אתם מרגישים לפעמים אשמים? אשמים שלא הלכתם לפארק ביום יפהפה ובמקום זה נשארתם בבית כי רציתם לנוח בשבת. אני בחורה מאוד עסוקה. יש לי לו"ז צפוף. אני נוסעת ממקום למקום עם מייקי שמתלווה אלי תמיד. הוא מאוד התרגל כבר לנסיעות באוטו ולשבת בכסא שלו. הוא מסתכל החוצה מהאוטו אל הסביבה שבחוץ וזה פחות או מהפעמים היחידות שהוא רואה אור יום ואפילו קניתי רכב גדול רק בשבילו כי אני יודעת שהוא יבלה המון זמן בתוכו.
הפינה של מייקל ברכב לגמרי מאובזרת - יש לו אפילו מובייל שמסתובב עם מוזיקה ומלא צעצועים צבעוניים. אבל למרות זאת אני לפעמים שוקעת למחשבות עמוקות כשאני נחה, על כמה נוראית אני שאני לא מטיילת איתו בעגלה בחוץ, שאני לא יושבת איתו אחד על אחד ומלמדת אותו כל מיני דברים. אבל אני פאקינג עייפה.
לפעמים מתפנה לי יום אחד בלו"ז אז מה שאני עושה איתו זה בעיקר לטפל בבית - כביסה, קצת נקיון וניירת. אני מתייחסת אליו ב-100%, מדברת איתו, מחליפה לו, משחקת איתו, מאכילה אותו ומחכה לרגע שהוא ירדם רק כדי שאוכל להספיק לעשות דבר אחד. אבל זה לא קורה. היום הפנוי בשבילי בסוף נהיה היום האחד על אחד שלי עם מייקל וכמה שזה כיף, זה יכול להיות עוד יותר כיף אם הייתי מסיימת את הדברים שאני צריכה לעשות.
אז כדי לסיים את הדברים שלי, חשבתי טוב טוב מה יכול להעסיק את מייקי ולפתע נזכרתי - טלוויזיה. אני קצת עצובה להודות שמצאתי פתרון שעושה את שנינו שמחים ועסוקים. אני הייתי מאוד אנטי TV וחושבת שילד צריך להתחיל לראות טלוויזיה רק בגיל 3, אבל אני יודעת שמתי שהטלוויזיה דולקת, מייקי מייד מכוון את העיניים שלו אליה ומרותק.
הוא יושב ב-Bouncer הכיפי שלו עם קצת וויברציה ורואה ברני הדינוזאור. התכנית באנגלית, יש שירים מגניבים ואני יודעת שהילד שלי לפחות לומד עוד שפה, כי עברית הוא יקבל באופן טבעי. כן אתם בטח שואלים איך יש לי זמן לכתוב את הבלוג הזה עכשיו? אבל מה שאתם לא יודעים זה שהגעתי במיוחד לבית של בן דוד שלי כמו בכל שבוע, בערב. מייקי על הידיים שלי ותוך כדי שאני מדברת, בן דוד שלי מתרגם מיידית.
אז Guilty? אחרי כל מה שכתבתי פה, לא ממש. אחרי ששוחחתי עם הרבה אמהות, הבנתי שכולן במצב שלי, רק יותר גרוע. גיליתי שנשים בחופשת לידה נמצאות הרבה בבית, בקושי יוצאות החוצה עם התינוק, רק לאיזה טיול או שניים עם העגלה בשכונה. תכלס אני בחוץ דיי הרבה, כל היום איתו והוא מתקשר עם המון אנשים, לומד לעשות עסקים ולדבר עוד שפה.
יש לי המון מזל שיש לי אפשרות לעבוד כשהתינוק איתי ושאני לא חייבת להוריד אותו אצל הסבתא או להשאיר אותו עם מטפלת כלשהי. אני Actually ברת מזל! ואני מצטערת שאתן מרגישות חרא עם עצמכן כיוון שכל אימא מרגישה ככה, אפילו אני עם כל התעסוקה שאני נותנת לו.
אז טלוויזיה פעם בשבוע, כשאני צריכה לטפל בעניינים האישיים שלי זה לגמרי בסדר!!! ו- By the way, אני מאוד ממליצה על ערוץ 80 - JIM JAM של yes חחחחח. מה שהכי חשוב לי זה שמייקי יהיה תמיד בריא, נקי, שמח ואוהב אדם. אני רוצה לראות אותו תמיד מחייך. אני כן דואגת שתמיד יצחק ויחייך, זה חשוב לי. אבל seriously אין מצב שאני אפסיק להרגיש חרא.
