלאכה
במאי ותסריטאי- כריסטוף בארטייה (כשהנערים שרים)
תסריט- ז'וליין רפנו ופייר פיליפה
שחקנים: ז'ראר ז'וניו (כשהנערים שרים, מר בטיניול, הדייר)
קלוביס קורמיאק (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, שנים של אירוסין)
נורה אתזדר
הדבר הכי טוב בסרט
נורה אתזדר, המגלמת את דוס שהגיעה לפריז כדי להתפרסם, בהופעה קולנועית משמעותית ראשונה היא משתלטת על הסרט במשחק, שירה ומראה של כוכבת משנות השלושים.
הדבר הכי גרוע בסרט
בניגוד לז'אנר- לא צחקנו מספיק, לא בכינו בכלל.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הופעת הפינאלה עם אפקטים של תיאטרון, קולנוע, תפאורה, תלבושות מחול ושירה. תענוג.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסרט משתמש ביותר מידי קלישאות, המעצבנת ביותר מביניהן היא מכתבים מהאב לבן שלא מגיעים ליעדם. די כבר, ראינו את זה יותר מידי פעמים.
הזווית היהודית-ישראלית
הצרפתים מכפרים על משטר וישי ועושים סרט פרו יהודי לחלוטין, והשחקן שמשחק את היהודי שווה לחלוטין. הסרט מתרחש בזמן הממשלה השמאלנית בצרפת כאשר לאון בלום היהודי כיהן כראש הממשלה. ניצני הפאשיזם והאנטישמיות המופיעים בסרט ומופנים כלפי דמות היהודי, זוכים לעונש תסריטאי ראוי.
סקס
סיפור האהבה בין הפועל לכוכבת מותיר אותנו עם סצנת סקס אחת לא מספקת. חוץ מזה, אפשר לצפות ברקדניות חשופות חזה, כיאה לעיר שהמציאה את המולן רוז'.
אלימות
במידה. בשביל עקרונות לפעמים צריך להילחם. הסרט מתמודד גם עם האמירה כי צרפתים נלחמים עם הידיים, פחדנים עם אקדחים.
סטיילינג
שנות ה-30 הרומנטיות. מאז "רטטוי" פריז לא נראתה כל כך רומנטית.
פסקול
המלחינים יצרו שירים מודרניים מקסימים בהשראת הסגנונות המוסיקליים של שנות השלושים- שנסונים, קנקן ומיטב הזמר הצרפתי של תחילת המאה. וממש אי אפשר להרגיש בהבדל. הסרט לא מתפקד כמיוזיקל בו הדמויות מתחילות לשיר ללא סיבה, המוסיקה תמיד תנבע מהעלילה.
מה למדנו מהסרט?
"ים יש בכל מקום, פריז יש רק אחת".
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
פריז, אח, פריז.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
סנטימנטאלי מידי, ממש כמו "כשהנערים שרים". סרט סופר פטריוטי שלא מנסה לאתגר את חוקי הז'אנר. בינוני. "מולן רוז'" עושה עבודה הרבה יותר טובה.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איזה שחקנית מוכשרת, גם יפה, גם שרה מקסים, גם משחקת מעולה, ואילו רגליים!
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"מולן רוז'"- גם כאן מככבים פריז, תיאטרון, שירים וסיפור אהבה מתוסבך.
מיוזיקלס של בזבי ברקלי- כדי לאזכר אותם בהומאז' המקסים בסצנת ההופעה הגדולה.
"אבא גנוב"- כדי לגנוב את סיפור האב המנסה להשיב אליו את בנו.
תשדירי בחירות של אביגדור ליברמן- כדי לבסס עליו את דמות הרשע.
שורה תחתונה
אחלה סרט לוולנטיין דיי שחל בקרוב.