אין תמונה
אנג'לינה ג'ולי. אמא מחליפה
על מה הסרט?
דרמה עשויה היטב המתרחשת בלוס אנג'לס של שנות ה-20 ומבוססת על סיפור אמיתי. אנג'לינה ג'ולי מגלמת אם חד הורית שילדה נעלם, והיא נאלצת להתמודד עם משטרה גברית מושחתת לאחר שהם מחזירים לה ילד שאינו בנה. היחיד שעומד לצידה הוא כומר שנלחם גם הוא במגפת השחיתות.

על מה באמת הסרט?
מה קורה כשרפובליקנים נמצאים יותר מדי זמן בעמדות כוח. וגם - לעולם אל תסמכו על אנשי חוק.

בעלי מלאכה
במאי - קלינט איסטווד ("מיליון דולר בייבי", "מיסטיק ריבר"- גם שם עומד ילד נעלם במרכז העלילה).
תסריטאי - מייקל סטרצ'ינסקי (בבילון 5).
שחקנים - אנג'לינה ג'ולי וג'ון מלקוביץ' .

הדבר הכי טוב בסרט
אנג'לינה ג'ולי.

הדבר הכי גרוע בסרט
קלאסי מדי, עם נטייה למלודרמה. מעביר תחושת מועקה חזקה ונטול חמלה.

הסצינה שתלכו איתה הביתה
כל קלוז אפ של ג'ולי, כל סצינה עם מלקוביץ', הווידוי של הילד בתחנת המשטרה וסצנות בית המשפט (המבוססות בחלקן על תעתיקים מהמשפט האמיתי).

הסצינה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצינות בית המשוגעים, הייסורים והשתיקות של ג'ולי. סצינת ההוצאה להורג בתלייה ארוכה ומפורטת במיוחד, ומעידה כנראה על התנגדותו של איסטווד לעונש המוות שעדיין- לא ייאמן - קיים בכמה מדינות בארצות הברית.

הזווית היהודית-ישראלית
ההוכחה הראשונה שמוצאת ג'ולי לכך שהילד אינו בנה, היא העובדה שעבר ברית מילה.

סקס
אין. כלום. נאדה. גורנישט. אפילו לא נשיקה.

אלימות
למכביר. רצח, גרזנים, דם, השפלה, מכות חשמל, אגרופים, הוצאה להורג.

סטיילינג
שנות העשרים מעולם לא נראו טוב יותר. הקפדה מרהיבה ומדויקת על הפרטים הקטנים. התקופה מאפשרת לאנג'לינה להסתובב עם שמלות יפהפיות, כפפות, כובעים ולהראות כמו ראשונת הכוכבות מסרטי הוליווד הקלאסיים. מרלן דיטריך, מאחורייך.

פסקול
איסטווד לא חתום על הסרט רק כבמאי ומפיק, אלא גם כמלחין. וגם כאן הוא עושה עבודה מעולה.

מה למדנו מהסרט?
"לעולם אל תתחיל קרב, תסיים אותו"- משפט שג'ולי מלמדת את ילדה, ולאחר מכן את עצמה. משפט שמדיניות החוץ האמריקאית שוכחת לפעמים.

אין תמונה
אנג'לינה ג'ולי. כמה מפתיע שהיא מגלמת אמא
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
איזה מהממת אנג'לינה, אבל היא כבר רזה מדי, לא?

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כנראה אחד הסרטים הפחות טובים של איסטווד. נורא שמרני ומתחנף למצביעי האוסקר. וג'ולי הזאת היסטרית ואובר-דרמטית. אבל זה אחלה סרט לניתוח בקורס פמיניזם.

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
תאמין לי, גם היום היה יכול לקרות כזה דבר. כלום לא השתנה, רק נהיה יותר גרוע.

מה ראה איסטווד לפני הצילומים?
"קן הקוקייה" - כדי להיזכר איך נראה בית משוגעים מבפנים.
"נערה בהפרעה" - כדי להיזכר איך ג'ולי נראית בבית משוגעים. ולא הזיק שהיא גם קיבלה על זה אוסקר.
"בשם האב" - כדי ללמוד איך עושים סרט ממש טוב על התמודדות עם שלטון מושחת ואנשים המואשמים על לא עוול בכפם.
"ארין ברוקוביץ'" - עוד מסע צלב של אם חד הורית היוצאת להילחם לבדה בעולם הגדול.
"רוקדת בחשיכה" - כדי להתחרות מי עושה סצינת תלייה מזעזעת יותר.

שורה תחתונה
אוסקר נוסף לאנג'לינה, ובצדק.