בזמן שצפיתם אמש בפרק ההדחה של "הישרדות", מתמודדי העונה בחרו לצפות בפרק ביחד. כולם התקבצו במלון "לאונרדו בוטיק" בתל אביב, שם הוכנה עבורם סוויטה מבעוד מועד, וביחד הם צפו איך הם מרכלים האחד על השנייה מאחורי הגב.
אירוע הצפייה המשותפת החל דווקא בפורום מצומצם יותר, בו המודחת של ליל אמש, פנינית רוזנברג, הגיעה מחיפה וקבעה עם מספר חברות לאי באחד הברים בתל אביב, אלא שאז שמעו על המפגש שאר הקולגות לאי והחליטו לעשות אחד משלהם במלון התל אביבי. בסופו של דבר שני המפגשים אוחדו למפגש אחד גדול בבית המלון.
בין השורדים שהגיעו לצפות ביחד היו רועי לולו, אירית רחמים, גיורא רוטמן, לירון שטראוס, נטלי בן ארי (המודחת הראשונה), שונית פרג', אתי חליווה, עפרי יריב, בן מלכא, אוהד אלון, נטלי כבסה ואחרים.
גם המודחת הטריה, פנינית, הגיעה כדי לצפות ביחד עם חבריה בערב בו הם החליטו להדיח אותה מהמשחק ולשלוח אותה בחזרה לביתה בחיפה.
"זו אכזבה כי רציתי להגיע רחוק יותר", אומרת פנינית יום אחרי. "מצד שני, ראיתי את הפרקים האחרונים, הסתכלתי על הבחורה הזו במסך ואמרתי לעצמי 'שמישהו יגאל אותה מייסוריה'. הכל חזר אליי - הבדידות, העובדה שאני מוקפת באנשים אבל בודדה. אז כשראיתי את עצמי מהצד בסיטואציה הזו, שאני לא רגילה אליה, הרגשתי סוג של הקלה שזה הסתיים".
איזו סיטואציה? שיניב שר עופר לוי?
"אין לי בעיה עם דברים שמחים, אני בחורה שמחה ומלאת הומור, אבל באיזה שלב זה כבר מעיק. כל ההתנהלות הרדודה והשטחית שהייתה שם, הכל התנהל סביב חפלות ואום כולתום. היו שם אנשים שעשו דברים שהם לא מאמינים בהם ושלא רצו לעשות רק כדי שיחבבו אותם ולמצוא את מקומם בשבט, כמו יגאל. אני לא הייתי מוכנה לעשות משהו שמנוגד למי שאני, אם הייתי צופה בעצמי רוקדת ריקודי בטן לצלילי תיפוף הבטן של יניב, הייתי מאוכזבת מעצמי".
לא פלא שיצאה לך תדמית של מתנשאת.
"באתי מעולם ערכים ותכנים אחר, באיכות אחרת מזה של יניב רוחן. הוא הפך לדמות מרכזית בשבט ואנשים אינטליגנטיים הלכו אחריו בעיניים עצומות, אבל זה לא אני. אפשר לקרוא לזה התנשאות ואפשר לקרוא לזה להיות פשוט אני".
אפשר גם לזרום עם השונה, לא?
"אני לא עושה דברים שאני לא אוהבת, אני לא עובדת סוציאלית ולא באתי לשמח אנשים. סך הכל באנו כולנו למשחק, ולצערי השבט התמקד בפן הזה של החאפלה ולא באסטרטגיה. הם שפטו אותי כי לא רקדתי, שזה מוזר שעל פי זה נמדדים אנשים. בכל משימה נלחמתי כמו לביאה, תרמתי בשבט והייתי אוזן קשבת ותומכת, אבל עדיין נמדדתי על פי ערכים שהם לא בסולם הערכים שלי".
בשבט השני היית מגיעה רחוק יותר?
"אין לי ספק. רואים את זה בצורה מאוד ברורה שהשבט השני זה שבט של אנשים אינטלקטואליים יותר, הם מתנהלים בצורה אחרת. השפה שלהם והדיבור שלהם יותר דומה לשפה שלי. אנשים כמו גיורא, יונתן, יאנה ואתי, אלו אנשים שיכולתי ליצור איתם היכרות יותר עמוקה מאשר עם אנשים כמו אירית רחמים ויניב רוחן".
אז יניב הוא המתמודד שהכי לא התחברת אליו?
"יניב הוא באמת האנטיתזה שלי. ברמת הדיבור, בשפה המאוד נמוכה, במילים הגסות, בהתנהגות ההמונית והלא מתחשבת. לעומתי, שאני באה ממקום מאוד עדין ומושכל. זאת בעיה להסתדר עם אנשים כאלו".
שנוציא את השד העדתי מהבקבוק?
"זה לא העניין של אשכנזים-מזרחים. אני רבע מרוקאית, גם בי יש את החלק המזרחי. זה לא העניין של המוצא, זה ההתנהגות, זה הלך רוח, השכונה. אנחנו שבט שלא חסרים בו חבר'ה אשכנזים, שרקדו ודיברו באותה שפה של השכונה הזו שהלכה שם. אני ניסיתי להשתלב עד גבול מסוים, אבל לא יכולתי ולא רציתי להיות צבועה. אין ספק שזה פגע לי במשחק, אבל אני מעדיפה לצאת אמיתית, מאשר לראות את עצמי מקפצת על המסך".
אני מתארת לעצמי שלא שמרת על הקשר עם אף אחד מהשכונה.
"מבחינתי המשחק נגמר ברגע שעזבתי את האי אבל אני בקשר עם כולם. אני ורוחן בסופו של דבר חולקים את אותה חוויה. אני לא מתקשרת אליו כל בוקר, אבל כשאנחנו מתראים זה עם חיוך ובאמת בצורה תרבותית וידידותית".
ואירית רחמים?
"אירית אישה חזקה ועם כוח, יש בה גם המון חום, רוך וקסם אישי. איתה אני בקשר. המשקעים נשארו על האי".
בדיעבד, היית עושה משהו אחרת?
"הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, רק בתקווה שהאנשים שלצידי היו יודעים להעריך את זה. באתי אני, נשארתי אני ואני לא מתחרטת על זה".
