במאי, מפיק ותסריטאי- ג'יי.ג'יי אברהמס ("אבודים”, "מסע בין כוכבים”).
שחקנים- ג'ואל קורטני, אל פנינג (“אי שם"), קייל צ'נדלר (“אורות ליל שישי"), גבריאל באסו (“מזל סרטן").
מפיק כוכב אורח- סטיבן שפילברג.
על מה הסרט?
תאונת רכבת מסתורית מוציאה עיירה אמריקאית קטנה משלוותה. חבורת ילדים קולנוענים יוצאת להצלה.
על מה באמת הסרט?
אנו אלה שיוצרים את האויבים שלנו, הם לא באמת קיימים.
הדבר הכי טוב בסרט
אל פנינג. כבר לא האחות הקטנה של, מציגה הופעה מרגשת ובוגרת ומצליחה להיות יותר מעניינת מכל אפקט מיוחד אחר בסרט. לא ייאמן שמדובר בילדה בת 13. יחד עם חבורת הילדים המוכשרת שלצידה, שלחלקם זהו תפקיד קולנועי ראשון, הם בדרך הבטוחה להיות "הוליווד הצעירה" הבאים.
הדבר הכי גרוע בסרט
לצופים מעל גיל 12 הוא ירגיש מאוד לא מקורי לפרקים.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
ללא ספק, סצנת התרסקות הרכבת. בלי שום תלת-מימד היא מצליחה להצמיד אותך לכסא בבעתה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
המפגש הסופי עם החייזר גלש קצת מעבר לגבולות הקיטש והסנטימנטליות. אבל בסוג הסרטים הזה זה די מתבקש, מובן ונסלח.
סקס
מדובר בסרט התבגרות, על ילדים לילדים, אז תאלצו להסתפק באחיזת ידיים אמיצה בין הגיבורים המגלים לראשונה את האהבה.
אלימות
צבאית. הצבא הוא האויב האמיתי בסרט הזה, ואסור לסמוך עליו בשום אופן. הסרט מציג אותו כמי שלא יכול לפתור בעיות שלא בדרך של שתלטנות, כיבוש, שקרים והרבה אלימות. הילדים לעומתו מוצגים כנבונים, רגישים ואינטואיטיביים בהרבה. בשביל סרט ילדים, מדובר במסר חתרני לא קטן.
סטיילינג
הסרט מתרחש בשנת 1979 וההקפדה על הסטייל ריאליסטית ואמינה. מהעיירה האמריקאית הנצחית דרך בגדי הילדים ועד עיצוב הבתים. החייזר עצמו נדמה כשילוב של כל החייזרים הקולנועיים האפשריים מהנוסע השמיני ועד אי.טי.
פסקול
מלחיץ. לוחץ היטב על נקודות האמאל'ה, בשילוב עם שירי סבנטיז אהובים כמו "מיי שרונה" ולהיטי "בלונדי".
מה למדנו מהסרט?
את מה שאומרים הילדים לסטלן העירוני- סמים זה רע. זה גורם לך להירדם ולפספס את כל האקשן. בכל זאת, צריך גם מסרים חינוכיים פר-אקסלנס בכזה סרט.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
היי, רגע, מראים את הסרט סופר-8 של הילדים על הכתוביות.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
ג'יי ג'יי אברהמס כנראה רוצה להיות ממשיך דרכו של שפילברג, והוא פועל כאן לפי כל חוקי הז'אנר ביצירת קלאסיקה מודרנית מיידית, שאפילו זוכה להיות מופקת על ידי הגורו הנערץ שלו, אך עדיין מצליח להטביע את טביעת ידו הייחודית והמעניינת במודעות עצמית פסטישית אינטרטקסטואלית. כנראה שמדובר באוטר של ממש.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
מאוד מוצא חן בעיני שעדיין ממשיכים לעשות סרטים כאלה לילדים, עם כל הזבל שיש מסביב.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
"אי.טי”, "מפגשים מהסוג השלישי”- ושאר סרטי שפילברג על חייזרים שרק רוצים הביתה.
"הגוניס”, "אני והחבר'ה”- ושאר סרטי התבגרות של חבורות.
"דוסון קריק”- בגלל שגם לדוסון היה חלום לעשות פעם סרט.
שורה תחתונה
אברהמס יצא ליצור סרט ילדים כמו של פעם עם היכולות המתקדמות של הקולנוע של המאה ה-21, והתוצאה הקסומה מצליחה להיות נוסטלגית ועכשווית בו-זמנית. למרות הקלישאות, פיתולי העלילה המוכרים, המשפטים ששמענו כבר עשרות פעמים, יש ל"סופר 8” לב כל כך גדול ואהבה לקולנוע כל כך מדבקת שהוא מצליח לרגש, למתוח, להצחיק ולהפתיע את הילד הקטן שבכולנו.
זמן מסך
112 דקות.