הבלוג של ליהיא פברואר 2014
כבר לא מטפלת, אלא סבתא | צילום: mako

זהו, נגמר. עד לא מזמן אימא שלי גרה איתנו ואני הרשתי לעצמי להרגיש כמו האימהות העשירות האלה שיכולות להרשות לעצמן מטפלת 24/7, כזו שעוזרת בכל דבר שרק צריך. אבל עכשיו היא עזבה את הדירה שלנו והחליטה שהגיע הזמן לעבור לדירה משל עצמה (אחרי שהיא עלתה זה מכבר לישראל). היא רוצה להתחיל חיים עצמאיים חדשים בישראל. במשך ארבעה חודשים היא עזרה לי בכל דבר ופשוט היתה שם בשבילי. לאחר הלידה, היא נשארה לעזור מעל חודש שלם וזה היה הדבר הכי טוב EVER. היא עשתה הכל: עזרה לי עם מייקי, עם הקניות לבית ואפילו בישלה בשביל כולנו. היא היתה אצלנו רק בשבילי אבל הבינה לבסוף שהיא צריכה לדאוג גם לעצמה, למצוא עבודה ולצאת אל החיים כיוון שהיא לא מטפלת, היא סבתא! נקודה.

מצד אחד זה עצוב לי שאני לא מסוגלת להיות חופשייה כפי שהייתי אבל מצד שני אנחנו מתחילים להעביר את מייקי לאט לאט מהחדר שלנו אל החדר שלו – וזה לוקח המון המון זמן!!!. אין לי זמן להתעסק בזה ואני צריכה מישהו שיהיה איתו בזמן שאני משפצת לו את החדר. איך אני יכולה לטפל בכל כך הרבה דברים כשיש לי תינוק שאוכל כל הזמן מהחזה שלי? הוא גודל בקצב כל כך מהיר שהוא כבר כמעט גדול מדי לעריסה שלו וחייב לעבור ללול. מפחיד אותי לתת לו לישון בחדר אחר ולא צמוד אלינו מאחר והחדר שלו לא כל כך קרוב לשלנו. כשמייקל בוכה בלילה אנחנו נאלצים לרוץ לצד השני של הבית במקום שהוא פשוט יהיה בחדר סמוך. אני מפחדת להשאיר אותו שם לבד. זה מוזר להיות לבד בלי העזרה של אמא, אני איתו 24 שעות ביממה. יוסי חוזר הביתה בערך בשעה 8 בערב בכל יום, ורק אז אני מתפנה לטפל בדברים אחרים.

אני מתחילה להרגיש את הצורך בעזרה כיוון שאני בחורה עובדת, לא היתה לי חופשת לידה. המשכתי לעבוד מייד כשהרגשתי טוב יותר לאחר הניתוח הקיסרי. אני עדיין מטפלת בחברה החדשה שלי "Sunshine Cosmetics" ואני נמצאת פעמים רבות במשך השבוע באולפנים של "הדיבור" עם אלירז שדה וגם ב"מאמא-לנד" עם עדן הראל בערוץ 24. אני מביאה איתי את מייקי, מניקה אותו עד רגע לפני שאנחנו עולים לשידור וכך הוא ישן בזמן שאנחנו באוויר. ההפקה מצאה את עצמה מטפלת באופן מלא בתינוק ואני לא חשבתי שיש כאן בעיה, הייתי בטוחה שהם מתים על זה. הם באמת אהבו את זה, אבל בסופו של דבר לכל אחד יש עבודה לעשות, אפילו שמייקי הוא תינוק נוח מאוד. עכשיו הוא לא ישן יותר במהלך היום וזה באמת מחרפן. הוא מתנהג כאילו הוא בן שנה! הוא מקשיב מה קורה מסביבו ומנסה להיות מודע לכל דבר.

 

הבלוג של ליהיא פברואר 2014
מייקי, הולכים לעבודה | צילום: mako

עכשיו כשאני הולכת לצילומים באולפנים אני חייבת להביא איתי בייביסיטר שתדאג לו. אני לא מאמינה שאני צריכה להביא מישהי איתי שתדאג לו בזמן העבודה, זה ממש קשה. אני לא יודעת איך אנשים במדינה הזו עושים את זה. איך אמהות מסוגלות לחזור לעבודה כל כך מהר ולהשאיר את התינוקות שלהן במעון? כרגע אני לא מסוגלת לסמוך על אדם זר שיהיה התינוק שלי. אין מצב שאני משחררת אותו כל כך מהר, בטח ובטח לא כשאני עדיין מניקה. אני לא רוצה שהוא יתחיל לאכול את הפורמולות! Honestly , אני לא מבינה איך אנשים עושים את זה. ממה הם חיים? איך הם יכולים להרשות לעצמם מטפלת או אפילו מעון למשך היום? זה 3,000 שקלים בחודש למשך משהו כמו 3 שנים, זה מטורף! איך עושים את זה? Unbelievable.

בכל מקרה, אני לא הולכת לשחרר את התינוק שלי עדיין, אז אמא שלי עדיין מגיעה להציל אותי מדי פעם, בייחוד כשאני בצילומים. סבתא מאיה באה בכל פעם לטפל בנכד שלה. היא מטיילת איתו באזור רמת החייל ומראה לו את הטבע. בדרך כלל הוא לא רואה כל כך הרבה. הפעמים היחידות שהוא באמת היה רואה עולם היו כשהיינו באוטו יחד והוא הביט דרך החלון. רוב הזמן אנחנו "כלואים" בין ארבע קירות. זה דיי עצוב. אחרי ששמעתי כמה הוא משתגע מהטיולים בחוץ ונהנה מהם, הבנתי שהוא חייב לצאת ליותר טיולים בטבע. זה בהחלט מה שמרגיע תינוקות עד כדי כך שהם נרדמים.

אני נוראית. אני מרגישה שכשאני סוף סוף בבית אחרי יום עבודה, אני מתה לנוח, אבל האמת היא, שיש לי תינוק עכשיו שצריך לטייל איתו, וגם לי לא יזיק לטייל קצת!! אולי אני אוריד כמה גרמים... טיפ ממני לכל האמהות החדשות – אם התינוק שלכן סובל מגזים וזה נראה כאילו הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, צריך להוציא אותו החוצה! היציאה החוצה היא הדבר המרגיע ביותר שניתן לתת לו. אני לא מאמינה שאני מתחילה לצאת איתו החוצה רק עכשיו. זה באמת עצוב שאף אחד לא מלמד אותנו את הדברים האלה.

 

הבלוג של ליהיא פברואר 2014
עדיין לא בנוי למטפלת | צילום: mako

>> לכל הבלוגים של ליהיא