בעלי מלאכה
במאית- פילידה לויד (“מאמה מיה").
תסריטאית- אבי מורגן (“בושה", סדרת הטלוויזיה "השעות").
שחקנים- מריל סטריפ, ג'ים ברודבנט (“הארי פוטר"). 

על מה הסרט?
ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, המבוגרת וההוזה נזכרת בחייה הסוערים.

על מה באמת הסרט?
על זקנה, אימהות, נשיות, והרבה פחות על פוליטיקה, אידיאולוגיה, וחוסר צדק חברתי.

הדבר הכי טוב בסרט
מריל סטריפ, ללא ספק. מושלמת, מדויקת, ומהפנטת. כל ניואנס שלה הוא פשוט זהב טהור.

הדבר הכי גרוע בסרט
הוא מתרכז בטפל- תקופת זקנתה מעוררת הרחמים של תאצ'ר, ולא בעיקר- תקופת שליטתה מעוררת הזעם.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
אין בסרט אף סצנה גדולה באמת, בולטת או מיוחדת. הסצנה החביבה ביותר היא כנראה זו שבה מציע דניס תאצ'ר הצעיר הצעת נישואים לתאצ'ר הצעירה בנונשלנטיות מפתיעה.

אין תמונה
סטריפ. הכל על הכתפיים שלה

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
ההזיות החוזרות ונשנות של תאצ'ר על בעלה המת. באיזשהו שלב הן כבר בלתי נסבלות.

הזווית הישראלית
מתי הגרסה הדומה לביוגרפיה של גולדה מאיר בכיכובה של סטריפ?

סקס
בהתאם לאשת הברזל שהיא, סקס הוא כנראה לא בראש סדר העדיפויות של האישה הנוקשה הזו, וזה רק צד חסר אחד מני-רבים במערכת היחסים שלה עם בן זוגה.

אלימות
פוליטית. אישה אישה, אבל יודעת להילחם כמו אחרוני הגברים. כי ככה זה, על פי דמותה של תאצ'ר, שהתגברה על מחסומי מעמד ומגדר, כשאת רגילה להילחם כל החיים.

סטיילינג
שחזור מדויק של הסטייל השמרני של הגברת, מהפריזורה שעברה מהפך, דרך השמלות המחויטות ועד לתיק היד ושרשרת הפנינים הקבועים.

מה למדנו מהסרט?
לא הרבה דברים שאי אפשר ללמוד בערך מרגרט תאצ'ר בוויקיפדיה.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
ממש כתוב למריל סטריפ- "מגיע לי אוסקר" על המצח לאורך כל הסרט. אני עדיין בטים מישל וויליאמס.

אין תמונה
דיוקן חלקי ופשטני

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אחרי שביימה את סטריפ במיוזיקל המביך לפרקים "מאמא מיה", קופצת לויד מדרגה אחת יותר מדי בהתקדמות הקולנועית שלה, ומגישה ביוגרפיה אפויה למחצה. כבר עדיף לראות את "איש הברזל" שוב.

המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
אתה פשוט מפחד מנשים חזקות.

מה ראתה הבמאית לפני הצילומים?
ביוגרפיות קולנועיות.

שורה תחתונה
דיוקן חלקי, פשטני וחסר מורכבות אמיתית של אחת הנשים החזקות והשנויות במחלקות של המאה העשרים. ללא מריל סטריפ המרתקת, שאין (כרגיל) מספיק סופרלטיבים כדי לתאר את הופעתה, לא היה מצליח הסרט הזה לעמוד על רגליו. ועצוב לגלות שכמה שסטריפ חזקה, כך הסרט חלש. הסרט אולי ישכח במהרה, אך הופעתה תיחקק בספרי המשחק של ההיסטוריה.

זמן מסך
105 דקות.